אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קלח:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קלח:

דף קלח.

בגמרא הא דתניא גוד בכיסנא וכו' עיין בפירש"י עד ואינו יודע מה הוא וברמב"ם מצאתי פי' נכון והוא מ"ש בהלכותיו בה' שבת שהוא פרוכת גדול לתלותו ברצועותיו אדם אחד אסור שכשנטלו לתלותו הוא נעשה אהל עליו ע"ש אבל ב' בני אדם נוטל א' בקצה מזה וא' בקצה מזה ואינו נעשה אהל אבל כילה שהוא גדול יותר אפי' רוצה לתלותו שלא על המטה אפי' י' ב"א אסור א"א דלא נעשה אהל פורתא ומימתח ע"ש ודוק:

בגמ' אלא לידע אם ראשונה וכו' נ"ל שאינו מגי' דהא אמר אמרו עתידה ליטול וכו' משמע שאמרו כן בכרם ביבנה אם טמאה היא וכו' אלא שמפרש שיסתפקו על הככר שנגע במה שנגע בזה הככר שהי' בתנור אם טמאה היא שאם זה הככר שבתנור הי' ראשון זו טמאה ואם היא שני' זאת טהורה וממילא מתורץ קושית המהרש"א דלימא בכלי מספקא להו דהא אמרו עתידה שתטול ככר וכו' ודוק:

ברש"י בד"ה בהדיא כתיב ותורה שבכתב הרי כתובה ומנחת וכו' משמע אבל על תורה שבע"פ שפיר י"ל שתשכח מהם והוא תמוה דא"כ מאי מקשה מתניתן היא וגם מאי בעי רש"י נימא דאף על משניות א"א שתשתכח וכפשטיה דגמ' ונ"ל שהוקשה לרש"י אהא דמשני הגמ' מסתפקא להו הא דאמר לי' רב אדא משמע לפי פשוטו אף שידעו שהוא שני' מהמשנה יוקשה להם זאת הקושיא וא"כ מאי הא דקאמר עתידה אשה שתטול ככר של תרומה וכו' למה תטול הככר כיון דהדין ידעו שהוא שני' לקושיא אין צריך ככר לכך כ' רש"י שהתמי' אינו אלא על תורה שבכתב דכתיבא ומנחא אבל על המשנה ודאי יכולין לומר שתשתכח והא דמקשה הא נמי מתניתן היא היינו מה שמשנה נותנת טעם המפורש במקרא כמ"ש שהתנור תחלה וסדר טומאות ודאי ידעו מדנקט אם ראשונה אם שני' וקרא וכלי חרש אשר יפול מהם אלא תוכו טמא הוא וכל אשר בתוכו מכל האוכל טמא ממילא הוא שניה כיון שנטמא מחמת התנור ואהא שפיר משני מסתפקא להו כיון שהמשנה תשתכח ובקרא י"ל שהוא כמאן דמלי טומאה והמשנה לא ידעו מכ"ש הברייתא ודוק:

בתוס' בד"ה שאין בשיפועו טפח הרבה יש תימא וכו' והא שכעורה להם מה ששנה רש"י דכילת חתנים אין עשוי לישן וכו' משום שסתם כילה היינו לישכב תחתיו ומסתמא כילת חתנים היינו למשכב החתן אמנם לפירש"י לק"מ וק"ל:

ועיין מהרש"ל שכ' פי' נכון ומרווח אך המהרש"א הקשה עליו לפום ריהטא גודא רבא שיהא סתירה בדברי הגמ' עצמו ע"ש ודוק והוא סברא נכונה אלא דנלפענ"ד דמשום זה אין לדחות פירושו כי זה הקושיא הוא לחדודי ולא לאמת כי אטו צריך להיות השיפוע שוה בכל המשך שיפוע מי לא משכחת שיהא השיפוע למעלה רחב ואין למעלה עד פחות מג' טפח אבל פחות מעט יש ואפ"ה ליכא ב' טפחים ברחוק י' טפחים כגון שמשפע מג' ולמטה בשיפוע קצר כזה [] ודוק וראוי לישן תחתי' כיון שמי' למטה רחב וגובה הרבה כמ"ש מהרש"ל ודוק אמנם אי קשיא הא קשיא לי על פי' מהרש"ל שמ"ט לאסור אם בגובה י' יש טפחיים דשם לא שייך לומר שיפוע אהלים כפירש"י דהא אפי' אם אין שם טפחיים עדיין יש שיפוע אהלים עד למטה שהוא רחב הרבה ואם כפי' התוס' ג"כ ליכא דשם אין אהל גבוה י' וגם ק' ק' התוס' וגם עדיין עד למטה יש גובה י' ברוחב טפח וגם לבוד לא שייך לכן מחוורתא כפירש"י או תוס' הראשון ודוק:

בתוס' בד"ה הא דמיהדק פר"ח שאינו נכפף וכו' מיאן בפירש"י משום דהכא בדין אהל מיירי ומאי שייך הכא אבל לק"מ דהא רב ששת דאמר סיאנא שרי ודאי קמ"ל דלית בי' משום אהל וגם להתירץ ראשון הוא משום אהל אלא למסקנא הך ברייתא דאקשי מיני' הוא משום ר"ה ושפיר שייך עכ"פ רב ששת הכא וא"כ פירש"י הוא יותר מרווח חדא דלשון מיהדק משמע טפי כפירש"י דלפי' ר"ח הל"ל הא בקשה הא ברכה וגם דלפי' ר"ח קשה הא כ' ר"ת לעיל דכל הני דאסרי להו משום אהל אלא עם מחיצות והכא ליכא מחיצות ומה שכ' המ"א דס"ל כהרא"ש דכיון דעשוי לשום אהל אסור אף בלא מחיצות אינו במשמע שלובשין לשום אהל וגם לשון תוס' לעיל לא משמע הכי וגם לדידיה יוקשה עליו קושיות עצמו דלישני הגמ' כאן שלובשו לשום אהל כאן שלא לשם אהל לכן נ"ל ברור ע"פ התוס' דמיירי שלובש הסודר על ראשו ועל הכובע וכאותו דיעה שהביא בעל מ"א בטלית ומה שהקשה המ"א א"כ לישני הגמ' דהא דלבש סודר הא דלא לביש סודר י"ל שדרכן הי' בכך לילך בסודר כמ"ש בעלמא וגם הכא שרבב גלימי' טפח וכו' משמע שדרכן היה בגלימא על הראש ורב ששת סתמא קאמר דשרי וכן משמע בהדיא בלשון הרמב"ם פ' כ"ב והביאו המ"א בעצמו שאינו אסור משום אהל במיהדק אלא עשה אהל בטליתו עליו גם מנגד פניו ע"ש והוא פסק כר"ח ותמיה לי מאד על המ"א שהביא לשון הרמב"ם ואח"כ פליג אדיעה זו אמנם זו לפי שיטת התוס' אבל לשיטת רש"י א"צ לדוחקים אלו ואדרבא משמע מסקנא כרב ששת דאפי' שרבב בגלימא עליו שרי ברה"י או אם מיהדק אף בר"ה שרי וא"כ שפיר נהגו העולם לילך בברייטל או בקאפליש בשבת ברה"י אף בטלית על הראש שרי וכשיטת רש"י שהוא המחוור לענ"ד אמנם בזה איני רוצה להכריע בין הורים גדולים עכ"פ בלא טלית על הראש ודאי שרי אף לשיטת התוס' והרמב"ם וגם להרא"ש שהביא המ"א נמי שרי שאנו אין הולכין בו משום אהל אלא לכבוד ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה