לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קמא:
בגמ' הב"ע ברפוי וכו' הקשה המהרש"א דא"כ לוקמה תרווייהו כרבנן הא ברפוי והא בשאינו רפוי וקושיתו נשאר מעל דמה שתירץ דשני הברייתות מיירי בחד גווני מלבד שהוא דחוק הוא לענ"ד טעות דהא אף כי מוקי כר"א אידך ברייתא נמי ע"כ באינו רפוי מיירי דאי ברפוי אף לר"א הוי כלי כמו שמסיק הגמ' וכמ"ש רש"י שם אף שאמר כן לרבא מסתמא אביי ורבא לא פליגי בזה וגם אין לומר כלל שעדיין לא ידע מזה הסברא שהוא סברא פשוטה אלא שלא ידע שר"י אמר משום ר"א וא"כ קושיתו הדרא לדוכתיה ביותר חיזוק כיון דאף כי מוקי כר"א ע"כ מיירי באין רפוי והך ברייתא דמוקי כרבנן ע"כ לאביי מיירי ברפוי וא"כ למה ליה למימר הא ר"א הא רבנן הא גם לרבנן לא קשה כמו לר"א ודאי הא דמקשה אף לרבא דנוקי תרווייהו כר"א לק"מ דמוטב לוקים כרבנן מה שיכול אלא לאביי קשה טובא כמ"ש לכן נלע"ד ברור דמה משני הב"ע ברפוי קאי נמי לתרץ הרומיא ברייתות לאביי ולעיל משני לרבא כמ"ש הניחא לרבא ודוק:
בתוס' בד"ה ההיא ר"י משום ר"א וכו' ר"ל שהוקשה להם ל"ל הכי דילמא רבא לא קאמר הכי דכלי שמלאכתו לאיסור שרי אף לצורך מקומו אלא למאי דקי"ל כר"ש דל"ל מוקצה ור' יהודא אזיל לשיטתיה דאית ליה מוקצה לכך אסר באינו רפוי לכך כ' מכאן ראי' וכו' וק"ל:
סליק פרק תולין נוטל פרק אחד ועשרים:
ברש"י בד"ה עם הטהורה וכו' עד לאו בת טילטול היא ר"ל אף דחזי לבהמה ועופות אסור בשבת כמ"ש רש"י ריש מפנין ע"ש ועמ"ש שם:
בתוס' בד"ה תינוק מת וכיס וכו' עד כדרך המוצאין עמהרש"א מה שכתב שאין צריך להגי' ולשונו מגומגם ואין הבנה לדבריו דמה זה גבי תיקון הוי מלאכה שאין צריך לגופא וגבי עצמו וצריך לומר שזה כוונתו שמ"ש התוס' מלאכה שא"צ לגופא לאו ליפטר משום זה וכר"ש דמאי פסקא לפטור הא זימנין שצריך להכיס שם במקום שהוציא התינוק וז"ש המהרש"א אע"ג דצריך לו ר"ל זימנין שצריך לו שם אבל ודאי מאי שצריך לו בביתו אין נ"מ ודאי הוי ההוצאה מלאכה שא"צ לגופא אלא כמ"ש ול"נ עוד טעם אחר שאין יכולי' לתרץ משום מלאכה שאצ"ל דא"כ קשה על המקשן שעדיין לא אסיק דסבר כר"ש אמאי הקשה ולחייב על התינוק ולא הקשה אתינוק וכיס או סתמא לחייב משמע דאכיס פשיטא ליה לפטור אמאי לכך עיקר תירוצם משום שלא הוציא כדרך המוציאין אלא שהקדימו לפרש שהרי בתינוק חי הוי שפיר כדרך המוציאין וכן לקמן בברייתא בנושא אדם לכך כתבו בשלמא בתינוק חי שצריך לו לשחוק ודרך לתלותו בצוארו לשחוק הוי דרך המוציאין וכן באדם לקמן נושאו אדם כדרכו אף לגבי' הוי דרך המוציאין אבל בתנוק מת שאין צריכא לגופא לשחוק והוא הוציאו על צואר התינוק אין זה דרך הוצאה בכך ולכך פטור ודוק: