לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף צו.
במשנה כיצד פירש"י רבנן קאמרי לה ועיין בתוס' מה שהקשה ועי' בחידושינו ריש מכילתין בשמעתתא דקלוטה מ"ש שם לתרץ ק' התוס' ודברי רש"י על נכון בס"ד ע"ב:
מכדי זריקה תולדה דהוצאה וכו' עד וממאי דבשבת קאי וכו' כאן צווחו קמאי כי כולו תמוה חדא מאי תלי מכדי זריקה בלא"ה קשה היכא כתיבא וגם ה"ל להקשות בריש מכילתן וגם מנ"ל למימר שהיא מלאכה גרוע ולהקשות כפי' התו' דילמא הוי כשאר מלאכה ולא נעלם ממני שיש לתרץ דמוכח מזריקה שהוא תולדה אע"ג דהוי במשכן ואפ"ה הוי תולדה ש"מ מפני שהוא מ"ג א"כ הוצאה היכא כתיבא ומתורץ כל הנ"ל וכמדומה שכך מתרצין העולם אמנם הוא טעות גדול דזריקה לא הוי במשכן כלל וגם קשה למה ליה למימר ממאי דבשבת וכו' אף אם הוי בשבת לא מוכח וגם תמוה ק' התוס' בד"ה הכנסה מנ"ל ותירוצם דחוק מאד כמה שנבאר הגם שהתוס' בריש מכילתין מתרצין בענין אחר התוס' דהכא נאדו מזה וגם י"ל ק' התוס' בד"ה הוצאה גופא ונקדים שיש להקשות קושיא עצומה הא הוצאה דהוי במשכן היינו הם הורידו קרשים וכו' וא"כ כחם שבמושיט דהוי נמי במשכן אמרינן במתני' דזורק פטור שלא היו זורקין הקרשים מחמת כובדן א"כ בהוצאה והכנסה נמי ליפטור זורק דהוי ממש דומיא וצ"ל משום דהוצאה כתיב בקרא לא תפיקו או אל יוציא ושם לא מיחד טפי הוצאה ביד מבזריקה שפיר נפיק גם הוצאה ע"י זריקה משא"כ מושיט דלא נפיק אלא ממשכן והא דקאמר הם העלו היינו בתר דכתיבא והוי גם זריקה בכלל וא"כ במאי הוצאה טפי אב מזריקה לכך קאמר משום דהוי במשכן הוי אב או משום דסמיך שבת למלאכת המשכן צריך שהי' במשכן אע"ג דכתיבא:
ולפ"ז הלשון מדוקדק מאד דבלא"ה לק"מ הוצאה גופא היכא כתיבא די"ל משום דהוי במשכן אלא כיון דזריקה נמי חייב ובמושיט פטור ע"י זריקה ע"כ הוצאה כתיבא ובמשכן דהוי נ"מ רק דליהוי זריקה תולדה דהוצאה א"כ הוצאה גופא היכא כתיבא העולה מזה דאף אם לא הי' כתיבא הי' הוצאה אסור אלא דאז הוי פטור אזריקה א"כ תו לא מצי להקשות אם הי' בשבת לא הי' קשה דילמא משום דשלימו עבידתי' דא"כ למה הי' מכריז בשבת הא בשבת בלא"ה לא יביאו משום איסור והוא דוחק לומר שיכריז משום מחר לכך מקשה דילמא בחול וכו' וממילא מתורץ דמקשה אשכחן הוצאה הכנסה מנ"ל אע"ג דהכנסה היתה במשכן דא"כ הכנסה ע"י זריקה ליפטור ודוק:
ובזה אין סתירה לסברת התוס' כאן ובריש מכילתין דהוצאה הוי מ"ג דהיא גופא קשיא למה בשאר מלאכות האב הי' במשכן ולא התולדה והכא התולדה דלא הוי במשכן לא חייב לכך ע"כ באמת הטעם משום דהוי מ"ג ודוק: בד"ה הכנסה מנ"ל וכו' עד מ"ל ע"י זריקה וכו' עיין מהרש"א בשם המאור פירושו והוא דחוק מאד נהי דהוי סברא שהוא מעין הוצאה אבל לא הוי ממש דומיא כמו הכנסה ולמה לי' למימר שהוא ממש דומיא וכי לא ידע שהוא מעין הוצאה וגם בלשון התוס' הוא דחוק אמנם לפמ"ש בסמוך יש לפרש דברי התוס' כפשטן דקאי אזריקה ממש מרשות לרשות ומ"ש התוס' דהא בסמוך משמע קאי אלעיל אמכדי זריקה דעיקר קושייתו משום דלא הוי במשכן ואפ"ה חייב ע"כ הוצאה כתיבא אבל אי הי' במשכן הי' ניחא וכן מוכח ממושיט ומזריקה דמושיט במשנה אלמא מה שהי' במשכן חייב ואזה מתרצין תוס' שפיר היטב ודוק:
בגמ' אלא כל ד' אמות בר"ה גמרא גמיר לה ותימה גדולה על רש"י ברי"ף שכתב טעמא דזורק ד"א במשנה משום דאורגי יריעות שאולין כליהם דלא כמסקנא בגמ' וצ"ל דלמסקנא דגמיר לה ע"כ שאלי מהדדי משום דכל מלאכת שבת היו במשכן דסמיך שבת למלאכת המשכן וכן מצינו בהוצאה לעיל אע"ג דכתיב קרא אמר בברייתא שהי' במשכן הם העלו והם הורידו וק"ל: בתוס' בד"ה הא ברברבי וכו' עד ונראה לר"י וכו' ולענ"ד נראה דאדרבא פירש"י נראה יותר דלפי' התוס' לא שייך עד וגם לא נקט כסדר דהל"ל למינקט צמיד פתיל קודם רימונים וגם מן הסברא הוא דלצמיד פתיל בעינן יותר שיעור גדול ליבטל מן תורת כלי דאין טומאה נכנסת דרך נקב כמ"ש רש"י לעיל ולענין קושית התוס' לא ידעתי מה קשה להם כמו לדידהו הוי שיעור רברבי שמוציא רימון הוא פחות מרוב וזוטרי להיפך כן לפירש"י הוא ממש היכא שמוציא רימון הוא פחות בעינן רוב היכא שרוב הוא פחות בעינן מוצא רימון אלא שלא נ"ל להתוס' לפרש כן כיון שנפחת רובו שיהא עדיין מציל ולכך הם מפרשים זוטרי במ"ר אע"פ שאינו רוב בטל מתורת כלי וברברבי אינו בטל עד רובו ולכך הקשו מה זה שיעור וכן משמע קצת ל' רש"י אמנם אינו מוכרח וי"ל כמ"ש ולק"מ וק"ל:
בד"ה ולענין צ"פ וכו' עד ועוד דתנן בתר הכי במה מקיפין וכו' לכאורה אין פי' לקושיא זו דשם קאי אפתח וצריך לדחוק דס"ד דגם בפתח אם נסתם ונשאר סדק הוי רק נקב וכן משמע הלשון בתירוצם אמנם נ"ל לפרש וידוקדק ג"כ מאי שמייתי דתנן בתר הכי למנ"מ שהוא בתר הכי לכך נ"ל דקאי אקושיא קמייתא שמקשים מן צידיהם ולכאורה י"ל שקאי אנקב גדול ברובו או כמ"ר אלא שסתמא נקט מצידיהם משמע אפילו נקב קטן מצידו צריך צמיד פתיל דוקא כמו שסיימו משמע דצריך וכו' וע"ז כ' ועוד דמוכח דאפילו נקב קטן מעכב מלהציל דתנן בתר הכי וכו' משמע דקאי אלעיל בין מצידיהם וע"ז קאמר שאינו צמיד וא"כ אף דהוי מעיקרא נקב גדול כיון שנסתם למה לא מציל אם אינו צמיד הא נשאר נקב קטן וע"ז תירצו באמת די"ל מעיקרא בעינן נקב גדול ולא קטן אבל אם הוי נקב גדול שוב בעינן צמיד לגמרי ודוק: