סימן כ"ז - האם נשים חייבות בהגדה, מדאורייתא או מדרבנן · ב. שיטות הפוסקים במי שמתפלל מבעוד יום, כיצד ינהג
מחלוקת הראשונים כיצד ינהג מי שמתפלל מבעוד יום
על פי היסוד המבואר לעיל דיש בספירת העומר גדר מסוים שאפשר לספור בכדי לקיים הענין של 'תמימות' גם כשאין מקיימים בזה את המצוה, נבוא בס"ד להציע ביאור בשיטה המחודשת של המחזור ויטרי שהביא האבודרהם (סדר ימי העומר, עמ' רמ"ב. הובאו דבריו בב"י סי' תפ"ט), וז"ל: "כתוב במחזור ויטרי המתפלל עם הציבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה, מימר אמר, אם אזכור בלילה בביתי אחזור ואברך כדין, ונמצא שלא ברכתי לבטלה. ואם אשכח, הרי מניתי ימים ושבועות למצוה. אבל הרמב"ם כתב אם מנה ולא בירך יצא. וכן עיקר. ולפיכך צריך להזהר מי ששואל אותו חבירו כמה ימי הספירה שיאמר לו אתמול היו כך וכך, שאם יאמר לו היום כך וכך נמצא שכבר מנה, ואינו יכול למנות בברכה".
מבואר מדברי האבודרהם דאיכא מחלוקת ראשונים האם יוצאים ידי מצות ספירת העומר בלי ברכה, או לא. דעת המחזור ויטרי שאין יוצאים ידי ספירה בלי ברכה, ולכן כתב שאפשר לספור מבעוד יום בלי ברכה, ואם יזכור בערב יספור עם ברכה, ואין זו ברכה לבטלה. אבל הרמב"ם כתב דמקיימים המצוה גם בלא ברכה, ולכן אין לספור בלי ברכה מבעוד יום ושוב לספור בלילה בברכה, דאיכא חשש ברכה לבטלה.
קושית הרשב"א על המחזור ויטרי
ברם, באמת דברי האבודרהם בשם המחזור ויטרי לכאורה קשים הם מאד, וכדתמה כבר רבות בזה הרשב"א בתשובות (חלק א' סי' רל"ה), וז"ל: "מה שאמרת משם רש"י בענין ספירת העומר כשממהרין הצבור להתפלל תפלת הערב מבעוד יום שמונה עם הצבור ימים ושבועות בלא ברכה, דמימר אמר, אם אזכור בלילה בביתי אחזור ואברך ונמצא שלא ברכתי ברכה לבטלה קודם שקיעת החמה, ואם אשכח הרי מניתי ימים ושבועות למצוה, לא ידעתי אנה כתב רש"י ז"ל, ואני תמה אם אמרה הרב ז"ל, ואם אמרה אחר משמו, אומר אני שתלה בוקי סריקי ברבנו ז"ל, דכל שמנה מבעוד יום לא עשה ולא כלום, אלא הרי הוא עומד ביום ראשון ומונה יום שני, ואדרבה כמעיד מה שאינו. ואם שמא יצא בספירה ויסמוך בספירה זו כמו בקריאת שמע של ערב, אם כן כבר יצא ידי ספירה, וכשחוזר ומברך בלילה נמצאת ברכה לבטלה. סוף דבר לא ידעתי לזה ענין ואין הרב ז"ל חתום עליו".
הקושיא של הרשב"א מבוארת היטב, דהרי מדברי האבודרהם נראה דנקט בדעת המחזור ויטרי שאין מקיימים המצוה בלא ברכה, ולכן העמיד את דברי הרמב"ם כמי שחולק על המחזור ויטרי, ואם כן הוא, אזי קשה מה טעם יש במה שיספור מבעוד יום, חדא, שלא מקיים המצוה כלל כי לא בירך. ועוד, שאין זו ספירה נכונה, כי סופר היום כמנין היום הבא. ועוד תמה הרשב"א על עצם הדבר לומר שאין מקיימים המצוה בלא ברכה, ונקט בפשיטות שמקיימים המצוה בלא ברכה, ואם כן ממנ"פ אי נימא דקיים המצוה מבעוד יום, כמו שאפשר לקרוא קר"ש מבערב, אם כן שפיר הוי הברכה שיברך אחר כך, ברכה לבטלה. סוף דבר דברי המחזור ויטרי לכאורה קשים מאד, דמנ"פ אין מובן, אם לא יצא בספירת היום, למה יספור אז. ואם יצא בספירת היום, הוי ברכה לבטלה מה שיברך בלילה. להלן נציע מדברי הפוסקים בישוב שיטה זו.
ישוב שיטת המחזור ויטרי על דרך היסוד הנ"ל
ושמעתי לומר בישוב דברי המחזור ויטרי על דרך היסוד המבואר לעיל בשיטת הראשונים שאפשר לומר 'אתמול היה כך', והיינו, דלעולם ודאי שאין מקיימים המצוה בספירה שספר מבעוד יום, מכיון שהספירה היתה בלי ברכה, וכמו שמשמע מהאבודרהם, ולכן אם נזכר בלילה יכול לספור בברכה, שהרי לא יצא ידי חובתו בספירה שספר מבעוד יום. אבל מה שבכל זאת סופר מבעוד יום, זהו בשביל הימים הבאים, שלא יהיה חסרון ב'תמימות', כי אע"ג שכל יום בספירה הוי מצוה בפני עצמה, מכל מקום יש דין שאי אפשר להמשיך ולספור אם חסר יום אחד שלא ספר אותו.
וכבר נתבאר לעיל כי בכדי לקיים תנאי זה די במה שיש מעשה של ספירה, אף שאין קיום המצוה של ספירה, ולכן גם אם ספר מבעוד יום, אע"ג שלא קיים בזה המצוה, מכל מקום מועיל הדבר להחשב שהיום הזה הוא ספור, לענין זה שבהמשך הימים יוכל לספור. וזהו שכתב המחזור ויטרי שיש לספור מבעוד יום בלי ברכה, אע"ג שאינו יוצא ידי"ח בספירה בלי ברכה, דמכל מקום על ידי זה נחשב שהיום הוא ספור, לענין זה שיוכל להמשיך ולספור בשאר הימים בברכה. ובזה מיושב הכל, דניחא למה סופר מבעוד יום אע"ג שאינו מקיים בזה מצוה, וניחא גם כן איך סופר בלילה בברכה אע"ג שכבר ספר מבעוד יום.
כך שמעתי לבאר בזה, ומלבד מה שהדברים מצד עצמם מחודשים מאד, הנה גם קשה להעמיס כל זאת באבודרהם, שהרי כתב בתו"ד שלכן סופר מבעוד יום, ד'אם אשכח, הרי מניתי ימים ושבועות למצוה', ולהביאור הנ"ל בספירה מבעוד יום בלי לברכה לא מנה כלל למצוה, שלא קיים כלל מצוה בזה, ואין הדבר מועיל לו רק לענין שיוכל להמשיך בספירה.
ביאורו של הגר"א בשיטת המחזור ויטרי
מדברי הגר"א על השו"ע (סי' תפ"ט ס"ג) יש ללמוד ביאור אחר בדברי המחזור ויטרי והאבודרהם הנ"ל, דשו"ע שם איתא: "המתפלל עם הצבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה, ואם יזכור בלילה יברך ויספור". ובתחילה כתב הגר"א דמיירי הכא בבין השמשות, שיוצא בדיעבד מכיון דהוי ספק בין השמשות. ולאחר מכן כתב הגר"א, וז"ל: "וסבירא ליה דברכה מעכב לענין זה שיחזור ויברך וכו'. אבל הר"ד אבודרהם עצמו חזר בו וכתב, אבל הרמב"ם כתב אם מנה ולא בירך יצא וכן עיקר ולפיכך וכו'. ואפשר דסבירא ליה לשו"ע כדעתו הראשונה, דמרמב"ם אין ראיה, דשם איירי שיוצא ידי ספירה".
ונראה בביאור דבריו הקצרים של הגר"א, דמה שהביא האבודרהם מהמחזור ויטרי דיש למנות מבעוד יום, זהו בגלל שיוצאים ידי ספירת העומר גם בלי ברכה, אבל בכל זאת אפשר לחזור ולספור עם ברכה, כי כך הוא הגדר בזה, ד'ברכה מעכב לענין זה שיחזור ויברך'. ולכן מתחילה יש לספור מבעוד יום, מכיון שיוצאים עכ"פ מספק דביה"ש ידי ספירה אפילו בלי ברכה, אבל אחרי זה אפשר וצריך לחזור ולספור בברכה, כי מכיון שספר קודם לכן בלא ברכה, אפשר לחזור ולספור שוב בברכה. ועל חידוש זה שאפשר לברך אחר שכבר ספרו בלי ברכה, הביא האבודרהם שהרמב"ם כתב שיצא גם בלי ברכה, ומשמע שיצא לגמרי, ולכן אם ספר מבעוד יום אינו יכול לחזור ולספור בברכה.
והוקשה להגר"א למה פסק השו"ע כדברי רש"י, והרי האבודרהם כתב שהרמב"ם חולק עליו בזה, ומיישב הגר"א שהשו"ע סובר שאין ראיה מהרמב"ם שהוא חולק על רש"י, כי מה שכתב שיצא גם בלי ברכה, היינו לענין עיקר קיום מצות ספירה, אבל עדיין אפשר לומר דמודה הרמב"ם לרש"י שאחרי זה אפשר לספור עם ברכה. אלא שעדיין מקשה הגר"א על השו"ע, כי להלן בסמוך (סעיף ד') כתב השו"ע את מסקנתו של האבודרהם אליבא דהרמב"ם, שאם שאל חבירו כמה היום, יגיד לו 'אתמול היה כך', וזהו רק להשיטה שיוצאים ידי המצוה לגמרי גם בלי ברכה, אבל לפי רש"י יכול לענות כמה היום בלי ברכה, ולחזור ולספור שוב ולברך, ונמצא דהשו"ע סתר משנתו, שבסעיף ג' פסק כתחילת דברי האבודרהם בשם רש"י, ובסעיף ד' פסק כסוף דברי האבודרהם עפ"י הרמב"ם.
החידוש הגדול שיש בדברי הגר"א
הגם כי על פי דברי הגר"א מבוארים היטב דברי המחזור ויטרי, אכן, עצם הדבר שכתב הגר"א קשה לענ"ד להבינו על בוריו, דכל תירוצו של הגר"א מיוסד על היסוד ד'ברכה מעכב לענין זה שיחזור ויברך', ודבר זה צריך ביאור, דממנ"פ, אם קיים המצוה בספירה בלא ברכה, כיצד יתכן שיצא ידי ספירה בלי ברכה, ובכל זאת יחזור ויברך, הרי קיים כבר את המצוה בספירה ראשונה, וספירה זו שאומר עתה היא כדיבור בעלמא, וכהא דקיי"ל לענין לולב, שאם נטל אדם לולב בלי ברכה, ואחרי זה נוטל שוב, אינו יכול לברך, מכיון שכבר קיים המצוה, וא"כ למה בספירת העומר אפשר לנהוג אחרת. והיכן מצאנו קיום מצוה לחצאין, דאת המצוה קיים, אבל הברכה מעכבת לענין שיחזור ויברך. דבר זה טעון ביאור לקוצר המשיג ועומק המושג.
ביאורו של הפמ"ג בשיטת המחזור ויטרי
הפמ"ג (משב"ז ס"ק ו') כתב ביאור נוסף בשיטת המחזור ויטרי, וז"ל: "הנה סובר הט"ז דאבודרהם כתב די"ל אם מונה בלא ברכה יצא מן התורה, ומדרבנן לא יצא בספירה אלא א"כ בירך תחלה, שכך תקנו לברך על המצוות, ואתי שפיר שקורא עם הציבור בין השמשות בלא ברכה, ושמא ישכח בלילה יצא עכ"פ מן התורה, ואם יזכור יספור בלילה בברכה. ולמה שכתב אח"כ להרמב"ם, יצא אף מדרבנן בלא ברכה, וכן הלכה בכל המצוות, דברכות אין מעכבות".
גם בדברי הפמ"ג יש חידוש גדול, דעולה מדבריו בשיטת רש"י דמצות ספירת העומר שונה מכל המצות, דכאן תקנו רבנן שאינו מקיים המצוה מדרבנן בלא ברכה, ולכן אף שמנה בלי ברכה מבעוד יום, ויצא בזה את הספירה מדאורייתא, מדרבנן לא יצא בלי ברכה, ולכן בלילה יכול לספור שוב בברכה מחמת החיוב דרבנן שעדיין נשאר עליו. אבל ברמב"ם משמע שבלי ברכה יוצא גם את החיוב מדרבנן. ואפשר דאף הגר"א נתכוון לדרך זו, וצ"ע.
ביאורו של הט"ז במחזור ויטרי
הפמ"ג הנ"ל העמיס את דבריו בשיטת הט"ז, אכן בתוך דברי הט"ז יש ללמוד לכאורה ביאור אחר בדברי המחזור ויטרי, דז"ל: "בשלמא למה שכתב ב"י בשם אבודרהם תחלה שפיר, דהיינו שמימר אמר אם אזכור בלילה בביתי אחזור ואברך כדין, ונמצא שלא ברכתי לבטלה, ואם אשכח הרי מניתי כבר. אבל הוא עצמו כתב על זה דמדברי הרמב"ם משמע דאם מנה בלא ברכה יצא, וכן עיקר, ממילא משמע דתנאי זה אינו נכון, דאין להתנות בתנאי שזכר תחלה, דאין נמנה למצוה מספק".
ולכאורה מבואר מדברי הט"ז ענין חדש, דנקט בכוונת רש"י שיספור מבעוד יום בלי ברכה, אבל יהיה זה בדרך תנאי, דמתנה ואומר, אם לא אזכור בלילה לספור שוב בברכה, אזי רצוני לצאת עתה בספירה בלי ברכה, ואם אזכור בלילה, אזי אין רצוני לצאת בספירה עתה בלי ברכה. ולכאורה היא דרך מרווחת, ועל דרך דאיתא בפוסקים לענין קר"ש, שאפשר להתנות כשקורא קודם הזמן הראשון בלי טו"ת ולא בתוך התפילה, ושוב קורא קודם הזמן השני עם טו"ת ובתוך התפילה, שיתנה דאם העיקר הוא כהזמן השני, אינו רוצה לצאת ידי"ח בקריאה הראשונה.
ברם, הקושי בביאור זה, דלכאורה לענין זה אין לנו כלל ראיה מהרמב"ם, דאיה"נ הרמב"ם כתב כי מקיימים המצוה בלי ברכה, אבל מנין לנו ראיה מדבריו דאין מועיל התנאי הנ"ל, וצ"ב.