לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קז:
ברש"י בד"ה הא למאי שמנו וכו' ולא טעי תנא בין מנו ולא מנו נ"ל שבא לתרץ קושיא חמורה דהא גם למסקנא רב אדא מוחק תיבת אלא וא"כ למה הדר מתירוץ אבא להגי' שלא מנו ואם לתרץ שלא יוקשה ארב כמו שמגי' שם לענין טומאה קאי ה"נ נימא לאביי לענין טומאה אין עור אלא למאי שלא מנו חכמים לכך כ' רש"י שאין דרך התנא וכו' אבל להוסיף או לפחות תיבה בטעות דרך התנא וק"ל:
בתוס' בד"ה ואמר אביי וכו' ותימא כיון דלא קאי וכו' ונ"ל דלק"מ דודאי אין עיקר קושיא מאביי דהיכי שנגי' קשה כיון דפליגי לענין שבת אלא דרבא ורב אדא הגי' ג"כ לענין טומאה כדי לתרץ ארב והיינו כיון דבלא"ה צריך להגי' תני נמי לענין טומאה וכן בשינויא דאביי אם הי' מוסיף לענין טומאה לא הוי קשה אלא שעדיין לא אסיק אדעתי' להגי' לענין טומאה ואז אם נגי' כרבא או כרב אדא אם לא נוסיף לענין טומאה נמי קשה אלא שהוצרך להביא אביי דלא תימא משבשתא היא ודוק ולכך כ' התוס' תימא בא':
בגמ' ואיכא דמתני לה אהא המפיס מורסא וכו' והצד נחש וכו' אמר ר"י אמר רב ר"ש היא לפום פשטי' דשמעתתא לא פליגי הנך לישני וכולהו הילכתא הם וא"כ תימה גדולה על הרמב"ם שפסק כר' יהודא במלאכה שאצ"ל דחייב ופסק הך דהצד נחש ושאר הנושכים אע"פ שאין ממיתים שאין בו פקוח נפש פטור ומותר וכן הך דמפיס מורסא ומצאתי להמ"מ פ' י מה' שבת ה' יז שכ' לתי' זה שסובר דפליגי הנך לישני והרמב"ם פוסק כלישנא קמא והוא דחוק אפס שכ' הוחכה טובה דהא שמואל פוסק בהנך תלת דפטור ומותר והוא פוסק כר' יהודא במלאכה שאצ"ל לכך נ"ל יותר שהי' גורס מני ר"ש ולא יותר והיינו משום אין מתכוין שמותר לר"ש ובדבר שאין מתכוין ס"ל שמואל כר"ש וכן פוסק הרמב"ם:
או יש לקיים הגירסא שלפנינו משום דהכא רב יהודא משמי' דרב אמרה ורב בדבר שאין מתכוין סבר כר' יהודא לכך אוקמא כר"ש משום מלאכה שאצ"ל אבל שמואל דסבר כר"ש באין מתכוין בהנך מותר משום דאין מתכוין והרמב"ם פוסק כשמואל באלו ודוק: