לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קיב.
ברש"י בד"ה מ"ד חדא מנייהו וכו' עד תרוייהו ליתסרי קמ"ל משמע שר"ל שה"א שאפי' א' מהם לעשות בשבת כשהשני כבר קשור מאתמול ליתסר מטעם שכ' שאינו יודע שמא יניח זה שקושר היום יבטל דאם ר"ל תרוייהו ליתסרי היינו דוקא לעשות שניהם דא"כ ל"ל הטעם כיון דלא ידעי הי מנייהו וא"כ כשאמר קמ"ל היינו שמותרת לקשור אחד מהם כשהשני כבר קשור לקשור שניהם בשבת באמת אסור וא"ל מנ"ל לרש"י זה ולמה לו לפרש כן אמנם הוכרח לפרש כן דאל"ה קשה הא אסיק לקמן דף שאח"ז בגמ' לקשור באבוס ובפרה אסור רק בחבל דגרדי ומשמע משום דלא מבטל לי' אבל חבל דעלמא אסור לעשות שניהם רק אם הי' האחד קשור שרי לעשות השני וע"כ משום דאמרינן בסתמא אותו שהי' קשור יניחו כך כמ"ש המ"א וא"כ אמאי הכא בנודות ובחלוק יהא שרי לעשות שניהם וא"ל שיש חילוק ביניהם כמ"ש המ"א דא"כ מאי מקשה הגמ' לעיל הלכה מכלל דפליגי ופירש"י ואמאי הא דמו להנך דלעיל שמא יש חילוק אלא ע"כ שאין לחלק לכך הוצרך רש"י גם כאן לפרש כן כן הי' נ"ל לכאו' אבל מצאתי ברש"י עצמו שפירש ע"ב בד"ה תרי איסרי שכ' שקושרין היום בשני צידי הפתח וכו' ע"ש ואהא פי' מ"ש מהנך משמע ודאי דגם בהנך שרי לעשות תרוייהו וצ"ע אמ"ש פה כיון דלא ידיעי וגם כל הפוסקים כ' סתמא דשרי לעשות שניהם וצ"ל דרש"י כוונתו לפרש דהיכי ס"ד לאסור הא אינו ידוע איזה יניח אהא כ' דה"א ליזול לחומרא לאסור תרוייהו קמ"ל דאזלינן לקולא ותרווייהו שרי וטעמא כמ"ש הפוסקים כיון שפעם מניח זה ופעם זה לא הוי שום חד מנייהו של קיימא אמנם צ"ע ליישב מהך דאוסר לקשור באבוס ובפרה כמ"ש:
לכן יישבת עפ"ז דברי הרמב"ם התמוהים מה שתמהו עליו כל מפרשיו לכאורה שבאמת הם נכונים ומוכרחים שכ' בהך דינא באבוס ובפרה שאסור משום דחבל דעלמא אסור בטילטול ודגרדי שרי בטילטול ולפ"ז לק"מ וכן הטור כ"כ והיינו מההכרח שכתבתי ויתיישב נמי לפירושו אמאי לא גזרינן בחבל דגרדי אטו דעלמא דלדידי' ליכא לשנוי כתי' תוס' הראשון משום דעלמא גופא הוא רק מדרבנן דגם בדלי הוא מדרבנן להרמב"ם שאינו מעשה אומן ואפ"ה פסקינן דגזרינן כרבנן אבל אי טעמא משום מוקצה ודאי לא גזרינן מוכן אטו מוקצה וכן משמע דמייתי עלה כלי קיואי ובפרט לגי' הרי"ף והרא"ש דאמר רב יהודא אמר שמואל כלי קיואי ולא מייתי לעיל אלא דהכא משום מוקצה נגעו בי' משא"כ בקשור בפרה או באיבוס הוא מוכן מאתמול וראב"י דשרי בב' איסרי היינו כשהי' מוכן שם מאתמול או בדגרדי דהא איהו לא מיירי אלא מאיסור הקשר משא"כ הכא אמר בפי' ובלבד שלא יביא חבל מתוך ביתו דייקא שאינו מוכן לכך מאתמול ודוק:
בגמ' הכא מינטר וכו' וצ"ל משום הפסד התיר לו לכרוך גמי ולילך שהוא טילטול מן הצד ולא לטלטלו ממש דבר המוקצה לפ"ד רב יוסף שלא מצינו זה הרי בכיסו שהחשיך שהוא הפסד גדול בדרך כמה נתלבטו בה או י"ל דהך דר' ירמי' איפסיק צד הפנימי ולא הוי אסור בטילטול וכן משמע לשון רש"י שכ' בד"ה דאי בעינא וז"ל והך דאביי חיצונה איפסיק וכו' משמע ולא דר' ירמי' ואביי לא אסיק אדעתי' מטילטול אלא מגמי לח ואפשר שהי' יכול לכרוך עליו להרגל בלא טילטול וע"ז אמר רב יוסף משום דמינטר אין להתיר גם זה רק אביי הקשה לו על שאמר שבקי' שאסרו גם בטילטול וכן משמע לשון רש"י ודוק: