אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קו.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קו.

דף קה:

ברש"י בד"ה חוץ מחובל וכו' דתנן החובל וכו' וכן בד"ה ומבעיר כ' כדתנן והוא שהדליק וכו' והוא לענ"ד תימה גדולה הלא ברייתא הוא זה מאי צריך ראי' לבריי' כדאמר בסמוך בריי' ר"ש וגם מאי בעי רש"י בזה והאיך מרומז בגמ' ונ"ל לפרש דר"ש בא לפרש מאי שא"ר יוחנן ואת"ל משנה בחובל וצריך לכלבו דליכא לפרש דקאי אהך ברייתא גופא את"ל שנישנת בבה"מ מיירי בצריך לכלבו ל"ל כן מכמה טעמים חדא מאי שייך אינה משנה כיון שהוא גופא מפרשו ואף שבביצה דף י"ב ע"ב פירש"י כן והוא מוכרח שם א"ש אינה משנה דב"ש במקום ב"ה אינה משנה וגם זה הוי מתקן והיכי שייך חוץ ויותר על כולם מוכרח בגמ' לקמן דפריך והאנן תנן ואברייתא פריך מהמשנה ומאי קשה המשנה מיירי בא"צ לכלבו ודאי וברייתא בצריך ואף שמקשה לר' אבהו ולא לר' יוחנן כמ"ש רש"י שם מנ"ל דר' אבהו אינו מפרשו כן הלא ר"א לא אמר כלום רק הביא הברייתא וכמו שמפרשו ר"י כן ר"א אלא ע"כ לר' יוחנן הברייתא לא נישנית כלל משום שא"א לפרשו בצריך לכלבו דקתני כל המקלקלין פטורין חוץ כו' וזה הוי מתקן כמ"ש רש"י אח"כ ולכך פריך שפיר אר' אבהו ששנאה וא"כ ע"כ חייב אף בא"צ לכלבו מהמשנה וא"כ מאי אמר ר' יוחנן את"ל משנה לכך פירש"י שלכך שנאה ר' אבהו דס"ל דאית לה סמוכים ממשנתינו ולכך השיב לו ר' יוחנן הברייתא אינה משנה וראי' ממשנתינו ואת"ל משנה ר"ל הנך משניות דמצינו חיוב בחובל ומבעיר כמ"ש רש"י שם שפיר י"ל בצריך לכלבו דשם לא תני מקלקל ודוק:

הא דלא מייתי ממכילתין גבי חי' ועוף החובל בהן חייב די"ל דמיירי בשוחט או מקיז וגבי ח' שרצים לא הוי כ"כ מקלקל והכא מיירי בחובל באדם דודאי מקלקל לכך מייתי מב"ק פטור מכולן היינו מכל ה' דברים שהן דוקא ולא משכחת אלא בצריך לכלבו וק"ל:

בגמ' והאנן תנן כל המקלקלין פטורין ופירש"י אר"א פריך ר"ל דר' יוחנן מש"ה אמר פוק תני לברא מכח משנתינו כנ"ל אבל ר' אבהו דשנאה קשה איך שביק משנה שהוא נגד הברייתא והוא כמו ואידך ומשני וכו' וצ"ל דא"כ קשה אר' יוחנן ואידך למה אמר פת"ל ואינה משנה ע"ז כ' התוס' בשם רבינו שמואל דר"א סבר כר"ש וכו' וכ' שהוא ברש"י ג"כ מוכרח כמ"ש לקמן בד"ה מה לי לבשל פתילה ומתורץ גם דלא מקשה ואידך אבל יצא להם מזה קושיא גדולה ארש"י אמאי אמר פוק תני לברא דודאי אינה משנה שייך לומר כיון דאין הלכה כן כמ"ש לעיל כמו ב"ש במקום ב"ה אינה משנה משא"כ פת"ל דאדרבא תנן בעדיות למה נשנה דברי היחיד וכו' בפרט פלוגתא זו דאצ"ל נשנו הרבה משניות כר"ש והלא הך דמפיס מורסא וצד נחש מוקמינן כר"ש והרבה יש במשנה וכ"ש אף בביצה אמר ג"כ פת"ל היינו משום דב"ש ודאי מפקי מהלכה משא"כ ר"ש דהכא והגאון בעל מ"ש דחק לתרץ כן כיון שאינו הלכה שייך לומר פת"ל ולא ידעתי מה יעשה בכל משניות המוקמות כר"ש וגם היא גופא קשה לומר שר' יוחנן סובר כר' יהודה דמלאכה שא"צ לגופא חייב דהא סתמא דגמ' וסתמי משנה מיתוקמא כר"ש משמע דהלכה כר"ש וביותר ר' יוחנן ס"ל דהלכה כסתם משנה ויותר על כולם הני תלת דפטור ומותר דאתיין כר"ש והם הילכתא ודאי נינהו וסתם משנה וגם לעשות פלוגתא בין ר' אבהו ור' יוחנן כתנאי הוא דחוק דבכ"מ מקשה כתנאי וגם ר' אבהו איך שביק מתניתן ועביד כברייתא ולומר שרש"י מתרץ זה בריש שמעתתא שר"א ג"כ ראייתו ממשניות ז"א כיון שי"ל כר"י דמיירי בצריך לאפרו מה"ת לומר דפליגי המשניות אהדדי מכל הלין טעמי נלע"ד שרש"י מתרץ זה במתק לשונו שכ' לא איתפרש היכא ונ"ל וכו' ר"ל כיון דלא איתפרש פלוגתתן בזה מפורש מה"ת לומר שהוא באיזה ברייתא שאינו ידוע לנו או קבלה היתה בידם ויוקשה כל הקושיות שכתבנו מוטב לנו לפרש שר"א המציא זה מפלוגתא דר"י ור"ש גבי מלאכה שאצ"ל והא דקאמר מתניתן ר"י היינו מה שסבר מלאכה שאצ"ל חייב לכך אית ליה כל המקלקלין פטורין ולהיפך ברייתא כר"ש גבי מלאכה שאצ"ל ור"א סובר דאף בצריך לכלבו ולאפרו הוי מלאכה שאצ"ל ומקלקל וכן אפי' שחוטה לבשר וכן לצורך מצוה כגון מילה והבערת בת כהן הוי לר"א אליבא דר"ש מקלקל מטעם שכ' רש"י לכך הוציא הדין דלר"ש מקלקל בחבורה חייב אף דא"צ לכלבו ולאפרו כיון דאין חילוק והמציא ג"כ טעם לר"ש ממילה והבערת בת כהן שהוא ג"כ מקלקל ואף שמבטל הפתילה הוי נמי שאצ"ל כיון שהוא עושה לצורך בת כהן לשרפה ולזה אין צריך שתחטא ותשרוף כמ"ש התוס' אבל ר' יוחנן כר"י ולכך שנה הברייתא בבה"מ אף שהוא נגד המשנה וודאי אין הלכה כמותו כיון ששפיר נישנית אליבא דר"ש לדידיה ומצינו כמה משניות אליבא דר"ש אבל ר' יוחנן סבר דצריך לכלבו ולאפרו מכ"ש לשוחט הוי צריכה לגופא כמ"ש התוס' והוי מתקן גמור אף לר"ש כמ"ש רש"י בריש שמעתא לר' יוחנן והוי לתקן משמע אליבא דכ"ע ומכ"ש מילה והבערת בת כהן ולא מוכח כלל אף לר"ש לחייב מקלקל גמור בחובל ומבעיר ואין כאן פלוגתא דמשנתינו כל המקלקלין פטורין אתיא אף לר"ש ומשניות שהביא רש"י מיירי בצריך לכלבו ולאפרו דחייב אליבא דכ"ע וא"כ הברייתא דתני מקלקל דחובל ומבעיר חייב דליכא לאוקמא בצריך לכלבו ולאפרו דהוי לדידיה מתקן גמור ע"כ לא אתיא כשום תנא ואינה משנה לכך אמר לי' שפיר פוק תני לברא זה נ"ל ברור בשיטת רש"י והא דקאמר בכתובות ובסנהדרין דר"ש אית לי' מקלקל בחבורה חייב היינו לר"א והוא הך ברייתא דאייתי דמתוקמא ע"כ כר"ש ולדידיה ולר"י מקלקל בחבורה פטור היינו מתניתן דהכא דע"כ כר"י לדידי' ולכך לא כתב רש"י שם לא איתפרש היכא רק כאן ואל יהו דוחק בעיניך שתופס שם הגמ' כר' אבהו ולא כר' יוחנן משום דעדיף שלא למחוק הברייתא רק ר"י תנא ופליג לכך אמר אינה משנה אבל לדידן עדיף טפי לקיים הברייתא וכשיטת ר' אבהו אבל הלכה כמאן לא מיכרע אף לר' אבהו ודוק:

בתוס' בד"ה בחובל וצריך לכלבו וכו' עד דר"א ור"י פליגא אליבא דר"ש וכו' ר"ל ודאי דגם ר"י אית לי' הך פלוגתא דר"ש אית לי' ק בחבורה אלא דלא מחייב רק בצריך לאפרו והא דקרי ליה מקלקל כיון שאינו תיקון עבור זה כמ"ש התוס' בסמוך וא"כ ודאי הא דאר"י ואת"ל משנה קאי נמי אברייתא כמו בכל מקום בביצה שהבאתי דקאי את"ל אהך ברייתא שהביא והא דאמר לי' פת"ל וכן הלשון אינו משנה לכאורה לפי' התוס' הוא יותר תימה כיון שהוא עצמה מתרצה והוא מוכרח לשיטתם דגם ר"י אליבא דר"ש אית לי' מקלקל בחבורה חייב דהא לשיטתם הוא פלוגתא מפורשת בקבלה או באיזה ברייתא שאינו ידוע לנו כמ"ש כאן בסוף שמעתא ובסנהדרין יותר מפורש ע"ש א"כ ע"כ דבצריך לאפרו מיקרי נמי מקלקל ולמה לא נפרש כן הברייתא וגם לכאורה קשה מנ"ל להתוס' להמציא פלוגתא בין ר' אבהו ור"י הלא ר' אבהו לא אמר כלום אלא הביא הברייתא וכמו שמפרשו ר' יוחנן כן יפרש ר' אבהו וגם ק' לכאורה הלא אליבא דר"י לא נזכר הפלוגתא בגמ' דר"י ור"ש ומנ"ל להתוס' וכק' המהרש"א הגם שלא קשה קושיתו בלא"ה לשיטת התוס' שכ' שהוא קבלה בידם או ברייתא ובסנהדרין כ' שהוא מהמשניות וגם לשיטת התוס' א"א לומר שיצא הפלוגתא לר' אבהו מן הפלוגתא דמלאכה שאצ"ל שלשיטתם הוי צריך לאפרו ואינך מלאכה הצ"ל ודוק ולא הוצרכו התוס' לקושיתם אלא לדחות שיטת רש"י אמנם האמת יורה דרכו שהתוס' לשיטתם מתפרש הגמ' אף לר"י והוא שר' יוחנן אמר לר"א פת"ל על ששנה סתם כל המקלקלין וכו' חוץ וכו' ולא פירש בה דוקא בצריך לאפרו כמו שמצינו בעלמא הוא תני והוא מפרש משמע דס"ל דאף מקלקל ממש חייב בהם ע"ז אמר ליה פת"ל ואת"ל משנה שנישנית הברייתא ע"כ מיירי בצריך לאפרו דבכל מקלקלין פטור כהאי גוונא חוץ מחובל ומבעיר לר"ש ויליף לה גם לר"י ממילה והבערת בת כהן שהוי ג"כ תיקון קצת כמו צריך לאפרו כמ"ש התוס' בסמוך אליבא דר"י ור' יהודא סבירא ליה דהוי מצוה תיקון גמור לכך פוטר אפי' צריך לאפרו אבל ר"א מדתני סתמא ולא פירש בה משמע דס"ל דלר"ש חייב אף אינו צריך לאפרו ומקשה הגמ' לתרווייהו ר"א ור"י והאנן תנן כל המקלקלין פטורין משמע אפי' חובל ומבעיר ומשמע אפי' צריך לכלבו ולאפרו וקשה גם לר' יוחנן חדא דהא לדידיה קרי גם זה מקלקל ומתני' תנא סתמא וגם מדכלל כל המלאכות ובאינך אפילו כה"ג פטור משמע דה"ה חובל ומבעיר וא"כ קשה אהך ברייתא אפילו לר' יוחנן ומשני לתרווייהו מתניתן ר' יהודא וברייתא ר"ש והוא פירש יותר מרווח מלשיטת רש"י דקאי רק לר"א כנ"ל ברור לשיטת התוס' ואם כן אין כאן מקום התחלה לק' המהרש"א מלבד מ"ש לעיל לתרץ ודוק היטב כנ"ל נכון:

בא"ד דר"א סבר דחובל חייב אף בא"צ לכלבו עיין במהרש"א שהשיג על מהרש"ל ולענ"ד הדין עם מהרש"ל דלשון אין צריך שכ' התוס' משמע שלא הי' צריך כלל ליתן לכלבו ולפי האמת ע"כ גם לר"א הי' צריך להדם ליתן לכלבו ומש"ה חבל דאל"ה הוי מלאכה שא"צ לגופה רק באמת לא נתן לכלבו דהוי איסור הנאה ולא הוי תיקון כלל אבל עכ"פ הי' צריך לגופה ליתן לכלבו כי היכי דליהוי צריך לגופה וגם סוגית התוס' הוא מעיקרא מפרשים כפשוטו ואח"כ אקשו ואוקמו על האמת ודוק:

בא"ד ור"י סבר וכו' עיין במהרש"א שהניח בצ"ע וכבר כתבתי מתלתא טעמי שאין מקום לקושיתו ע"ש ודוק:

בתוס' בד"ה בחובל וצריך לכלבו וא"ת ור"א דמחייב וכו' עד וא"ת צריך לכלבו ולאפרו וכו' עיין במהרש"א שהקשו אמאי לא דחו פירש"י וכו' ע"ש תמי' לי על דבריו איך ידחו פירש"י מכח קושיא זו אחרי שלפירושם קשה יותר דלפירש"י לא קשה רק לר"א דלר"י לק"מ כיון שסבר כר' יהודא דמחייב במלאכה שאצ"ל לכך מחייב בצריך לכלבו אף שכ' רש"י דצריך לכלבו הוי שאצ"ל ולר"א דלפירש"י מהכא קשה ג"כ כיון שא"צ כלל הוי מלאכה שאצ"ל ולפי' התוס' קשה אף לר"י אליבא דר"ש כמו שהקשו באמת ומ"ש ועוד לא קאי כלל להקשות אפירש"י אלא הקשו עוד קושיא אגמ' ומ"ש כאן בשני דיבורים כל א' קושיא ותירץ שם כללו הקושיות ותירוצם בדיבור א' ודוק: אמנם גוף הקושיא הוא תימה לרש"י שפי' שאף בצריך לכלבו הוי מלאכה שאצ"ל אפילו לבשל מכ"ש בא"צ כלל א"כ לר"א אליבא דר"ש אמאי חייב הא אמר בהדיא דאף לר"ש בעינן צריכה לגופה אף בחבלה בכמה מקומות כמ"ש התוס' ועיקר בסנהדרין פרק הנחנקין דף פ"ה גבי מחט של יד ליטול את הקוץ ע"ש ומה שתירץ המהרש"א שותא דילי' לא ידענא דהא לרש"י אף אם באמת נותן לכלבו או מבשל הוי אצ"ל מכ"ש באיסורי הנאה ומ"ש במצוה הלא כ' רש"י ג"כ מפורש דהוי' א"צ לגופא וכבר השיגו הגאון בעל מגיני שלמה לכאורה הי' נ"ל שבאמת לר"א אליבא דר"ש לא בעינן צריכה לגופא בחובל ומבעיר ושם משום שאין מתכוין נגעו בה ר"ל דר"ש אית ליה דבר שאין מתכוין מותר ושם לא נתכוין כלל אחבלה וגם לא הוי פסיק רישי' דקאמר דילמא חביל ותדע שהרי מותר לכתחילה ומלאכה שאצ"ל פטור אבל אסור וכן משמע שם לשון רש"י שכתב שלא נתכוין לחבול וקרי לי' שא"צ לגופה כיון שאין צריך רק ליטול הקוץ אין מתכוין לחבול והוא תירץ נכון אמנם הוא קצת דוחק:

אמנם אחרי העיון נ"ל ברור שרש"י בעצמו מתרצו בלשונו כאן ושם שהרי כתב כאן כיון שמקלקל הוא אצל עצים ומה שמתקן אצל אחרים הוי א"צ לגופא אלא ודאי מקלקל בהבערה חייב וכו' לאו למימרא לכך חייב אפי' א"צ לגופא אלא ה"ק אם מקלקל בהבערה פטור א"כ אין אתה יכול לחייבו אגוף הבערה דהא הוא מקלקל הוא רק אתיקון שאצל אחרים והוי מלאכה שא"צ לגופא אבל אי מקלקל בהבערה חייב והוא צריך להבערה מאיזה שיש לו הוי צריכה לגופא והגע בעצמך אם הי' מתקן בהבערה ומכוין להבעיר כגון בהבערת פחמין הוי צריכה לגופא ודאי ואם מקלקל כאן חייב הוי כמו מתקן והוי שפיר צריכא לגופא וכן בחבורה מדייק שם רש"י גבי נטילת קוץ כיון שברצונו לא יחבול שאינו צריך רק ליטול הקוץ והוי כמו מוציא המת לקוברו שא"צ לגוף המת וברצונו לא יהי' ועושה רק להציל אבל היכא שברצונו חובל א"כ צריך לגוף החבלה ומקלקל בחבורה חייב בגזירת הכתוב והוי כמו מתקן ומחייב אגוף החבלה הוי שפיר צריכה לגופא וזה שמסיים כאן אלא ודאי משום דמקלקל בחבורה בהבערה חייב וכו' ר"ל לכך הוי מלאכה הצריכה לגופה הוי שא"צ לכלבו ולאפרו דזה אין מעלה ומוריד לר"ש דאין אתה יכול לחייבו משום זה לר"ש רק משום חבלה והבערה גופא דניהוי צריכה לגופא משא"כ לר"י דאית לי' מלאכה שא"צ לגופא חייב שפיר י"ל דמקלקל פטור אף בהו וחיובו משום צריך לכלבו ולאפרו או לבשל ולמצוה ודוק היטב כי נ"ל ברור ונכון:

והתוס' שהקשו אפשר דאזלי לשיטתייהו בפירוש מלאכה שא"צ לגופה לעיל דפליגי ארש"י וסברי דבעינן שיהא צריך לגוף הדבר כמו במשכן ע"ש אמנם אף לשיטתם לא קשה דכיון דגזירת הכתוב לחייב מקלקל הוי כמו מתקן וצריך לגוף הדבר ודוק:

בא"ד כגון חובל ומבעיר באיסורי הנאה ור"א אע"ג וכו' נ"ל לפרש שלילות דבריהם שלכאורה אין שייך לכאן דהא לר"א חייב לכאורה אף בלא מצוה אמנם הוא כמו ראי' ופירש לתירוצם שכ' באיסורי הנאה הוי צריכה לגופה אף שבאמת לא נתן לכלבו ואין יכול ליתן כיון שסבר שיכול ליתן וע"ד זה עשה א"כ לענין תיקון נמי נימא הכי כיון שסבר שיתקן לחייב גם לר' יוחנן וצ"ל לענין תיקון בעינן שיתקן באמת והרי קלקל לפנינו אבל צריך לגופא הוא הטעם משום מלאכת מחשבת והרי מחשבתו הי' לצורך אע"ג דגם מקלקל הוי משום מלאכת מחשבת צ"ל כיון דקילקל באמת הוי קילקול אבל צריך הי' בשעת מעשה והוא דוחק קצת לכך הביאו ראי' נכונה ע"ז החילוק שהרי מצוה לר"א לא הוי תיקון כלל דאל"ה היכי מייתי ראי' לחייב מקלקל גמור אפ"ה ע"כ לדידי' הוי צריך לגופא דאל"ה לוכח מיני' ג"כ לר"ש לחייב אף שא"צ לגופה ובהנך מקומות מוכח דבעי צ"ל ה"נ באיסורי הנאה ודוק והא דלא תירצו התוס' אר' אבהו דמיירי במצוה ז"א דמצוה אף ר' יוחנן מודה דחייב דהא לדידי' הוי מצוה תיקון כמו צריך לאפרו כמ"ש התוס' וע"כ ר"א דפליג אר' יוחנן מחייב אף בלא מצוה וא"צ לעפרו ומהרש"א שכתב לתרץ ארש"י דמיירי במצוה חוץ מילה לא ידעתי כוונתו ודוק:

בתוס' בד"ה מדאיצטריך קרא למישרי מילה וכו' נילוף כולא מילתא מהבערת בת כהן לכאורה הוא תמוה דמנ"ל למילף שני איסורים מאחד אמנם קיצרו לשונם ועיקר קושיתם דיליף ממושבות שם כל מיתות ב"ד וא"כ לילף חבלה מרציחה דאינו דוחה שבת ובזה מתיישב גם לשון התוס' וק"ל:

בא"ד דהתם התיקון בא בשעת הקלקול וכו' והא דיליף ממילה צ"ל דשם אינו התיקון בא אלא לאחר פריעה דמל ולא פרע וכו' אבל צ"ע דהתוס' יסתרו דבריהם בעצמם דלעיל כתבו בד"ה חוץ מחובל ומבעיר וכו' עד ר"ת מפרש וכו' וע"כ צ"ל דמילה בא התיקון תכף דאל"כ אף דלר' יהודא חשוב מצוה תיקון גמור הא בא אח"כ ונילף דגם בצריך לכלבו הוי תיקון דלר"ת חשיב גם זה תיקון גמור אף לר' יהודה אלא ודאי דמילה הוי תיקון תכף וצ"ע ויש לישב בדוחק דבאמת הוי תיקון אח"כ אלא גם לר"ת אליבא דר' יהודא חשיב מצוה תיקון גדול יותר מצריך לאפרו לכך חשיב כמו תיקון תכף וגם שהקילקול גורם התיקון ולא מחלק ר"ת אלא בין צריך לכלבו לא בין צריך לאפרו ובין שוחט ואינך שכ' התוס' אבל לא במצוה והכא כ' לר' יוחנן דלא חשיב מצוה רק תיקון קצת כמו צריך לאפרו יש ג"כ חילוק בין בא תכף או אח"כ כמו לתירץ ראשון דלשם צ"ל זה ודוק:

בתוס' בד"ה מ"ל לבשל פתילה אין לפרש כמו וכו' ר"ל כמו שפירש"י דחייב משום מתקן וצורף וצ"ל דהוצרך לזה אע"ג דלר' יהודא מצוה בעצמו הוי תיקון כמו גבי מילה היינו דעכ"פ הוא מתקן הגברא ע"י מצוה שמעיקרא הי' ערל ועכשיו הוא מהול אבל הכא שממית גברא אע"ג שעושה מצוה לא מיקרי מתקן אם לא ע"י שמתקן גם הפתילה והוציא רש"י זה מלשון הגמ' דאמר בישול פתילה ואי משום מצוה לחודא למה לו להזכיר הבישול פתילה הל"ל ג"כ כמו גבי מילה מ"ל מתקן כלי מ"ל מתקן גברא שמצוה להורגו אלא ודאי כמ"ש ועל ר"ש לק"מ כמ"ש התוס' כיון שמבשל לצורך קילקול הוי מקלקל רק לר' יהודא הוי תיקון כמ"ש התוס' בסמוך מכמה ראיות וגם על הבערה פשיטא לק"מ דאפי' מבעיר עצים לבשל כמ"ש רש"י זה דעת רש"י וע"ז כתבו התוס' דאין לפרש כן דא"כ שאר מיתות ב"ד למה לא דחו לר' יהודה כיון דהוי מקלקל אף לר' יהודא אף דהוי מצוה ולדידיה מקלקל פטור ולכך כתבו ואור"י וכו' דמצוה לחודא אף שמקלקל גמור בלי שום תיקון הוי לר' יהודה ופליג ארש"י אמנם על פירושם קשה טובא מ"ש מה לו להזכיר בישול פתילה כלל וכמ"ש וגם אף ההבערה קודם בישול הפתילה הוי תיקון לר' יהודה וקאי בהבערה עד הנה ומשני פתילה ע"כ נראה פירש"י הוא מוכרח ומה שהקשו תוס' משאר מיתות ב"ד י"ל באמת דלדידי' באמת דחי שבת שאר מיתות ב"ד והא דאמר בכ"מ שאין דוחה היינו לר"ש או אף לר"י מדרבנן ודוק:

בא"ד וא"ת בשלמא לר"י וכו' עד וי"ל דנפקא לי' לר"ש וכו' ר"ל ובאמת ר' נתן ור' יוסי לא ס"ל כר"ש אלא כר' יהודה והוא דוחק ולענ"ד נ"ל ויתורץ ג"כ באיזה סברא פליגי ר"נ ור' יוסי וגם באמת למה א"ר יוסי ללאו חדא דמוטב לומר לחלק שהוא פשוט יותר וגם הוא רחוק וכי בשביל שכתוב בי' ג"כ לאו נמעטו מסקילה וכרת הנאמר בכל המלאכות והוא מלאכה חשובה שהי' במשכן וגם בכל מקום אמרינן שחייב ל"ט חטאות ואין חולק ע"ז כמ"ש התוס' בריש מכילתין ואם הוא רק לאו ודאי אין חייב חטאת לכן נ"ל לפרש דר"נ ור' יוסי פליגי בפלוגתא דר' יהודא ור"ש דר"נ ס"ל ודאי כר' יהודא ומוכח לחלק כמ"ש התוס' אבל ר' יוסי ס"ל כר"ש וא"כ לא מוכח לחלק דהוצרך לכתוב לחייב מקלקל בהבערה כמו שסובר ר"ש בברייתא כמ"ש התוס' דהוא ברייתא בשום מקום וקרא דהכא מיירי בהבערה שהוא מקלקל דהא מיירי במיתת ב"ד שהוא מקלקל לר"ש אמנם ודאי שאינו אלא לאו שכל המקלקלין פטורין וא"כ קרא דל"ת כל מלאכה וכן כל העושה מלאכה יומת ונכרתה ודאי לא מיירי במקלקל רק קרא דהכא בא לומר לא תבערו א בכל מושבותיכם שהוא מיתת ב"ד שהוא מקלקל אפ"ה לא תבערו ואין לך אלא מה שחידשה התורה בו שהוא לאו אבל באמת מתקן בהבערה הוא בסקילה וכרת שהוא בכלל כל המלאכות וזה אמרו שלא קשה למה יצתה שיצתה ללאו ר"ל לחייב לאו במקלקל בהבערה מן מושבותיכם וכק' התוס' וא"ל דא"כ מקלקל בחבורה נמי נימא הכי ז"א דהתם מוכח מהדיוק מדהוצרך התורה להתיר ש"מ שהוא בכלל מלאכה דאם אינו אלא לאו אפ"ה לא הוצרך להתיר שעשה דוחה ל"ת משא"כ הכא שהתורה אסרה את המותר אין לך בו אלא מה שאסרה התורה שהוא לאו ודוק היטב כי נ"ל נכון ואפשר גם כוונת התוס' לזה אלא שהקשו דלר' יוסי אף דאית לי' כר"ש נפקא לי' החילוק מאחת מהנה אבל ר"ש מנ"ל לחלק ותירצו היטב:

ועפ"ז נ"ל לתרץ המשך קושיתם ותירוצם לכאן אחר מ"ש תירוצם דבישול פתילה היינו משום שהוא הוכחה לפירושם דאם נאמר כפירש"י וכמ"ש אין לפרש בריש הדיבור דרק הכא הוי תיקון משום בישול פתילה דהוי מתקן והיינו צריכין לומר דלר' יהודא באמת שאר מיתות ב"ד רק הבערת בת כהן לא דחי א"כ נשארה קושיא על ר' נתן מנ"ל לחלק ממ"נ אי ס"ל כר"ש לא מוכח כמ"ש התוס' ואי ס"ל כר"י א"כ הוכרח לכתוב לא תבערו דלא דחי דה"א דדחי כמ"ש הגמ' ביבמות וא"ל כמ"ש התוס' דהוי לי' למיכתב לא תעשה כ"מ בכל מושבותיכם דהא באמת שאר מיתות ב"ד שרי בשבת רק הבערת בת כהן אסור והוצרך לכתוב לא תבערו דוקא אלא ודאי כמ"ש התוס' דכל מיתת ב"ד הוי תיקון לר' יהודה משום מצוה ולא דחי ובישול פתילה דנקט לאו דוקא וא"כ שפיר ס"ל ר"נ כר' יהודא ומוכח לחלק מדלא כתוב לא תעשה כ"מ בכל מושבותיכם כמ"ש התוס' ודוק:

ברש"י בד"ה למגדל חייב וכו' עד שיוציא לו דרך חלונות והוא תימה שהוא נגד הגמ' בשום תירץ דהמסקנא הוא בציפור דרור היינו משום שנשמט לזויות כמו שאמר שדרה בבית כבשדה וכן פירש"י בעצמו שם ולפי ה"א בעופות ברייתא איירי בביבר ושאין מקורה אבל בבית במשנה לא איירי כלל וגם לפירש"י לא מקשה כלל הא בבית מקורה הוא ואפ"ה למגדל אין לבית לא דילמא משום שיוצא דרך חלונות הוי כמו שאין מקורה וברייתא דביבר מקורה דשרי ליצוד מתוכה איירי ודאי שאין בו חלונות וצ"ע אמנם נ"ל לפרש דרש"י מפרש כן לפי ה"א כדרכו בכל הש"ס שס"ד שציפור לאו דוקא אלא ה"ה בכל עופות והוקשה היכי ס"ד לומר הא בביבר מקורה הוי צידה הא בית מקורה הוא וגם היכי מפרש הטעם למה לא יהא צידה בעופות בבית הא לא ידע הטעם ואוקומתא בציפור דרור לכך מפרש רש"י הטעם משום שיוציא דרך חלונות והוי כמו ביבר שאינו מקורה וזה הוי ס"ד דהתרצן הראשון מהברייתות הא במקורה כאן בשאינו מקורה והמקשה הקשה לו לדחות זה מכח הוכחה ויתפרש גם לשון הגמ' אפ"ה למגדל אין לבית לא שהוא מדייק מדיוק ולא דייק מיותר מפורש דקתני צבי לבית אבל צפור למגדל ולא לבית אלא שבא לדחות שלא תאמר צבי לבית היינו שיש בו חלונות לכך מדייק מדקתני צפור למגדל אין והיינו ודאי מגדל שאין בו חלונות חדא דסתם מגדול אין בו חלונות וגם אי יש בו חלונות אין ניצוד גם בו ואפ"ה לבית דומיא דמגדל שאין בו חלונות לא דאל"ה ליתני רבותא טפי אף בבית ליצוד כשאין בו חלונות ולמה אמר מגדל אלא ע"כ דאף שאין בו חלונות לא הוי צידה מכ"ש ביבר מקורה ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה