לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף פט.
בתוס' בד"ה אע"פ שאין ראיה לדבר וכו' עד אף מים מאבראי לכאורה הוא תמוה שהוא נגד הגמ' דיומא שרצה מ"ז לומר כן והקשה הגמ' מהכא כמ"ש התוס' ואסיק דלא כמ"ז אלא יליף רחיצה מריבויא דסך לא סכתי ע"ש אלמא מסיק דקרא מיירי בשתי' כמתניתין דהכא וא"כ האיך נקטו לפרש משנתינו ע"פ ה"א נגד המסקנא וגם מזה יצא להם קושיא שהקשו אח"כ וא"ת ותירצו לכאורה בדוחק ומי הכניסם לזה אמנם כד מעיינת לק"מ ויתפרש כל המשך דבריהם וגם מה שכ' אח"כ וק' לרשב"א שיהא מקושר מהקודם שהוקשה מאי אין ראי' כמ"ש וגם אף אם נאמר דלהכי קאמר אין ראי' משום דקרא לא מיירי ביה"כ כמו דאמרינן בעלמא ק' להם קושיא עצומה דלמה להגמ' ביומא לבקש לימוד לסיכה מסוך לא סכתי וכי כעורה זו ששנה רבי במשנתינו ומאי מקשה שם סיכה מנלן אלא ודאי משום דקרא לא מוכח מידי לא רחיצה ולא סיכה משום דיש לפרש מים דומיא דשמן מאבראי ואם נרצה להוכיח רחיצה נוכל לפרש סיכה דומיא דשתיה והני עינוים הם מדאורייתא צריך לימוד גמור לכך הוצרך שם טעם ולימוד לשניהם אך בתר דאיכא לימוד אסמכי' גם לזכר מכאן וא"כ שפיר כ' תוס' דראי' לא הוי די"ל איפכא וגם שם מקשה שפיר אמ"ז דאין ליליף מהכא רחיצה די"ל כתנא דידן ואינו אלא זכר אף לרחיצה ואנן בעינן לימוד גמור ובתר הכי מקשים תוס' דמאי מקשה הגמ' שם אמ"ז דילמא באמת על רחיצה הוא לימוד גמור דפירש הקרא כמר זוטרא מה שמן אבראי ועל סיכה כאן מש"ה לא הוי ראי' משום דהאמת איפכא ואהא תירצו שפיר דאם האמת כמר זוטרא לא הוי ליה לתנא לעשות ממנו אף מה זכר מה שהוא נגד האמת אלא ודאי משום דקרא לא מוכרע וא"כ לא הוי אלא זכר לשניהם ולא ראי' גמורה ואנן בעינן ראי' ועפ"ז נמשך שפיר ק' הרשב"א דלולי כן היינו אומרים דתנא דידן יליף לי' רק מהזכר וגמרא דהתם יליף לה ממקום אחר ואין זה קושיא כמו שנראה לפי פשוטו מהתם אבל בתר שכתבו שהוא חדא וא"כ תנא דידן ע"כ ס"ל לימוד דהתם למה לא הביא עיקור הלימוד מאי שסמך עלי' ודוק: