אור ברסלב
מאורות נתן מציעא › דף ה:

מאורות נתן· רבי נתן בורגיל

מציעא · דף ה:

דף ה.

גמ' בלא דמי משמע להו כ' הרמב"ם בפ"י מה' עדות דין ד' וז"ל כיצד החמסני' הם הלוקחי' קרקע ומטלטלי' שלא ברצון הבעלים ואע"פ שנותן הדמים הרי אלו פסולים מדבריהם וכתב מרן הכ"מ דס"ל כמ"ש התוס' דקושט' הכי הוא והלח"מ שם הק' דהרמב"ם בפ"א מה' גזילה כ' דעובר על לא תחמוד אפי' יהיב דמי וכתב ה"ה שם אפי' אמר רוצה אני יע"ש וט"ז ז"ל הביאו א"א ז"ל בספרו מגד"ן כתב שסוב' רבינו דאינו פסול מן התורה אלא כשעבר עבירה שיש בה מלקות אבל אם אין בו מעשה שאין לוקין עליו אינו פסול מדאורייתא ולכך כתב דפסול מדבריהם אעפ"י שעובר על לא תחמוד ע"ש וכ"כ הריב"ש סי' שי"א יע"ש ועיין להכנה"ג ז"ל בסי' ל"ד שדחה דבר זה מדברי רבינו ז"ל יע"ש ונ"ל דיש לדחות דבר זה מהא דפריך בגמר' ותפ"ל מלא תחמוד ומאי קשיא הא אע"ג דעובר על לא תחמוד מ"מ הא כשר לעדות ומדכשר לעדות כשר לשבועה (א"ה אי מהא אפשר לומ' דהגמרא מקש' דמ"מ פסול בדבריהם אפי' בעדות ולא שייך לחלק בין חציף בידיעת הבעלים למעלים חמסנותו כמ"ש התוספות דכיון דאיסורו מדאורייתא דעובר על לא תחמוד אין לחלק בין חציף למעלים חמסטתו וכמבואר בדברי מהרש"א בהתוס' ד"ה בלא דמי ע"ש אבל דברי הר' חק נתן א"א להולמם דהרי כ' הרמב"ם ז"ל וז"ל ועוד יש שם רשעים שהם פסולים לעדות אע"פ שהם בני תשלומין ואינם בני מלקו' הואיל ולוקחין ממון שאינו שלהם כחמס פסולין שנא' לא יקום עד חמס וכו' הרי מבואר דברשע דחמס לא בעי' שיהא בו מלקות דדוקא בשאר עבירות והיינו משום דהוי רשע דקרא וא"כ אם איתא שעובר על לא תחמוד הו"ל לפוסלו מדאורייתא ומ"ש הר' המחבר ז"ל וכ"כ הריב"ש לע"ד נ"ל דלא כתב כן הריב"ש אלא בנשבע לאכול ולא אכל דכיון שאין בו מלקות אינו נפסל דלא הוי רשע דחימוד ממון אבל בעבירה שיש בה חימוד ממון פסול מדאוריי' אע"פי שאינו לוקה ומה שדחה הכנה"ג ז"ל דברי הריב"ש מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דאם עשה מלאכה בשבת פסול לעדות מן התורה והא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואמאי יפסל והרי אין לוקין עליו יע"ש והרואה יראה בדברי הרמב"ם שלא כתב אלא מי שחילל יו"ט הא' דלא הוי אלא לאו גרידא אבל בשבת דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אה"נ דאין לוקין עליו ואף לפי גירסתו בד' הרמב"ם דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד פסול מה"ת דוקא בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דזה שאינו לוקה לאי משום דקי"ל הלאו אלא דיש בו חומר שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אבל לאו שאין בו מעשה שאין לוקין עליו הוא מכח קולת הלאו שאין בו מעשה ולא קעביד מידי ובזה אינו פסול מדאורייתא וק"ל):

תוספות ד"ה חשיד אממונא וכו' וי"ל דגזלן לא פסול אלא מדרבנן וכו' עכ"ל ר"ל דרבנן לא גזרו אלא היכא דנודע פיסולו דגנאי הוא לישבע אבל הכא דלא נודע פיסולו לא גזרו בו רבנן וכן הוא בתוס' דגיטין דנ"א ע"ב ודלא כמהרמ"ש וק"ל:

בא"ד וי"מ בשם הר"י וכו' ולא ק' מההוא רעיא וכו' מתני' דשבועות דקתני נגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות וכו' דמשמע דלא נעשה גזלן אלא בזה ואפ"ה אמרי' דחשיד אשבועתא איכא למימ' כמ"ש גבי רעיא דהתם מיירי דהעדים ראו מקצת והוא החזיר לו המקצת שראו העדים וכמ"ש התוס' התם בשבועו' דמ"ו ע"א בד"ה בטוענו יע"ש וכיון שלא החזיר אלא מחמת עדים לא הוי השבה מעליא ודו"ק:

ד"ה בלא דמי וכו' וי"ל לעבור עליו בשני לאוין עכ"ל יש לדקדק דהתוס' לקמן דס"א כתבו דעדיף לאוקמי קרא באא"ע יותר מלאוקמיה בעניינו ולעבור עליו בב' איסורין א"כ הכא נמי אמאי לא מוקמי' לא תחמוד אפי' בדיהיב דמי דיותר טוב לאוקמיה באא"ע מלאוקמי' לעבור עליו בב' איסורין דהא הנהו לאוי דלא תגזול ולא תחמוד אין לוקין עליהם משו' דניתנו לתשלומין וא"ל דאה"נ דמוקמי' הכי אלא כל זה לפי דעתם דאינשי דהא מהרש"א כתב דהתוס' הכא ס"ל דכן הוא האמת יעו"ע וצ"ע:

בא"ד וא"ת כי יהיב דמי נמי חמסן הוי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וכוונתו דהתוספות מקשים דכיון דחמסן אפי' יהיב דמי פסול לעדות מדאורייתא א"כ ע"כ דלא תחמוד אפילו יהיב דמי והא דמסיימו התוס' ופסול לעדות פסול לשבועה כוונתם להקשות אפי' למאי דס"ד דלא אמרי' מיגו דחשיד וכו' תיק' הא אמרי' פסול לעדות פסול לשבועה ודו"ק:

תוכן העניינים

מאורות נתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה