סימן ל' - בגדר ברכות התורה האם ברכות השבח או המצוות · ו. דין הישן ביום והיה ניעור בלילה שלאחריו
דברי הגרעק"א שאם ישן ביום וער בלילה שלאחריו, לכו"ע מברך
בהגהות רעק"א (סי' מ"ז ס"ק ב') כתב, וז"ל: "להדיא מבואר ב"י שורש המנהג דנהגו שלא לברך כשישן דמקורו מהאגור שכתב שאביו הנהיג כן, וכן ראוי לעשות, כי המקל בברכות לא הפסיד. ופירש הב"י דבריו דלר"ת אפילו שינת לילה לא הוי הפסק, ואע"פ שאין הלכה כמותו מפני שכל הפוסקים חולקים, היינו בשינת לילה אבל בשינת יום יש לחוש לדבריו וע"ש, הרי דמפני חשש ברכה לבטלה נהגו שלא לברך בישן ביום ולחוש לדעת ר"ת, אבל בניעור כל הלילה אין לברך, דהעיקר דלא כר"ת זולת בישן בלילה צריך לברך כשיאיר היום בממה נפשך, דלר"ת היום גורם לברך ולהרא"ש השינה גורם לברך. והוא הדין בישן ביום וניעור כל הלילה שלאחריו, דמברך בבוקר בממה נפשך, לר"ת צריך לברך דלא נפטר רק מעת לעת, ולהרא"ש גם שינת היום הוי היסח הדעת". מבואר מדברי הגרע"א דהמחלוקת בין ר"ת להרא"ש היא, האם מה שנעשה יום חדש הוא שגורם את החיוב לברך פעם נוספת על התורה, או שהפסק הוא הגורם את החיוב. ונפק"מ באופן שלא ישן בלילה, דלהרא"ש אינו מברך כי לא היה הפסק שינה, אבל לפי ר"ת מברך דמה שעתה הוא יום חדש, הוא המחייב בברכה. ועוד כתב הגרע"א עפי"ז דמי שישן ביום ולא ישן בלילה, ביום הבא יברך לכל השיטות, דהפסק יש על ידי שינת היום, וגם הוי עתה יום חדש.
דברי החזו"א לפקפק על דברי רעק"א
בספר 'אשי ישראל', בשאלות להגר"ח קניבסקי שליט"א (שאלה ל"ז) כתב: "במשנ"ב סי' מ"ז ס"ק כ"ח כתב בשם רעק"א שאם ישן ביום שינת קבע ובלילה שאחריו היה ער כל הלילה לכו"ע צריך לברך בוקר ברה"ת, ושמעתי שמרן החזו"א זי"ע פקפק בזה על רעק"א. האם נכונה שמועה זו ולמה. תשובה, נכון, שכל שינת היום נחשב לארעי". ומבואר דהחזו"א סבירא ליה דאין חיוב ממה נפשך, כי אם מצד מה שישן ביום, אין זה מחייב בברכה, מכיון דשינת יום לעולם נחשבת לשינת ארעי, ולכן אם החיוב לברך ברכת התורה תלוי הוא בהפסק, בכה"ג אינו יכול לברך אם היה ער בלילה, דשינת יום הוי שינת ארעי ולא נחשבת להפסק, ובלילה הרי לא ישן כלל, ונמצא שאין הפסק מברכה דאתמול. וצריך להבין במה נחלקו הגרעק"א והחזו"א.
דברי משנת יקרה בביאור במה נחלקו רעק"א והחזו"א
בספר 'משנת יקרה' (ברכות דף י"א) כתב לבאר בזאת, דהגרע"א סבירא ליה דהא שאין אנו מברכים אחר שינת היום, הוא מכיון שחוששים לדעת ר"ת, אבל אחרי שינת לילה מברכים מיד כאשר קמים, ואין צריך לחכות לבוקר כשיטת ר"ת, והטעם בזה, דאפילו אליבא דר"ת דחיוב ברכות התורה מתחדש מחמת היום, אין צריך שיהיה ממש יום חדש, אלא מכיון שקם משנתו בלילה, נחשב לו כיום אחר, וכמו שאפשר לברך ברכות השחר אחרי שינת לילה אפילו שלא הגיע עלות השחר. אבל בשינה של יום, שאין כאן יום חדש, חוששים אנו לר"ת דברכות התורה מברכים רק פעם ביום, כמו ברכות השחר. ולכן שפיר כתב הגרע"א כי אם ישן ביום ולא בלילה, מברך ממה נפשך, שהרי יש הפסק בשינת היום, ויש גם יום חדש.
אבל החזו"א סבירא ליה דהביאור בשיטת ר"ת הוא, דשינה לא הפסק כלל, ומה שמברכים ביום הבא, זהו בגלל שדעתו היתה מתחילה על יום אחד. ואליבא דהרא"ש שינה הוי הפסק, אפילו שינת יום. והאגור עשה כעין פשרה בין השיטות, דבשינת יום צריך לחשוש לר"ת דלא הוי הפסק, ולכן לפי שיטת אביו של האגור אין ממה נפשך כאשר ישן ביום ולא בלילה, שהרי לשיטה זו שינת יום לא הוי הפסק, אז איך יברך אם לא ישן בלילה.