אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קכד.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קכד.

דף קכג:

בגמ' מאי לצורך ומאי שלא לצורך לפ"פ אין הבנה לקושיא זו אם לא שתאמר שהוא לשון שאלה באיזה אופן מיקרי לצורך אם דוקא לצו"ג או אף לצו"מ או כמה שפי' תוס' כ"פ בש"ס שאינו לשון קושיא אלא זה שר"ל הפי' אומרו אמנם לפי שיש כאן עוד כמה נבוכים בגמ' לפי פשוטו נלע"ד לפרש הסוגיא ויתפרש גם הקושיא שהוא קושיא חזקה ויתבאר הכל על נכון והוא שמאי שאמרו רבה ורבא בתירוצם וכלי שמלאכתו לאיסור וכו' אין לו מקום במשנה ומאי בעו בזה ואי משום פלוגתתן אין לו מקום כאן במשנה והוי להו לפלוגי בפני עצמן דהא לתרווייהו המשנה דמתיר לת"ק לצורך ושלא לצורך מיירי במלאכתו להיתר וגם מה שאומרים שניהם ואתא רב נחמיה למימר הוא אך למותר שעל רב נחמיה לא מקשה ושניהם שוים דאינו מתיר רק לצורך לכל מר כדאית לי' וגם מ"ש רש"י בדברי ר' נחמי' והאריך אין לו מקום כאן וכי רש"י דינא בא לאורוי הלא הוא פרשן ולא פסקן ומאי שייך לכאן: לכן נלע"ד שהקשה חזקה מאי לצורך ר"ל כיון דתני שמותר שלא לצורך למה ליה למיתנא לצורך הל"ל כל הכלים ניטלין אף שלא לצורך וממילא זה הקושיא נופל אף לר"נ שה"ל למיתני ור' נחמי' אוסר ותו לא וגם אף עכשיו דתני לצורך ושלא לצורך ג"כ מיותר בדברי ר"נ דמה לו להזכיר לצורך מה שלא פליג לפי פשוטו הל"ל ר"נ אוסר שלא לצורך וגם מה לו להזכיר כלל לצורך בשניהם כיון דלא פליגי וגם יל"ד מאד כיון דלדברי שניהם ת"ק דמתיר לצורך ושלא לצורך מיירי דוקא במלאכתו להיתר וא"כ מאי כל הכלים הלא לא מתיר את כל ואפשר שזה ג"כ כוונת קושיתו כיון דתני כל הכלים מאי לצורך ומאי שלא לצורך דזה ודאי דמלאכתו לאיסור לא שרי שלא לצורך וא"כ מאי כל וע"ז תירצו דתנא נקט תרי בבי והיינו כל הכלים ר"ל אפי' מלאכתו לאיסור אך אם יש עליו תורת כלי ניטל לצורך לכל מר כדאית ליה לרבה רק לצ"ג ולרבא אף לצ"מ וזה דייק כל הכלים ושלא לצורך הוא בבא בפ"ע ולא קאי אכל רק שיש כלי שניטל אף שלא לצורך לרבה היינו לצ"מ ולרבא מחמה לצל וממילא נבין שהם כלי שמלאכתו להיתר וע"ז אמרו ואתא ר"נ למימר וכו' ר"ל שלא הי' יכול לומר ר"נ אוסר בשלא לצורך דהוי משמע בלצורך לא פליג וז"א דעיקר פלוגתתו בלצורך דמאי שמתיר ת"ק לצורך היינו כלי שמלאכתו לאיסור וזה ודאי אסור לרב נחמיה אף בצורך גופו כמו שמבאר רש"י אלא שיעור דבריו מה שמתיר אתה שלא לצורך בזה אני אומר אין ניטלין אלא לצורך והיינו לצורך היתר המיוחד אבל מה שאתה מתיר לצורך דהיינו שמלאכתו לאיסור בזה אני אוסר לגמרי ושיעור דבריהם שאמרו אפי' כלי שמלאכתו להיתר לצו"ג ומקומו אין לשון אפי' לכאורה צריך פי' דלכאורה משמע לא מבעי' מלאכתו לאיסור אסור שלא לצורך ולצורך מותר וז"א דמלאכתו לאיסור אף לצורך אסור לדידי' אמנם לפמ"ש רש"י דאף מלאכתו להיתר לא שרי לצורך גופו אלא דוקא לצורך המיוחד לו וע"כ הך לצורך דקאמר אינו כמו לצורך דת"ק וכ"כ הר"ן בהדיא שהוא לכל צורך גופו ורב נחמיה אמר לצורך המיוחד וא"כ א"ש אפי' והוא ל"מ מלאכתו לאיסור שאינו מיוחד כלל להיתר ודאי אסור למלאכת היתר אלא אפי' מלאכתו להיתר סד"א שיהא מותר אף למלאכת היתר אחר כיון שמיוחד להיתר קמ"ל דלא אלא לצורך המיוחד לו וכ"ז אתי רש"י לפרש ודוק היטב כי הוא נכון לענ"ד ומדוקדק הכל:

בגמ' הני קערות לר' נחמי' היכי מטלטלינן כן הוא הגי' בכל ספרים שלפנינו וודאי ר"ל האיך אנו נוהגין לטלטל אותם וכי יפליג רב נחמי' אמנהג כל עולם ולפ"ז אין מקום לק' המהרש"א שהקשה הא קודם התרת כלים ק' לכ"ע די"ל באמת לא טלטלו אותן דל' מטלטלינן משמע דמקשה ממנהג וצ"ל שהי' הגירסא לפניו האיך מטלטלין וכן העתיק המהרש"א ור"ל דהקשה מאי עביד בהו דאין סברא שיצטרך להניחם על שולחן ולפ"ז הקשה שפיר אמנם אף לפ"ז י"ל ע"פ מ"ש התו' בעמוד הקודם בד"ה מקצוע דפשיטא דקערות וכוסות וכו' וא"כ ודאי אותן הכלים שהיו מותרין בעת ההיא היו הן מותרין כמו עכשיו אף לצו"מ בפרט שהוא צורך אף לצו"מ אף לרבה שלא התירו מתחילה אף מלאכתו להיתר לצו"מ היינו שאר כלים שהיו בכלל היתר אבל לא אלו שלא נאסרו מעולם ודאי היו מתחילה בהיתרן של סוף שלא מצינו שחידשו בהו ודוק ואפשר זה כוונת המהרש"א במה שכתב ויש ליישב ודוק:

בתוס' בד"ה הא ר"א וכו' עד ועי"ל עד והכי פריך במשילין עיין במהרש"א שכתב דר"י לא פליג אלא במלי דאורייתא ור"ל אבל במילי דרבנן מודה ר"י דאסור במכשירין והוא נגד הסברא דעכ"פ מדרבנן יאסר במילי דאורייתא ור"א מתיר תולין את המשמרת אמנם י"ל דחכמים עשו חיזוק יותר משל תורה תדע דאפי' באוכל נפש גופא אסרו המוקצה וכן לסמוך את הקדירה בבקעת אמנם אין ראי' גמורה ויותר נ"ל להפך ששם במילי דאורייתא אוסרין חכמים א"כ ודאי הא דנקט אוכל נפש בלבד היינו לאפוקי מכשירין אבל במילי דשבות אפשר חכמים מודים דמאי שמותר בא"נ מותר אף במכשירין והם בכלל אוכל נפש ודוק:

בגמ' אלא הא דתנן אין סומכין את הקדירה בבקעת וכו' עד הא ב"ש הא ב"ה וכו' לכאורה משמע מפורש דלדידן דקי"ל כב"ה אידחיא הך דאין סומכין וא"כ קשה על הרי"ף ורמב"ם שכתבו זה דאין סומכין להלכה והר"ן תי' דאידחא סוגיא זו מקמי סוגיא דביצה ולא ידעתי במאי אידחיא הלא הקושיא של סוגיא דכאן במקומה עומדת שהוא מלאכתו להיתר ובטור משמע שבא לתרץ דמיירי בבקעת לחה שאינו ראוי להסיק וכ"כ הט"ז בשם רש"ל להלכה ולא ידעתי האיך מפרשים הסוגיא דכאן דמאי מקשה הגמ' וגם אף לחה ראוי' להיסק גדול כמ"ש שם ולענ"ד נראה שאין כאן קשיא כלל ועולה כהוגן דברי הרי"ף והרמב"ם והסוגיא דלשם עם סוגיא דכאן והוא דהא דמשני ר' יוסף הא ר"א הא רב יהושע וכו' ופירש"י הא רב יהושע דמתיר טירחא משום איבוד ממון וכו' ר"ל משנה דמשילין כרב יהושע דג"כ מותר משום הפסד ומשנה דא"ב דמשמע אפי' במקום הפסד אסור כר"א אבל משנה דאין סומכין ודאי אתיא ככ"ע כיון דליכא הפסד גזרינן י"ט אטו שבת וכן לבתר דמשני הא ב"ש הא ב"ה היינו לתרץ רומיא דמשילין עם א"ב אבל מאין סומכין לק"מ אמשילין ושלא במקום הפסד אף ב"ה מודה דאסור אף דמותר הוצאה בי"ט אפ"ה גזרינן י"ט אטו שבת כמו בכל טילטול מוקצה בי"ט דאסור לב"ה ודוק:

וא"כ ודאי יש לפסוק כן כדברי הרי"ף ורמב"ם דאסור לסמוך אף בבקעת יבישה וכסתם הש"ע ולא כט"ז ורש"ל כנלע"ד ברור:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה