לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קה:
בתוס' בד"ה הא ר"י והא ר"ש וכו' עד וא"כ הוי מלאכה שצריכה לגופה לצורך מצוה כדמוכח לקמן וכו' ר"ל דהתוס' אזלי לשיטתייהן דלקמן שמביאין ראי' מכמה דוכתי' בד"ה בחובל וצריך לכלבו דאע"ג דר"ש מחייב במקלקל בחבורה בעי שיהא צריך לגופא ויליף ממילה ובת כהן ע"כ דגם בדידהו צריך לגופא משום מצוה אע"ג דרש"י מביא ראי' נכונה מן המוציא מת לקוברו דהוי נמי מצוה ואפ"ה אמרינן לעיל דף צ"ד ע"ב מפורש דפטור לר"ש היינו דרש"י אזיל לשיטתי' שפי' מלאכה שא"צ לגופה היינו שברצונו לא בא לו והוי רק לסלק מעליו וא"כ ה"נ בקריעה הכא וכן לקמן בהבערת בת כהן וכן במילה שאינה אלא לסלק הערלה לכך משמע לקמן בהדיא לרש"י דהוי מלאכה שא"צ לגופא וגם במילה משום שמקלקל בגוף החבורה אע"ג שמתקן אצל הגברא מיקרי שא"צ לגופא כמ"ש רש"י לקמן בהדיא גבי צריך לכלבו ולבשל ע"ש וא"כ לשיטת רש"י לק"מ רק מה שמקשין לקמן מהנהו דוכתי דר"ש בעי אף במקלקל שיהא צריך לגופא ע"ש מה שאפרש בעז"ה לתרצו בטוב אמנם תוס' אזלי לשיטתייהו ג"כ מ"ש בדף צ"ד ע"א לפלוג ארש"י בפירושא דא"צ לגופא רק פירשו דבעינן שיהא צריך לגוף המלאכה ושורשו כמו במשכן ובמוציא המת אינו צריך לגוף המת רק לקבורה ויותר נראה לפרש שם אף שצריך לגוף המת לקברו משום מצוה עכ"פ להגוף הוצאה א"צ כמ"ש שם גבי כיס הזב ע"ש או דלענין קבורה לא מיקרי צריך למת כמו גבי משכן ע"ש שהאריכו משא"כ הכא גבי קריעה צריך לגוף מלאכת הקריעה דהוי זה עיקר מצוה וכן במילה ובת כהן לקמן משום כך כתבו דהוי צ"ל כשיטתייהו ודוק:
ועיין במהרש"א שהקשה קושיא עצומה דמאי מקשי אף לפי שיטתם דילמא לר"ש פטור שהוא מקלקל לדידי' ופטור באינך חוץ מחובל ומבעיר לר"ש ומה שתי' המהרש"א שותא דידי' לא ידענא דמ"ש א"כ לר' יהודא נמי וכו' עד חשיב מתקן איני מבין כלל דהא זה עיקר פלוגתתם לקמן לר"י אית לי' מילה ובת כהן הוי תיקון לכך מקלקל בחבורה והבערה פטור ולר"ש צורך מצוה ותיקון הוי מקלקל לכך מוכיח דמקלקל חייב ויותר מזה כתבו דלכך לר"י אליבא דר"ש לא חייב לשיטתם אלא בצריך לכלבו שיהא תיקון קצת כמו במילה וב"כ דהוי מצוה ובקילקול כזה יליף שיהא חייב בחובל ומבעיר משא"כ באינך וע"כ לר' אבהו אליבא דר"ש לא חשיב מצוה אפי' תיקון קצת לכך מקלקל בחבורה חייב אפי' א"צ לכלבו ולר"י חשיב מצוה תיקון יותר מצריך לכלבו לכך פוטר אפי' צריך לכלבו לשיטתם ע"ש בתוס' אם לא שכוונת המהרש"א למאי שסיים ז"ל אע"ג דלקמן וכו' התם מקלקל לגמרי וכו' ולכאורה אין לו פי' שמייתי דברי התוס' ואין מפרש כלום אלא ודאי שזה עיקר תירוצו שסמכו התוס' אמ"ש לקמן שבמצוה זו מודה ר"ש דהוי מתקן וע"ז סמכו להקשות אפירש"י אמנם אין נראה שיקשו ארש"י מחמת זה חדא שעדיין לא חידשו זה אלא בהתירץ וגם שם לא כתבו זה אלא סברת עצמם שכ' לחייב על מתו אף לר"ש אבל אינו מוכרח משום מקום ואיך יהיו מקשים וגם פה לא הזכירו דבר מזה בקושיא וגם איך שייך כדמוכח לקמן סוף דבר נלע"ד שהדרא קושייתו לדוכתא בתוקף עצום:
אפס נ"ל שעיקר קושיית התוס' איך אפשר לומר שזה התירץ שבגמ' קאי נמי אמתו שהרי הגמ' אמר הא ר"ש דאמר מלאכה שא"צ לגופה פטור והא הוי צ"ל ואי משום מקלקל אין רמז בגמרא מזה התירץ ותו לא מידי ודוק: