אור ברסלב
מאור המועדים סימן י"ז - בגדר משלוח מנות האם מדין רעות או צרכי הסעודה › ט. 'משלוח מנות' האסור באכילה על המשלח ומותר להמקבל

מאור המועדים

סימן י"ז - בגדר משלוח מנות האם מדין רעות או צרכי הסעודה · ט. 'משלוח מנות' האסור באכילה על המשלח ומותר להמקבל

ח. 'משלוח מנות' הנמצא בפקדון ונקנה למקבל ביום הפורים

דברי ה'חכמת שלמה' דצריך לשלוח דבר המותר באכילה למשלח

כתב ה'חכמת שלמה' (שו"ע סי' תרצ"ה סעיף ד'), וז"ל: "נסתפקתי בשליחות מנות אם שולח לאדם חולה דבר אסור, המותר לאכול לו, כגון סתם יינם לחולה שאין בו סכנה, או שאר איסור דרבנן, או איסור תורה לחולה שיש בו סכנה, אם יוצא בזה ידי משלוח מנות, אם אזלינן בתר מקבל והרי ראוי לאכילה, או אזלינן בתר הנותן ולדידיה אינו ראוי. והנה זה יש לפשוט מגוף הפסוק, ממה שכתוב 'ומשלוח מנות איש לרעהו', ותיבת 'איש' מיותר, והוי די לומר 'ומשלוח מנות לרעהו', וכמו שכתוב בעזרא 'ושלחו מנות לאין נכון לו', ומדקאמר 'איש לרעהו', בעל כרחך הכוונה שיהיה מנות איש הראוי לו, ישלח לרעהו, אבל מה דאין ראוי לו, גם לחבירו אינו יוצא בזה".

דברי ה'מחנה חיים' דאין צריך לשלוח דבר המותר באכילה למשלח

בשו"ת מהר"ם שיק (חלק א' סי' שמ"א) מובא דהגאון בעל שו"ת 'מחנה חיים' נסתפק גם כן בספק הנ"ל, 'אם יוצא מצות שילוח מנות בדבר האסור לו ולהנשלח הוא מותר'. ונחלקו דעתם בענין זה, וכמש"כ להלן שם, וז"ל: "מה שנראה מדברי מעלתו נ"י, דשילוח מנות תליא אם מי שנשלח לו אוכל הדבר, ודעתי לא כן ידמה, אלא העיקר הוא השילוח והחזקת טובו, שחבירו רואה שהוא אוהבו וכמים פנים אל פנים. וראיה לזה מדקיי"ל בסי' תרצ"ו דאם מי שנשלח לו מוחל יצא, משום דעכ"פ החזקת טובה איכא, וכיון דשלח לו נתחזקו שרשרות האהבה ביניהם, וזהו תועלת המשלוח מנות. כן נראה לפי ענ"ד".

ביאור טעמי השיטות על פי טעמי המצוה

מתוך דברי המהר"ם שיק מתבאר היטב טעמי השיטות, ועולה מתוך הדברים דנדון דידן תלוי בטעמי מצות משלו"מ. דאי נימא דתכלית המצוה היא, שיהיו צרכי סעודה להמקבל, אם כן ודאי אפשר לקיים המצוה גם במאכל האסור למשלח, דהעיקר הוא מה שהוא ראוי להמקבל. אבל אי נימא דתכלית המצוה היא, להרבות אחוה ורעות, אם כן יש לצדד ולומר דכאשר אדם שולח לרעהו דבר האסור על המשלח באכילה, אין בזה בכדי להרבות האחוה והרעות, כי אינו נותן לו דבר שהוא חשוב אצלו.

וכך כתב בשו"ת 'דברי משה' (סי' ל"ח ריש אות ד'), וז"ל: "הנה יש לתלות בההיא פלוגתא את ספיקת הפוסקים שנשאלו ע"ד אם יוצא מצות שילוח מנות בדבר האסור לו ולהנשלח הוא מותר, ולכאורה זה תלוי בב' הטעמים הנ"ל, דלטעמא דתה"ד דהעיקר הוא להרוחת המקבל, יש לומר דשפיר יצא, דהא מותר למקבל. אבל לטעמא דמנות הלוי דהויא להרבות רעות, ובתר המשלח אזלינן, אולי בכה"ג דאינו שווה אצלו כלום, אינו יוצא יד"ח".

דברי הפוסקים דבאיסוה"נ אין מקיימים המצוה גם להתרוה"ד

אמנם נראה כי גם בנדון זה אי אפשר לקבוע מסמרות דכל אחת מהשיטות הנ"ל ודאי סבירא לה כאחד מהטעמים דוקא, אלא אפשר להסביר כל אחת מהשיטות אליבא דשני הטעמים.

שיטת הפוסקים דאין יוצאים ידי חובת משלו"מ במאכל האסור על המשלח באכילה, ודאי מתבארת היטב אליבא דהטעם דריבוי אחוה ורעות וכנ"ל, אבל מקום יש לבאר אותה גם אליבא דהטעם דצרכי הסעודה, ואף שבכה"ג איכא צרכי הסעודה להמקבל, עכ"ז יש לדון דאי אפשר לקיים המצוה בכה"ג, ומהטעם המבואר בשו"ת 'שרגא המאיר' (ח"ו סי' צ"ז), וז"ל:

"לפענ"ד שאינו תלוי בזה, דמה שכתב היד אהרן שהכל תלוי בקבלת המקבל, אי המקבל קיבל בפורים או לא [עיין לעיל (אות ה')], ואינו נפ"מ אי המשלח שלח קודם פורים או בפורים, דבתר שמחת המקבל אזלינן, עכ"ז כדי שהמשלח יקיים מצות שלוח מנות צריך הוא מה לשלוח, אבל אם שלח דבר שאסור בהנאה, אפשר שהמשלח לא שלח כלום, דיש ראשונים שס"ל שאיסור הנאה לאו דבעלים הוא, וא"כ לא שלח המשלח כלום לא לפני פורים ולא בפורים. נהי שהמקבל קיבל בפורים, אבל לא מהמשלח, וע"כ אפשר לומר שהמשלח לא יצא ידי חובתו כיון שהוא לא שלח כלום, כיון דאיסור הנאה לאו כלום הוא ואינו שלו. שו"ר בשו"ת מהר"ש ח"ז סי' י"ד שכתב כן".

וז"ל מהר"ש ענגיל [אשר ציין אליו בשו"ת הנ"ל]: "יש לומר דאם הדבר אסור בהנאה להמשלח, יש לומר דחשיב אינו שלו, וכשיטת הרשב"א, הובא בר"ן נדרים דף פ"ה, דהאוסר נכסיו עליו, חשיב הפקר, וא"כ לא יוכל לקיים מצות משלוח מנות רק בדבר שהוא שלו. ואף שחבירו נהנה בגרמתו, מ"מ לשיטת כמה פוסקים גם בקידושין בעי שיהיה להמקדש קנין גמור בדבר שמקדש בו, ואם קידש באיסורי הנאה, אף שהמתקדשת היא חולה שיש בה סכנה, מ"מ אינה מקודשת, דבעי שיקדשנה בדבר שהוא שלו". ולהלן שם ביאר דטעם זה אינו שייך בדבר האסור בהנאה רק מדרבנן, דבכה"ג אינו הפקר.

דברי הפוסקים דבאיסוה"נ מקיימים המצוה גם למנות הלוי

הוא הדין גם להיפך, דשיטת הפוסקים שאפשר לקיים מצות משלוח מנות אפילו בדבר האסור על המקבל, הרי היא מתבארת ברווחא יותר אליבא דטעמו של התרוה"ד, דסוף סוף איכא להמקבל צרכי סעודה על ידי המנות ששלח לו. אבל אפשר לבאר שיטה זו גם לטעם ה'מנות הלוי', דתכלית המצוה היא להרבות אחוה ורעות, דבאמת לא ברור הדבר לומר דכאשר שולחים דבר האסור על המשלח, אין בזה ריבוי אחוה ורעות, דהלא סוף סוף שלח לו דבר המותר אצל המקבל, וכדכתב ה'דברי משה' להלן שם דיש לומר שעכ"פ כיון שחזיא למקבל, את ביה משום רעות ואחוה, והביא כי כך נקט ה'ילקוט הגרשוני' (סי' תרצ"ה).

תוכן העניינים

מאור המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה