לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קו:
בגמ' תנן התם וכו' ורמינהו וכו' לכאורה לא הוי צריך לאתויי מתניתן בביצה דהוי יכול למירמא ברייתא אמשנתינו דקתני צבי לביברין חייב א"כ מותר לצוד מתוכו הגם שי"ל דה"מ לשנוי דאין צדין מדרבנן כמו חי' ועוף שברשותו בשבת ז"א חדא דלא מצינו שגזרו בי"ט משום שמחת י"ט והא דהצד אווזין ותרנגולים בביצה נמי מיירי בשבת וגם לפי' התוס' מוכח מאין נותנין לפניהם מזונות דצידתן הוא כמו שמקשה מיני' בביצה עיין בתוס' פה ד"ה ואין נותנין וכו' וגם עופות הי' יכול למירמא ממשנתינו דקתני צפור לבית לא הוי צידה ושם קתני צדין מהם בי"ט כמו שבאמת עיקר קושיא ונ"ל שזה מתרץ הגמ' בלשונו שאמר קשיא חי' אחי' קשיא עופות אעופות ר"ל דלהכי מייתי משנה דביצה למירמא אברייתא משום דבעי למירמא חי' אחי' ועופות אעופות בחד רומיא או באמת מתפרש הכי קשיא חי' וכו' ר"ל מעיקרא קאמר ורמינהו ממשנה דביצה אברייתא מטעם שכתבתי ואח"כ אמר עוד קושיא אחרת קשיא נמי חי' אחי' ממשנתינו אברייתא קשיא עופות אעופות ממשנתינו אמשנה דביצה והא דמשני בביבר שאינה מקורה מתירץ נמי משנתינו בבית שיש בו חלונות כמ"ש רש"י במשנה דהוי נמי כאינו מקורה ונקט לשון ביבר משום ברייתא ויתיישב נמי יותר פי' רש"י כמ"ש במשנה עד"ז וגם יתיישב יותר הלשון בגמ' דאמר והא בית דמקורה ולא קאמר הרי משנתינו דבית וכו' שהא עד הנה לא איירי כלל מינה לפי פשוטו ולפמ"ש א"ש ומה שהקשה מבית לפ"ז כבר כתבתי לפרשו במשנה לפירש"י בסמוך וק"ל: ברש"י בד"ה ואין נותנין לפניהם מזונות וכו' עיין בתוס' בד"ה ואין נותנין וכו' שהקשו מהך דנותנין מים בשבת לפני אווזין וכו' וגם מלבד זה אין פירוש לדבריו מה בכך שהם מוקצים הלא אין מטלטל אותם אלא המזונות שאין מוקצים ואי משום טירחא הרי מזונותן עליך ואי אין מזונותן עליך ל"ל מוקצה ועוד תימא הרי בהמה נמי מוקצה בשבת וכמה משניות תנן דנותנין לפניהם מזונות כגון מחתכין את הדלועין וכו' ומפספסין את הטפין ואינך ותימה ג"כ על התוס' שלא הקשו מהם הנה מלבד שיש לפרש פי' התוס' בדברי רש"י שכיון שהם מוקצין מחמת איסור צידה הוי אין מזונתן עליך לכך לא מטרחינן בהו והא דלא כתב דוקא מחמת צידה דאורייתא וכתב סתם מוקצה י"ל משום דקאי על אין צדין וכ' שהם מוקצים מחמת זה או י"ל דס"ל לרש"י דגם דמוקצה מחמת צידה דרבנן מיקרי אין מזונתן עליו כיון דעכ"פ אינן ברשותו מיקרי ושם באווזין ותרנגולים מותר לצודן אף מדרבנן מחמת איסור צידה והא דקתני הצד אווזין ותרנגולים פטור משמע אבל אסור היינו משום דמיירי בשבת ואסור לכתחילה משום טילטול מוקצה דבעלי חיים בשבת לכך נותנין לפניהם מים כיון שאין בהם כלל איסור צידה מיקרי מזונתן עליך כמ"ש התוס' ובזה מתורץ ג"כ היטב ק' התוס' אמאי דמקשה בביצה ארשב"ג דמחוסר צידה אצד אווזין וכו' הא גם שם קתני פטור משמע אבל אסור כמו בביצה ולפמ"ש לק"מ דקים לי' להש"ס דחכמים לא גזרו כלל בצידה והא דקתני פטור משמע אבל אסור היינו בשבת משום מוקצה דב"ח אבל הכא בי"ט למה יהא אסור ודוק:
אמנם הוא קצת דחוק בדברי רש"י לכן יותר נראה לפרש דבריו כיון שמוקצים הם גזרינן אם יתן לפניהם מזונות שמא יבא לצודן ולאוכלן והא שכ' לא מטרחינן היינו מתוך שנתיר לטרוח עבורן במזונות יסבור שמותר לצודן כמו דאמרינן גבי כיסוי דם כוי שאפי' בדקר נעוץ או אפר מוכן אסור לכסותן שלא יסברו מדשרי טירחא עבורו יבוא להתיר חלבו וממילא לא ק' ק' התוס' מאווזין ותרנגולים חדא דלמה יצודן בשבת שא"א לו לשוחטן וגם הוי גזירה לגזירה דשם הצידה גופא הוא מדרבנן והוא קרוב לשיטת התוס' אלא שהתוס' כתבו טעם אחר וממילא נמי אף לשיטת רש"י אתי שפיר בביצה מאי שמקשה ארשב"ג מהבא מצודה כמ"ש דממזונות מוכח שאוסר צידה דאוריי' דאל"ה הוי גזלג"ז:
והרווחנו בזה לשיטת רש"י דלא יוקשה ק' המהרש"א החמורה על דברי התוס' דלמה לא הקשה ממזונות גופא ע"ש ולדברינו מתורץ היטב דלא ק' ממזונות דשם מיירי בי"ט לכך אין נותנין מזונות דגזרינן שמא יצודן אבל הך דנותנין מים מיירי בשבת לא גזרינן דלמה יצודן אבל ממזונות אצידה מקשה שפיר כיון דמוכח ממזונות שאסור צידה דאוריי' ביום טוב מכ"ש בשבת והיכי קתני פטור ודוק:
בתוס' בד"ה ואין נותנין לפניהם מזונות וכו' עד למאי דבעי לאוקמא בביבר מקורה וכו' והקשה המהרש"א הא האמת כן למה כתבו למאי דבעי ונ"ל לתרץ ע"פ שנתרץ גם קושיתו שהקשה אמ"ש התוס' בד"ה הלכה מכלל דפליגי וכו' עד דשם אעופות וכו' והקשה המהרש"א דא"כ למה אמר לעיל אעופות הא בביבר מקורה והוא המסקנא ולא אמר ג"כ הא שצ"ל הבא מצודה והא שא"צ לה"מ ונ"ל דהתם קאי עדיין לפי התירוץ הא רב יהודא הא רבנן ועדיין ס"ד דרשב"ג פליג ארבנן ורבנן שרו בכל הביברין א"כ גם בעופות ודאי פליגי ושרי אף במחוסר צידה דהיינו שצ"ל הבא מצודה אפ"ה שרו והוצרך לביבר מקורה ושפיר פליג רשב"ג אף במקורה אסור במחוסר צידה דהיינו שהוא גדול וצלה"מ אבל באמת לפי המסקנא כאן בביבר קטן וכו' אף בעופות כן ושיעורא דגדול הוא בעופות היכא שצ"ל הבא מצודה ואעפ"כ צריך לתירץ בציפור דרור דודאי יש גם בית שאצ"ל הבא מצודה ואפשר סתם בית כן ואפ"ה קתני למגדל אין לבית לא וק"ל וא"כ בזה מתורץ קושיתו הכא דשפיר כתבו למאי דבעי לאוקמא דלהמסקנא גם בעופות קאי הא בביבר גדול וכו' ושם לא קשה ק' התוס' מאי פסקא דודאי בביבר גדול יש להם טפי מזונות מביבר קטן תדע שלא הקשו אשינויא דהא בביבר גדול בחי' רק הקשו למאי דבעי לאוקמא ודוק:
במשנה הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו וכו' ופירש"י ולא לצוד לכאורה משמע שהי' עכשיו פתח פתוח או שפתחו ונעל אמנם כד דייקת א"א לומר כן דודאי אע"פ שניצוד כבר מאתמול אם עכשיו נפתח ויכול לצאת והוא נועל חייב נמי מדאוריי' דכיון שנפתח אזלא הצידה ומוכרח כאן גופא דהא אם עמד הראשון קודם שישב השני חייב וגם בגמ' קאמר יושב ומשמרו אבל אם עמד שיוכל לצאת אסור לו לישב וכן פירש"י שם בהדיא וא"ל דההיתר הוא מה שאין מכוין לצידה רק לשמור את הבית וכר"ש וכדמשמע לכאורה מפירש"י שכ' ולא לצוד וכן לשון המשנה לשמרו משמע לכאו' כן אמנם גם זה אינו מכמה טעמים חדא דהוי פסיק רישי' וגם אין המשל דומה לנמשל דשם אף מתכוין שרי וכ"ש בגמ' יושב ומשמרו משמע דמכוין לשמרו ומביא ראי' מזה על כן נראה ודאי דמיירי שלא נפתח ובהני תרי גווני שכ' הר"ן ומביאו התי"ט או י"ל בדרך השלישי היותר קרוב לפשוטו דמיירי שהוא פתח הדלת ויצא ותכף אחר יציאתו נועל ואז נשמר ואין אומרים שיצטרך להניח פתוח כדי שיצא והוי ממש דומיא דרישא ודומיא דרב בגמ' והא שכ' רש"י ולא לצוד אדרבא בא לפרש שהוא בענין שהוא רק לשמרו ולא לצוד דהיינו שלא הי' פתוח לגמרי דאז הוי לצוד אף שניצוד מאתמול אסור וחייב דאטו אם צד צבי וברח לשדה יהא פטור אצידתו וכן הא דנקט במשנה לשמרו בא להורות זה וזה שכ' רש"י הפי' על מלת לשומרו שהוא מיותר דהכי לא איירי בלא נתכוין וכמ"ש הל"ל לנועל את ביתו ונמצא וכו' לכך מפרש רש"י שבא להורות ולא לצוד וכמ"ש: או נ"ל דהתנא בא להורות לנו בזה התיבה דין חדש שהוא פטור ומותר כמ"ש רש"י בגמ' בד"ה לנועל את ביתו ז"ל דכל אדם עושין כן רצה לפרש דהאיך מוכח מכאן שהוא מותר וכקושית התוס' דמאי אולמי' לכך פירש"י דכל אדם עושין כן ר"ל דאם נאמר שאסור אין לך אדם שומר את ביתו בשבת אם יש בתוכו חי' או עוף בבית קטן להניצוד בו ולזה נקט התנא לשומרו להורות דמותר ודוק:
בתוס' בד"ה הא למה זה דומה וא"ת מאי אולמי' וכו' אע"ג דבגמ' יליף מהכא דפטור ומותר משא"כ מהך דישב השני כמ"ש בגמ' בהדיא היא גופא קשיא להתוס' מ"ש אמנם לא ידעתי למה מיאנו בפירש"י דמהכא מוכיח שפיר שהוא מעשה בכל יום וא"כ גם התנא נקטו משום זה ולא שמעינן דמותר ואפשר לומר דהכא מקשים כיון שהוא ממש דומה וזה מעשים בכל יום ממילא ידעינן דגם זה מותר ולמה לי' לתנא למיתני' וע"ז תירצו שפיר דס"ד דזה אסור וגם ארב צ"ל כעין זה התי' של התוס' וק"ל: