לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קמא.
בתוס' בד"ה הני פלפלין מדיק חדא וכו' עד ואגב דאיירי וכו' לכאורה לא שייך הכא לתירוצם וצ"ל שלא תאמר למאי שדוחין פי' השאלתות דלא שייך למכילתין אף לפי' ר"י לא שייך הכא לכך כ' ואגב וכו' והוא שייך גם הכא או י"ל שהוא כמו עוד סיוע לפירושם דבשלמא אי מיירי בשבת י"ל ואגב ושייך הכא אבל אי מיירי בי"ט ודאי לא שייך הכא דל"ד שינוי דשבת לדי"ט אע"ג דכבר הקשו יותר דלא שייך במכילתין כלל ודאי מצינו הרבה דיני י"ט במכילתין אלא דהוי ליה לפרושי והכא כ' אף אם הי' מפרש לא שייך כאן אם הי' מיירי בי"ט ונ"ל דתחילה שהיו מקשים הוי ליה לפרושי נמי משום די"ט לא שייך כאן וה"א דמיירי בשבת דאל"ה הא מצינו לעיל אין מסננין את החרדל דמיירי בי"ט ונקט סתם או אפשר דהתם מיירי נמי בשבת או שהוא ברייתא ולא רצה לשנות הלשון או משום דשייך לענין שלפניו נקטי' משא"כ הכא ולפ"ז מתפרש שפיר טפי לישנא דאגב דנקטי תוס' לתרץ כל קושייתם ודוק:
בא"ד א"כ יהא קוצרו ממחובר לכאורה הוא תמוה שהתוס' בביצה אסקו בשני מקומות דקצירה אסור מדאורייתא אף בא"א לעשותה מעי"ט והבאתים בריש פרקין וצ"ל דזה דוקא קצירה דתבואה שהוא עדיין רחוק מאוכל נפש ולא שרי אלא מלישה ואילך שהוא קרוב אבל קצירה דתבלין קרוב טפי לאוכל מלישה וראי' וכו' דטחינה נמי אסור מדאורייתא בתבואה ובתבלין שרי ושפיר יש לחלק בין אפשר ללא אפשר מדרבנן כמ"ש בריש פרקין ועמ"ש באורך וק"ל: