אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קכו.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קכו.

דף קכה:

ברש"י ד"ה ולימא מר למה פשיט לקולא וכו' לכאורה משמע שבא לפרש דאל"כ מאי מקשה שיאמר כר' יוחנן גברא אגברא קא רמית ודילמא קשה אר' יוחנן שיאמר כוותיה לכך פי' מנ"ל להקל כיון דאיכא למימר לחומרא כר"י אף שהוא מילי דרבנן חדא כל שיעורי חכמים להחמיר אף בדרבנן כגון בעד ועד בכלל כיון שהוא לשון סתום וגם לפי' רש"י לקמן באינו קשור הוי דאורייתא לת"ק אמנם קשה דהא לפום ריהטא דסוגיא הוא מוכרח מהמשנה דלשם דאל"כ חכמים מני לא ר' יהודא ולא ת"ק וא"ל שהם דיעה שלישית מנ"ל לומר כן כיון שחכמים נקטי סתמא וי"ל כר' יהודה ולא אשכחן עדיין תנא דמקיל יותר מנ"ל לעשות פלוגתא חדשה ובאמת שני ר' אבא אנא דאמרי כי האי תנא וכו' ר"ל כיון דאשכחן תנא דיעה שלישית המקיל יותר ובפלוגתא בדרבנן הלך אחר המקיל י"ל גם חכמים סברי כן אבל ר' ירמיה דלא ידע מזה התנא הקשה בהכרח גדול וא"כ ל"ל לרש"י לפרש כן בקושיא שאינו מכרחת והי' נ"ל לפרש להיפך שרש"י בא לפרש דלמה לו לאתוי כל האי סוגיא לקשי סתמא מנ"ל לפרש אפי' אינו קשור דילמא אפי' אינו תלוי אבל קשור בעינן לכך פי' רש"י דכך לא הי' יכול להקשות די"ל משום שהוא מילי דרבנן אזלינן לקולא ואין סובר כת"ק שהוא דאורייתא מש"ה מקשה מהכרח סוגיא דנגר הנגרר שא"א לומר לקולא ויהיה שלילות דברי רש"י בקיצור מתק לשונו למה פשיט כך מטעם שהוא לקולא הא א"א לומר כן דאמר ר"י כמחלוקת כאן וכו' ודוק אמנם כד עיינין בי' אמינא כפי' הראשון ולק"מ והוא אחר שנדקדק דאם כפשיטא דסוגיא שהוא מוכרח ממשנה דנגר למה לו להביא את ר"י שאמר כמחלוקת כאן וכו' וגם את ר"א שאמר מאן תנא וכו' הוי ליה להקשות מהמשנה וגם ולומר ת"ש או מיתיבי' ולא בלשון בקשה ולימא מר וכו' אלא ודאי שמהמשנה לק"מ שהיינו אומרים דשם מיירי ודאי בנגר שאינו מתוקן במעשה לנגר וטעמייהו משום טילטול ולכך בעינן קשר לתקנו לכך כמו גבי חריות אבל הכא גבי פקק משמע ודאי לפירש"י שהוא מתוקן במעשה לכך ולית בי' איסור טילטול או שיש עליו תורת כלי והכי מוכח בסוגיא לקמן רק משום בנין הוא דאיכא וכיון דחכמים שרו בתוספת אהל ס"ל דשוב אין צריך קשירה כמה דאי' ג"כ בסוגיא דמי שהוציאהו שהביאו תוס' לכך הוצרך להביא את רבה בב"ח אמר ר' יוחנן שאמר כמחלוקת כאן וכו' ואם שם פלוגתייהו משום טילטול היכי מדמה הא ודאי טילטול חמור מתוספת אהל לרבנן כמ"ש אלא ודאי דגם שם פליגי משום בנין אפי' הוא מתוקן לנגר או שיש עליו תורת כלי אפ"ה פליגי ובעי קשורה משום איסור בנין וכן ר"א דאמר מאן תנא נגר וכו' ע"כ ס"ל הכי וא"כ מנא לך לפלוגי עלייהו ולמיפשט לקולא כנ"ל ובאמת אינה קושיא מוכרחת ולא הקשה בלשון קושיא רק אמר ולימא מר וכו' ובדרך שאלה מ"ט דמר דפליגית עלייהו ולהקל ושני לי' אנא דאמרי כי האי תנא וכו' ר"ל ודאי דקנה אית ביה איסור טילטול אלא משני בכ"ש מה באיסור טילטול אין צריך קשירה מכ"ש באיסור בנין ופשיטא אם נאמר דס"ל לרש"י דאף איסור בנין שייך בקנה כמ"ש התוס' לחד פירוש פשיטא דמשני שפיר דאפי' בתרי איסורי לא בעי קשירה ועמ"ש בסמוך אבל ודאי גם רש"י ס"ל דשייך איסור טילטול בקנה כמו שמוכח כן בהסוגיא דפריך עלה מר' יוחנן דבעי תורת כלי ע"ש ואפ"ה א"ש כולא סוגיא בלא שום דוחק לשיטת רש"י ובזה סרו מעליו כל קושיות התוס' והוכחתייהו וא"צ לשום דוחק שדחקו התוס' לשיטתייהו דפליגי ר"א וחכמים בתרתי וגם שמואל בעירובין פליג אסוגיא דהכא ע"ש ודוק היטב כי הוא נכון לענ"ד:

ועפ"ז שכתבתי בשיטת רש"י לפרש דברי ר' ירמיה במ"ש לימא מר נ"ל לפרש גם דברי התוס' בד"ה בין קשור שכ' ופריך ולימא מר וכו' עד וטעמא משום טילטול דאי משום בנין וכו' ולכאורה משמע שכתבו זה להוכחה לשיטתם דכולה סוגיא מיירי משום טילטול דעפ"ז הקשה המהרש"א למה שבקו תו' לקמן זה ההוכחה ותירץ שמכאן אינה הוכחה והאמת אתי דמאי זה הוכחה דדילמא סוגיא דהתם אתיא כר' אבא דהכא וגם הברייתא לפי המסקנא אתיא כרשב"ג אמנם לפירושו תשובתו נשאר מעל דעדיין ק' מנ"ל לתלמודא ואם הוא מהסברא בלא"ה לק"מ אמנם נלע"ד ע"פ הדרך שכתבתי לשיטת רש"י שכ' לשיטתם ג"כ שמתוקן היינו בלי שום מעשה ושייך בי' ג"כ איסור טלטול והוקשה להם למה לי' למימר ולימא מר וכו' וגם לאתויי הא דרבה בב"ח אר"י וגם דר"א הוי ליה לאקשוי ממשנה דנגר הנגרר שודאי הוא מתוקן במחשבה ואפ"ה בעינן עכ"פ קשירה וע"ז כ' ופריך ולימא מר ר"ל משום די"ל דשם הוי בנין גמור ולא תוספת לכך בעינן קשירה משא"כ כאן לכך הקשה רק ולימא מר והביא דר"י שמדמהו אלמא תרווייהו משום איסור טילטול ועפמ"ש הכל כשיטת רש"י ודוק:

בגמ' אנא דאמרי כי האי תנא לכאורה משמע דפליג אר' יוחנן דאמר כמחלוקת כאן וכו' דלר"י חכמים היינו ר' יהודא דבעי קשירה ולר' אבא דמוקי חכמים היינו רשב"ג לא בעינן קשירה אבל לפ"ז יוקשה דר' יוחנן אהדדי דאיהו ידע מרשב"ג ואף פסק הלכה כמותו למה אמר כמחלוקת כאן וכו' ומוקים להו כר' יהודא ולא כרשב"ג אליבא דהילכתא והי' נראה לי לומר שזה מתרץ רש"י במ"ש אמר גרסינן ולא ואמר וצריך פי' מאי בעי בזה ולמה לא נגרס ואמר שהוא ודאי ראי' טפי לאוקים אליבא דהילכתא דאל"ה לא משני שפיר דעדיין אינו מוכרח לוקים כרשב"ג ולא כר"י אלא ודאי י"ל לפי פשוטו דמש"ה לא גרס ואמר משום דמסיק דר' יוחנן בעי תורת כלי ופליג בזה ארשב"ג וא"כ אין ראי' מזה למתניתין ולנגר הנגרר דלא כר' יהודא דמיירי בלא תורת כלי וזה בעי רש"י לתרץ דלפי הגירסא ואמר יוקשה ר"י אהדדי כנ"ל לכך כתב דל"ג ואמר ור' אבא לא סבר כר' יוחנן דבעי תורת כלי רק סובר כרשב"ג בכולה דאף בלא תורת כלי לא בעי קשירה ופליג אר' יוחנן בזה ולכך מוקי למתניתן בלא קשירה אליבא דהילכתא ומשני שפיר אבל לר' יוחנן דבלא תורת כלים סובר כר' יהודא דבעי קשירה ולכך מתניתן חכמים כר' יהודא אליבא דהילכתא ומיירי בלא קשירה וא"כ עיקר שינויא של ר"א הוא במאי דפליג אר"י האיך נגרס ואמר כנ"ל לפי פשוטו של הלכה וק"ל אמנם כד נעיין ביה שפיר לא מיתפרשא סוגיא דשמעתין הכי מכמה נרגין דאית למישדי בי' חדא דלהמקשה שסבר דבכולה פסק ר' יוחנן כרשב"ג מה לו להקשות ממקום אחר יקשה מהך ר' יוחנן דעסיק בי' לעיל אהדדי מאי שמקשה מיניה אר' אבא ושני ר' אבא כר' יוחנן זה הל"ל א"כ קשיא דר' יוחנן אהדדי וגם גוף הסברא אינו לומר כיון דלר' יוחנן בעי תורת כלי מודה ר' יהודא דלא בעי קשירה בנגר ובמשנה בפקק דהא לשיטת רש"י הטעם בנגר ובמשנה משום בנין ורש"י פי' תורת כלי היינו מה שראוי לתשמיש דבר אחר ולא שמתוקן לזה דלא מהני ע"ש ברש"י וא"כ זה לא מהני אלא לענין איסור טילטול אבל לענין איסור בנין מאי מהני זה שראוי לתשמיש שלא יאסר משום בנין בלא קשירה וכיון דר' יוחנן פוסק כרשב"ג דלא בעי קשירה הדרא קושיא לדוכתא דר"י אהדדי וגם מה שמוחק רש"י ואמר קשיא דהלא הוי ראי' נכונה לר' אבא אף למסקנא אמנם אם נרצה לקיים הך שיטה נאמר כפירוש הראשון מה שכתבתי לשיטת רש"י דבאמת בקנה לא הוי רק איסור טילטול ולא בנין כמ"ש התוס' רק מייתי ר' אבא ראי' למשנתינו במכ"ש דאפילו באיסור טילטול החמור לא בעי קשירה מכ"ש באיסור תוספת אהל הקל דלא בעי קשירה וא"כ ר' אבא דסבר לגמרי כרשב"ג שני שפיר אבל לר' יוחנן דבעי תורת כלי לטילטול אבל בלא תורת כלי בעי ר' יוחנן קשירה לטילטול וא"כ אף בבנין בעי קשירה אף בתורת כלי לכך מוקי כר' יהודא ואתי שפיר הכל על פי הסיגנון:

אמנם אין נראה לומר כן כמ"ש התוס' בד"ה ר' יהודה אומר דא"כ שבקנה מיירי רק באיסור טילטול מאי קא מהדר ר' אבא אנא דאמרי כרשב"ג דילמא באיסור טילטול לא בעי קשירה ובאיסור בנין בעי אף בתוספת אהל אף שהתוס' בעצמם כתבו בד"ה בין קשור שאיסור טילטול חמור מתוספת אהל ע"ש אלא שאין זה סברא מוכרחת ומנ"ל לומר דרשב"ג יפליג אר' יהודא וגם א"א לומר לשיטת רש"י כלל דבקנה מיירי רק באיסור טילטול דא"כ מאי משני ר' יוחנן סבר לי' כוותיה בחדא וכו' וכי ס"ד דבאיכא תורת כלי עליו סברי רבנן שיהא אסור לטלטל אלא א"כ קשור ותלוי הלא אף בכלי שמלאכתו לאיסור שרי לטלטל לצורך גופו אם יש עליו תורת כלי מכ"ש מלאכתו להיתר וע"כ רבנן דבעי קשור ותלוי בדליכא עליו תורת כלי ורשב"ג דמתיר אזיל לשיטתיה דלא בעי אף בחריות קשירה ורבנן לא פליגי אלא בחריות וכיוצא וא"כ פוסק ממש כרבנן ומאי שייך ס"ל כוותיה בחדא וגם קושיא ראשונה שכתבתי קשה וגם יל"ד מנ"ל לרש"י ול"ל לפרש כן שתורת כלי היינו לתשמיש אחר ולא לזה לחוד ול"ל לפרש כן והתוס' שמפרשים שהקנה היינו משום איסור טילטול לחוד לק"מ עלייהו שהם מפרשים תורת כלי היינו מתוקן לזה לחוד וי"ל שת"ק פליג שאינו מועיל אף זה ופוסק כרשב"ג בחדא אבל לשיטת רש"י קשה טובא אם נפרש כן לכן נלע"ד ברור כפי' השני שכתבתי לעיל לשיטת רש"י דבקנה יש בו שני האיסורים משום בנין כמו שמייתי לה ר' אבא למשנתינו וגם יש בו איסור טילטול דמקשה עלה מתורת כלי ורשב"ג מיקל בשניהם דלא בעי אפילו קשירה ומייתי ר' אבא ראי' לבנין והגמרא לר' יוחנן דאמר הלכה כרשב"ג ס"ד דאף בטילטול אמר כן ומקשה מהא דבעי ר' יוחנן תורת כלי לענין טילטול א"כ סובר כרבנן ומשני ר' יוחנן סבר כוותי' בחדא היינו לענין בנין ופליג עליה בחדא היינו לענין טילטול ובעי תורת כלי והוקשה לרש"י דאם היינו תורת כלי במעשה תיקון לזה גם לענין בנין מודה ר' יהודא דלא בעי קשירה כיון שמתוקן במעשה אחר לזה עדיף יותר מקשירה לכך כ' רש"י דמיירי לתשמיש אחר והוא מועיל רק לענין טילטול ולא לבנין לכך פסק אפ"ה כרשב"ג דשרי משום בנין בלא קשירה והא דאמר לעיל כמחלוקת כאן וכו' לא פליג כלל אר' אבא רק מר אמר חדא וכו' והוא שבא רק לפרש שטעם אחד להם משום בנין ות"ק דהתם היינו ר"א כמו שאמר גם ר"א מאן תנא נגר וכו' וחכמים דהכא היינו גם ר' יהודה דלא בעי תלוי אבל המה גם רשב"ג דלא בעי אף קשירה דהא חכמים הם כולהו תנאי דפליגי אר"א דבעי קשור ותלוי והם לא בעי רק לכל מר כדאית ליה לר' יהודא בעי קשירה ולרשב"ג לא בעי אף קשירה אף שאין עליו תורת כלי רק ר' ירמיה דלא ידע מרשב"ג אקשי ליה מר' יוחנן דאמר כמחלוקת כאן וכו' ושני ליה אנא דאמרי כי האי תנא וכו' ר"ל שאני מפורש לרשב"ג אליבא דחכמים ור"י אמר כמחלוקת כאן וכו' לר"י אליבא דחכמים ולכך אמרו חכמים סתם בין כך ובין כך ולא אמרו מפורש אפילו אינו קשור או אפי' אינו תלוי והיינו לכל מר כדאית ליה ולא תלוי כאן בהלכה כמי דהא היינו חכמים ממש דפליגי כל חד אר"א ולא שייך לגרוס ואמר ולא קשה דר' יוחנן אהדדי ולא פליגי כלל ר' אבא ור' יוחנן ואתי הכל שפיר כל הסוגיא ודוק היטב כי הוא נכון לפענ"ד: בתוס' בד"ה ר' יהודה אומר וכו' עד וליכא לפרושי וכו' עד דא"כ מאי מהדר ליה ר' אבא וכו' עיין במהרש"א שהקשה למה שבקו התוס' הוכחתייהו דלעיל ועמ"ש לעיל בתירץ קושיא זאת אמנם כאן הי' נ"ל לכאורה לפרש בדרך אחר יותר נאות והוא שמ"ש התוס' ול"ל דנגר הנגרר משום איסור בנין וכו' היינו גם משום בנין דאית ביה תרווייהו כמ"ש גבי פקק החלון והוי א"ש טפי לשון ר"י כמחלוקת כאן וכו' דדמי ממש משא"כ לפי' התוס' באמת דלא הוי דמי ממש ושמואל שפוסק שם הלכה כר' יהודא היינו גבי איסור בנין דבעינן קשירה אבל באיסור טילטול לא פסק כר' יהודה ולכך לא בעי קשירה לשמואל וזה שכ' התוס' ומשום בנין הוא דבעי קשירה ולא משום טילטול קאי אשמואל ולא אר' יהודה שהרי לא כתבו לא בעי ר' יהודה כמו לעיל וא"כ אין כאן מקום לק' המהרש"א דלסתור זה לא מוכח מהוכחה דלעיל דדילמא פריך ליה ר' ירמיה מאיסור טילטול ולעיל כתבו לסתור רק שלא נאמר משום בנין לחוד הוא ודוק:

אמנם א"א לומר כן כוונת התוס' מלבד שאין לשונם מורה כאן גם קשה מן דבריהם שסתרו זה דא"כ מאי אהדר ר' אבא וכו' הא לפ"ז שפיר אהדר דהא מבנין לק"מ דדילמא אית ליה ר' אבא כמ"ש התוס' לעיל דשאני בנין דנגר מתוספת אהל ומשום טילטול סבר ליה כרשב"ג דהא לא אקשי' ליה אלא מטילטול וע"כ צ"ל דכוונת התוס' בוליכא לפרושי היינו לפרש משום בנין לחוד ושפיר הקשה המהרש"א וא"ש סתירת התוס' ודוק אמנם אי קשיא לי הא קשיא טובא דלמה ליה להתוס' לדחוקי דשמואל פליג אר"א ור"י ור"י וכולה סוגיא דילמא קושטא כן שמאי שאמר ר' יוחנן כמחלוקת כאן היינו דנגר אית ביה ג"כ תרווייהו כמו פקק ממש וא"ש הלשון טפי של ר' יוחנן כמ"ש ולא קשה ק' התוס' לעיל בד"ה בין קשור ושפיר אהדר ליה ר' אבא ג"כ אנא דאמרי כרשב"ג מטילטול ולק"מ ק' התוס' בכאן וכמ"ש דמבנין לק"מ ואז שפיר גם שמואל ס"ל כן ככולהו סוגיא והא דקאמר הלכה כר' יהודא היינו באיסור בנין כמו שמשני כאן אר' יוחנן סבר לה כוותיה בחדא וכו' וכמ"ש לשיטת רש"י דס"ל כוותיה בבנין ופליג עליה בטילטול כן לשמואל ואף לשיטת התוס' דקאי כולה אטילטול טפי מיפשט מיני' לומר כן דהשתא הכא בחדא מילתא פלגינן דיבורא ואמרינן ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא מכ"ש בתרי מילי והוי אתי הכל שפיר טפי משיטת התוס' שהוא דוחק גדול כמ"ש לעיל וגם כל הסוגיא שבכאן צריך לדחוק דא"כ מאי פריך ר' ירמיה לר' אבא דילמא סבר כשמואל ופן שאר הסוגיא וצ"ע ואפשר לומר דלא משמע להתוס' לומר שמאי שאמר שמואל הלכה כר' יהודא היינו אפלגא כיון שאמר סתמא ומאי דמשני כן אר' יוחנן היינו שאמר הלכה כרשב"ג במאי שאמר כאן ובחריות לא אמר הלכה כמותו וכאן לא אמר כלום מזה דלא בעינן תורת כלי מכ"ש לשיטת התוס' דתורת כלי היינו מתוקן לזה במעשה דלולא דבריו בחריות י"ל מ"ש מתוקן אע"פ שאינו קשור היינו מתוקן במעשה כמ"ש בגמ' וכ"ת ה"נ דאיכא תורת כלי וא"כ שפיר אמר סתם הכא הלכה כרשב"ג דכאן משא"כ התם לגבי ר' יהודא דאמר שמואל הלכה כמותו ונאמר שהוא לפלגא בכאן גופא לא משמע להו ודוק:

בתוס' בד"ה שקשור ותלוי וכו' עד ונראה לרשב"א דאפי' וכו' עד דא"כ לא יהיה מונח דר"י כמונח דת"ק וכו' עיין במהרש"א מה שהקשה ליפשטו מנגרר גופא וכו' ע"ש ומה שתירץ אינו מובן לי דה"נ י"ל דתרווייהו מיקרי מונח ואסר ת"ק בשניהם ור"י לא אסר אלא בחד מונח כמ"ש בנגרר דת"ק לא שרי אלא בחד ור"י שרי בתרווייהו וגם תמהנא טובא אסברתו איך אפשר אם נאמר דת"ק אסר בזה בשני ראשים מונחים לארץ לומר דגם זה מיקרי נגרר הא ת"ק קאמר סתמא במשנה נגר הנגרר נועלין משמע כל מה שנקרא נגרר נועלין בו וכ"מ בתוס' דלהך סברא ע"כ זה מיקרי מונח דלסברת המהרש"א דזה מיקרי נגרר אפ"ה אסור לא מוכח כלל ממונח דהא שניהם איירי בחד מונח רק דת"ק אסר אף בנגרר זה ודבריו נראין כסותרין זא"ז ודוק אמנם נלע"ד בתירץ קושייתו דאף לפי אמת דס"ל להרשב"א דאף בזה מותר במקדש מודה דלא מיקרי נגרר דהא קאמר בפי' איזה נגרר כל שתלוי וראשו אחד מגיע לארץ משמע אבל ב' ראשים מגיעים לא מיקרי נגרר אלא א"א דג"כ לא מיקרי מונח קשיא דיוקים אהדדי וע"ז כתב הרשב"א דאף זה שלא מיקרי נגרר ג"כ מותר במקדש וסמך עצמו ת"ק ור"י אסיפא עיקר דדוקא מונח אסר וזה לא מיקרי מונח ודיוקא דרישא לא קשה די"ל דנקט נגרר משום מדינה אבל אם נאמר דזה אסר דדיוקא דרישא דוקא רק לר' יהודא רישא לאו דוקא דסמיך אסיפא כנ"ל:

א"כ ע"כ אתה צ"ל לרבנן דזה מיקרי מונח דאל"כ קשיא דיוקא דסיפא דבשלמא רישא י"ל משום מדינה משא"כ בסיפא ולר' יהודא אע"ג דלא מיקרי נגרר ע"כ לא מיקרי מונח דהא לדידי' ודאי מותר אף במדינה ולפ"ז א"ש טפי הוכחת התוס' דמלשון לחוד אינו קושיא כ"כ אבל קושייתהו דהאיך נקט סתמא והמונח במקדש דנוכל לטעות אף בקשור ושני ראשים מונחים מיקרי מונח כמו לת"ק דאין סברא לומר דהמשנה סמיך אברייתא וגם יוקשה עליו דיוקא דרישא דאמר הנגרר במדינה הא אף אינו נגרר שרי וא"ל דסמיך אסיפא דהא יש לטעות בסיפא אלא ע"כ דזה לא מיקרי מונח וא"ש בין לת"ק ובין לר"י דסמכו אסיפא דוקא ודוק. ע"ב:

ברש"י בד"ה תורת כלי שיהא ראוי לתשמיש אחר וכו' ועיין בתוס' שהקשו אמנם לק"מ כמ"ש לעיל וגם רש"י כתב הטעם וגם מצינו בנגר החילוק זה מפורש בין יש בראשו גלוסטרא ובין אין לו גלוסטרא כמ"ש בגמ' וכן פסק הרמב"ם ועיין מ"ש בסמוך ומה שהקשו עוד דא"כ מאי צריכה למימר וכו' וכן מביא הרא"ש קושיא זו ותירץ דרש"י אזיל לטעמי' וכו' ע"ש והקשה המהרש"א קושיא תמוה דא"כ מאי מקשה מחריות ע"ש ואני תמה על תמיהתו דל מהכא פי' הרא"ש נמי קשה זה לפירש"י מאי מקשה מחריות כמו שנבאר וכן לפי' התוס' ולפסק הרמב"ם לכולהו קשה זה וצריך לפרש כמו שנבאר גם להרא"ש לק"מ אמנם בלא"ה לק"מ שהרי דברי הרא"ש לפי פשוטו א"א להעמידן שהרי רש"י כתב מפורש דאף כאן ולקמן דאף בכיסוי כל הכלים צריך תורת כלי ואף הקשה מדלתות שידה תיבה ומגדל וכתב מילתא בטעמא על כל הכלים ובהו לא שייך בנין א בנין בכלים כדאמר בריש פרקין אמנם נ"ל ברור תי' הרא"ש לתרץ ק' התוס' והוא שמאי שהקשו צריכה למימר ודאי לא הקשו אמשנה דבסמוך כל כסוי הכלים שיש להם בית אחיזה דודאי צריכה למימר דאפ"ה בעינן בית אחיזה ופלוגתא דת"ק ור' יוסי וכמו שמפרש בגמ' שם ורש"י גופא כתב שם הך סברא דמש"ה לא מוקי בשאר כלים דכיון שיש עליו תורת כלי שמותר לטלטלו לצורך גופו ואדרבא משם מסתייע לפירש"י לכן נ"ל ברור דקושייתהו על ברייתא דקנה למה פליג ת"ק דבעינן קשור ותלוי ומאי צריך רשב"ג לא שמעינן דכיון דאית ליה תורת כלי אחר פשיטא דמותר לטלטלו לצורך גופו ואזה תירץ הרא"ש שפיר דאזיל לשיטתי' שפירש"י בכולה שמעתין משום בנין וא"כ בקנה נמי אף דאיכא תורת כלי פליגי משום בנין ובליכא תורת כלי פליגי נמי משום טילטול והתוספות אזלי לשיטתייהו דליכא תורת בנין כלל בכולה שמעתא ומכ"ש בקנה כמו שכתבתי לעיל לכך הקשו שפיר וכן נראה קושייתם שהרי העמידו דבריהם על וכי תימא ואם כן אין מקום לק' המהרש"א ושיטת רש"י עולה ע"פ זה כהוגן בלי שום קושיא מק' התוס' כיון דאזיל לשיטתי' וגם מה שהביאו ראי' מנדבך וחריות נמי לק"מ שהרי רש"י כתב הטעם דכיסוי לא חשיב כלי אבל גבי נדבך וחריות שעשה מעשה לישיבה ודאי חשיב כלי כמ"ש רש"י בדלתות דהוי תורת כלי שראוי לישיבה כנ"ל ברור שיטת רש"י וכתירץ הרא"ש הנ"ל ואף שקצת דחוק לשון הרא"ש ע"כ כוונתו כן כמ"ש ואף אם אין כוונתו לכך עכ"פ בשיטת רש"י הוא ברור ונכון ודוק:

אמנם אי קשיא הא קשיא לי טובא לשיטת רש"י מאי מקשה מחריות הא כיון דראוין לישיבה הוי תורת כלי כמ"ש רש"י משא"כ בקנה וכיסוי כמ"ש רש"י תדע דלרבנן אם קשרן ודאי לק"מ לר' יוחנן אע"ג דלית בהו תורת כלי דא"כ רב יוחנן דאמר כמאן אלא ע"כ שזהו כליין לישיבה א"כ לרשב"ג נמי כיון דאית לי' מחשבה מהני הוי כמו קשירה לרבנן ותמי' לי על כל מפרשים שהקשו זה לפי' תוס' ולא הרגישו זה לפירש"י ותי' המהרש"ל ומהרש"א לא שייך לפי' רש"י ע"ש וצ"ל דגם לפירש"י בעינן מעשה לתורת כלי לתשמיש אחר וזה לשון תורת כלי ר"ל צורת כלי לתשמיש ולא מהני מחשבה או י"ל דפריך מדמיקל בזה שלא בעי קשירה מיקל נמי בקנה וכיסוי דלא בעי תורת כלי ודוק:

ויותר נלע"ד לשיטת רש"י דהכי מקשה מי בעי רשב"ג תורת כלי לקנה וכיסוי שיהא ראוי לתשמיש אחר דוקא אבל מה שמשמש כיסוי או פתיחה ונעילה לא מהני לטלטל כמ"ש רש"י לרב יוחנן ע"כ ל"ל לרשב"ג סברא זו דא"כ אף תורת כלי דקני לא מהני כיון דאיתלי' בחריות אף שגדרן לעצים אם חישב עליהם לישיבה בטל ממנו תורת עצים ע"י מחשבה ה"נ אף דאיכא לקנה תורת כלי תשמיש אחר כיון שהתקינו להיות פותח ונועל בטל ממנו תורת כלי ונשאר עליו תורת פתיחה ונעילה ויהא אסור לטלטל אלא ע"כ שא"צ תורת כלי ומשום פתיחה ונעילה לחוד ג"כ שרי לטלטל וה"ה בכיסוי כלים כמ"ש רש"י וקשיא שפיר לרב יוחנן ודוק:

בתוס' בד"ה וכ"ת ה"נ ע"ש ועיין במהרש"ל שהקשה קושיא חמורה מאד לתי' בתרא של תוס' לעיל בדף הקודם ולענ"ד אף לתרץ הראשון קשה כיון שעכ"פ יש חילוק דילמא חריות קילי טפי זולת לפירוש תוספת ארוכים שהביא מהרש"ל לק"מ וביותר תמה אני על הרמב"ם שפסק להדיא בקנה וכיסוי דבעינן תורת כלי ובחריות פסק להדיא דמחשבה מהני וכרב אסי גופא בפ' במה טומנין וכתב ה"ה טעם נכון משום דסתם חריות הן לישיבה רק משום שגדרן לעץ אתי מחשבה ומוציא ממחשבה משא"כ באינך צריך מעשה שהוא תורת כלי כמ"ש התוס' ונ"ל שזה ג"כ כוונת התוס' במ"ש לעיל א"נ חריות ראוין טפי לישיבה וכו' ר"ל מטעם הנ"ל אמנם קשה טובא מאי מקשה הגמ' וכל התירוצים שכתבתי לשיטת רש"י לא מיתפרש לשיטת התוס' ודוק:

ומכ"ש על הרמב"ם קשה טובא דכיון דהגמ' אקשה הדדי עד שהוצרך לומר ר"י פליג עלי' בחדא איך פוסק את שניהם והמהרש"א ביקש לתרץ ותורף דבריו שישב הוי ג"כ מעשה קלה לתורת כלי תמי' לי מאד עליו הגם אף שהר"ן כתב ג"כ זאת הסברא ובאמת לסברא זאת מתורץ שלא יוקשה רב אסי אהדדי ולא קשה ג"כ מאי שמקשה כאן ארשב"ג ארב אסי אר' יוחנן אמנם איך כתב הוא לתרץ בזה שיטת התוס' שמקשה מהרש"ל הלא תוס' כתבו בהדיא לעיל פ' במה טומנין דף נ' דלר' אסי דישב מהני פשיטא דחישב מהני וכן משמע הלשון רב אסי דאמר ישב אע"פ שלא חישב ע"ש בתוס' ואיך אשטמיתיה דבריהם אלו ומכ"ש שהרמב"ם לא מתי' שכ' בהדיא חישב מהני בחריות:

אכן בתי' מהרש"ל מתורץ הכל וגם הרמב"ם אף שקצת נראין דבריו דחוקים נ"ל לבארם בקיצור שהם נכונים והוא שמקשה איך אפשר שמאי שאמר רשב"ג מתוקן אע"פ שאינו קשור היינו מתוקן ע"י מעשה שהוא תורת כלי לפי' תוס' כיון דאית לי' גבי חריות דאף ע"י מחשבה הוי תיקון לישיבה ואם נאמר דבקנה חמור טפי ובעי מעשה תיקון איך קא' סתמא מתוקן הוי לי' לפרש אם עשה מעשה לפתיחה ונעילה דלדידי' לשון מתוקן הוי גם מחשבה ובזה מתורץ הרמב"ם שכתב באמת גבי קנה וכיסוי אם יש עליו תורת כלי ומכ"ש ששיטת התו' מתורץ היטב והי' נ"ל לתרץ דברי המהרש"א דשם כתבו התוס' דלרב אסי מהני חישב היינו לפי' ר"ת בתוס' ארוכים שהביא מהרש"ל או לתירץ הראשון דהכא לעיל שגרסינן שם רב אבל לתי' האחרון דחריות קילי טפי י"ל דסברי כסברת הר"ן דדוקא ישב אבל באמת זה אינו דהכא גופא מוכח דאית להו כ"ש חישב דאל"ה למה להו למימר דחריות ראוין טפי הל"ל דהוו כמו אבנים וישב הוי כשיפשוף כמ"ש הר"ן לכן נלע"ד תי' מהרש"ל עיקר ומתורץ גם הרמב"ם כנ"ל ודוק היטב בכל זה כי קצרתי: פרק שמנה עשר:

ברש"י בד"ה תרומה טהורה וכו' עד כדתניא בפסחים שאם רצה כהן מריצה לפני כלב וכו' ע"ש ולכאו' תמוה ששם אמרינן בפ' במה מדליקין אין שריפת קדשים דוחה י"ט והיינו שריפה שהוא מלאכה משא"כ ליתנה לבהמה מה זו דחי' וגם הרשב"א כתב על דברי רש"י שאין נכונים שהרי אמרינן לעיל בפ' ב"מ הנ"ל כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת וגם במ"ש תמורה חשיב לתרומה טמאה בהדי הנשרפין ומ"ש בפסחים שאם רצה מריצה לפני הכלב היינו בתרומת חמץ ולא בתרומה טמאה וכל דברים אלו כתבו התוס' ארש"י בפ"ג דביצה דף כז ע"ב ע"ש אמנם אני אומר אף שכתב הרשב"א שאין דבריו נכונים שכבר מחו לי' מאה עוכלי בעוכלא לענ"ד כמה לא חלי ולא מרגיש וכו' ששיטת רש"י נכון שעל ק' ראשונה כ' רש"י בעצמו מילתא בטעמא בביצה ע"ש דגם הדלקה בי"ט לא מיקרי דחי' והא דיליף מקדשים אף דשם אסורים בהנאה היינו כמ"ש רש"י בשבת דף כ"ה אף זו לא יצא מן הכלל והיינו כמ"ש שם דרש"י אזיל לשיטתי' דאמרינן מתוך בהבערה אף שאינו נהנה כלל ואפ"ה אסר רחמנא ה"ה בתרומה ועל הקושית מה שמתיר ליתנה לבהמה אני אומר שראית רש"י חזקה מפסחים שאמר מפורש שאם רצה מריצה לפני הכלב ומה שדחו ששם מיירי בתרומת חמץ ולא בטמאה תמה אני מאד הלא אם נאמר שריפה דוקא היינו משום כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו דלתירץ השני לא אמר אלא אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמא היינו ביעור מן העולם וכן לו ולא לאורו ה"ה לו ולא לבהמתו אלא ודאי משום דילפינן מקדשים ובקדשים אטו שאר קדשים פסולין שלא נטמא לא בעי שריפה הלא עיקר שריפה כתיב בנותר וגם אמרינן כל שבקדש פסול שריפתה בקודש וא"כ מ"ש תרומה טמאה מ"ש חמץ כיון שאין ראוי לאכילה אפ"ה אמרינן שם לר"י הגלילי שמותר בהנאה מריצה לפני כלבו והיינו ודאי משום דעיקר שריפה הוא הטעם לבער מן העולם כמ"ש בתמורה כל הנשרפין לא יקברו פירש"י ותוס' הטעם משום דילמא משכח אינש ואכיל והיינו משום שהוא דרך רחוק לבער מן העולם וליהנות ממנו אם לא בשריפה אבל באמת ליתנו לפני בהמתו שהוא גם כן מתבער מן העולם ודאי שרי לבר מן קדשים שהוא גזירת הכתוב וגם רש"י פי' לעיל בפ' ב"מ על כשם שמצוה לשרוף ועוד משום תקלה וא"כ אם מתבער מעולם ליכא תקלה ואף לפירש הראשון הוא כן אף דדמי לקדשים היינו לבערן מעולם כמו שריפת קדשים והיינו דמי ואדרבא בזה מתורץ מה שהקשו על שחשיב שם חמץ בפסח דאתי כרב יהודא ולא סתים כרבנן ולשיטת רש"י דבתרומה שריפה לאו דוקא אלא שלא יקברו רק לבערה מעולם ה"ה בחמץ כן דה"ה מפרר וזורה לרוח ובתרומה מאכיל לבהמתו רק לאפוקי שלא יקברו וגם לישרי בהנאת אפרו ודוק:

או י"ל דמאי דחשיב בהדי נשרפין היינו מה שאינו ראוי לבהמה כגון שמן ופת ויין כמו בערלה וכלאי הכרם דהתם אבל הראוי לבהמה ובזה מגערה מן העולם יותר משריפה ולהדלקה להנאה דאיכא למיחש טפי לתקלה תדע מיין דאמרינן תשפך חבל ולחד מ"ד תעשה דיליף ולא אמרינן שריפה דוקא וכן כרשיני תרומה הואיל ואין ראוין לאדם מאכילן לבהמה ואף בטומאה כדאמרינן במסכת תרומות למה נחמיר טפי בשאר תרומה טמאה מכל הלין טעמי נראה ברור דעת רש"י נכון ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה