לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קלח.
בגמ' אמר ליה אביי מי סברת דר"א אר"מ קאי וכו' הוא תמוה כמ"ש התוס' דס"ס משכחת דחד תנא מחייב חטאת ור"א שרי לכתחילה ה"נ הכא ומאי נ"מ אם יש עוד תנא ממוצע או לא וגם לשון קאי אינו שייך וגם יל"ד דלפי הסוגיא קאי אתקפתא דרב ששת ומיפרך רב כהנא דאמר חייב חטאת היכי קאמר תכף משום מאי מתרינן בי' ופליגי בי' רבה ור"ז וא"כ ס"ל תרווייהו כרב כהנא וכן פסקו כל הפוסקים הרי"ף ורמב"ם כרב כהנא הא איתותב ונ"ל ליישב ע"פ דאיתא נמי פלוגתא כזה דעיר של זהב נמי בכובלת לעיל דף ס"ב דר"מ סבר דאם יצתה בכובלת חייב חטאת וחכמים פוטרין ור"א אומר יוצאה אשה בכובלת לכתחילה והא דמייתי הכא עיר של זהב היינו ששנוי קודם ומקשה והתניא ר"א פוטר בכובלת ומשני כי קאי אר"מ דאמר חייב א"ל פטור ר"ל אע"ג דאיהו ס"ל מותר לא שייך לומר מותר לפלוג אלשון חייב כי קאי ארבנן דאמרי פטור קאמר איהו מותר ע"ש והנה הכא דאמר שימר חייב חטאת י"ל ודאי משום דאמר אין נותנין ולא אמר וחכמים אוסרין דהוי משמע איסור לכתחילה אבל לשון אין משמע שהוא חיוב דאל"ה היכי רמוז בחכמים החיוב חטאת ומש"ה אמר נמי רב יוסף לעיל חיוב חטאת בתלה ואביי דאתקיף ליה צ"ל דס"ל כרב כהנא ולא מצי למיתני אוסרין משום נותנין לתלוי' דשם חייב חטאת מש"ה תני לשון אין נמי ברישא וא"כ י"ל דרב ששת ידע דיש תנאים בכה"ג דחד מחייב חטאת וחד מתיר אף לכתחילה אלא שהוקשה לו הלשון אף דר"א מתיר לכתחילה הוי לי' למימר פוטר כיון דכאן ליכא אלא חכמים דאמרי אין נותנין דמשמע חייב חטאת איך שייך לפלוג בלשון נותנין לכתחילה כמו שם בברייתא דליכא אלא ר"מ אמר פטור אע"ג דמותר וה"נ ודאי חכמים אמרו תחילה ואף אם נאמר דר"א אמר בתחילה קשה להיפך דכמו דלא שייך לשון מותר על פלוגתא דחיוב ה"נ לא שייך לשון חיוב על פלוגתא דמותר אלא ע"כ דלשון אין הוי לשון איסור ומנ"ל דחייב ואקשה ליה רב יוסף הא מצינו הלשון כה"ג לשון מותר אפלוגתא דחייב וע"ז אמר ליה אביי שפיר מי סברת וכו' כמ"ש שם בגמ' לכך שפיר שייך הלשון אבל היכא דליכא רק תרי תנאי לא שייך הלשון מותר אפלוגתא דחיוב כמ"ש שם הגמ' להדיא ולכך לק"מ מאי דסברי רבה ור"ז כרב כהנא דאע"ג דקאי אתקפתא דרב ששת דע"כ לשון אין סובל גם לשון איסור ולא מוכח ממשנתינו דחייב חטאת י"ל מסברא דחייב חטאת דדמי לבורר ולמרקד כמ"ש אינהו וגם י"ל כיון דלא תני בהדיא חייב לא קשה גם הלשון אין נותנין כמו שם דתני בהדיא חייב ודוק:
בגמ' חזינן להו לכילי בי רב הונא דמאורתא נגידין וכו' ולא פירש"י שום טעם וגם תוס' כ' וי"ל כדרמי בי' הוי משמע מעיקרא לא ס"ד הכי ולא כתבו האיך וצ"ל כמו כילת חתנים ואינו במשמע וגם הפוסקים לא הביאו הך דינא להיתר אמנם מדברי הרי"ף והרמב"ם למדתי פירוש שהם כתבו שסתם כילה אם פרשו חייב חטאת שהוא אהל קבוע אם יש בגגה טפח ע"ש וע"ז קאמר לתרץ הא דקאמר רב כילה אסור דמשמע רק אסור מדרבנן ולא חיוב חטאת ומזה יוקשה ג"כ על הרי"ף ורמב"ם רק קאמר חזינא לכילי וכו' ר"ל בחול כל לילה פרשוה ובבקר חבטם א"כ לא הוי אהל קבוע ובכה"ג אינו רק אסור אבל כילה שהוא קבוע זמן מרובה חייב חטאת וא"כ אדרבא מכאן הוציאו דינם ודוק:
בתוס' בד"ה וכל הנהו דאסרי וכו' ר"ל אף גוד ודלא כפירש"י ועיין בר"ן:
ברש"י בד"ה נוטל אוכל ולרבה נמי וכו' ר"ל דאל"כ קשה לרבה דהא מרקד נמי נוטל אוכל ומניח פסולת ואדרבא דמי טפי בשני דברים נוטל אוכל וגם פסולת למעלה אלא דרבה ס"ל דלא בעינן דומה בשני דברים אף בדבר א' סגי ומכ"ש משום מרקד דחייב ור"ז ס"ל כיון שיש יותר דומה מדדמי ליה יותר מדמינן ודוק: