לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קלז:
ברש"י בד"ה תלה כוזא בסיכתא וכו' עד ה"נ מאי חיובא איכא וכו' לכאורה הוא יתור דברים אמנם בא לתרץ ק' התוס' לקמן אדמשני שלא יעשה כדרך בחול נמי קשה האי קושיא דתלה כוזא בסיכתא נמי ליתסר וגם מאי דמיון הכא הוי אהל עם מחיצת דופני הכלי והתם ליכא מחיצות ובלא מחיצות לא מיתסר כמ"ש התוס' בעמוד שלאח"ז וגם הכא הוא עושה אהל שמותח אותו משא"כ בכוזא וכן משמע בכולהו שאסורין משום אהל היינו שממתח אותם ועושה אהל משא"כ בכוזא לכך פי' רש"י דה"ק כמו כוזא אינו חייב ה"נ ליכא לחיובי אע"פ שאין דומה כיון שאינו בנין גמור נמי אין לחייב כמו בכוזא אבל לא שמביא ראי' משם ואפשר שזה ג"כ כוונת התוס' לקמן בד"ה אלא אמר אביי ודוק:
בתוס' בד"ה אבל נותנין לתליה בי"ט וצריך לפרש שאם עשהו מאתמול לא הי' טוב כ"כ וכו' לכאורה צע"ג דהא רש"י כ"כ בריש אין צדין בביצה זה החילוק באוכל נפש דמש"ה צידה אסורה ודחו התוס' פירושו ומחו מאה עוכלא ע"ז שם ובריש ביצה בשמעתא דיעלה ויתלוש דדוקא לר"י במכשירין הוא דמחלק אבל לא באוכל נפש ואסקו דצידה וקצירה מדאורייתא אסירא אבל בא"נ אין חילוק והיכי כתבו כאן זה החילוק ממ"נ אי הוי כמו קצירה וטחינה ליסתר כולו ואי לאו לישרי כולו ועוד הוא תימה גדולה על דברי התוס' דלשם שדחו דברי רש"י ואסקו באוכל נפש עצמו אין חילוק הא גמרא מפורשת במכילתין דף קלד גבי מאי לגבן שבאוכל נפש עצמו יש זה החילוק דמש"ה לגבן אסור אע"ג דלישה מותרת ע"ש ואם מפרשים שהוא מדרבנן כמ"ש הר"ן א"כ למה להו לשנוי אצידה וקצירה וטחינה שאסור מדאורייתא נימא ג"כ שאסור מדרבנן כיון שאפשר מעי"ט וגם למה דחו פירש"י נימא ג"כ שהוא מדרבנן כמ"ש הר"ן ע"ז הקושיא על רש"י שהוא המחוור שכל מה שאסרו באוכל נפש הכל הוא מדרבנן תדע שכמה דברים אסרו כדרכו והתירו ע"י שינוי לכן נלע"ד שגם תוס' ודאי ס"ל כסברת הר"ן דמדרבנן יש חילוק אף בא"נ שמה שאפשר לעשותו מעי"ט אסור רק קצתן התירו ע"י שינוי ולא פליגי בתירוצם אפירש"י אלא משום שנראה להם גבי קצירה שאסור מדאורייתא מדאסרו פירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש וכן גבי צידה אזלי לשיטתייהו שכתבו אין נותנין לפניהם מזונות גזירה שמא יצוד משמע דצידה דאורייתא לכך הביאו ראי' דקצירה דאורייתא וצידה דמי לקצירה שהוא תחילת ביאתן ממקום גדולן אבל בא"נ עצמו מה שמותר מדאורייתא יש חילוק מדרבנן כמ"ש הכא ובגמ' לעיל ואפשר גם רש"י ס"ל דקצירה מדאורייתא אסור אלא ס"ל דצידה לא דמי לקצירה והוי ג"כ מדרבנן מחילוק הנ"ל שכ' רש"י בצידה דאזיל לשיטתיה גבי מזונות כתב טעם אחר כנ"ל ברור ומתפרש הכל ודוק:
בתוס' בד"ה דר"א עדיפא מדר"י תימא וכו' עיין בקונטרס דרושים שלי שתרצתי ק' התוס' דרך דרוש בטוב טעם:
בא"ד ה"מ באהל עראי דאינו אלא מדרבנן גזירה אטו אהל קבע כדאמרינן בביצה פ' המביא תימה גדולה בעיני דלמאי הוצרכו להביא ראי' מביצה שאינו אלא מדרבנן הלא כאן מפורש יותר שביקש רב יוסף לומר שהוא מדאורייתא וחייב חטאת ותמה עליו אביי ואסיק שהוא מדרבנן ושלא יעשה כדרך חול ואם תאמר שכאן י"ל דרב יוסף עמד בסברתו ופליג עלי' דאביי אע"פ שאביי תמה עליו כמו לקמן ברב כהנא בשימר דמשמע בגמ' אע"ג דאתקיף ליה רב ששת הוא עמד בסברתו דקאמר בגמ' משום מאי מתרינן בי' במשמר ופליגי רבה ור"ז משמע דס"ל כרב כהנא ה"נ הכא א"כ משם פשיטא דלא מוכח דודאי לא אתי כרב יוסף לפ"ז וגם שם לא איירי כלל בעושה אהל עראי אלא בנין עראי בלא אהל דומיא דאיצטבא דבפירוש אמר שם הכא לא עביד אהל רק סידור אבנים של בה"כ ופשיטא י"ל דבאהל הוא אסור מן התורה אלא עיקר הוכחה מהכא שגם באהל תמה אביי ואין ראי' מן רב כהנא שכתבתי דשם לא קאי תוקף אתקפתא ע"ש בסמוך משא"כ הכא אע"ג דמכוזא אין ראיה עיקר הקושיא כמ"ש רש"י כיון שאינו בנין גמור לא מחייב אף באהל דלא עביד כלום כיון שהוא עראי והוי כמו תלא כוזא וכמ"ש לעיל ועיין מה שאכתוב עוד בסמוך:
ואם לזה נתכוונו התוס' להביא ראי' משם דשם אמר בנין קבע אסרה תורה וכו' אינו שייך לכאן רק בסמוך דהכא כתבו שהוא מדרבנן וזה מוכח שפיר ואם נאמר משום דשם אמר משום גזירה אטו בנין קבע וכאן אמר משום עובדין דחול מאי זה שייך לפי' התוס' כיון דסוף סוף הוא מדרבנן וגם זה גופא תימה גדולה דבכולה הש"ס אמר דעשיית אהל עראי אסור וכאן גופא התחיל לתמה אר"א למיעבד לכתחילה מי שרי אהל ואח"כ הוצרך אביי לבקש טעם משום עובדין דחול ולא אמר משום אהל ואם נאמר דהיינו טעמא דאהל עראי ז"א חדא מאי שייך לכאן דאהל עראי אסור הוא פשוט בכולה ש"ס ועוד תימה גדולה דמסיק בסוף שמעתין ב' דפים לאח"ז אמר רבה בר רב הונא מערים אדם על המשמרת לתלות רמונים וכו' ע"ש ואי אסור משום אהל אף בלא שמרים תכף שתולה המשמרת אסור משום אהל ורש"י נשמר שם מזה שהוקשה לו זה וכ' שם ואוקמינא דטעמא לאו משום אהל אלא משום עובדא דחול והיא גופה תימה גדולה למה לא יהי' אהל וא"ת איזה סברא שאינו אהל א"א שהרי מזה התחיל להקשות על ר"א השתא אוספי אהל לר"א אסור למיעבד לכתחילה מי שרי ולא הדר ביה כלל וגם דברי הגמ' גופא מוסתרין כאן בסמיכות דמעיקרא תמה על מה שרי ר"א ואח"כ על חיוב חטאת תמה א"מ תלא כוזא משמע שאין בו איסור כלל כמו כוזא עד שהוצרך אביי לומר משום עובדין דחול ודאי י"ל שזה מתרץ רש"י שכ' שעיקר קושיתו שאינו בנין גמור ואין שייך חיוב חטאת אבל לענין איסור ודאי לא דמי לכוזא וכן כוונת התוס' וכמ"ש לעיל וכאן יש להוסיף טעם שמחמת סתירת דברי הגמ' הוצרכו לפרש כן אמנם תרי מילתי דתמיהי אינם מתורצין כ"כ וגם למה הוצרך אביי ליתן טעם הא כבר אמר שהוא אסור ובזה התחיל וכדי לתרץ כל הלין תמיהות גדולות נ"ל ברור ומוכרח שודאי הוא פשוט שתליות המשמרת הוא איסור אהל עראי כמ"ש רש"י תכף ובזה התחיל הגמ' וע"ז אין צריך ליתן טעם וראי' לא הגמ' ולא רש"י ותוס' דפשיט איסורו בכולהו ש"ס אמנם אמרינן בביצה והביאו התוס' לקמן דבכולהו אהל עראי ממטה למעלה אסור אבל מלמעלה למטה שרי והיינו משום שאינו אלא מדרבנן דמיחזי כבנין ומלמעלה למטה לא מיחזי כבנין שאין דרך לבנות כן וא"כ גם במשמרת הי' לנו לומר שאם עושה מלמעלה למטה כגון שתופס המשמרת בידו ומותחו ואח"כ מעמיד הכלי תחתיו וכמ"ש התוס' לקמן יש לנו לומר דשרי והכא סתמא קאמר בין לר"א דשרי בין לחכמים דאסרי משמע דפליגי ר"א ורבנן בתרווייהו ואחר הנחת הקדמה זאת מתורץ הכל דמתחילה מקשה שפיר אר"א דאמר תולין משמע אפי' ממטה למעלה הא הוי אהל עראי ומי שרי לר"א ואח"כ אמר הש"ס על החכמים תלה מאי ומתורץ נמי מקום הספק כאן ולא בכל הש"ס על עשיות אהל עראי וגם מקום הה"א של רב יוסף לומר חייב חטאת כאן ולא בכל הש"ס והוא שכיון שאמרו סתם אין תולין משמע אפי' מלמעלה למטה ואם הוא מדרבנן משום אהל עראי הוי להו לחלק וכמ"ש מהגמ' אלא ודאי י"ל שהוא מן התורה ואז אין חילוק אמנם אין סברא לחייבו מן התורה כיון שהוא בנין עראי לפי שעה ובכלים קי"ל דאין בנין מכ"ש הכא לכך מקשה תלי מאי א"ת שהוא מדרבנן לישרי מלמעלה למטה ואם הוא מן התורה ואז אין לחלק דודאי בדאורייתא אין לחלק כמ"ש התוס' לקמן בסמוך קשה למה ולכך אמר רב יוסף שחייב חטאת ע"כ דאל"ה למה לא חילקו אלא ודאי שהוא דאורייתא ואז אין לחלק וא"כ אף מלמעלה למטה חייב חטאת וע"ז הקשה אביי שפיר מאד בלי שום דוחק א"מ תלא כוזא בסיכתא דמלמעלה למטה הוי ממש דומה דבשעה שמותח המשמרת בלא דפנות הוי כמו כוזא הוי ג"כ אהל בלא דפנות ובזה ודאי אין לחייבו ועל מה שמעמיד הכלי אח"כ פשיטא דאין לחייבו וא"ת בצירוף שניהם הוי בנין ע"ז כ' רש"י דאין זה בנין גמור אף בצירוף שניהם דלא דמי לכוזא עכ"פ בנין גמור לא הוי לכן הוצרך אביי לומר דאף מלמעלה למטה דליכא איסור אהל אסור משום עובדין דחול שעושה כן לשמרים לכך לתלות בו רמונים שרי מלמעלה למטה שאינו עובדין דחול והא דלא אמר רבה בר רב הונא דדוקא מלמעלה למטה שרי להערים י"ל חדא דממטה למעלה לא הוצרך לומר דאסור אף בלא שמרים ורמונים דלא גרע מביעתא וחביתא ואינך וגם י"ל שזה פירושו מערים על המשמרת לחוד בלא כלי תולה בו רמונים דלרימונים א"צ כלי תחתיו ואח"כ תולה בו שמרים ואז מעמיד ע"כ כלי תחתיו והוי מלמעלה למטה ולפ"ז מתורצין היטיב דברי התוס' שהוצרכו להביא ראיה מביצה דכיון שפירשנו עיקר קושית אביי ותירוצו קאי על מלמעלה למטה והוא מוכרח כמ"ש א"כ יש מקום לומר דממטה למעלה אסור מדאורייתא וחייב חטאת כרב יוסף דע"ז לא פליג אביי שהרי לא דמי כלל לתלא כוזא בסיכתא והוא אדרבא קצת הכרח מכאן כפי סברא זו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא היכי שרי ר"א והיכי דריש להו כמ"ש התוס' בקושייתם לכך הוצרכו להביא ראי' מביצה דשם אמר הש"ס בנין קבע אסרה תורה משמע דכל בנין עראי לא אסרה תורה אף ממטה למעלה שהוא אהל עראי שרי מדאורייתא ולכך כ' התוס' לשון אהל שלפי פשוטו אין מקום אהל לא כאן במסקנא ולא שם ולפמ"ש הוא נכון ומדוקדק ומוכרח ודוק היטב כי לענ"ד הוא נכון מאד וממותק כל לשון הגמ' ורש"י ותוס' דכולה סוגיא בטוב טעם ומתורצין כל הני תמיהות גדולות על מכונם:
והכי מתפרשן נמי דברי הרמב"ם שכ' בפ' כ"א מה' שבת ופ"ג מה' י"ט אין תולין את המשמרת בי"ט משום שלא יעשה כדרך שהוא משמר בחול וכ' נמי דמערים לתלות בו רמונים ותולה בו רמונים ואח"כ שמרים בי"ט והוא עצמו כ' דאין נותנין סודר ע"פ כל הכלי דהוי אהל והוא מגמ' ולמה כ' כאן טעם אחר ולמה התיר לרמונים ואם נאמר שיש שום אופן בתליות המשמרת שאין עושין אהל א"כ מאי התחיל הגמ' להקשות אר"א אלא ע"כ כדכתיבנא ודוק: