לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קמב:
ברש"י בד"ה לא שנו מטה על צידה דחביות עמ"ש בדף קכ"ג לתרץ רומיא דרש"י מכאן לדף קכה ע"ב בטוב טעם:
בתוס' בד"ה שאוכל מרובה על הפסולת וכו' עד אבל פסולת מרובה לא בטיל לי' פסולת לגבי אוכל ולכאורה תמוה דא"כ ליבטל אוכל לגבי פסולת ואסור ליטול אף האוכל כמ"ש רש"י ותוס' בביצה ע"ש וכן לקמן שסיימו תוס' הכא והא דקאמר בביצה דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא אאוכל קאי קשה נמי א"כ אף האוכל אסור ליקח שבטל לגבי פסולת ונ"ל מוכרח שס"ל לר"ת דאוכל אינו בטל לגבי פסולת משום שהוא יותר חשוב רק פסולת שאינו חשוב אם הוא מועט מאוכל בטל לגבי אוכל ומותר לטלטלו ואם הוא מרובה אינו בטל אע"פ שאינו חשוב כמו אוכל מפני מעלת הריבוי אבל אוכל אינו בטל אע"פ שהוא מועט מפני מעלת החשיבות ולפ"ז פליג ר"ת אשיטת רש"י בשני דברים חדא דלא תלי בטירחא אלא בביטל אפסולת וגם דאוכל לא בטל בשום פעם והא שכ' התוס' שם בביצה דאוכל בטל היינו לשיטת רש"י דהתם וכן מ"ש שם דנפיש בטירחא וכו' אע"ג דלר"ת לא תלי בטירחא היינו לתרץ מה שמקשה מאי קמ"ל רשב"ג לשיטת ר"ת כמ"ש המהרש"א עיין בו שביאר היטב דברי הגמ' לשם לשיטת ר"ת וע"ז משני שפיר דאי לא אשמועינן רשב"ג היינו טועין לומר שתלוי בטירחא וכיון שאוכל נפש טירחא יקח הפסולת קמ"ל רשב"ג דאינו תלוי בטירחא רק בביטל פסולת וכיון דפסולת מרובה בשיעורא נוטל אוכל ולא פסולת כיון דלא בטיל זה כשיטת רבו אמנם מ"ש מהרש"א שר"ת גריס שם פשיטא מי איכא מאן דשרי א"צ דאף לגירסא שלפנינו ניחא מי איכא מאן דשרי שהוצרך רשב"ג להשמיענו דלא כוותיה וכמו שפירשתי אני לעיל בדף קלג ע"ב לשיטת הרמב"ם בגמ' שם מאן תנא פירש אינו חוזר ע"ש ומכאן קצת סיוע למ"ש שם ודוק:
בגמ' אמר רב יצחק שכח לבינה בחצר וכו' קמ"ל אע"ג דלא הוי הפסד כמו ארנקי ומ"ש רש"י לקמן בד"ה אימור דאמר רבנן וכו' עד ומשום הפסד ממון אע"ג דר' יצחק שרי אף בלבינה צ"ל דעכ"פ הפסד מיהא הוי ואף להפסד מועט חששו בזה או אפשר דרב יוסף פליג ארב יצחק וכן משמע לשון רש"י שכתב ארנקי ודסקיא ולא לבינה וק"ל:
שייך לעיל בשיטת רש"י ושיטת תוס' ברשב"ג בד"א ובסוגיא דביצה ולהרמב"ם שיטה שלישית בזה אמנם בטירחא ס"ל לפי האמת כרש"י ונפיש בטירחא קאי אפסולת ומש"ה נוטל את האוכל ע"ש והוא הדרך היותר נאות ודוק: