אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קמד:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קמד:

דף קמד.

בגמ' אבל לא ברימונים של בית מנשיא וכו' ופירש"י אלמא איכא וכו' קשה לי למה שבק תותים דתני לעיל בהדי רימונים דאפי' יצאו מעצמן אסור אם הכניסן למשקים ומכ"ש שאסור לסחטן וגם ארימונים קשה שפירש"י לעיל דאיכא דסחיט להו והכא משמע דליכא דסחיט להו אלא של בית מנשיא עד דפריך בטלה דעתו וא"ל דלמסקנא פירש"י דהכא מיירי לאכילה למתק וזה אינו אסור אלא ברימונים משום דבית מנשיא כמ"ש רש"י לקמן בד"ה כרב חסדא אבל בתותים שרי קשה למה יהא שרי בתותים ורימונים לולי בית מנשיא כיון דע"כ יש שסוחטין אותם למשקה דאל"ה לא הוי אסרי רבנן בלאוכלין ונלע"ד מוכרח דבתותים שכיחי טפי שסוחטין אותם אבל ברימונים לא שכיח אלא של בית מנשיא ודכוותי' מי שיש לו הרבה רימונים כמ"ש התוס' בפ' המצניע רק שלא שכיח לכך פריך בטלה דעתו ונקט הכא רימונים לרבותא אע"ג דלא שכיח אסור משום של בית מנשיא וכ"ש תותים ומ"ש רש"י לעיל איכא דסחיט להו גם ארימונים היינו של בית מנשיא ודכוותיה ודוק: ברש"י בד"ה כרב חסדא וכו' עד והכי מפרש רב נחמן וכו' עד למתק הפרי וכו' עד ולא משום דמנשיא רובא דעלמא וכו' עד אבל בפגעין ליכא למיחש וכו' ר"ל אע"ג דלא אסרינן משום מקום אחד ומכ"ש איש אחד היינו לאסור מדינא ולומר כל היכא דאין סוחטין כלל שרי מדינא לסחוט רק כיון שסוחטין במקום אחד מדינא אסור לסחוט בכ"מ שפיר קשה דלא הוי רובא דעלמא ולא אסור בשבילו לכל העולם אבל לרב חסדא דאע"ג דאין סוחטין כלל בשום מקום אסור מדינא לסחוט כיון דאחשבינהו הוי משקה והוי מפרק וא"כ ע"כ הכא מיירי הך דסוחטין בפגעין למתק רק שיש לגזור שמא יסחוט למשקה בזה שפיר יש לחלק היכא דסוחטין אף במקום אחד יש לגזור אע"ג דלא הוי רובא דעלמא שמא אך הוא יעשה כן משא"כ דבר שאין סוחטין בשום מקום אין לגזור כמ"ש בעלמא מילתא דלא שכיח לא גזרו בהו רבנן ומה שעושין במקום אחד הוי נמי מילתא דשכיח והוצרך רש"י לפרש כן השתא לרב נחמן אליבא דרב חסדא דמיירי למתק דאי למשקה אפילו בפגעין אסור לרב חסדא כיון דאחשבינהו הוי משקה כמ"ש גם התוס' ואפילו לרב דאמר לקמן דבר תורה אינו חייב אלא על זיתים וענבים בלבד דאפ"ה מדרבנן אסור ודאי וא"ל למה נגזר ברימונים לרב משום בית מנשיא הא הוי גזירה לגזירה זה אינו קושיא דמצינו כמה פעמים באלו הדינין שגזרו גזלג"ז מטעם דאי לא הא לא קיימא הא או כולה חדא גזירה הוא או י"ל רב נחמן סבר כר' יוחנן דאף בכולהו חייב חטאת היכא דהוי משקה:

וגם רש"י בא לתרץ בזה קושיא חמורה דלמה לו לרב נחמן הלכה לאסור ברימונים ומשום בית מנשיא תיפוק ליה דהא בין ר' יהודה ובין רבנן לעיל במשנה עכ"פ אסרי בשאר פירות אם הכניסן למשקין אף היוצאין מאליהן ואף לשמואל דשרי בשאר פירות היינו לאוכלין ובתותים ורמונים אף לאוכלין אסור אליבא דר"י עכ"פ למשקין אסור מכ"ש אם סחטן אף לרבנן אסור דלא גרע מהכניסן למשקין ומה לו לפסוק הלכה כמו שמקשה בעלמא הלכה מכלל דפליגי ה"נ כאן אבל לפירש"י ותוס' דמיירי למתק ולא למשקה אכתי לא מצינו מי שאוסר אדרבה ר"י ורבנן לא אסרי אלא מה שיוצא משקה ולא למתק שפיר פסק הלכה ודוק:

ונלע"ד ברור שמשום הקושיות האלו שכתבתי פה ולעיל בסמוך רצו היש מפרשים שהביא הרי"ף בהלכות לפרש דרימונים יש להם דין זיתים וענבים מחמת בית מנשיא דהיינו לאסור אף הכניסן לאוכלין ולחייב עליהם מן התורה אף לרב ובזה היו מתורצין כל הקושיות אמנם הרי"ף דחה את הפירוש הזה בשתי ידים מוכיחת לכן ע"כ כדפירשתי ודוק:

אמנם הרי"ף והרמב"ם פסקו מפורש דלא כפירש"י ותוס' דמיירי לסחוט למתק לאכילה רק פסקו שבפגעין ואינך מותר לסחוט אף לכתחילה למשקה ובתותים ורימונים אסור לסחוט לכתחילה למשקה וכן אם הכניסן למשקה היוצא מהן אסור ומשמע מהם שלמתק מותר כיון דהוא לאכילה ואם הכניסן לאכילה אף המשקה היוצא מהן מותר מכ"ש למתק לאכלן וגם לא כתבו לאיסור זה ונשארו עליהם קושית של רש"י ותוס' דאמאי שרי לסחוט שאר פירות נימא כיון דאחשיבנהו הוי משקה אף שפסקו כרב דאינו חייב מן התורה אלא על זיתים וענבים עכ"פ מדרבנן לאסור כמו לקמן בכבשים ושלקות למיניהן ונ"ל דס"ל כרב פפא דס"ל דאף לרב חסדא לא הוי משקה אף דאחשבינהו וטעמא דרב חסדא משום שאין עושין בהם מקוה פוסל בשינוי מראה אף דלכאורה רב פפא פליג ארב נחמן דלדידיה ישאר הקושיא על רב נחמן אטו מנשיא הוי רובא עלמא אפ"ה פוסק כרב פפא דגם רבא ס"ל כרב פפא בסמוך גבי מוחל וכן הרמב"ם פסק כרב פפא ורבא פ"א מה' מקואות והא דפסקו כרב נחמן ברימונים דאסור לסחוט היינו לאו משום בית מנשיא וכרב נחמן אלא משום סוגיא דלעיל גבי פלוגתא דר' יהודא ורבנן עכ"פ לכולהו בתותים ורימונים אפי' המשקה היוצא מהן אסור מכ"ש לסוחטן למשקה ולסוחטן למתק לאכילה שרי לדידהו כמ"ש ואפשר אף רש"י לא פי' כן אלא לתירץ הראשון אבל לרב פפא שהוא מסקנא אף לסחוט שרי כיון שלא הוי משקה כמ"ש הרמב"ם וכן משמע הלשון ברש"י דרב נחמן מוקי הברייתא וכו' משמע דוקא רב נחמן וי"ל לתירץ הראשון ואף הרי"ף שפסק בהדיא כרב נחמן שפסק שאסור לסחוט ברימונים משום בית מנשיא י"ל דסובר ג"כ כרב פפא ורבא אלא דאינהו לא פליגי דאף דלא הוי משקה אף דאחשבינהו שפיר יש לגזור שמא יסחוט כיון דאיכא מאן דסחיט דלענין גזירה לא שייך רובא דעלמא כמ"ש לעיל ומכ"ש לסחוט לכתחילה דאסור משום גזירה שמא יסחוט זיתים וענבים כמ"ש הרמב"ם בהדיא משא"כ בדבר שאין סוחטין כלל כגון פגועין ואינך דלא גזרינן כלל ושרי אף לסחוט דמילתא דלא שכיחי לא גזרו ובזה מתורץ אף הקושיא שניה שכתבתי למה לו לרב נחמן לפסוק כן הא מוכח מדלעיל חדא דלעיל לא מפורש כ"כ רימונים וגם אין בו טעם כי אין דרך לרוב העולם לסחוט כמו תותים לכך פסק משום בית מנשיא ודוק היטב בכל זה כי הוא מחוורתא דשמעתתא: בגמ' סוחט אדם אשכול וכו' צ"ל דהקדירה יש בה אוכלין וקערה היינו שאין בה אוכלין אבל בין קדירה וקערה אין חילוק והא דלא מפליג בקדירה או קערה גופא וצ"ל דאורחא דמילתא נקט או נקט רבותא כמ"ש רש"י אע"ג דבקערה לא שתי אינשי וכו' ואפשר דבקדירה ריקנית שתי טפי וק"ל: בתוס' בד"ה מי דמי ערביא אתרא וכו' עד אלא פריך דאפי' לר"א וכו' לפי פשוטו אין לו פירוש וגם לפ"ז מאי התחיל לתרץ דתנן הא רבנן פליגי וגם שלילות והמשך דברי תוס' ומה שקשה מאנשי הוצל אין לו פי' ועמ"ש לעיל פ' המצניע בתרץ ק' המהרש"א ופי' דברי התוס' דלשם ותורף דברי שם דודאי בערביא מודו רבנן וכן משמע הלשון וא"כ רצה לתרץ דהא דאין סוחטין היינו כגון של בית מנשיא גופא ואפשר דגם בשאר מקומות גזרינן אטו דומיא דבית מנשיא דכאן גזרו טובא גזירה לגזירה אמנם אפשר קאי אהני גופא לכך מקשי מי דמי ערביא אתרא לכך מודו רבין באותו מקום אבל הכא בחד גברא בטל דעתו אכ"א ואצלו גופא מותר כיון דדייק בטלה דעתו אכ"א ואהא שייך שפיר מ"ש התוס' כיון דאתית להכי דבאתרא מודי' חכמים דבהך אתרא גופא אסור א"כ קשה מאנשי הוצל דקאמר שם אפי' אחד מאנשי הוצל שהוציא משוי על ראשו פטור דבטלה דעתו הא הכא משמע דבהך אתרא מודים חכמים אבל בלא"ה לא הי' קשה מידי מאנשי הוצל ודוק:

בתוס' בד"ה חולב אדם עז נראה לר"ת וכו' עד הוי כנוטל אוכל מתוך הפסולת וכו' עיין במהרש"א שמדקדק בלשון התוס' שהתחילו בדש וסיימו בבורר שלשון נוטל אוכל מתוך הפסולת משמע משום בורר ול"נ לדקדק עוד מ"ש התוס' כמו דש חשיבה דהא בכולהו סוגיא היכי דאסר כגון בסוחט לקערה כ' רש"י וכן תוס' כמה פעמים במכילתין דהוי מפרק והוי תולדה דדש והכא כתבו תוס' דהוי כמו דש וגם לשון חשיבא שכ' התוס' אין לו פי' לכן נלע"ד שדברי התוס' הם כולם שהוא משום דש אלא שלא תקשה שלא דמי למוציא משקה מן האוכל הוי מוציא דבר חדש הוי מפרק אבל במוציא אוכל מאוכל הוי שאסור היום לא הוי מפרק כמו סוחט זיתים וענבים שמוציא משקה מאוכל משא"כ הכא כמו שהביא באמת הר"ן בשם חולקין שאפילו בשבת שרי מהאי טעמא ומביאין ראי' גדולה מביצה הנולדה מתרנגולת העומדת לאכילה דשרי נמי בריש ביצה מטעם אוכלא דאפרת ואפ"ה מקשה שבת דעלמא תישתרי אע"ג דבשבת א"א לאכול התרנגולת אפ"ה הוי אוכלא דאפרת והיינו משום דאיסורא הוא דרביע עלה אפ"ה הוי אוכל לזה כ' התוס' לסתור זה דאדרבא זה חמור טפי מסוחט ענבים לתוך הקערה דשם נוטל משקה מאוכל לא דמי לדש ממש שנוטל אוכל מפסולת אלא דהוי מפרק תולדה דדש ותולדה הוי מה דדמי קצת הכא הוי דש ממש כמו אב דדש חשיב כמ"ש כ"פ בפרק כלל גדול מה שדמי ממש הוי אב וה"נ חשיב אב ממש כיון שדמי לגמרי אע"ג שגם העז הוי אוכל אלא שאיסורא דרביע עלה עכ"פ לגבי החלב שראוי היום מקרי פסולת וי"ל ג"כ מדוקדק יותר לשון חשיבא דגבי אב אמרינן כל דהוי במשכן חשיבא קרוי אב ומ"ש הר"ן דהוי כבורר אוכל מתוך פסולת היינו לראיה דאע"ג דגם עז הוא אוכל כנ"ל הוי פסולת לגבי חלב כמו שמצינו גבי בורר אע"ג אם גם שני ראוי לאכול ממש אם רוצה לברור אוכל מתוך אוכל שאינו רוצה בשני הוי כבורר אוכל מתוך פסולת מכ"ש הכא שעז אינו ראוי היום דהוי נוטל אוכל מתוך פסולת והוי דש ממש ובביצה דפריך שבת דעלמא תישתרי היינו שילדה מעצמה לא הוי מוקצה בשביל זה אבל להוציא האוכל הוי דש ודוק היטב וכן הוא מוכרח בר"ן ותוס' שהרי גמ' מפורשת בפ' המצניע דחולב חייב משום מפרק ולא אמר בורר ושם קאי גם בשבת ובי"ט וצ"ל דשם מיירי לקערה ואע"ג דתני שם וחכמים אוסרים משום שבות זה לא קאי אלא מהמכבד ואילך כמ"ש ה"ה על הרמב"ם שפסק חולב חייב משום מפרק וכן הרי"ף הביא בסתמא פ' כלל גדול דחולב ומחבץ ומגבן חייב והיינו משום דמשמע כן בגמ' שם פ' המצניע להדיא ע"ש ודוק:

אמנם הואיל והר"ן נקט לשון בורר וגם לשון התוס' קצת משמע כן נלע"ד לתרץ אף לפי פי' המהרש"א והוא בפרק כלל גדול דף ע"ג ע"ב הקשו תוס' אמאי חולב חייב משום מפרק והוא תולדה דדש הא רבנן פליגי עליה דר' יהודא שם דף ע"ה ואמרי אין דישה אלא בגדולי קרקע וא"ל דבהמה הוי ג"ק ע"ש דסתרו שא"ל כן ותירצו שבאמת אתיא כר"י ומסופקים שם אם הלכה כר"י וגם זה הסברא דבהמה לא הוי ג"ק ג"כ אינו מוכרח כ"כ שהרי הרמב"ם אע"פ שפסק כרבנן דאין דישה אלא בג"ק פסק תכף דהחולב חייב משום מפרק תולדה דדש וכ' ה"ה משום דס"ל דבהמה מיקרי ג"ק והתוס' רצו להוכיח דרב חסדא לא מיירי בשבת דא"כ חייב חטאת וכתבו דהוי דש כמ"ש ור"ל למאן דאית ליה כר"י או דאית לי' דבהמה הוי ג"ק וש"ת דרב חסדא אית לי' כרבנן וס"ל בהמה לא הוי ג"ק ומיירי אפי' בשבת כמו שמואל ולכך סיימו אפי' א"ת כך חייב משום בורר ולעיל דאמר משום מפרק היינו לרב יהודא ודוק וכן יש לומר בר"ן ומרדכי אמנם הראשון עיקר בעיני:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה