אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קמז.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קמז.

דף קמו:

בגמ' המנער טליתו פירש"י מן העפר ועיין בתוס' שפיר"ח מן הטל והביא ראי' מכומתא דרב יוסף ואני אומר אדרבא ראיות רש"י יותר קרובה מרבנן דרב יהודא וכי ס"ד שהיו יושבין במקום טל ומסתמא הוי מנפצי גלימייהו אחר עמידתם מפירקא שהיו יושבין ע"ג קרקע כמו שפירש"י לעיל גבי בי סדיא דרב ומכומתא דרב יוסף לא קשיא לרש"י דודאי גם בטל הוי מלבן ומ"ש תוס' אין נראה שיהא שייך ליבון בעפר תמה אני הלא גמ' מפורשת לעיל דף ק"מ ע"א כסכוסי כתניתא וסודרא אי לאולודי חיורא קמיכוין אסור ושמא היו מפרשים שזה דוקא לענין איסור ולא לחיוב חטאת איני יודע מנין להם הלא באבות מלאכות תני המלבן ולא תני במים הגע בעצמך דאם לבנו בנתר וחול או בז' סמנין שמעבירין אטו לא יהא חייב הלא סתמא קתני ולא מצינו חומרא במים אלא ששרייתו זה כיבוסו אבל המלבן ממש נראה ודאי דאין חילוק וק"ל:

במשנה הרוחץ במי מערה וכו' ונסתפג וכו' לא יביאם בידו כן הוא בכל הספרים שלפנינו ומשמע שהוא חדא מילתא והוא תמוה חדא דהרוחץ אוקימנא בגמ' כר"ש והך דלא יביאם הוא דלא כר"ש ואיך שייך סתירה בחדא מילתא וגם הך דלא יביאם אמר בגמ' דבבן חכינאי מתני לה והך דהרוחץ הוא סתם משנה מדקאמר בגמ' מני ר"ש היא ואי בן חכינאי תני לה האיך שייך מני הל"ל כמאן ס"ל לכן מה מאד ישר בעיני גירסת הרי"ף והרא"ש שגורסין הרוחץ במי מערה וכו' מסתפג וכו' ולא יביאם בידו וכו' ולפ"ז הם שני בבות רישא קמ"ל דינא דהרוחץ וגם שמותר להסתפג ולא חיישינן לסחיטה וסיפא תני דינא דלא יביאם בידו וא"ש הכל והא דלא מקשה הגמ' רישא ר"ש וסיפא רבנן הלא אינו סתם משנה הסיפא אלא בן חכינאי תני לה וק"ל: בגמ' קתני מי מערה דומיא וכו' הא דמדייק כן משום דאי מיירי בצונן הוי מצי לאוקמא נמי כרב יהודא וממי טבריא לא ק"מ דהא בהו מותר אף רחיצה לכתחילה כמ"ש התוס' והרא"ש ולא קאי עלייהו כלל הרוחץ ולא קתני מי טבריא אלא לגלוי על מי מערה או שמותר להסתפג וק"ל:

סליק פרק חבית:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה