אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קנז:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קנז:

דף קנז.

ברש"י והמת מוטל כנגד הסדק וכו' לאו שהי' כל המת כנגד הסדק שהרי הי' מת שלם לפירש"י וכמ"ש התוס' שרש"י כתב לפני מות המת וגם רש"י כתב בפירוש אחר כך טומאה מקצתה כנגד ארובה ומקצתה תוך הבית אלא נ"ל שהי' מקצת המת תחת הגיגית ומקצתו כנגד הסדק שהי' ע"פ כולו אבל מצד השני שאצל הסדק לא הי' המת ושם הי' הבית שסתמו את המאור בטפיח כמ"ש רש"י והוצרך לפרש שהי' גם כנגד הסדק ולא פי' שהיה כל המת תחת הגיגית בצד אחד כמו שכתבו התוס' משום שיהא החילוק בין פותח טפח לאין בו פ"ט כמו שנבאר בסמוך ודוק:

ברש"י בד"ה בגמי לידע וכו' עד ובמס' אהלות שנינו וכו' מהרש"ל מוחק תיבת דאין רק גורס שנינו חילוק וכו' ר"ל שודאי יש חילוק לרב יהודה ע"ש שאם היו כלים מלמעלה נגד הטומאה על הסדק או אדם נתן רגלו מלמעלה שאם יש בו פותח טפח טמא מה שלמעלה ואם לאו טהור והכי נמי הי' המעשה כאן שהי' אדם או כלי כאן על הסדק מלמעלה והא שכתב רש"י מקצתו נגד הארובה וכו' משום שהמעשה כאן היה כך כמו שכתב רש"י מת שלם דאל"כ למה מדדו אם לענין כניסת טומאה לבית הא כבר פקקו בטפיח ואם לכלים שבצד השני בשביל הא לענין זה ודאי אין חילוק כמו שמפורש שם במשנה ומביאו התוס' אלא ודאי כמו שכתבתי לענין כלים שלמעלה או אדם וא"כ בזה מתורץ גם קושי' התוס' הראשונה כן נראה לי לפרש על פי גי' מהרש"ל ומתפרשת המשנה וגמ' היטב לפי' רש"י ואין צריך לדוחק התוס' וגם הקשו על פירושם בעצמם ודוק:

אמנם אי קשיא הא קשיא לגירסא זו ולפי' זה דהאיך כתב רש"י לעיל דשמא אין בסדק פ"ט וכו' עד ומכניס את הטומאה לצד השני וכו' הלא שנינו שם דטומאה כנגד הארובה הבית טהור אף שאין בו פ"ט וא"כ האיך יכנס הטומאה לצד השני וכמ"ש התוס' ולולא דברי רש"י הנ"ל הגמ' מתפרשת היטב כמ"ש לעיל והיינו אומרין שהמאור הי' בזה הצד שהי' מקצת המת תחתיו וא"ש הכל כמו שכתבתי אלא דברי רש"י הנ"ל קשים להולמן וגם לשון רש"י שכתב אח"כ ואני לא יכולתי להבין בו אין לו פי' לפ"ז שהרי זה החילוק הוא נכון בטעמו שכשיש פותח טפח הטומאה יוצאת למעלה משא"כ כשאין בו פ"ט אין יכולה לצאת והוא פשוט בכל הש"ס ואם קשה לו ארישא כמו שנבאר אין שייך לכאן וגם הוא דוחק לפרש מתניתין דלא כר"מ שסתם משנה כוותי' דלר"מ אין חילוק ע"ש:

לכן נלע"ד שהגירסא הישינה היא יותר נכונה דאין חילוק והוא שרש"י פי' כפשוטו שאם אין פ"ט הטומאה נכנסת לצד השני אף שהי' הסדק ע"פ כולו כמ"ש רש"י לעיל דכיון שאין הטומאה יוצאת דרך הסדק ממילא טמא כל האהל דהוי כסתום ולכך מדדו ג"כ כאן אף שכבר פקקו המאור י"ל שרצו ליטלו להשתמש בו או שמדדו בשביל כלים שהי' בהילקטי בצד השני וע"ז כתב רש"י ש"ת שקשה ע"ז שהרי באהלות שנינו שאין חילוק וכו' וכק' התוס' ר"ל ועפ"ז נצטרך לפרש דארישא מתניתן כר"י ולפרש הכל כמו שכתבתי לעיל וע"ז כתב רש"י ואני לא יכולתי להבין בו ר"ל לפי הגירסא שלפנינו הוא תמוה דלמה אם אין ארובה פ"ט יהא ג"כ כלים שתחתיו טהורים וכן אם מת תחתיו יהי' הכלים שבבית טהורים הא כיון שאין טומאה יוצאת דרך ארובה כמו שקי"ל בכולה ש"ס דבפחות מפ"ט אין יוצאת וממילא הוי כסתום וא"כ כיון שאינה יוצאת מתפשט בכל האהל וכ"כ רש"י לעיל בהדיא בסמוך בד"ה וגיגית סדוקה וכוונתו ודאי שיש טעות במשנה וצ"ל בסיפא כנגד ארובה טמא וכן כלים שבבית טמאים וכן מורה שם לשון המשנה דאל"כ מאי שייך לומר ברישא ויש שם פ"ט ובסיפא ואין שם פ"ט כיון דהכל אחד הל"ל בין יש שם פ"ט וכו' ובהנך דיש חילוק הוי לי' לפלגם ולפחות הל"ל בסיפא אפי' אין שם וגם אין טעם לטהר כמ"ש רש"י לעיל וע"כ כוונת רש"י שהוא טעות דאל"כ איך כתב רש"י לעיל להדיא להיפך וכאן הביא המשנה וכי משום שלא יכול להבין יאמר דלא כמשנה אלא כדכתיבנא אף שגם בסוכה הביאו כן הועתק על פי הטעות וכן משמע בעירובין לפי פשוטו גבי עור העסלא בדף י' ע"ב שגם תחתיו מדנקט סתמא מצטרף לטפח וכמו שכתב רש"י לצרף להביא טומאה על הכלים שתחתיו משמע אף תחת הנקב דהוי כסתום וגם דאל"ה האיך מצטרף אם לא הוי כסתום ופי' התוס' שם דחוק ומ"ש התוס' שם משום דהכי גמירי לה דלא אמרינן לבוד גבי טומאה והוא מגמרא דסוכה וכתבו ראי' לזה מגמ' דעירובין זה לענין פותח טפח דבכולה ש"ס אמרינן לבוד בפחות מג' ולענין טומאה אמרינן בכל הש"ס דפותח טפח יוצאת הטומאה מבית לבית ואי אמרינן לבוד הוי כסתום בכל הש"ס ולא הוי טומאה יוצאת אלא ודאי דהכי גמירי בטומאה דלא אמרינן לבוד אף בפ"ט אבל בפחות מטפח הא הוי אף גבי טומאה כסתום לכל מילי וגם בסוכה ראייתו מרישא גבי פ"ט אבל לא מסיפא וכן באהלות גופא ס"ל לרב יהודא דבפחות מטפח אפי' נתן רגלו מלמעלה עיין שם וכן מחכמים מוכח דהוי כסתום והא דר"מ מטמא היינו משום שרגלו מאהיל על הטומאה ממש וקי"ל על עצמו בכל שהוא ואף בזה פליגי חכמים ע"ש אבל לענין הפסק אהל ודאי לא הוי הפסק לכולי עלמא כמו שכתב רש"י לעיל כנ"ל ברור בדעת רש"י והוא הנכון לענ"ד ודוק היטב:

שוב מצאתי כן מפורש בפרק י"א דאהלות הבית שנסדק וכו' וכמה יהא בסדק וכו' רבי יוסי אומר משום ב"ה פותח טפח ואז כלים שבחוץ טהורים והיינו כמו שכתבתי רק לפ"ז אצ"ל שהמת תחת הסדק:

ומ"ש התוס' כאן טעם שאין דרך מאהיל אין לו פירוש כיון דהוי כסתום אלא כוונתם למ"ש בעירובין והוא מגמרא דסוכה עיין שם ודוק:

סליק פרק מי שהחשיך וסליקא לה מסכת שבת והנוטה שמים כאהל לשבת. הוא יצרני כבבת ויזכיני ליום שכולו שבת:

והוא יחדש ויאמין לבבי בבינה לב מבין. ותורתו הקדושה להבין. ויסייעני להתחיל ולסיים חידושי מסכת עירובין:

הדרן עלך שאמרתי לנעוץ סופו בתחלתו:

יש לומר ע"פ שמקשה בריש מכילתין תרתי סרי הויין ומשני פטורי דאתי לידי חיוב חטאת קחשיב וע"ש לפי' התוס' וכן מה שהביא רש"י בשם רבותיו הוא מי שעשה עיקר מלאכת הוצאה או הכנסה רק שחיסר מעט דהיינו עקירה או הנחה ברה"י לבד או בר"ה והיינו מי שפשט ידו עיין שם ודוק: אמנם קשה כיון דעכ"פ גם זה העקירה לבד או ההנחה ג"כ אסור כדמוכח שם למה לא חשיב וגם האיך אמר שהן ארבע כיון שהם שש. לכך אמר הדרן עלך פ' מי שהחשיך ואז הדרן עלך מסכת שבת ולא יוקשה לך:

והוא דבריש מי שהחשיך על מניחו על החמור פריך והלא מחמר ומשני וכו' עד כל שבגופו חייב חטאת בחבירו פטור אבל אסור ופירש"י לא שרי גבי כיס וצריך להבין דהא שריוה איסור דרבנן בנכרי וכן אפי' מניחו על החמור הוא עושה עקירה להולכת ד"א בר"ה וכן סמוך לביתו הוא עושה עקירה להכנסה וכן כשהוא נוטל ממנה כשהיא עומדת עושה הנחה וצ"ל זה הסברא דלעיל שעל ידי חבירו החבירו עושה עיקר המלאכה של הולכת ד"א בר"ה או של הכנסה רק מחסר ממנו מעט עקירה או הנחה זה מיקרי דאתי לידי חיוב חטאת לא שרי משום הפסד אבל עקירה לחוד או הנחה דלא אתי לידי חיוב חטאת אף שאסור מדרבנן שרי במקום הפסד כגון מי שהחשיך או שאר הפסד ליסטים וכיוצא בו כמו שכתב הר"ן בשם פוסקים כמו שאר איסור דרבנן ובזה מתורץ דתנא בריש שבת תני מילתא דפסיקא שאסור תמיד אף במקום הפסד הוי רק ד' משא"כ הנך שרי במקום הפסד ודוק:

או י"ל ע"פ מה שראיתי במפורש דלהכי תני עני דהוי אמינא משום מצוה צדקה לא יהא אסור מדרבנן גבי סיפא קמ"ל דלא משום שהוא דררא דאיסור תורה ואם כן בתר דסיים מפירין נדרים בשבת ומסקינן דאפי' שלא לצורך שבת שרי משום דהפרת נדרים כל היום ולא יוכל להפר אחר שבת וצ"ל כמו שכתבתי שם אני דהוי חפצי שמים שמצוה להפר ולא לקיים ע"ש דאל"כ מה בכך שלא יוכל להפר אחר שבת ועל ידי זה דחפצי שמים מותרין הדרן עלך מסכת שבת ולא יוקשה לך מ"ש דתני עני ולא תני אחד עומד בחוץ ואחד בפנים וק"ל:

לחבר סוף שבת בהתחלת מס' עירובין:

דהנה יש להקשות אמאי שרי להפר אף שלא לצורך כיון שלא יוכל להפר אח"כ הא כמו שאין נשאלין שלא לצורך שיוכל לישאל לחכם למחר ה"נ אשה זאת אף שלא יוכל הבעל להפר תזיל לגבי חכם ותשתרי וצ"ל כמו שכתבנו שם מי יימר דמזדקק לה חכם כמו שכתב בגמ' פ' כירה אבל קשה בשלמא התם שפיר אמר לחומרא דלא הוי מוכן בשביל זה אבל הכא איך נקיל מחמת ספק לכתחילה וצ"ל כיון שהוא איסור דרבנן אזלינן להקל אף להתיר לכתחילה ועפ"ז מתורץ התחלת משנה ראשונה דעירובין מבוי שהיא גבוה מכ' אמה ימעט ע"ש דגמ' רמי אסוכה ומשני מבוי דרבנן תני תקנתא וכו' ודחק רש"י בפי' זה ע"ש וכן בתוס' ולענ"ד נראה לפרש פי' מרווח יותר והוא ע"פ שאמר אביי לקמן משמי' דרב נחמן דאמת סוכה ומבוי באמות בת חמשה והיינו לחומרא וכמ"ש רש"י דמספיקא אזלינן לחומרא וקשה א"כ אם הוא למעלה מך' אמות קטנות אף אם נמדוד בגדולות לא יהא ך' אמה היא פסולה ואמאי בשלמא בסוכה הוי ספק דאורייתא אבל במבוי הוי ספק דרבנן ולהקל וצ"ל כין שיכול למעט לא אמרינן ספק דרבנן לקולא כיון שיכול לתקן אבל באמת אי לא מיעט קודם שבת וא"א לתקן בשבת מותר לטלטל בה דספק משא"כ בסוכה וא"כ מדוקדק היטב מבוי דרבנן א"א למיתני פסולה למעלה מך' אמות קטנות דהא בכה"ג כשר בדיעבד רק לכתחילה ימעט אף באמות קטנות אבל סוכה דאורייתא פסולה אף דיעבד באמות קטנות תני פסולה כנ"ל לפרש ואף לרבא דפליג אאביי ג"כ שייך זה התירץ בעוצבת ושוחקת אך הוא קשה קצת איך נתיר לטלטל לכתחילה מחמת ספק דרבנן אבל מן משנה דמפירין כנ"ל מוכח כן שפיר תני ימעט ודוק:

בדרך אחר נ"ל לפרש הגמ' דאמר סוכה דאורייתא תני פסולה וכו' ע"פ מה שכתבו התוס' בשבת בשמעתתא דפקק החלון דהיכא דתיקון הוא מתיר איסור דאורייתא הוי עשיות אהל אף במן הצד ולא בגג ואסור לעשותה בשבת וי"ט אבל היכא שאינו מתקן בו איסור דאורייתא שרי לעשותו בשבת ויום טוב וא"כ יש לומר דלהכי תני ימעט דקמ"ל דשרי למעט בשבת ולהכי קאמר מבוי דרבנן דמדאורייתא ג' מחיצות ודאי שרי לכך תני ימעט אבל סוכה אע"פ שאינו עושה אהל שכבר הוא אסור למעטו בי"ט שהוא תיקון דאורייתא אבל קשה האיך שרי למעט הקורה בשבת הא אפשר למעט בע"ש וכמו שבעי למימר בשאלת נדרים אף דמסיק שם דשרי אף בשהי' לו פנאי בע"ש משום דשם י"ל שעדיין לא הי' לו פתח או לא נתחרט אתמול או לא נזדקק לו חכם משא"כ הכא אבל בתר דתני סוף שבת מדבריהם למדנו שמודדין בשבת מדידה של מצוה שהוא דין ע"ש משכחת לה שפיר שלא היו יודעין בע"ש שהוא למעלה מך' אמה ונזדמן שמדדו בשבת והוא למעלה מך' אמה שפיר תני ימעט להורות דאף בשבת ימעט ודוק:

סוף הספר

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה