אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קה.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קה.

דף קד:

ברש"י בד"ה ועלו בידו שתים היינו נתכוין לכתוב ח' וכו' ר"ל שאין דרך לומר שכ' שתים אם לא נתכוין רק באופן זה ושדלג הקולמוס כמ"ש רש"י במשנה ואם כ' השני במתעסק לא שייך לישנא שעלו בידו שתים רק וכתב שתים אבל מדברי התוס' במשנה משמע שגם זה מיקרי עלו בידו שתים ע"ש ולדידהו י"ל דמיירי שנתכוין לכתוב אות זה שכ' שתים ולא נצטרך לדחוק שנתכוין לכתוב איזה אות שיהי' רק שהקשו שהוא נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע ע"ז צ"ל שנתכוין על ב' אותיות ובכתיבת אות הראשון כ' שתים במתעסק ע"ש בתוס' ובמה שכתבתי שם:

ובזה ממילא מתורץ ק' המהרש"א על תוס' בד"ה והתניא פטור ע"ש כיון שנתכוין לאות זה שכ' דהא סתמא קתני נתכוין לכתוב אות א' רק מה שנתכוין על אות אחת וכתב שתים והוי כמו נתכוין לזרוק שתים וזרק ד' לא הי' יכול לתרץ דמש"ה פטור דא"כ קשה לאביי דס"ל בנתכוין לזרוק ב' וזרק ד' חייב שם בדף ע"ג וי"ל דמקשה מעיקרא לאביי ודוק:

בגמרא הא דלא בעי זיוני לכאורה נ"ל שעביד גם הזיוני אבל אין נראה חדא דלשון לא בעי אינו במשמע וגם למה עביד זיוני כיון שכוונתו הי' לכתוב ח' ודאי לפי' תוס' לק"מ משא"כ לפירש"י הוא רחוק שעלה בידו ב' אותיות מתוך כתיבת אות א' ויהי שם א' אם לא במ' פתוחה שכתבו כעין ב ו ולא חיבר אותם והוי תיבת בו או ש' שכ' ע ז והוי ג"כ שם וק"ל ובני שי' נ"י אמר לפני לפירש"י מיירי התוס' ג"כ ב' זיינין ושלא בס"ת דלא בעי זיוני וכמ"ש לעיל ולדעתי הוא האמת לפירש"י:

סליק פרק הבונה האורג פרק שלשה עשר:

ברש"י בד"ה ר"א אתא לפרושי וכו' והוא תמוה דהרי ר"א פליג ומהרש"ל מגי' אתי לאפלוגי אמנם יש לקיים הגי' שלפנינו שתי' ר"א הוא בפ"ע שרש"י מתחיל תמיד תיבת דריש פירקא כמו בהזורק ע"ש אע"פ שאינו מפרש כלום עליו ואח"כ כ' אתא לפרושי ר"ל תנא דידן קאי לפרושי הך אורג דתני באבות מלאכות ב' חוטין כמו אינך משניות דקאי לפרושי ובא לומר לפרש שאינו אליבא דכ"ע רק פלוגתא דר"א ורבנן וק"ל:

או יש לפרש לפי המסקנא דר"א קאי בקטיני ולא באלימי או להיפך קאמר דלר"א הך שני חוטין לאו הוא שיעורא דוקא תמיד רק פעמים היא ג' ופעמים הוא אחד רק שם לדידי' מיירי באלימי או בקטיני ולחכמים הוא דוקא ושם אתיא אליבא דכ"ע וק"ל:

בתוס' בד"ה האורג אומר ר"י וכו' עד ול"ג בין באמצע וכו' ר"ל שהי' הגי' בין בתחילה בין באמצע בין בסוף והתוס' מוחקי' באמצע וכן משמע הלשון בתוס' בסוף שכ' אבל אי ל"ג באמצע וכו' משמע שרק מוחקים באמצע ובתחילה קאי כדקאי דאל"ה הוי להו להקשות ג"כ דמשמע הא בתחילה מודים לר"א וזה אינו במשמע בכולה סוגיא וק"ל:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה