אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קכה:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קכה:

דף קכה.

ברש"י בד"ה לא שנו וכו' עד דקתני סיפא וכו' עיין מ"ש לעיל דף קכ"ג לתרץ רומיא דרש"י מ"ש כאן ומ"ש לקמן בפ' נוטל להיפך בטוב טעם והמהרש"א כתב כאן לתרץ מלבד שהוא דוחק גדול עיקר יסוד שלו שרש"י ס"ל באמת דאף בניער אסור בבסיס וכאן דחק לתרץ והביא ראי' מתוס' פ' במה טומנין ובפירקין גבי פגה ואשתמיטתי' דברי רש"י בפ' ב"ט שכתב מפורש אף בבסיס מותר לנער כמו כאן וכן בפגה משמע כן מדברי רש"י מפורש והוא הביא ראי' מתוס' ארש"י מה שרש"י כתב בהיפך והמחוור כמ"ש אני שם שדבריו שבכאן הוא עיקר ע"ש:

בתוס' בד"ה הכל מודים וכו' ע"ש שהרבו להקשות על פירש"י מהך דדופן סוכה שמחלק בין דופן שלשה לדופן ד' אלמא שכל היכא שאיכא תועלת ע"י הדופן שאסור גם עשיות הדופן ולכאורה מכאן לק"מ על רש"י שהרי גם הוא כתב דדופן ארעי לצניעות בעלמא שרי כמו גבי שמואל משמע אבל לתועלת שום דבר אסור אף בדופן כמ"ש התוס' אמנם עיקר סמיכתם להקשות אפירש"י הוא ממקום אחר והוא מ"ש גבי רב שאהדרינהו לאפי' משום שטילטלו הגלימא ד"א ולא כתב משום עשיית הדופן דלרב הוי תועלת וגם גבי פרסו סדינן מחק הגירסא ע"ש במסכת סוכה דף י"ו הא אין עושין אהל ארעי משמע דס"ל אפי' במקום שיש תועלת ע"י הדופן מתיר רש"י לכך הקשו ופליגו עליו וכ"כ הרא"ש והר"ן והרשב"א וע"כ לצניעות שכ' כאן הוא לאו דוקא וה"ה להתיר והוא דוחק בדבריו אמנם נלע"ד דאף לפ"ז לק"מ מסורה ששם הדופן שלישית מיקרי אהל שהרי עיקר סוכה קרוי ע"ש הסכך כמ"ש רש"י כ"פ בסוכה וא"כ כשהי' ב' דפנות הי' הסכך פסול לישב תחתיו ועכשיו בדופן השלישית מכשיר הסכך לישב תחתיו והוי ממש עושה סכך לישב תחתיו והוי עשויות אהל ע"י דופן וכן משמע לשון רש"י שם או כיון שהדפנות סוכה נפקי מן בסוכת דקרא א"כ הכתוב עשאן אהל שקראן סוכה אבל בתועלת אחר לא מיקרי אהל משום זה וחכמים לא אסרו אלא עשויות אהל דהיינו גג בכל מקום בש"ס בפרט לענין טומאה הרבה מקומות בכ"מ קאי אגג אמאהיל ואני בעניי נראה לי להביא ראי' נכונה לפירש"י שאין תלוי במה שמתיר דהא ודאי צ"ל לפירוש תוס' הא דקאמר סתמא אין עושין אהל עראי אע"ג דבמקום שאינו מתיר מותר צ"ל דבמקום שאינו מתיר לא מיקרי רק תוספת אהל כמ"ש הר"ן והרשב"א ובמקום שמתיר מיקרי עשיי' וא"כ הוספה במקום שמתיר מיקרי ג"כ עשיי' ובגמ' אמרינן לקמן ראי' דהלכה כחכמים ממה דאמרו בסוף מכילתין מדבריהם למדנו שפוקקין וכו' ושם הי' להתיר הכנסת הכהנים ומכ"ש שהי' שם בבנין קבועה ההוספה ואפ"ה מותר לחכמים ומה לי עשיית מחיצה לענין טומאה או לענין שבת ודוק:

בא"ד והא דאמר הא אמר שמואל זה מטלטל וכו' עמ"ש המהרש"א לתרץ מאי שלא מקשים כן לשיטת רש"י ע"ש ותורף תירוצו משום דלשיטת תוס' אין זה סברא פשוט' דבמקום שאין מועיל מותר לעשות מחיצה והל"ל טפי האיך עביד מחיצה נלע"ד מלבד שהוא דוחק גדול כיון שמקשה ידע זה כמו זה מאי בכך שאינו פשיטה אמנם עיקר פירושו בדברי תוס' מוכרח שהוא פי' שקושית התוס' הוא אמאי מקשה כך יקשה להיפך ולענ"ד נראה שאין פי' דבריהם כך שאיך יקשו שיניח קושית אמת ויקשה קושית שקר והאיך סלקא דעתייהו לומר כן אמנם נ"ל ברור ואמת שקושית התוס' הוא למה ליה למימר האמר שמואל זה מטלטל משמע אי לא הוי אמר כך בהדיא לא הוי קשה הא מכאן גופא מוכח דאית ליה זה מטלטל דאל"ה היכי עביד מחיצה מועלת וא"כ אף בלא אמירתו הי' יכול להקשות זאת הקושיא ממש סתמא למה לי' למחיצה וא"ת שזה תדע להקשות מכח קושיא עכ"פ ממ"נ יוקשה או ל"ל מחיצה או האיך עביד וע"ז תירצו כיון שידע האמת שאמר למה לו להקשות מכח הוכחה וא"כ נפל תי' המהרש"א בבירא דאדרבא לרש"י שהוא סברא פשוטה מדצוה לטלטל הגלימא ש"מ שס"ל זה מטלטל וכו' קשה טפי ל"ל והאמר שמואל אמנם נ"ל שלק"מ דאדרבא שהתוס' ס"ל כמ"ש במ"א דלא מוכח מידי מהגלומא דאית לי' מותר לטלטל די"ל דצוה להם לטלטל דרך מלבוש ומה שהקפיד רב י"ל להיפך משום שלא צריך אף שרש"י ע"כ אין סובר כן עכ"פ איך יקשו הם קושית שקר וגם אף לרש"י אינה סברא פשוטה להקשות מכח זה כיון שיש לדחות ומוטב לו להקשות מכח שאמר בהדיא משא"כ לתוס' דליכא למידחי ותימה ליה על המהרש"א שכתב דלרש"י הוי סברא פשוטה ולא לתוס' ונהפוך הוא כאשר אתה רואה בעיניך ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה