לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף צז.
בגמ' ג"ש לא גמיר אלא מהיכא וכו' לכאורה הוא תמוה כיון דלא גמור ודאי לא הי' מאי אם כדבריך וגם בלא"ה צריך לפרש מאי הספק ונ"ל לפרש דהא ודאי גם מויעפילו ליכא לימוד שהי' אלא משום דקרא קאמר בחטאו מת משמע בחטא הכתיב בקרא דלא בא הכתוב לסתום אלא שיש לומר שהי' מן המעפילין וג"כ כך יש לומר שהי' מקושש כיון דליכא הכרעה וג"ש לא גמיר ושפיר קאמר אם כדבריך האמת כיון דליכא לימוד התורה כסהו כיון שהתורה לא פירש שום לימוד הוא מכוסה שי"ל שהי' מעפילין ואתה מגלה ובאם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק שלא הרשיע כ"כ כמ"ש רש"י והא דמקשה מהיכא הוי ר"ל מהיכא יש לנו לתלות שאתה אומר שהתורה כסהו שאם אין מקום לתלות הוי מפורש וק"ל:
בגמ' בעי רבה עיין מקום הבעיא בחידושינו ריש מכילתין בגמ' אלא כל פחות מג' כלבוד הילכתא גמירי לה לכאורה משמע דהדר מבקיעת גדיים והאמת אינו כן דהא אמרינן במכילתין דתלי בבקיעת גדיים דאפי' למעלה מג' אי אין גדיים בוקעין הוי מחיצה דאמרי' גוד אחית ע"ש בפירקין דף ק"א וכן בכמה דוכתי וצ"ל דגם זה הילכתא וק"ל ולא קאמר אלא למאי דס"ד דמסברא אמר כן מזה הדר וק"ל: