אור ברסלב
מאורות נתן מציעא › דף טו:

מאורות נתן· רבי נתן בורגיל

מציעא · דף טו:

דף טו.

גמ' בשבח המגיע לכתפים פירש"י ז"ל ר"ל קרוב ליקצר אלא שעדיין צריכין לקרקע ועיין בפ' המקבל שפי' כן בהדיא וראיתי לתוס' בב"ק ד' צ"ו שהק' על רש"י שפי' שם הגיע לכתפים כגון תבואה שגדלה כל צרכה מהש"ס דפרק נערה דמשמע דלא גבי ב"ח אלא ממידי דעדיין צריכין לקרקע ע"ש ונ"ל דרש"י סמך התם על מ"ש הכא במציעא ומן התימ' על התוס' בב"ב דף מ"ב שהביאו רש"י דפי' כן בכ"מ וקא מק' עליו מפרק נערה ותי' דכונת רש"י דצריכין עדיין לקרקע ע"ש ולא ידעתי מאי קא מק' על רש"י שהרי הכא ובפ' המקבל כתב להדיא כתי' ומדבריהם משמע שזה חידשו מעצמן וצ"ע. ואחרי כתבי ראיתי לש"ך ז"ל בסי' קט"ו שהק' כן ות"ל שכיונתי לדעתו ואפשר לדחוק ולומר שכונת התוס' מדכת' קרוב ליקצר משמע דאיירי שגדלו כהילכתן אל שאם יניחם בקרקע משבחי טפי וכ"מ ממ"ש לקמן בפ' המקבל דצריכי לקרקע קצת משמע דראוין ליקצר אלא דאם יניחם משבחי טפי והתוס' ס"ל דזה לא מקרי צריכין לקרקע כיון דראוין ליקצר ומש"ה הקש' עליו מפ' נערה דמשמע דבעי' דצריכין לקרקע ממש ולזה תי' דכונת רש"י שכתב העומדים ליבצר לאו היינו שעומדים ליבצר מיד אלא כלומר כל דבר שסופו ליתלש כגון פגין או בוסר דצריכין לקרקע ממש ולפ"ז מה שאמר בגמרא כאן בשבח שאינו מגיע לכתפים ר"ל דעדין פרחים ולפ"ז א"ש מה שהניחו דברי רש"י בב"ק בקו' משום דהתם כתב דאיירי שנגמרו וגדלו כל צרכן ולא אתי תי' שכתב בב"ב זהו מה שנ"ל בכונת התוס'. אמנם רוב המפרשים לא ס"ל כן אלא אפי' גדלו כל צרכן מאחר דצריכין לקרקע קצת שאם יניחם משבחי טפי הוי כקרקע וכ"כ הרא"ש והרמב"ן במלחמות לדעת הרי"ף וכן הנ"י ז"ל וכן נ"ל לפ' דברי הרמב"ם ז"ל פכ"א מה' מלוה ע"ש אבל ה"ה כתב דג' מחלוקות בדבר ודעת רבינו ז"ל דפירות המחוברין בקרקע אע"ג דלא צריכי לארעא כקרקע דמי וב"ח גובה מהן ע"ש והק' הלח"מ ז"ל מסוגי' דפ' נערה דאמר שם כל העומד ליגזז כגזוז דמי ע"ש ונ"ל לחלק דשאני התם דקרקע ברשות יתומים היא א"כ מאחר דהוו כתלושים לא גבי מהם ב"ח דכבר זכו בהם יתומים אבל הכא הלוקח דלקח אותה אדעתא דהכי דטריף אותה ב"ח א"כ הוי הקרקע ברשות בע"ח וכל שלא החזיק הלוקח בפירות ולא תלשן הרי הם של ב"ח וכעין זה כתב בא"ז בכתובות ע"ש אמנם לענין הלכה נ"ל כמ"ש הפוסקים דבעי' דצריכין לקרקע קצת כמ"ש רש"י והרא"ש והרמב"ן וכן פי' לדעת הרי"ף וכ"כ ה' בעל העיטור וה"ה והנ"י וכ"כ הריטב"א ז"ל בא"ז וכן מתפרשין דברי רבינו [א"מ וכן אפשר לפ' בלשון הש"ע שהביא לשון הרמב"ם ז"ל ובזה א"ש מה שתמה עליו הש"ך שם שדבריו סותרין זא"ז ע"ש ולפ"ז א"ש עכ"ה] ויש להביא ראיה לזה מדפריך לעיל לשמואל דאמר שבת אין לו מאכילת פירות דקאמר ה"ד אי בב"ח והא אמר שמואל ב"ח גובה את השבח שבח אין פירות לא ומאי פריך לימא דאיירי בפירות המחוברין עדין בקרקע דגובה מהן ב"ח ובשלמא אי פירות המחוברין בקרקע אינו גובה מהן ב"ח אלא דוקא אם צריכין קצת לקרקע א"ש דלא מצי לאוקמ' בהכי דזה מיקרי שבח ולא פירי והוי בכלל שבת דקתני בסיפא אבל לס"ז דס"ל דאם עדיין מחוברין אע"ג דא"ץ לקרקע כלל ב"ח גובה מהן א"כ מקרו שפיר פרי ואמאי לא אוקמ' בהכי [א"מ ואע"ג דשמואל קרי להו שבח אין זה קו' אם מתניתין קריא להו פירי ואדרבא על שמואל אנו מצטערין אמאי כללן בכלל שבח כיון דא"ץ לקרקע כלל עכ"ה] וזה נ"ל ראיה ברורה וכן הסכים הש"ך ז"ל לענין הלכה ודו"ק:

שם הכיר בה שאינה שלו ולקחה א"ר. מעות יש לו שבח אין לו כתב הרי"ף ז"ל ה"ד שבח דאתי ממילא כגון שהוקרה הקרקע אבל שבח שכנגד ההוצאה גבי מנגזל והביא ראיה מדאמר בגוזל ד' צ"ו א"ר גזל והשביח ומכר גזל והשביח והוריש וכו' כ"פ הרמב"ן ז"ל במלחמות אבל המאור הבין בדברי הרי"ף מדכת' דוק' שבח דאתי ממילא לא שקיל משמע דוקא זה דלא שקיל אבל שבח דאתי מחמת הוצאה שקיל אפי' היתר על ההוצאה והכריחו עוד מדהביא ראיה מפ' הנגזל וכתב שמעי' מהאי סוגיא דלוקח אית ליה שבח מנגזל וכו' משמע דרצה להביא ראיה דלוקח אית ליה אפי' שבח היתר על ההוצאה דומי' דהתם דאלת"ה אלא דאיירי בהוצאה בלבד א"ץ לזה דפשיטא דלא גרע מיורד לשדה חבירו שלא ברשות א"ו משמע כמו שהבין המאור ז"ל ומ"ש הרי"ף בתחלה לאו בשבח דאתי מחמת הוצאה כגון וכו' דמשמע דבא למעט דוקא מה שכנגד ההוצאה אינה ראיה דאיכא למימר דכ"כ שלא תאמר פי' רבא דאמר שבח אין לו אפילו מה שכנגד הוצאה כגון וכו' אלא דוקא שבח דממילא אבל שבח דמחמת הוצאה אה"נ דגבי אפילו היתר על ההוצאה ונ"ל דלעולם מודה הרז"ה ז"ל מדכתב הרי"ף לקמן דדוקא הוצאה שכנגד השבח הוא דגובה שמעינן הכי ס"ל אלא דק"ל על לשון הרי"ף ז"ל דהכא דלא משמע כן וכן הרא"ש ז"ל הבין כן בדעת הרי"ף ודחה אותו וכתב וכ"כ הרז"ה ע"ש אבל הטור בח"מ סי' שע"ג לא הבין כן בדעת הרא"ש אלא דהבין דס"ל להרא"ש ז"ל דאינו נוטל אפי' הוצאה ע"ש והכנה"ג ז"ל והש"ך ז"ל שם דחו אותו חדא מדכתב הרא"ש וכ"כ הרז"ה ועוד דהרא"ש ז"ל שם קודם זה בשני עמודים כת' ד"ז בהכיר דגובה הוצאה מנגזל ועוד דלא גרע מגזלן שכתב הטור בסי' שקודם לזה דגובה הוצאה מנגזל כ"ש לוקח ועוד דלא גרע מיורד לשדה חבירו שלא ברשות דגובה הוצאה עש"ב ונ"ל דהטור ס"ל מאחר דהרא"ש ז"ל הביא ד"ז דהרי"ף שכתב בסוף דבריו דגובה הוצאה מנגזל א"כ מאי קדחי דברי הרי"ף כאן וכתב עליו אבל התוס' כתבו דאינו גובה השבח כלל דלא כהרי"ף ואי התוספו' מיירי בשבח היתר על הוצאה מאי קא מייתי ראיה מהתוס' דלא כהרי"ף דהא הרי"ף ס"ל כן ועוד דהרז"ה ס"ל הכי בדעת הרי"ף אלא דק"ל על לשון הרי"ף דהכא דהוי כמעורבב ומכח זה הבין הטור ז"ל דהרא"ש הבין בדעת הרי"ף דאיירי בהוצאה שכנגד השבח וכמ"ש לעיל ומייתי ראיה מפ' הגוזל דקאמר גזל והשביח ומכר וכו' משמע דאיירי בהוצאה דשבח ולא דאתיא ממילא וקאמר אפילו השביח הלוקח גובה וע"ז קדתי הרא"ש דליכא ראיה מהתם שהרי כת' התוס' דלוקח לית ליה שבח' מדינא וכן גזלן ל"ל שבח' כלומר אפי' שכנגד הוצאה והתם איירי במטלטלים דעבוד בהו רבנן תקנתא משום תקנת השבים והכא איירי בקרקע דאינה נגזלת וע"ז כתב וכ"כ הרז"ה ז"ל ר"ל שחילק כן אבל לא לענין דינא ואה"נ דפליג על דברי הרי"ף שהביא לעיל דנוטל ההוצאה אלא דלא גבי כלל ולא דמי ליורד לשדה חבירו שלא ברשות דגובה הוצאה דהתם שאני דמעיקרא ירד לכך שיעבוד השדה ויקח ההוצאה מבעל השדה אבל הכא דגזל השדה ודעתו שתעמוד לו השדה וההוצאה דקא מוציא כונתו על שדה שלו ולא על דעת שיטול אות' מנגזל ומש"ה כשבא הנגזל ולקח אות' אינו נותן אפי' ההוצאה וס"ל לטור דלפי מ"ש הרא"ש הכא אה"נ דפליג על מ"ש לעיל בסי' הקודם זהו מה שנ"ל בכונת הטור ודו"ק:

שם אדם יודע שקרקע אין לו וכו' וק"ל מדאמרי' בפ' הגוזל קמ' ד' צ"ה גבי חמשה גובין מן המחוררין] שבח וכו' דדוקא ת"ח הוא דידע דקרקע אינה נגזלת אבל ע"ה אינו יודע אם נגזלת או לא א"כ הו"ל לגמ' לחלק בהכי ואמאי קאמר סתמ' דמשמע דאיירי בין בע"ה ובין בת"ח וראיתי במלחמות התם שכת' דלא קי"ל כהאי סיגי' דהתם שמחלקת בין ע"ה לת"ח מסוגיא דהכא דמשמע דאפי' ע"ה יודע שאין קרקע נגזלת ע"ש ומה שהק' התוס' מסוגיא דהתם נראה דקא מק' דהכא אמרינן בין לרב בין לשמואל אין לו שבח מאחר דיודע שאין לו קרקע והתם אמרינן אפילו יודע שאין קרקע שלו יש לו שבח ובסברא זו ליכא למימר דפליגי בה סוגיא דהכא עם סוגיא דהתם ודו"ק:

שם אמר רבא הילכתא הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו וכו' וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכו' גזילה ועיין בפ"ו מה' זכייה דפס' כשמואל גבי המקדש אחותו דמעות מתנה דנראה שדבריו סותרין אהדדי וראיתי להש"ך ז"ל בסי' קמ"ו שכתב דהרמב"ם והש"ע ס"ל כמ"ש הרא"ש דאיכא חילוק בין אחותו לנוכראה ע"ש ועיין להלח"מ פ"ו מה' זכייה שדחה תי' זה לדעת רבינו ומסיק דס"ל לרבינו דמאי דפסק רבא הילכתא דמעות יש לו משום מאי דהק' בגמ' בין לרב דאמר פקדון בין לשמואל דאמ' מתנה האי לארעא היכי נחית ופירי היכי אכיל וכו' ופירש"י סבור היה שהמכר יהיה קיים ולא היה בקי בדין מה"ט אית ליה לרב' דמעות יש לו משום דכיון דנחית לארעא סבו' הוא שהמכר קיים ולהכי נחית וכיון דטעי מעות יש לו אבל בעלמא מעות מתנה אפי' גבי נכרי את"ד ע"ש [א"מ וק"ק לפ"ז אם לא ירד הלוקח עדיין לשדה ולא אכל פירות ובא הנגזל וטרף השדה ה"נ דהוו מעות מתנה דהשת' ליכא הוכחה דטעה וסבור שהמכר קיים ומדברי רבא משמע דלעולם מעות יש לו דסתמ' קאמר וכן סתמו כל הפוסקים עכ"ה] והק' עליו השע"ה והנת"מ דף ק"ו דאי משום ה"ט הוא דפסק רבא כרב א"כ הו"ל למימ' דשבח יש לו דומי' דנמצאת שאינה שלו דפסק כרב דאמ' שבח יש לו דכיון דבתורת זביני נחית לארעא לא מחזי כרבית וכו' ע"ש ולעד"ן דאינה קוש' דרבא ס"ל דדוקא התם דלא הכיר בה שאינה שלו ונחית בתורת זביני ממש הוא דלא מחזי כרבית אבל הכא דהכיר בה שאינה שלו אע"ג דהוא נחית לארעא משום דס"ד דהמכר אפשר שיהיה קיים שמא יקנה אות' הגזלן מ"מ כשבא הנגזל ולקח אות' ממנו אם יקח הלוקח השבח מחזי כרבית ויאמרו דלקח שכר מעותיו דשלא הכיר בה לדעת שמואל כהכיר בה לדעת רב וכ"כ הרז"ה ז"ל ע"ש:

וראיתי להב"י ז"ל בסי' קמ"ו שהביא תשובת הרשב"א וז"ל ראובן ושמעון היו להם בתים בשיתוף מחצה במחצה ושמעון מכר לראובן מחצית הבתים במנה לימים עוד מכר לו המחצית האחר במנה ועכשיו תובע ראובן משמעון המנה של מחצית האחר לפי שהיה לו המחצית והוא מכר לו ומסיק דאם היה יודע שהמחצית שלו ואפ"ה קנאו משמעון הדין עם שמעון משום דכיון שהיה יודע שהוא שלו אין אדם קונה מה שהוא שלו והמעות במתנה נתנם לו וכמו שאמר בפ"ק דמציעא גבי הכיר בה שאינה שלו ולקחה ובמקדש את אחותו דאיפליגו רב ושמואל דהלכה כשמואל ותמה עליו המש"ל בהלכו' גזילה וכן הש"ך בסי' קמ"ו דזה היפך רבא דפסק כרב ע"ש ובמ"ש הלח"מ ז"ל לק"מ דבכ"מ דאיכא למיחש לפקדון או למתנה פסקינן כשמואל ושאני הכא מדנחית לארעא גלי דעתי' דהוי מכר ומה שתירץ המש"ל ז"ל דהרשב"א איירי באחים וכמ"ש הרא"ש ז"ל דאיכא חילוק בין אחים לנוכראה ע"ש נ"ל דמ"מ אינו מספיק תי' זה לדעת רמ"א דהביא אותו בסי' קמ"ו בהג"ה ובאה"ע סי' נ' הסכים לדעת הש"ע דפסק כהרמב"ם ז"ל דאם היו קידושי טעות חוזרין המעות דנר' דדוקא אם היו הקידושין טעות אבל אם לא היו טעות מודה דהוו המעות מתנה אפי' גבי א"א דעלמא כמ"ש היה ז"ל שם בה' זכייה ומדלא פליג עליה רמ"א ז"ל ודאי דמסכים לדבריו וליכא חילוק בין אחים לנכרי ובודאי דהמש"ל ז"ל מודה לזה כמ"ש דה' בה' גניבה פ"ה ה"ב הק' על רמ"א ז"ל שהביא דין המרדכי שכת' בפ' הגוזל בתר' דאם לקח הלוקח מאת הגנב וידע שהיא גנובה דהמעות מתנה והק' עליו המש"ל דזה היפך דין המכיר בשדה שאינה שלו דאמר מעות חוזרין והניח אותו בצ"ע ע"ש [א"מ וכן הק' הש"ך ז"ל בסי' שנ"ו וכתב שהיא שגגה עש"ב ולעד"ן דמור"ם ז"ל ס"ל דדוקא בקרקע הוא דאמרינן אדם יודע שקרקע אין לו ונתן לשם פקדון שהרי למחר יבא בעל השדה ונוטל את שדהו ולא יוכל להבריחה או להטמינה אבל במטלטלי שיוכל להטמינם ואפשר שהבעלים לא יכירו הגנב לעולם א"כ בודאי שדעתו בתורת זביני וקנאם על ספק שמא לא ידעו הבעלים דסתם קונה מגנב הוא קונה בזול כדאמר בכמה דוכתי וכשבאו הבעלים ונטלו הגניבה מהלוקח אין לו לחזור על הגנב כיון שידע שהיא גנובה ועל דעת כן נתן מעותיו שאם יבאו הבעלים ונוטלים אות' יהיו מעותיו מתנה כנ"ל עכ"ה] ואם אית' דרמ"א בהג"ה ס"ל חילוק זה דהרא"ש מאי קא מקש' אימא דהמרדכי איירי באחים כמ"ש לדעת הרשב"א א"ו דרמ"א מדלא פליג על הש"ע באה"ע מוכח דס"ל דליכא חילוק זה של הרא"ש א"כ מאי קא מתרץ הכא בס' הרשב"א והול"ל דזה דוק' לדעת הרשב"א אבל לרמ"א לא יתיישב זה וצ"ע ועיין לש"ך ז"ל סי' שנ"ו שכתב דקי"ל כחילוק הרא"ש ז"ל ולפמ"ש לא שייך לומר כן. אך לדעת המרדכי והרשב"א ז"ל יש לתרץ דס"ל כמ"ש הרא"ש דאיכא חילוק בין אחים לנוכראה ועיין לב"ח בסי' שע"ג מה שפי' בדעת המרדכי ע"ש. ולפ"ד הלח"מ נסתלק מה שנסתפק המש"ל ז"ל בה' עבדים פ"ד ה' א' המוכר את בתו כשהיא נערה אי הוו המעות מתנה או לא משום דלדידן דקי"ל כחילוק הרא"ש ז"ל דאיכא חילוק בין קרוב לנוכראה הוי נמי המוכר את בתו נערה דהמעות חוזרין כרב אבל לדעת רבינו דס"ל דליכא חילוק בין נכרי לאחותו א"כ במוכר את בתו כשהיא נערה היכי לדיינו דייני ולבסוף פשט"ל דבנערה לא אמרי' אדם יודע וכו' והעמיד ס' זה בבוגרת ע"ש ולפמ"ש הלח"מ ז"ל ליכא ס' כלל דלעולם רבינו ס"ל דהילכת' כשמואל בכ"מ ושאני הכא דכיון דנחית לארעא גלי דעתיה דלשם מכר קא נחית ודו"ק:

תוס' ד"ה כגון וכו' ומיהו אין ראיה דשאני יתומים וכו' ועיין לתוס' בפ' יש בכור שכת' היפך זה דליכא חילוק בין יתומים ללוקח ע"ש: ד"ה מעות יש לו וכו' וי"ל דהתם מיירי כשקיבל עליו אחריות עכ"ל ואין להק' דהא רבא ס"ל דאחריות ט"ס א"כ למה אינו גובה את השבח דהכא כיון דהכיר בה שאינה שלו מעיקרא כשלקח' סבר וקיבל עד שיפרש בהדיא [א"מ וכ"כ מהרמ"ש ז"ל וכ"נ שזה דעת המש"ל ז"ל בפ"ג מה' אישות דין ח' שתמה ע"ד מהרימ"ט שכת' דטעמ' דהכיר בה שאינה שלו דמעות חוזרין ולא אמרינן מעות מתנה משום דסמך על אחריות ואפי' לא כתב לו בפי' אפ"ה אחריות ט"ס וכתב עליו המש"ל ולא ידעתי מה טיבו של אחריות בכאן ודברי ה' צ"ע ע"כ ודלא כה' משמרות כהונה ז"ל שכתב דלפמ"ש הרשב"א והביאו המחב' ז"ל בסמוך דשמואל דאמר מעות מתנה דוקא בשלא כת' לו אחריות אבל כתב לו אחריות מודה דמעות חוזרין וכת' ה' ז"ל ולפ"ז נר' דשמואל לטעמיה דל"ל אחריות ט"ס במקח אבל לדידן דקי"ל אחריות ט"ס אפי' לא כת' לו אחריות מעות חוזרין אפי' דקי"ל כשמואל גבי מקדש אחותו די"ל דסמך על אחריות כדברי מהרימ"ט ותמה עליו של הביא דברי הרשב"א הנז' וגם על המש"ל יתמה שלא ראה דברי הרשב"א עש"ב ולא ידעתי מה ענין דברי הרשב"א לכאן דדברי הרשב"א פשוטים וברורים דודאי אי כת' לו אחריות לא שייך לומר מעות מתנה וכ"כ התוספו' לעיל בפשיטות ד' י"ד ע"ב ד"ה ושמואל וכו' אבל מה שהוליד ה' ז"ל דלדידן דקי"ל אחריות ט"ס בכאן נמי אע"פ שלא פי' כמו שפי' דמי ד"ז לא אמרו הרשב"א ז"ל ואין הסבר' נותנת כן כיון שהכיר בה שאינה שלו לא שייך לומר לא שדי איניש זוזי בכדי שהרי הוא ידע ושדי זוזי בכדי וע"כ דלאו בתורת זביני נחית אלא מעות מתנה לשמואל או פקדון לרב וכדמוכח מדברי התוס' כמ"ש המחבר ז"ל וכן מוכח מדברי הרשב"א בעצמו שכתב דאם קיבל עליו אחריות בפי' וקנו מידו וכו' יש לו שבח אבל לא קיבל בפי' לא ואע"ג דקי"ל אחריות ט"ס א"ו כמ"ש ושפיר תמה המש"ל על דברי מהרימ"ט ז"ל עכ"ה] וי"ל בדברי התוס' אימא דהתם מיירי בשיש לו קרקע או קנו מידו כדאמר לעיל לשמואל ונראה דהתוספות ס"ל כמ"ש בא"ז דשאני התם דמדינא שבח יש לו אלא דמחזי כשכר מעותיו ומ"ה סגי כשיש לו קרקע או שקנו מידו אבל הכא דמדינא אין לו שהרי לא נתן מעות אלא לשם פקדון כי יש לו קרקע או קנו מידו מאי הוי ומיהו כשפי' לו את השבח כלומר שהתנה בפי' אחריות אף על השבח השתא ליכא למימר דנתן לשם פקדון ולא לשם מתנה ויש לו שבח בין לרב בין לשמואל אלא אליבא דשמואל בעי' שיש לו קרקע או שקנו מידו דלא מחזי כרבית עכ"ד והביא תו התם בשם הרשב"א ז"ל וז"ל ודוקא כשלא כתב לו אחריות הא כת' לו אפי' לשמואל מעות יש לו דהא טעמ' דשמואל משום דמעות מתנה וכשכתב לו הא גלי דעתיה דלא נתכוון למתנה ומיהו שבח אין לו דהא מיחזי כרבית כיון דהכיר בה ומ"מ אי קנו מידו או שיש לו קרקע וכתב לו את אחריות מסתבר' דאפי' שבח יש לו בין לרב בין לשמואל עכ"ד לכאורה נר' הא דכתב דבעי קנו מידו עם אחריות היינו דוקא לשמואל אבל לרב כשקבל אחריות די בזה כמ"ש לעיל בשם הריטב"א אך ראיתי להרשב"א ז"ל בתשו' ח"א סי' אלף קנ"ה שכתב אפילו לדעת רב בעי' קיבל אחריות וקנו מידו או שיש לו קרקע [א"מ וכ"מ מדבריו הכא שכתב דהא מיחזו כרבית כיון דהכיר בה והיינו ע"כ לרב דלשמואל אפילו לא הכיר בה ואפילו קיבל אחריות כדאמר לעיל עכ"ה]:

וראיתי להרשב"א בתשו' הנז' ובחי' הכא הובא בא"ז שדחה דברי הרז"ה ז"ל שכתב אי קנו מידו או שיש לו קרקע יש לו שבח בין לרב בין לשמואל וכת' עליו ואינו מחוור דהא בשהכיר בה לרב מעות פקדון וא"כ היאך יש לו שבח ע"ש ולכאורה יש לתמוה על הרשב"א ז"ל דהא המאור כתב דאיירי כשפי' לו את השבח דהיינו שקיבל אחריות והרשב"א בעצמו ס"ל כן אם פי' לו אחריות וקנו מידו יש לו שבח בשלמא להרא"ש ז"ל שדחה דבריו י"ל דס"ל כמ"ש הר"ן דאפי' קיבל אחריות וקנו מידו אין לו שבח כיון דהכיר בה ומעות הללו פקדון דומיא דמלוה יהבינהו ניהליה אע"פ שפי' לו השבח אינו אלא כמתנה על שכר המעות ע"ש אבל להרשב"א ז"ל ק' [א"מ עיין במאור בסוף כללא דשמעת' שכתב וז"ל וה"מ שלא הכיר בה שאינה שלו א"נ הכיר בה ויש לו לגזלן קרקע א"נ קנו מידו וכו' ע"ש הרי שלא הזכיר דבעי' שפי' לו השבח ואע"ג דלעיל בפי' הסוגיא כתב אם פי' לו השבח וכו' ס"ל להרשב"א דלרב הוא דכתב הכי אבל לדידן א"ץ לפ' כיון דבפסק' דשמעתין לא הזכיר ד"ז ומש"ה נחלק עליו הרשב"א ז"ל כנ"ל עכ"ה] ונראה דהרשב"א ס"ל דבעי' אחריות ממש על גוף הקרקע ולא על השבח לבד משו' דאי לא קיבל אחריות על גוף המעות אמרינן המעות שנתן לשם פקדון א"כ מה מהני אם פי' לו את השבח ומה שהק' הר"ן על הרשב"א ס"ס כיון דנתן מעות לשם כמ"ש רב מה מהני אם קיבל אחריות נ"ל דל"ק דהא אם לא קיבל אחריות אמרינן דלוקח דנחית לארעא דעתיה דאפשר שתתקיים בידו שמא יקח אות' הגזלן ואם לא תתקיים המעות יהיו פקדון עכשיו שקיבל אחריו' וקנו מידו או שיש לו קרקע ודאי לא נחית אלא אדעת' דמקח דוקא ויש לו שבח ועיין להנ"י ז"ל הכא שהביא שדעת הרשב"א והרז"ה ז"ל כהדדי והביא דחיית הרנב"ר ז"ל עלייהו ע"ש ונ"ל דאשתמטתי' הרשב"א בחי' ובתשו' שאין דעתו כדעת הרז"ה ז"ל:

וחזיתי לסמ"ע ז"ל בסי' שע"ג ס"ק ו' וז"ל בטור כת' בשם הרמ"ה בעל ס"ז דהיינו דוקא כשקיבל עליו אחריות דשבח בפי' וג"כ קנו מידו ע"ז או אית ליה קרקע וכו' ועיין בטור דמשמע דאפילו להרא"ש דחולק וס"ל דאפי' קיבל בפי' עליו השבח דאינו נוטל השבח לא פליג אם יש לו קרקע ומט' שכתב ומהתימא על הגאונים המחבר ומהרי"ק שלא כת' ד"ז וכו' עכ"ד ולשון זה תמוה הוא דהא הרא"ש ז"ל חולק אפי' אם קנו מידו או שיש לו קרקע וכ"כ הטור להדיא וכ"מ בתחלת דבריו שכתב דזה דעת הרמ"ה ונ"ל להגיה בדבריו ועיין בטור דמשמע דלהרא"ש ז"ל דחולק וס"ל דאפי' קיבל בפי' את השבת דאינו נוטל שבח ל"ש אם יש לו קרקע וכו' ע"ש ומעיקר' ק"ל דזה דעת הרמ"ה והרמ"ה כתב בעי' שקנו מידו א"כ למה לא כתב ההג"ה אפי' בשקנו מידו ועוד הקש' על ההג"ה דהביא יש חולקים בסתם דמשמע דלא פליגי אלא אם קיבל אחריות לבד דהא מהטור משמע דפליגי אפי' אם קיבל אחריות וקנו מידו א"כ למה כתב וי"ח בסתם אפי' קנו מידו נמי זה כונת דבריו אבל ק"ל מאי ק"ל על הגה"ה שהביא י"ח בסתם דהא קאי על מ"ש קודם זה וי"א דאם קיבל אחריות בהדיא צריך ליתן לו כפי מה שקיבל עליו והתם מוכרח דמיירי בשקנו מידו כמ"ש הרמ"ה וע"ז כתב וי"ח ודו"ק:

ד"ה חזר ולקחה בלא הכיר בה מיירי וכו' עכ"ל ר"ל דאי איירי בהכיר בה שאינה שלו לא שייך טעמ' דלא נקרייה גזלנא או דליקום בהימנותי' וכ"כ הנ"י ז"ל ע"ש אבל הריטב"א ז"ל בא"ז פי' דקאי נמי בהכיר בה שאינה שלו והט' כיון דלוקח נחת אדעת' דאפשר שתתקיים בידו הקרקע דהיינו שהגזלן יטרח ויקנה אותה מהנגזל כמ"ש לעיל גבי האי לארעא במאי נחית וכו' וכתב שכן דעת רש"י ז"ל ע"ש ולא מצאתי מנ"ל ברש"י דס"ל כן וראיתי להכנה"ג ז"ל בסי' שע"ד שהוכיח כן מרש"י שכת' בהא דאמר ניח' ליה וכו' שלא יחרפנו לוקח זה כשיוציאנה הנגזל מידו וכו' ואם היה מפ' הסוגיא בלא הכיר בה הול"ל ניח' ליה שלא ידע הלוקח שהיא גזולה וכו' ע"ש ונ"ל דאין מזה ראיה וכמ"ש ה' דרך המלך ז"ל ד' פ"ז ע"ד ע"ש [א"מ ולע"ד דבריו תמוהים דאיך אפשר לפ' כן שהרי בסמוך אמרינן א"ב מתנה למ"ד דלא נקרייה גזלנא א"ל מאי גזלינא מינך ואם הוה מפ' שלא ידע הלוקח שהיא גזולה א"כ במתנה נמי ניחא ליה שלא ידע המקבל שהיא גזולה אע"כ צ"ל דלא קפיד אלא שלא יחרפנו הלוקח כשיוציאנה הנגזל כפרש"י ומש"ה קאמר במתנה דאינו מחרפו דא"ל מאי גזלינא מינך לא קנאה הלוקח ועוד דאמר לקמן ועד אימת ניח' ליה דליקום בהימנותי' ח"א עד שעת העמדה בדין וח"א עד דמטי' אדרכת' לידיה וכו' אלמא אע"ג דכבר ידע הלוקח שהיא גזולה אפ"ה ניח' ליה דליקום בהימנותי' וע"כ אפי' למ"ד דלא נקרייה גזלנא נמי דינא הכי דאל"ה נימא א"ב ד"ז אלמא אע"ג דכבר ידע הלוקח שהיא גזולה אפ"ה ניח' ליה שלא יחרפנו כפרש"י וצ"ע עכ"ה] ואני הדל נ"ל מדכת' רש"י ז"ל לקמן דף י"ו ע"א דיה לא סמכא דעתיה וז"ל לא סמכא דעתיה דלוקח דקאמר מי יימר שירש מאביו כלום שמא ימכור אביו נכסיו בחייו ע"כ ואי רש"י מפ' הבעיא בדלא הכיר בה שאינה שלו אמאי איצט' לכל זה יפרש בפשיטות דלא סמכה דעתיה משום דעכשיו אינה שלו אבל הכא בדלא הכיר בה שאינה שלו סמכה דעתיה וכ"פ הרשב"א ז"ל בא"ז אבל אי אמרינן דרש"י מפ' לה אפי' בהכיר בה שאינה שלו א"ש ושו"ר להריטב"א ז"ל בא"ז לקמן וז"ל מכדי לוקח במאי קני להאי ארעא פרש"י כסף לא נתן לו לשם קנין אלא לשם פקדון וכו' ונר' מדבריו דסוגיין אפי' על הכיר בה שאינה שלו וכו' עכ"ד:

וראיתי להבעה"ת סוף שער מ"ז שפי' הסוגיא אפי' בהכיר בה שאינה שלו ע"ש וה' דרך המלך שם אחר שהביא דעת הבעה"ת ז"ל כתב דאפ"ל דיפרש הסוגיא כמ"ש הריטב"א ואח"כ כתב ואי לא מסתפינא אמינא דהבעה"ת יפרש הכיר בה דקאמר הש"ס היינו שהלוקח הכיר בה והמוכר לא ידע שזה ידע והכיר בה ואפ"ה לקחה ועפי"ז שפיר יתפרש ניח' ליה דליקום בהימנותי' או כי היכי דלא ליקריוה גזלנא כיון שזה המוכר לא נתראה פנים בפנים בלוקח בדבר הזה וכו' אכתי רצון המוכר להעמידו בידו ולומר דאות' ידיעה שנתודע ללוקח שקר היה וכו' עכ"ד ואחה"מ לא סיימו קמיה דברי הבעה"ת שכתב וז"ל תדע לך מדקא פריך הגמרא לקמן ממה שאירש מאבא מכור לך שהוא בהכיר בה שאינה שלו ע"ש והכונה דאי איירי הכא בדלא הכיר בה מאי קפריך שאני התם בדהכיר בה שאינה שלו אבל הכא בהכיר בה שהיא שלו ולא ידע דגזולה היא א"ו דהכא נמי בהכיר בה שאינה שלו ואי כדברי ה' דהכא איירי בדלא נתראו פנים בפנים הלוקח והגזלן שהיא גזולה ורוצה המוכר שתתקיים בידו דליקום בהימנותיה והידיעה ששמע תהיה שקר עדיין יש להק' מאי קפריך אימא שאני התם דהלוקח והמוכר יודעין שאין לו שדה לפיכך המכירה אינה קיימת אבל הכא דלא נתראה פב"פ מכר לו כל זכות שתבא לידו כי היכי דליקום בהימנותי' א"ו דה' ז"ל איירי בהכיר בה הלוקח שאינה שלו והמוכר נמי מכר לו על דעת כן וע"ע שם ויראה לך שאין לפ' כמ"ש ה' דרך המלך ז"ל ועיין למהרש"ך ז"ל בח"ב סי' י"א שפי' הסוגיא בפשיטות דאיירי בדלא הכיר בה דוקא ע"ש ונ"ל דאישתמיט מניה הראשונים שכתבנו ודו"ק:

וראיתי להנ"י ז"ל לקמן גבי תהא במאמינו וכו' וז"ל ולפ"ז לא שייך תהא במאמינו אלא בשלא הכיר בה אבל בהכיר לא וכן נראין דברי הרי"ף ע"כ ונראה דאי מהא לא איריא אפי' תאמר בהכיר בה שאינה שלו מ"מ מדנחית לארעא ס"ד בודאי הגזלן יטרח לאוקים ארעא בידי' ע"י שילקחה ממנו כמ"ש הריטב"א לעיל א"כ באמונה זו גמר ומקנה לו וכ"כ הריטב"א ז"ל לקמן שם ועיין בפמ"א ח"א סי' י"ו דף מ"ו ע"ד מ"ש בזה ודבריו תמוהים כמ"ש ה' דרך המלך ז"ל שם ושו"ר להריטב"א ז"ל בחי' שכתב וז"ל בנמצאת שאינה שלו הוא דבעא מניה דאמר רב יש לו מעות ויש לו שבח אבל בהכיר בה שאינה מאי קבעי לה למאי דס"ל מעות מתנה א"נ אליבא דרב מבע"ל דאמר מעות פקדון עכ"ד הרי לך דפי' כמ"ש הפמ"א ז"ל א"כ אפשר שזה כונת התוס' אך לכאורה דברי הריטב"א הללו סותרין למ"ש בא"ז בשמו דאיירי אפי' בהכיר בה שאינה שלו ולס' שמואל נמי קבעי לה ונר' דחי' הריטב"א הנז' אינו מהריטב"א הידוע אלא הוא א' מן הראשונים וכ"כ בעלי הכללים ומ"מ כיון דאיכ' ס"ז אפ"ל שזה דעת התוס' דהכא וראיה לזה מדלא הביא הב"י ז"ל שזה דעת התוספות ולא הביא אלא הנ"י והמ"מ ולא הזכירו דעת התוס' וק"ל:

ד"ה דמת לוקח וכו' ואין נראה דמיד שקנה הגזלן זכה בו לוקח וכו' עכ"ל [א"מ נראה דרש"י ז"ל נרגש מזה שכתב הילכך לא נתכוון זה אלא להעמידה בידו בחייו ולא לאחר מותו וכן פי' גבי א"ב דמת גזלן ור"ל אה"נ דמיד שקנה הגזלן זכה בו הלוקח אבל לא זכה בה לעולם אלא עד יום מותו ובזה א"ש נמי מה שהקש' מהרש"א במ"ב ברש"י לקמן ד"ה זבנה אורתא וכו' ע"ש והוא מובן עכ"ה]:

תוכן העניינים

מאורות נתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה