לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קמו:
בתוס' בד"ה משום מרזב פי' הרב פור"ת וכו' עד שאין עושה בו שום מעשה לא גזרינן והא שלא תירצו כן על פי' הרב פור"ת משום דלפירושו גזרינן שלא יבא ליתן מרזב על גגו היינו נמי מרזב מתוקן דזה לא גזרינן שיעשה מרזב לגגו שיבנה בנין גמור אלא שיניח מרזב מתוקן על גגו וא"כ ג"כ אינו עושה בו שם מעשה וגם בגובתה שייכא גזירה זו אבל לפי' גזירה שיעשה מרזב קטן לחביות וק"ל:
בתוס' בד"ה מי שנשרו כליו בדרך וכו' עד ולא כפי' הקונטרס לעיל פ' במה אשה וכו' לכאו' משמע שתוס' מקשין על רש"י שדבריו סותרין זא"ז מ"ש בכאן בעצמו למ"ש שם והביאו ראי' שדבריו שבכאן נכונים ודבריו דלשם נסתרו מכאן ומהגמ' אמנם כד דייקת אין שום סתירה וקושיא אדלשם ששם פי' רש"י אברייתא דשוטחן בחמה ולא קתני שם כלל מי שנשכו רק שרש"י פי' למה שוטחן ופי' שנשרו במי גשמים מה שיותר שכיח ואף אם תני שם מי שנשרו כליו שוטחן יש נמי לפרש כן במידי דשכיח אבל הכא הא תני מהלך בהן ואינו חושש ואי במי גשמים פשיטא אטו כל שילך בגשמים יפשוט בגדיו אח"כ וגם מה ה"א שיחוש שיחשדהו גם בהילוכו בהן שכבסן הא גשמים מוכיחן וכל העולם בגדיהם רטובין לכך ע"כ צ"ל שנפלו והי' ס"ד שגם בהילוך יחשדהו שכבסן מאחר שניכר שהיו במים קמ"ל דלא וא"ש רש"י כאן והגמ' דלשם וק"ל: