אור ברסלב
מאורות נתן מציעא › דף טו.

מאורות נתן· רבי נתן בורגיל

מציעא · דף טו.

דף יד:

גמ' במאי אי בב"ח מי אית ליה פירי וכו' עיין במהרש"א ז"ל שמפ' האי דקאמר אי בב"ח ר"ל בשטר מלוה וכו' ע"ש וצווחו עליו כל המפ' ועיין במהר"ם שיף ז"ל ובא"א ז"ל שהניחו אותו בצ"ע ולעד"ן דכונת מהרש"א כך הוא דאי פי' הגמרא דקאמר אי בב"ח וכו' ר"ל בלוקח וחייש פן יטרוף ממנו ב"ח א"כ הו"ל לאמלוכי נמי בשעבוד דהא שמואל ס"ל לא אמרינן אחריות ט"ס במכר ומכח זה פי' דאיירי בשטר הלואה דצריך לאמלוכי כשיבא לגבות המלוה אם לא ימצא ללוה בנ"ח יטרוף ממשעבדי הקרן והשבח שישביח הלוקח והפירות דאם לא יכתוב לו כן לא מצי למטרף משבת ומפירות לפיכך צוה לסופר שימלך על השבח ועל הפירות וע"ז קא פריך למאי צריך לכתוב לו פירי והאמר שמואל ב"ח גובה את השבח והיינו כשפי' לו את השבח כדאמר הכא ואפ"ה אין לו פירי ומה שפי' רש"י במימר' דשמואל דאיירי בלוקח זהו לפי האמת דאוקמי' בהכי אבל לפי מאי דקאמר אי בב"ח וכו' לא איירי בלוקח אלא בשטר מלוה ובזה א"ש מה שהק' ה' ל"א ז"ל דילמ' הא דכתב כן משום דחייש שמא יבא נגזל או ב"ח וכו' ועיין במ"ש מהרי"ל ז"ל דלא אתי תירוצו למאן דפליג על ה' המאור וס"ל דלא פליג שמואל אלא בשבח כמ"ש לעיל אבל לפמ"ש מהרש"א ז"ל א"ש דלא אפשר לומר הכא דחייש לב"ח דא"כ הו"ל לאמלוכי נמי בשעבוד ודו"ק:

שם אמר שמואל ב"ח גובה את השבח פיר' הרי"ף והרא"ש דאיירי בין בשבח' דאתיא ממילא בין בשבח' דאתי ע"י הוצאה וכתב הרז"ה ז"ל דאינו גובה אלא חצי השבח כדאי' בפ' מי שמת ואפי' בשבח דאתי ממילא אינו גובה אלא חצי משום דמקרי דשב"ל והוי כלוה ולוה ואח"כ קנה ע"כ אבל הרמב"ם ז"ל פכ"א מה' מלוה כתב דבשבח הבא ממילא גובה הכל ובשבח הבא מחמת הוצאה גובה חצי ונ"ל דהטע' כמ"ש הנ"י ז"ל הכא וז"ל אמר שמואל ב"ח גובה את השבח בין שבח' דממילא וכו' אלא דבשבח' דממילא גובה כל השבת משום דחשבי' ליה כאלו היה בעולם בשעת השעבוד וקנאו לוה למלוה מתחלה ומה"ט גובה אפי' מיורש וממקבל מתנה וכו' ע"כ ומכאן תמיה לי על הב"י ז"ל שכתב בסי' קט"ו דדעת הנ"י כדעת הרז"ה ע"ש וכן ראיתי להש"ך ז"ל שם שהק' עליו כן. והנה הטור ז"ל הביא דברי הרמב"ם וכתב עליו וא"א ז"ל לא חילק בזה ע"כ ולעד"ן דהרא"ש ס"ל כדעת הרמב"ם שכתב וז"ל ואסיקנ' הא דאמר שמואל ב"ח גובה את כל השבח ולא יהיב ליה הוצאה ללוקח וכו' לאו דגבי ליה כוליה קאמר שמואל דהא אסיקנא בפ' מי שמת דגובה חצי השבח וכו' והכא נמי שבח שהשביח הלוקח כאלו קנאו מוכר ומכרו ללוקח וחל שעבוד המלוה והלוקח כא' עליו וכו' עש"ב ומדנקט בשבח שהשביח הלוקח משמע דדוקא בשבח שהשביח הלוקח דלא אתי ממילא הוא דאמרי' דהוי כאלו קנאו ומכרו ללוקח אבל בשבח דאתי ממילא מודה דב"ח גובה את הכל מטעם שכתב הנ"י ז"ל. וראיתי להגד"ת ז"ל דף י"ט שהקש' על ס"ז דא"כ מאי פריך בפ' מי שמת מברייתא דקתני דב"ח גובה השבח אימא דאיירי בשבח הבא ממילא ע"ש וכבר הרמב"ן ז"ל הובא בא"ז כאן הק' כן ותי' דאה"נ אלא מדקתני שבח' סתם ניח' ליה לאוקמא בכל שבח ע"ש:

שם אלא מעתה מתנה דלא כתיב ליה הכי ה"נ דלא טריף וכו' א"ל אין וכו' כתב הרי"ף ז"ל ומסתבר' דדוקא בשבח הבא מחמת הוצאה אבל בשבח דאתי ממילא גבי מניה ב"ח וכתב הנ"י הט' משום דשבח הבא ממילא הוי כאלו היה בעולם משעת הלואה וחל עליה השעבוד וכו' ע"ש וראיתי להלח"מ ז"ל עמ"ש ה"ה ז"ל פכ"א מה' מלוה שדעת ההלכות דיתומים דינם כמקבל מתנה וכתב ה' ז"ל דמשמע ליה כן מדכתב הרי"ף גבי מקבל מתנה דשבח' דאתי ממילא טריף מניה ב"ח וזה נפקא ליה מדאמרי' כן גבי יתומים וכמו שהכריח כן הרמב"ן ז"ל מפ' יש בכור וכו' ואי הוה ס"ל להרי"ף דיתומי' גובה מהן אפי' שבח הבא מחמת הוצאה מה ראיה מיתומים למקבל מתנה וכו' עש"ב ולא הבנתי דבריו דהא הרי"ף ז"ל לא הביא ראיה במקבל מתנה מהיתומים אלא כ"כ מסברא וכ"כ הראב"ד ז"ל לעיל דדין מקבל מתנה כתבו הרי"ף ז"ל מסבר' ואיהו ס"ל כותיה והכא גבי יתומים פליג על רבינו וס"ל כהתוס' דיתומים ל"ל שבח' משום דברא כרעא דאבוה א"כ מנ"ל לה"ה ז"ל שזה דעת הרי"ף אימא דהרי"ף ס"ל כמ"ש הראב"ד ז"ל דאיכא חילוק בין מקבל מתנה ליתומים ומ"ש הרי"ף גבי מקבל מתנה דשבח הבא ממילא גובה אותו ב"ח הוא מטע' שכתב הנ"י וכמ"ש ודו"ק:

והנה ראיתי להב"י ז"ל שהק' על הטור שכתב שדין היתומים כדין מקבל מתנה שלא כדעת התוספו' והלא הרא"ש בפ' המקבל כתב כדברי התוספות ומשמע דהדר ביה ממ"ש בפ' שנים אוחזין וצ"ע ע"כ והב"ח כת' כיון דבפ' המקבל כתב בסוף דבריו ולעיל בפ"ק הארכתי בה כלומר דעיין בפ"ק שהעליתי להלכה כהרמב"ם ז"ל ע"ש ונ"ל דהב"י ז"ל ס"ל דמ"ש הרא"ש ובפ"ק הארכתי הוא דוקא לענין מ"ש גבי עשאו אפותיקי דנותן דמי השבח ובלא עשאו אפותיקי נותן לו שבח מקרקע וע"ז כתב עיין בפ"ק אבל לא לענין שבח יתומים אם דינו כמקבל מתנה או לא שהרי הפסיק בכמה דינים ביניהם וכ"מ ברמזים בפ' המקבל ע"ש ועיין להש"ך שם שהביא ממקומות אחרים דכתב בהדיא כדברי התוס' ודו"ק:

שם הא מתנית' מסייע ליה למר שמואל וכו' [א"מ הק' מהרש"א דהא ברייתא ע"כ באפותיקי מיירי כמ"ש התוס' לעיל וא"כ מאי מייתי ראיה אדשמואל דמיירי בלא אפותיקי ונדחק לתי' דהשתא אכתי לא אסיק אדעתיה לפלוגי בין אפותיקי וכו' ולמאי דמסיק לפלוגי בהכי קושט' הוא דליכא סייעת' לשמואל ע"ש ולעד"ן דאפי' לפי האמת איכא סייעת' לשמואל שהרי כתבו התוספו' בסמוך היכא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחה אפילו באפותיקי ב"ח גובה את הכל ואינו ניתן לו ההוצאה וגרע מיורד לשדה חבירו שלא ברשות והטעם משום שבשביל שעשאה אפותיקי לא יגרע כחו וכיון שאם לא עשאה אפותיקי גובה הכל ואינו נותן הוצאה כדשמואל גם כשעשאה אפותיקי נמי דינא הכי וא"כ י"ל דמשמע ליה לגמרא דהא דקתני ושבח גובה מבנ"ח ר"ל כל השבח דסתמ' קתני וא"כ ע"כ דאת' ב"ח וטרף כל השבח ולא שילם אפי' ההוצאה וא"כ ע"כ דס"ל כשמואל דאל"ה הו"ל ליתן ההוצאה דלא גרע מיורד שלא ברשות א"ו משום דא"ל כשמואל דבלאו אפותיקי גובה את כל השבח וא"כ גם שעשאו אפותיקי נמי לא יגרע כחו ואין להק' דא"כ מאי קדחי ר"ה בלוק' מגזלן דהא ודאי לוקח מגזלן שקיל הוצאה מנגזל ואמאי חוזר וגובה כל השבח מגזלן דכבר תי' הרמב"ן ז"ל הובא בא"ז דס"ל כר"מ בפ' הגוזל דנגזל לא יהיב הוצאה כלל דקניס ליה לגזלן וע"ש עוד תי' אחרים בשם הריב"ש והרשב"א ז"ל עכ"ה]:

תוס' ד"ה ב"ח וכו' אלא ודאי בשבח יתומים מיירי וכו' הק' מהר"ם שיף ז"ל דילמא אכתובת אשה מק' דטרפה ממשעבדי והיא אינה גובה משבח לקוחות וכו' דהאי לישנא דתנאי כתובה ליתא התם בגמרא רק הוספה מדברי התוס' עכ"ד ואחה"מ נעלם ממנו סוגיא דהתם דגרסי' כן בפסקא בפ"ע גבי ולא הבנות במזונותיהם מ"ט דתנאי כתובה ככתובה דמי וכונת הגמרא דמ"ט לא גבו הבנות מזונות משבח יתמי כמו ב"ח ומשני דתנאי כתובה ככתובה דלא גבי' משום קולי כתובה שנו כאן ומזה מוכחי התוס' דב"ח גובה משבח יתומים ומ"ש הרא"ש ז"ל הוא ענין אחר והתוס' לא ניח' להו בכך דאינו מוכרח לומר דהוי דומיא דבכור ודו"ק [א"מ עיין בביאור מ"ש בזה ע"ש עכ"ה]:

תוכן העניינים

מאורות נתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה