לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קכד:
בגמ' אי מחמה לצל בהא לימא ר"א אף של תמרה ועיין ברי"ף ורמב"ם שפסקו דלדידן דקי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר אף של תמרה הוי מלאכתו להיתר ושרי אף מחמה לצל והרא"ש חולק ולכאורה מוכח מגמ' כהרא"ש דאל"כ מאי מקשה בהא לימא ר"א וכו' דילמא סבר כר"ש וא"כ צ"ע על הרי"ף ורמב"ם וכסיגנון זה מקשין תוס' על שיטת רש"י מהכא סוף פ' במה מדליקין ונלע"ד דאפ"ה מקשה שפיר דא"כ לימא ר"א הלכה כר"ש וכסוגיות כתנאי דבכל הש"ס או ליפלוגי בכיבוד גופא או בשאר דבר שאין מתכוין גופא ואמאי פליגי בטילטול הכלי וגם לשון אף משמע שהוא גרע יותר ולר"ש הכל אחד ובאמת עפ"ז מתורץ גם ק' התוס' שם הנ"ל ארש"י ודוק: בתוס' בד"ה ורבא אמר אפי' בר"ה ומיירי שנשבר בע"ש יכו' ודאי שמואל דאמר רב נחמן משמו דשרי בחצר מיירי אפי' נשבר בשבת דשמואל ל"ל מוקצה מכרכי דזוזי לעיל בריש מכילתן והא דאמר רבא אפי' בר"ה אע"ג דמחמר יותר ואסר אפי' בחצר דשרי שמואל היינו במקום דשרי לדידי' בחצר שרי אפי' בר"ה ודוק: