אור ברסלב
מאורות נתן מציעא › דף טז.

מאורות נתן· רבי נתן בורגיל

מציעא · דף טז.

דף טו:

גמ' פשיטא זבנה אורתא ויהבה במתנה וכו' הנה הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' גזילה ה' י"א פסק וז"ל לקחה הגזלן מן הבעלים אחר שמכרה כשהיא גזולה וחזר ומכרה לאחר או נתנה במתנה או הורישה וכו' ע"כ והטור בסי' שע"ד הק' עליו דמיד כשקנאה נתקיימה ביד הלוקח ואינו יכול למוכרה עוד לאחר עכ"ד ומרן ז"ל כתב ב' תיר' הא' דהב"ע כגון שלאחר שלקחה מיד זבנה או אורתא דהא תכף שלקחה גלי דעתיה דלאו לאוקמ' קמי לוקח ראשין לקחה ועי"ל דלא אמרי' דלקחה כי היכי דליקום בהימנותי' אלא כל היכא דלא זבנה או אורתא בתר הכי דהא דאמרן דניח' ליה דליקום בהימנותי' אומדן דעת' בעלמא הוא ונ"מ להיכא דמת גזלן בתר הכי אבל היכא דזבנה או אורתא הא גלי דעתיה דליתא לאומדן דעת' דידן וכיון שהוא מוחזק בקנין השדה מבעליה זה שרוצה להוציאה מחזקתו עליו הראיה ולפ"ז אפילו לא זבנה או אורתא אלא שהוא עצמו בא לערער להוציאה מיד הלוקח וטוען שלעצמו קנאה ולא כי היכי דליקום בהימנותי' מהימן עכ"ד והק' ה' הלבוש ז"ל לפי תי' בתרא א"כ מאי קא בעי לעיל שמואל לרב חזר ולקחה מאי ופשיט ליה דלאוקמ' ביד הלוקח הוא דלקח' דהא העיקר ביד המוכר אם אמ' שקנאה כי היכי דלאוקמא ביד הלוקח מהני ואם אמר שקנאה לעצמו נאמן ע"ש ונ"ל דלעיל קאי היכא דהמוכר הלך למדינת הים ובאו בניו להחזיק בקרקע ע"ז קא בעי בשעת שלקח אות' מאת הנגזל ללוקח או לעצמו ופשיט ליה ללוקח דמסתמא דלקחה בשביל דליקום בהימנותי' אבל אה"נ דאי קאי הכא הגזלן שואלים אותו וראיתי בדרישה ז"ל שם שהי' הא דכתב דמצי לטעון שלקחתי לעצמי ה"ד אם אמר תכף ומיד שלקח' לעצמו אבל אח"כ אינו נאמן ע"ש אך ק"ל אמאי איצט' למרן ז"ל לומר נ"מ להיכא דעת גזלן הול"ל נ"מ להיכא דלא אמר בשעת הקנאה דאינו נאמן אח"כ לומר דלעצמי לקחתי או שהלך למדינת הים ונראה דמרן ז"ל אישתמטתיה תשו' הר"י הלוי ן' מיגש שהביאה בש"מ דשאלוהו על מה שפי' הראב"ד בגמ' זבנה וכו' דאיירי אחר שלקחה זבנה אי מיירי בדוקא סמוך ללקיחה או אפי' אח"כ זבנה והשיב דדוקא סמוך הוא דמהני אבל אח"כ לא מהני דהוי חזרה עכ"ד הרי לך שנסתפקו בשני תי' מרן ופשיט כתי' קמא א"כ ודאי רבינו אזיל בשיטת רבו ודו"ק:

שם יהבה נהליה במתנה פליגי בה ר"א ורבינא וכו' [א"מ עיין במ"ש הנ"י בשם הרשב"א ז"ל ועיין במה שהק' ה' טורי אבן ז"ל במגילה ד' כ"ו ע"ב ועי' במשמרות כהונה ז"ל שם עכ"ה]:

שם א"ל רבא תהא במאמינו בההיא הנאה רלא קאמ' ליה מידי וכו' פירשו הרשב"א והנ"י ז"ל אע"ג דלא קאמר ליה להדיא אלא בסתם משום דכל לוקח מסתמ' סמך אדעתי' דמוכר דמעמידה בידו ע"ש ולישנא דגמר' משמע הכי דקאמר בההוא הנאה דלא קאמר ליה מידי וכו' אבל לפירש"י שפי' שאמר לו כן בפי' צ"ל דלא גריס הכי בגמרא ובזה א"ש דלא הביאו אוקמת' זו דרבא לא הרי"ף ולא הרא"ש ז"ל ולא שום א' מהפוסקים משום דס"ל דפי' הגמרא אפי' בסתם א"כ א"ץ להביאה וראיתי בא"ז שהק' דאכתי ק' נהי דמוכר גמר ומקני ליה מ"מ לוקח במאי קני לה ותי' בההיא הנאה דלא אמר ליה מידי חשובה היא בעיניו כאלו נתן לו דמים בההיא שעת' שלקחה ע"ש וי"ל לפמ"ש התוספו' דהכא איירי באתר' דלא קנו בכספא א"כ הכא במאי קני לה בההיא פרוטה של ט"ה והויא כסף ולא מקנה בה ונראה דהאי ט"ה הוי כמו חליפין דבשעה שלקחה הגזלן מנגזל הוי כמו שנתן לו בשעה זו שום דבר חליפי הקרקע ועוד נר' דהתוס' לשיטתם שכתב בד"ה בההיא הנאה דהוי כאלו א"ל שדה זו תהא קנויה לך כשאקחנה ועיין במהרש"א מ"ש בכונתם ולפמ"ש נראה דק"ל דבמאי קני לה והא לא יהיב ליה מידי ובט"ה ליכא למימר דהא באתר' דלא קנו בכספא איירי ותי' דבההיא הנאה הוי כמו שאמר מעיקרא תהא קנויה לך כשאקחנה ומקנה לו בהאי שטר' וסמך דעתי' עליה משום דמאחר שהיא עכשיו בידו מטרח ומקיים לה בידיה ונגזל נמי מאחר דאינה בידו ממהר למכור אותה וכמ"ש הריטב"א בא"ז ודו"ק:

שם מתיב ר"ש מה שאירש מאבא וכו' לא אמר כלום י"ל לפמ"ש התוס' לעיל דבעיא דשמואל איירי בדלא הכיר בה וכתב' המפ' משום דס"ל דבהכיר בה לא שייך לומר ניח' ליה דליקים בהימנותי' וכו' א"כ מאי פריך הכא שאני התם דהכיר בה שאינה שלו ועיין בהרשב"א בא"ז שפי' שזה כונת הגמ' דקמשני הכא סמכה דעתי' וכו' דר"ל שזה הכיר בה וזה לא הכיר בה ועדיין ק' מאי ס"ד המקשה דקפריך הכי ועיין בבעה"ת הבאתי דבריו לעיל שהכריח מכאן דשמואל איירי בין הכיר בה ובין לא הכיר ע"ש ונ"ל דלשיטת התוס' י"ל דלעיל לא קאמר ליה בהדיא שיקנה אות' מהנגזל ויקיימנה בידו אלא דאנן אמדינן דעתיה בכך דניחא ליה דליקים בהימנותי' ומש"ה בהכיר בה לא שייך למימר ניחא ליה דליקום בהימנותי' אבל הכא שמכר על דעת כן כשאירש מאבא מכור לך ס"ל לגמ' אע"ג דהכיר בה שאינה שלו מ"מ ניחא ליה דתהא ביד לוקח כי היכי דליקום בהימנותי' שמכר לו מעיקרא על דעת כן. והקש' הראשונים ז"ל לפרש"י ז"ל שפי' דקו' הגמ' מירושה הא אמרינן לעיל ירושה ממילא אתי' ולא טרח בה ותי' דהכא מאחר שפי' לו בשעת המכר מה שאירש מאבא מכור לך הרי הבטיחו שיזכה בה לאחר שירשנה והרי מאמינו וכאלו חזר וטרח ללוקחה דמי ע"כ וראיתי לה' בני יעקב ז"ל דף צ"ב ע"א שהק' על מ"ש רש"י בכתובות דף צ"א ע"ב גבי ההוא גבר' דזבן כתובת' דאמי' בט"ה וכו' וכתב רש"י ול"ד לגוזל שדה ומכרה וחזר ולקחה מבעלים הא' דקי"ל מה מכר ראשון לב' כל זכות שתבא לידו דהתם לקחה דוקא דטרח אבתר' וזבנה כי היכי דליקים בהימניתי' עם הלוקח אבל נפלה לו בירושה אמרינן התם ירושה ממילא אתיא ולא טרח למיקם בהימנותי' וחוזר במכירתו ומחזיר המעות ע"כ והשתא ק' דהיכי כתב לחלק מההיא דמה שאירש מאבא דהתם ירושה ממילא הויא והא הכא אמרי' אם פי' לו מה שאירש וכו' הוי כאלו טרח אבתר' והול"ל התם שאני דסמכה דעתיה וכו' והניח בצ"ע ע"ש ונ"ל דרש"י ס"ל לפי מאי דמשני הכא סמכה דעתי' והתם לא סמכה דעתי' משום דמי יימר שירש שמא ימכור אביו כל נכסיו א"כ לא הוי כאלו טרח אבתר' אלא כמו שנפלה לו ירושה דממילא הוי ולא טרח אבתר' דדוקא היכא דסמכה דעתיה אמרינן בההיא הנאה ניחא ליה דליקום בהימנותי' וטרח כדי שיזכה בה הלוקח אבל היכא דלא סמכה דעתי' אע"ג דטרח אבתר' לא קנה והוי כמו במקום דסמכה דעתיה ונפלה לו בירושה דלא משום דממילא הויא: וראיתי לתוס' בכתובות שם שכתב בשם ר"ת דהא דאמר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ה"מ כשאמר סתם אבל אם אמר שדה זו שאירש מאבא מכור לך קנה ואפי' למ"ד אין אדם מדשלב"ל כיון שברר המכר והק' עליו הג"ת ז"ל ד' שמ"ח א"כ מאי קפריך הכא שאני התם שלא ברר המכר אבל האי דגזל שדה ומכרה שברר המקח מהני ותי' דמ"ש ר"ת הוא לפי האמת דמשני הכא סמכה דעתי' והכא לא סמכה דעתי' ע"כ והק' עליו ה' בני יעקב ז"ל שם דאכתי תק"ל מדאמ' בתר הכי א"ר האומר לחבירו שדה זו כשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה ואסיקנא דרב אמר אפי' בשדה זו דכר"מ אמרה לשמעתי' ולא קי"ל כותיה והשתא לדברי ר"ת היכי אמרינן דבשדה זו לא קנה אליבא דרבנן ע"ש וכן ראיתי למהרי"ט ז"ל בחי' לכתובות שם שהק' כן ותי' דע"כ לא אמרינן בש"ס בשדה זו לכשאקחנה וכו' דלא אמר כלום אלא דוקא כשאמ' ליה קנויה לך מעכשיו שהוא רוצה לקנות מעכשיו ולא מהני דהוי מקנה דשלב"ל אבל היכא שמכר לכשירש וברר המקח קנה עכ"ד ולדידי עדיין ק"ל ממתני' דקתני האומר לאשה התקדשי לי לאחר שתתגייר וכו' דדייק מינה דהוי כמו שדה זו ואמר רבנן אינה מקודשת הרי אע"ג דלא אמר מעכשיו וברר המקח אפ"ה לא מהני ואפ"ל דהתם גרע טפי משום דאינה עומדת להתגייר ושחרור נמי לא אפשר שהרי אסור לשחרר אותה אבל שדה זו לכשאקחנה אפשר דיתן לבעליה ממון הרבה וימכור אות' וצ"ע:

ועוד ק"ל ממ"ש התוס' ביבמות ד' צ"ג ע"א שהקש' למה איצט' לומר שדה זו כשאקחנה קנויה לך מעכשיו אפי' לא אמר מעכשיו נמי קנה כיון דאית ליה אדם מקנה דשלב"ל ותי' בשם ר"ת דאי לא אמ' מעכשיו לא קנה אפי' לדעת ר"מ משום דבשעת קניית הקרקע ליכא באיזה דבר לקנות דהא חזקה כלתה לה והסודר כבר הוחזר לבעליו וכו' לפיכך צריך מעכשיו ע"ש ואי כדברי מהרימ"ט ז"ל דרבנן מודו אי לא אמר מעכשיו דמהני אם ברר המקח אבל אם אמר מעכשיו לא מהני אע"ג דברר המקח א"כ הו"ל לר"ת לתי' בפשיטות הא דנקט מעכשיו לרבות' ל"מ היכא דלא אמר מעכשיו דקנה אפי' לרבנן אלא אפילו אמר מעכשיו קנה דכר"מ ס"ל [א"מ וכן הק' השע"ה ז"ל בפ' כ"ב מה' מכירה ע"ש עכ"ה] ואדרבא לפ"ז י"ל דברי הגמרא דקאמר והאלהים א"ר אפי' בשדה זו מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"מ וכו' דלכאורה דברי הגמ' אינם מובנים דמנ"ל דרב כר"מ אמרה דילמא כרבנן ס"ל ורבנן מודו בשדה סתם ועיין בא"ז מה שתי' בזה אך לפ"ז א"ש מדקאמ' מעכשיו ומהני ודאי לא אתי אלא כר"מ דהא לרבנן מעכשיו לא מהני ומדלא חי' ר"ת הכי משמע דלא ס"ל לחלק בין אמר מעכשיו או לא לענין זה ועוד דהא ר"ת ז"ל גילה דעתו אי לא אמר מעכשיו לא קני אפי' אמר שדה זו והביא ראיה ממה שאמר בגמרא דכתובות האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תהא קנויה לך עד אחר ל"י לא קנה ואוקמ' בגמרא בדלא אמר מעכשיו הרי לך להדיא דאי לא אמר מעכשיו לא מהני אפי' אמר שדה זו וכן י"ל על הלבוש ז"ל שכתב בסי' רי"א וז"ל דבר שאינו ברשותו של מקנה הרי הוא כדבר שלב"ל ואינו יכול להקנותו וכו' כיצד האומ' מה שאירש מאבא מכור לך וכו' שדה זו לכשאקחנה קנויה לך לא אמר כלום וי"א דוקא בסתם ל"ק אבל אם פי' ואמר שדה זו לכשאקחנה וכו' קנה ע"כ הרי לך דס"ל כמ"ש מהרימ"ט ז"ל דאי לא אמר מעכשיו וברר המקח קני וזה היפך דברי ר"ת שכתבתי וראיתי למהרימ"ט ז"ל שהק' לפי חילוקו דבלא אמר מעכשיו ואמר שדה זו המכר קיים דבמאי קנה הלא הסודר הוחזר וכו' וכתב שהדבר צריך תלמוד ע"ש ובודאי שלא ראה דברי ר"ת הנ"ל [א"מ ותמהני על מהרימ"ט ז"ל ועל ה' המחבר ז"ל דמאי קו' דלא כתב ר"ת דאם לא אמר מעכשיו דלא קני אלא אם נקרע השטר או נאבד בשעה שלקחה דהשתא ליכא במאי יקנה דהסודר הוחזר לבעליו וכו' אבל אם השטר עדיין קיים בשעה שלקחה ודאי אפילו לא אמר מעכשיו קנה ובהכי מיירי ברייתא דקתני מה שאירש מאבא מכור לך וכו' דאל"ה מאי איריא משום דהוי דשלב"ל אפי' הוי דשב"ל כגון שמכר לו שדהו לאחר ל' יום לא קנה אע"כ דמיירי כשהשטר עדין קיים א"נ כשקנה בכסף ואפילו נתאכלו המעות ובאתר' דקנו בכספא וכן הא דקתני מה שתעלה מצודתי וכו' מיירי שנתן לו המעות ולענין מי שפרע ואהא כתב ר"ת דאם א"ל שדה זו שאירש מאבא מכור לך קנה ולא הוי דשלב"ל וכגון שהשטר עדיין קיים ובגוונא דאיירי ברייתא ובזה א"ש דברי הלבוש ולפי שיטה זו צ"ל הא דאמר לקמן מסתבר' מילת' דרב בשדה סתם וכו' אלמא דסתם עדיף ה"ד היכא דאמר מעכשיו משום דסמכה דעתי' טפי אבל אי לא אמר מעכשיו אז כשמברר המקח עדיף טפי עכ"ה] ולפ"ד שלא ראה דברי ר"ת הנ"ל אינה קו' אימ' דקנה במאמינו בהאי הנאה דלא קאמר ליה ולא מידי גמר ומקני ליה כמ"ש בגמרא ודוקא במקום שלא ברר המכר אמרינן לא סמכה דעתיה אבל במקום שברר המכר סמכה דעתיה וגמ' ומקני אבל אחר שר"ת גילה דעתו דאי לא אמר מעכשיו לא קני אלמא דלא ס"ל הכי וע"כ צ"ל דלא אמר ר"ת כשאמר שדה זו קנה אלא דוקא בירושה דממילא אתיא והוי כדבר שבא לעולם אבל גבי מקח אפי' כשאמר שדה זו כשאקחנה וכו' לא קנה דלא סמכה דעתי' וכ"נ מדברי הרא"ש בפ' מי שהיה נשוי וכ"כ מהרשד"ם ז"ל בסי' רס"ה וכן הסכים הש"ך ז"ל בסי' רי"א אבל י"ל לכאורה לפי שיטת ר"ת מדאמ' רבא מסתבר' מילת' דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא מי יימר דמזבין לה ניהליה הרי דשדה סתם עדיף משדה זו ונ"ל דגבי ירושה הסבר' להיפך דכשאמ' לו בסתם מה שאירש מאבא לא דשמא ימכור כל נכסיו ולא יניח לו כלום אבל אם ברר המכר שדה זו שאירש אפשר שהולך למורישו ויצוה שלא ימכור שדה זו ואפשר שישמע דבריו אבל גבי שדה זו שאקחנה מאיש נכרי הסבר' להיפך דבשדה סתם סמכה דעתי' דמצויין שדות לימכר אבל בשדה זו אפשר שלא ימכרנה בעליה:

והנה הרמב"ם ז"ל פ' כ"ב מה' מכירה ה' ה' כת' וז"ל דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו נקנה וכו' כיצד מה שאירש מאבא מכור לך וכו' שדה זו לכשאקחנה קנויה לך ל"ק וכו' ע"כ והגד"ת ז"ל נסתפק לדעת רבינו מדכת' שדה זו משמע בדוקא אבל בשדה סתם מהני ולמה לא כתב בהדיא בשדה סתם דמהני ואי לאו דוקא זו א"כ לכתוב אפי' בסתם דלא קנה וכ"ש זו ונשאר בספק ע"ש ול"נ מדשינה רבינו ולא כתב כלשון רב שאמר האומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו והוא ז"ל לא כתב מעכשיו נראה דבא לאפוקי מסברת מהרימ"ט שכתב דר"ת ס"ל אם לא אמר מעכשיו ואמר שדה זו דמהני אפי' לרבנן לזה כתב רבינו אפי' לא אמר מעכשיו וברר המקח אפ"ה לא מהני אבל לעולם אין חילוק בין בשדה זו לסתם דכולהו לא מהני וכ"כ המרדכי ז"ל דאפי' בשדה סתם ל"ק וכ"כ מהרשד"ם ז"ל בסי' רס"ה ע"ש: שם משום כדי חייו וכו' כת' הפוסקים דוקא כדי חיי יום אבל יותר לא והק' הנ"י ז"ל מ"ש מפעוטות דאמר מקחן מקח וממכרן מכר משום כדי חייו ואפ"ה אמרינן בניזקין דמתנתו מתנה אפי' מרובה א' מתנת בריא וא' מתנת ש"מ ש"מ כיון דתקון רבנן לא פלוג וכו' ע"ש וכן הק' הרמב"ן ז"ל על רבינו האי ז"ל דס"ל כן והביא דבריו הר"ן ז"ל בפ' הניזקין וכן הקש' בא"ז הכא ונ"ל דרבינו האי ס"ל דטעמ' דמתנתו מתנה משום דאי לא עבוד ניח' ליה לא היה נותן לו א"כ אפי' מתנה מרובה נמי מט"ז דאי לאו דעביד ליה טובה הרבה לא היה ניתן לו מתנה מרובה א"כ מאחר דזה חוב עליהם לשלם יכול ליתן כפי מאי דעביד ליה אם מעט ואם הרבה והוי כמו כרי חייו ודו"ק:

תוס' ד"ה האי שטר' וכו' וא"ת ולימא דקני לה במה שהחזיק בה וכו' [א"מ עיין בת"ח ז"ל שתי' בזה דחזקה אינה קונה אלא בפני המוכר אבל שלא בפני המוכר ל"ק אלא א"כ א"ל לך חזק וקני ולכך פריך שפיר האי לוקח במאי קני כיון שלא א"ל לך חזק וקני ע"ש ונ"ל דהתוס' ס"ל כיון דטרח וזבין כי היכי דלוקמ' ביד לוקח כי היכי דלא נקרייה גזלנא וכו' א"כ הוי כאלו א"ל לך חזק וקני דאנן סהדי דאדעת' דהכי קא טרח עכ"ה]: בא"ד א"נ במלוה אינו יכול לקנות וכו' עכ"ל ראיתי לה' שמחת י"ט ז"ל בד' קפ"ה וד' ק"ץ שהק' ממ"ש התוס' ביבמות ד' צ"ג ע"א ד"ה קנויה וכו' דהט' דאמר המקדש אשה לאחר ל"י מקודשת ואפי' אם נתאכלו המעות משום דכיון דאם היו המעות בעין היתה חייבת להחזירם השתא נמי שאין המעות בעין חשיב כל שעה כאילו הם בעין כיון דאם לא נעשה הקנין המעות הם גזל בידה והיתה חייבת להחזירם מיד א"כ ה"נ דמיירי בדלא הכיר בה שלא היתה שלו וכמ"ש התוס' לעיל א"כ הוי מקח טעות ואם היו המעות בעין ביד הגזלן כפקדון הם בידו ואף שנתאכלו המעות מ"מ כל שאינו מעמיד השדה בידו חייב להחזירם מיד דאדעת' דמכר באו לידו ולא לשם מלוה ובגזל הוציאם וא"כ אמאי ל"ק וכו' ע"ש ותי' בישיבה דשאני התם דבשעה שנתן הקידושין דעתו שיהיו המעות בעין עד אחר ל"י כדי שיהיו מצויין בשעת הקידושין וגם היא אדעתא דהכי קבלתם לפיכך אע"פ שנתאכלו המעות מקודשת אבל הכא בשעה שנתן לו המעות אדעת' להוציאם נתן לו אע"פ שהיה בטעות וחייב להחזירם לו כשנתגלה שהיא גזולה וגזל הם בידו מ"מ לאו אדעת' דהכי קבלם אלא להוציאם והוי כהלואה ולא מהני [א"מ ובזה א"ש נמי מה שהק' ה' ז"ל שם רס"י נ"ב ד' קפ"ד ע"ב על תשו' הרי"ף ז"ל שהביאה בא"ז בפ' האומנים ד' ע"ז ע"ב ע"ש והרי הוא כמבואר עכ"ה]:

בא"ד במלוה אינה מקודשת ובמכר לא קנה וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל בספ' שלנו ל"ג התם ובמכר ל"ק גבי מלוה אלא גבי מתנה ע"מ להחזיר וכן מוכח מדברי הרי"ף והרמב"ם שפסקו בפשיטו' דמלוה קניא במכר וכו' עכ"ל הא דכתב שדעת הרי"ף דמלוה קונה היינו דוק' לדעת ה"ה ז"ל שכתב בפ"ז מה' מכירה שנר' כן מדבריו אבל הרשב"א והרמב"ן ז"ל כתב' בפשיטות שדעת הרי"ף דמלוה אינה קונה א"כ לא הו"ל לכתוב בפשיטות לדעת הרי"ף שכן ס"ל ועיין בש"ך ר"ס ק"ץ שהסכים כדעת התוס' דס"ל אינה קונה ודו"ק: ד"ה מה שאירש מאבא וכו' וי"ל לדידן קפריך וכו' עכ"ל ועיין בג"ת ז"ל ד' שמ"ח שהק' לפ"ז א"כ אמאי לא פסקינן כרב דאמר לקמן האומר לחבירו שדה שאני לוקח קנויה לך וכו' ולא ראה בא"ז בשם גיליון התוס' והרשב"א דשאני הכא דסמכה דעתיה לפי שהקרקע בידו ובטוח הוא שהנגזל יתרצה למוכרה כיון שכבר נגזלה ממנו וכו' ע"ש וכ"כ מהרש"א בדבור הקודם ועיין להרב פרי האדמה פ' כ"ב מה' מכירה שהי' כן מדעתי ולא ראה שכבר דשו בו רבים ודו"ק:

תוכן העניינים

מאורות נתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה