אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קנז.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קנז.

דף קנו:

בגמ' אין מבקעין עצים וכו' לא מייתי אלא מן סיפא קורה שנשברה דברישא אפי' ר"ש מודה דהוי מוקצה מחמת ח"כ כמו שכתבו התוס' בריש ביצה וא"כ הא דמשני על עצים שבמוקצה היינו שאין קורות וע"כ הא דמשני בארזי ואשוחי ופירש"י שעומד לבנין צ"ל כיון שהם עצים חשובין הם ראוים לבנין אע"פ שאינן קורות וק"ל:

בגמ' והא דקפליג להו וכו' עד ושאלה צריכה לכאורה אין לו פירוש דמה שייך ענין זה לחלקם לענין שבת אמנם כדייקת הוא שפיר שגם לענין שבת הוא דין בפ"ע דהפרה אין בו איסור רק ממצוא חפציך אבל שאלה יש בו איסור אחר אם אינו לצורך דכיון שצריך ב"ד הוי כדין דאסור בשבת ולצורך שרי אף בג' כמו דאמרינן בנדרים והביאו הרי"ף פה דכיון דשרי בלילה ובקרובים לא הוי דין ממש והא שכתב רש"י על ב"ד חכם לאו למימרא דדוקא חכם יחיד שרי לצורך אבל ג' הדיוטות אסור כדס"ד שם בנדרים דהא לא אסיק כן וכנ"ל אלא בא לומר דב"ד לאו דוקא ודוק:

בגמ' ח"ש דתני זוטי וכו' עד שלא לצורך השבת לא לישנא אחרינא איבעי' להו וכו' עד אמר רב אשי והאנן תנן וכו' והא דלא מקשה רב אשי ללישנא קמא אין צריך לפרש דקאי גם אלישנא קמא דלק"מ אלישנא קמא דיש לומר דמתניתין דקתני מיפר בשבת מיירי לצורך דודאי דזה איכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא דללישנא קמא יש לומר דשלא לצורך אינו מיפר אף אם נאמר דאין הפרת נדרים מעל"ע רק כל היום אפ"ה אינו מיפר שלא לצורך דהוי ממצוא חפציך ולהכי לא תלי את הבעיא בהכי ולצורך ודאי שרי אפי' אם נאמר לה"נ מעל"ע אלא דמשנה תני שבת לאשמועינן אגב אורחא שמפירין נדרים בשבת ויש לומר דהיינו לצורך ובאמת לא תלי בהך שאמר הפרת נדרים כל היום ולהך לישנא הך ברייתא דתני זוטי הוי אליבא דכ"ע בלי חולק: אמנם לישנא בתרא סובר דתלי בהא דאי אמרת ה"נ כל היום ודאי רשאי להפר אף שלא לצורך וצ"ל דטעמא דהוי חפצי שמים משום דמצוה להפר דקי"ל כל הנודר כאילו בנה במה וכל המקיימו כאלו הקריב עליו קרבן וכ"מ ברמב"ם פ' כ"ד מה' שבת וא"כ ע"כ ברייתא דתני זוטי ס"ל ה"נ מעל"ע שפיר מקשה ממשנה דתני בה ה"נ כל היום וצ"ל תנאי היא וא"ל אפי' אי ה"נ כל היום אכתי לא הוי מצוה שיכולה להתיר אחר שבת אצל חכם ז"א דמי יימר דמזדקין לה חכם וגם אין אדם רוצה שתתבזה אשתו ותצרך לקיים הנדר ודוק:

אמנם לפ"ז יוקשה על הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שפסקו דה"נ אפי' שלא לצורך משום דה"נ כל היום הלא לל"ק הוי הך ברייתא ככ"ע דאין מפירין שלא לצורך ולל"ב הוי תנאי יש לפסוק כל"ק ככ"ע כן הוא סוגיא בכל הפוסקים אף באיסור דרבנן כי הכא וצ"ל דכיון דלל"ב תלי בזה דהפרת נדרים כל היום והכי פסק הגמ' בפירוש במס' נדרים ולא מיקרי פלוגתא רק ללישנא קמא לא תלי בזה פסקו לקולא בדרבנן כל"ב אכן כפי שנכתוב בסמוך אין צריך לזה עיין שם ודוק:

בגמ' ויש בדבר להקל ולהחמיר פי' רש"י כלומר פעמים שיש שהות וכו' ר"ל דלהקל אין ר"ל כמו בכל מקום שזה הדין שה"נ כל היום הוא לקולא שזה אינו כאן שאף אם הי' מעל"ע הי' קולא זה אלא ר"ל שפעמים אינו חומרא ולכך כתב כלומר שאינו לשון לקולא ממש:

אמנם הוא דוחק גדול דמה לשון לקולא ומה נשתנה מכל הש"ס היכא דקתני לקולא ולחומרא וגם קשה אמאי נקט שבת והרב ברטנורה פי' דאגב אורחא אשמועינן דמ"נ בשבת והוא תמוה דלישמועינן זה בשאר מקומות דתנן שם שהבעל מיפר ליתני בשבת מאי שייך לדין זה ורש"י פי' בנדרים טעם אחר ע"ש והוא דחוק:

אמנם נלע"ד ברור ופשוט ע"פ סוגיא דהכא מתפרש היטב דהוי שפיר קולא וחומרא דא"א מעל"ע אם נדר בשבת לא הי' רשאי להפר בשבת שלא לצורך שבת רק שהוא כל היום לכך רשאי להפר בשבת ומותרת לעשות זה שנדרה אף בשבת ואף שלא לצורך שבת ולהחמיר שחשכה אין רשאי להפר ואפשר לכוין זה אף בפירש"י דהכא שפי' כן אלא שהוקשה לו שא"כ הקולא וחומרא הוא רק בסיפא אבל ברישא נדרה לילי שבת י"ל ודאי אף א"א מעל"ע ג"כ רשאי להפר דהא לא יוכל להפר אחר שבת וא"כ למאי תני רישא:

אמנם למ"ש הר"ן בפי' ראשון שא"א מעל"ע אף אם נדרה לילי שבת אין רשאי להפר בשבת שלא לצורך משום לא פלוג מתפרש היטב לשון המשנה להקל ולהחמיר ר"ל ברישא הוי כולו להקל ובסיפא הוי גם להחמיר אכן י"ל שרש"י ס"ל כפי' שני של הר"ן דבנדר ביה"ש אף א"א מעל"ע רשאי להפר בשבת אף שלא לצורך א"כ למה תני רישא לכך פירש"י כלומר פעמים ר"ל דרישא לילי שבת היינו זמן מה בלילה שהרי לא תני ביה"ש כמ"ש הר"ן וא"כ גם ברישא יש קולא וחומרא שאם הי' מעל"ע לא הי' רשאי להפר בשבת שהרי יש לו זמן לאחר שבת ועכשיו רשאי להפר כל שבת היינו ולאחר שבת אינו רשאי היינו חומרא והא דקתני רישא וסיפא לומר שפעמים הקולא הוא שהות גדול והוא קולא גדולה וחומרא קטנה ופעמים שהוא שהות קטן והוי חומרא גדולה וקולא קטנה וזה פי' להקל ולהחמיר דהיכא שקולא גדולה מחומרא מיקרי להקל והיכא שחומרא גדולה מהקולא מיקרי להחמיר והוי שפיר רישא וסיפא פי' על להקל ולהחמיר כמו בכל מקום בש"ס ודוק היטב כי נכון הוא לענ"ד:

אמנם לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דלמה לא מקשה רב אשי אלישנא קמא דאזלא ליה התירץ שכתבתי לעיל שהרי מוכח מהמשנה דרשאי להיפר אף שלא לצורך הואיל וה"נ כל היום דאל"כ מאי להקל ואמאי תני שבת ודוחק לומר שמזה הקושיות לא רצה להקשות כיון שאינו מפורש במשנה משא"כ לל"ב: אמנם בלא"ה י"ל שבאמת מקשה רב אשי על שני הלשונות דמעיקרא קאמר הגמ' שני הלשונות של האיבעי' והפשיטות ואח"כ מקשה ויותר נ"ל לפ"ז שגם לל"ק ס"ל דהא בהא תליא אלא שקיצר ול"ב מפרש היטב וא"כ לפי זה לק"מ ארי"ף והרמב"ם מ"ש לעיל שפסקו כל"ב וכסתם משנה ואפי' לתירץ ראשון שכתבתי פה דרב אשי רק אל"ב מקשה עכ"פ מוכח באמת גם לל"ק דרשאי להפר שלא לצורך מכח לישנא דלהקל ודמייתי בשבת דוקא ודוק:

בתוס' בד"ה אין משקין וכו' המ"ל דהני כגרוגרת וצימוקין דמי וכו' ר"ל אלא שגם שם פ' כירה אין ברור זה שהוא רק לחד תירוצא ולאינך שני תירוצים לא הוי כגרוגרת וצימוקין לכך משני כאן תירץ ברור וק"ל:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה