לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קלא:
בגמ' ורבנן איצטריך ס"ד נילוף ז' ימים מסוכה ואפי' לילות והא דלא אמר ואידך אר"א היינו כמ"ש התוס' לקמן בד"ה ז' ימים מלולב דאית לי' לר"א דלית לן למילף ג"ש נגד הלשון ג"ש עצמו והא שלא כ' התוס' כאן משום דכאן היינו יכולין לומר דר"א לא קיבל מג"ש מרבו ורבנן קיבלוה לידרוש בעלמא כמ"ש התוס' בד"ה סד"א משא"כ לקמן דאית לי' לר"א עצמו הג"ש ודוק:
ברש"י בד"ה גמר ז' ימים וכו' עד גימגום עיין במהרש"א מ"ש בתירץ קושיא שכוונת רש"י לפי' התוס' והוא דוחק ולענ"ד לתרץ ק' רש"י דהנה כיון דדרשינן ג"ש לסוכה מלולב ממילא מוכח דיום דגבי לולב הוא יום ולא לילה דאל"כ ליכתוב ביום גבי סוכה וליליף לולב מיניה ולא נצטרך לג"ש וכקושית הגמ' דתו אין ליפרוך מה לסוכה שכן נוהג בלילות כימים דגם לולב כן אלא ע"כ דגבי לולב הוא יום ולא לילה וא"כ הוא מופנה מב' צדדין וא"ל לפ"ז מאי מקשה הגמ' לעיל יום ולא לילה מנ"ל ולא משני דמוכח כמ"ש ז"א דשם מקשה מנ"ל למידרוש יום למכשירין ומוכח ממילא ולא לילה אימא להיפך אבל הכא לק"מ דנימא ג"כ ז' ימים ולא לילות ולא קאי אג"ש דא"כ מאי נעשה בז' ימים דסוכה אף דמופנה מצד אחד משיבין עכ"פ יהא נשאר קשה המופנה ומוטב לדרוש הג"ש ושיהא מופנה מב' צדדין או נראה שכוונת רש"י לזה דכיון דגלי קרא גבי לולב וכו' הוא גילוי מילתא לאוקמא אג"ש דמכשירין וממילא מוכח יום ולא לילה והוי מופנה מב' צדדין ומהני גילוי קרא דלא נימא להפך משא"כ לעיל גבי לולב מקשה שפיר ודוק:
ובזה פי' השני לא יתורץ ק' המהרש"א לפ"ד ע"ש ברש"י בד"ה ונכתוב במצה אמנם בלא"ה לא ידענא מאי קושיא דבאמת כוונת רש"י דניכתוב בהדיא בסוכה אכן אעפ"כ לא יהא יתור אלא עומר ושתי הלחם כיון דהג"ש אינו מופנה וגם צריך למילתא אחריתי לפ"ד המהרש"א משא"כ לקמן הוצרך רש"י לפרש דנייתר כולהו לכך פירש דנכתוב בהדיא במצה משא"כ גבי סוכה אף אם יכתוב בהדיא לא נייתר רק בעומר ושתי לחם דמה לי שכתוב ביום גבי לולב או גבי סוכה והג"ש צריך למילתא אחריתי כמ"ש המהרש"א וא"כ ל"ל לרש"י לפרש דליכתוב בהדיא אף כמ"ש לפנינו נמי קשיא אעומר וב' לחם ודוק: בתוס' בד"ה אי מעומר וכו' הכא לא דייק למילף ממה הצד וכו' ר"ל משום דבמה הצד פרכינן כל דהו כמ"ש התוס' במקומות אחרים אמנם צ"ל אמאי לא כתבו התוס' ן לעיל גבי עומר ולולב לגבי סוכה ונ"ל משום דשם הפירכא גלוי' מה לצד השוה שכן טעון ד' מינין כמ"ש התוס' בד"ה שכן טעון ד' מינים שגם העומר וב' לחם טעון ד' מינים אלא שאפ"ה אתי שם הפירכא שפיר מלולב כיון שלא דמי ללולב ע"ש אבל לילוף מבינייהו שפיר יש לפרוך משניהם שכן טעון ד' מינים משא"כ גבי סוכה ודוק: