אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קלג:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קלג:

דף קלג.

בגמ' לאתוי הא דת"ר וכו' ופירש"י בד"ה ועל שאין מעכבין וכו' עד והיינו דקתני כל צ"מ וכו' עד כל זמן שלא פירש לכאורה הוא תמוה דבגמ' קאמר מאן תנא וכו' משמע דלרבנן דר"י שם ע"א ודאי חוזר אף שפי' וכן לר' ישמעאל יכול לומר שחוזר וכן לרבנן דר' יוסי ור' יוסי כנראה בעליל וכן לר' יוסי דלחם הפנים ג"כ חוזר אף שפירש אף בציצין ש"מ א"כ ודאי דהלכה כן שחוזר אפי' פירש דהא איכא כל הנך תנאי וגם גבי לחם פנים הלכה כר' יוסי אפי' מחביריו א"כ למה לרש"י לפרש בלא פירש ושיהא מתניתן דלא כהילכתא יותר הי' לפרש לאתוי שחוזר על ציצין שאין מעכבין אף פירש והוי אתי מתניתן אליבא דהילכתא וגם הוי שייך לישנא מאן תנא שלפירש"י אין פי' לזה מנ"ל דפליג שום תנא אסתם בריית' דהכא וגם במ"ש מאן תנא מפיק לה מהילכתא כמ"ש הפוסקים מנ"ל אבל אם היינו מפרשין דמתניתן אתיא לאתוי דאפי' פי' חוזר שפיר אמר מאן תנא דברייתא דפליג אמתניתן וי"ל דרש"י הוכרח לפרש כן דאל"כ לא שייך הלשון לאתוי הא דת"ר רק הי' אומר לאפוקי מת"ר אבל לאתוי משמע דסובר כן ולאתוי הא דתני שם וק"ל:

ועפ"ז הי' נראה לתרץ את הרי"ף ורמב"ם והרא"ש וטור וש"ע מה שפסקו כהך ברייתא ולפי פשטן של דברים משמע בגמ' שאין לפסוק כהך ברייתא כמ"ש וכן באמת הביא הטור בשם בעל העיטור שפסק דלא כהך ברייתא אלא אפי' פי' חוזר אף על ציצין שאין מעכבין ומטעמא דכתיבנא כמו שהביא הב"י בטי"ד ונראה שמפרש גם כן הגמ' לאתוי כמ"ש לאתוי אפילו פי' חוזר ודלא כפירש"י מטעמים שכתבתי וא"כ פסק ג"כ כמשנתינו אלא שמסיים בע"ה אלא דרבוותא פסקו הך בריי' לפסק הלכה והוא באמת תמוה רק ממ"ש כיון שאמר לאתוי משמע דמשנתינו סברה כן והלכה כסתם משנה אע"ג דלגבי פסח פסקינן כרבנן י"ל דהגמ' קא' כן לפי ה"א שרוצה לדמות לפסח אבל לפי המסקנא אינו דומה משום דאכילת פסח והפשיטו הוא יותר חיוב מציצין שאין מעכבין וכן לפ"ז יש לדחות מלחם הפנים אע"ג דקי"ל כרב יוסי אמנם הנך רואה בעיניך כמה דחוקים מאד הדברים ותימה לפי פשוטו ופירש"י על הרי"ף ורמב"ם והרא"ש מהגמ' וגם דברי הגמ' תמוהין לפ"ד כמ"ש וגם בין כך ובין כך קשה אגמ' שאמר ממאי דילמא עד כאן לא קא' ר"י וכו' וכן השני מאי פריך אם כן ברייתא אמאן תרמיי' שיהא דלא כמאן:

לכן נלע"ד דהרי"ף ורמב"ם והנמשכין אחריהם פירשו את הסוגיא באופן אחר מפירש"י וע"פ ההכרח והוא שהוקשה להם כל הני קושיות שכתבתי ע"פ פירש"י ואם נאמר כמו שרציתי לפרש יוקשה הלשון לאתוי כמ"ש וגם הוקשה להם קושיא גדולה והוא שהנה הרמב"ם מפרש בהדיא שגם בחול אינו חוזר על ציצין ש"מ כמ"ש ה"ה ע"ש וכן משמע לשון הרי"ף והרא"ש שכתבו סתמא המל כמ"ש המפרשים וכ"כ הטור בשמם וא"כ תימה גדולה על דמיון הגמ' שמדמה לפסח וכן אינך דמייתי התם ההפשט ואכילת פסח הוא חיוב כרת משא"כ ציצין שאין מעכבין כיון דבחול אינו חוזר אינו מצוה כלל מה"ת לידחי שבת ולפרש הברייתא בשבת אין נראה כיון דברייתא סתמא קתני וגם סתם משנה קא' לקמן אלו הן ציצין וכו' משמע אפי' בחול מדמסיים ואם הי' בעל בשר מתקנו וזה ודאי לא קאי בחול לכן היו מפרשים לענ"ד פי' נכון ויתורץ הכל והוא הא דקאמר הגמ' לאתוי היינו לאתוי שאפי' פי' חוזר על ציצין המעכבין והוא מדוקדק היטב דאי הוי תנא רק מוהלין ופורעין ומוצצין משמע דאם כבר עשה כל אלו אע"ג שנשאר ציצין המעכבין אינו חוזר כיון שכבר עשה עיקר המצוה כבר קיים ביום השמיני ימול דדרשינן אפי' בשבת ויכול לתקן הציצין למחר והוא כבר פי' והוי החזרה התחלה ודחית שבת חדשה ה"א שזה לא ידחה שבת דהוי רק תיקון ויכול לתקן למחר קמ"ל כל צרכי מילה ר"ל מה שהוא צורך בחול אף שמל ופרע ומצץ עושין בשבת מחדש וע"ז קא' מאן תנא דס"ל פירש אינו חוזר לציצין המעכבין שהוא דחי' חדשה דהוצרך תנא דמתניתן לאתוי דלא כוותי' דאס לא אשכחן תנא אין צריך לאתוי דהוא בכלל מוהלין אע"ג דפי' כיון שהוא חדא מילה ומעכב וענוש כרת עליו הגדול ודאי כמ"ש בגמ' ע"ז משני שפיר רב ישמעאל בנו של ריב"ב דגם ההפשט פסח הוא לאכילה שהוא ענוש כרת וגם הוא חדא הפשט אפ"ה אם פי' אינו חוזר כיון שיכול לעשות המותר בלילה סד"א ה"ה הכא קמ"ל וע"ז סובב הולך כל הסוגיא ודוק כי הוא נכון ומתפרש היטב דברי הגמ' ופסקן של כל ראשונים ואחרונים וגם מתורצין כל הקושיות ודיקדוקים בגמ':

ברש"י בד"ה מפשיט הפסח וכו' האריך רש"י לפרש דהוי גם שם פי' דאל"ה אין דמיון לכאן אדרבא אתי ברייתא דלא כמאן דתני לא פי' ודאי חוזר אמנם לא ידעתי למה האריך רש"י דגבי עולה ג"כ פי' בהגיע עד החזה וא"ל דס"ל לרש"י דגם גבי עולת תמידין ומוספין בשבת ס"ל לרב ישמעאל דאינו מפשיט אלא עד החזה דלא כמ"ש התוס' לעיל ד' קי"ו ע"ב דא"א לו' כן שהרי הקטיר את הכל בשבת מקרא מלא הוא עולת שבת בשבתו וגם לא שייך עד החזה כיון דכולו כליל וצ"ל דבא לתרץ קושיא גדולה על מה שמפרש שמגיע לחזה בפסח פי' מן ההפשט כדי להוציא אימוריו הלא לרבנן מפשיט את כולו ודאי אין סברא להיות פורש לכתחילה ולחזור אח"כ מוטב ודאי שלא יפריש ויהא חד דחי' בבת אחת ויקח אימורין אח"כ כיון שיודע שיצריך לחזור ומכ"ש לר"י למה לו להיות פורש ויהא אסור לחזור לא יפרוש ויהא מותר לגמור לכך פירש"י שהיו רגילין כך כיון שרוב קרבנות היו עולות והיו רגילין לעשות כן אף בשלמים ואינך היו רגילין כן ובאמת צ"ל אף בעולות היו להם איזה טעם שהי' יכול לגמור הכל אף בחול ואנן תנן במשנת תמיד שהי' פורש מחזה ולמטה ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה