לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף פח.
בתוס' בד"ה כאשר צוך וכו' עד וא"ת כיון דבמרה איפקוד וכו' שלילות דברי התוס' דא"א כאשר צוך במן לק"מ וק"ל ועפ"ז יש לפרש הך דועוד מקשים דלכאו' אין לו פי' מה לי שני שבתות או שלשה היינו קושיא אחת ולפ"ז י"ל דה"ק דמקשים אף אם נאמר כאשר צוך במן נמי קשה שהרי ודאי כשאמר אשר תאפו אפו נצטוו כמ"ש התוס' מכ"ש זה הציווי שלא ילקטו בשבת שהרי אמר להם אף לאפות היום וא"כ הוי ממן נמי שבת שני' לדידהו ולא ראשונה ושפיר הוי קושיא חדשה וק"ל:
אמנם עדיין לא שייך ב' קושיות אלו לכאן דה"ל להקשות ארב דאמר במרה נצטוו ארב גופא דאמר הך בשבת ראשונה ונ"ל לפרש דודאי למ"ד אתחומין לא איפקוד לק"מ לפמ"ש התו' לקמן בד"ה אתחומין שהיינו הוצאה וא"כ ע"כ צ"ל דמה שעברו בזה שיצאו ללקוט היינו שעברו על ציווי משה שאמר ביום השביעי לא יהי' בו ולזה ודאי הי' שבת ראשונה ולק"מ שני הקושיות רק שמקשין למ"ד אתחומין דהיינו הוצאה נמי איפקוד במרה כדמשמע כאן וא"כ ודאי עברו מה שיצאו בכליהם ללקוט אמה שנצטוו במרה והוי שני' וגם שלישית להמקשים ודוק:
ועפ"ז יש לפרש ג"כ מ"ש וא"ת וכו' ולא כתבו תי' ואין זה דרך לשון וא"ת אך לפמ"ש א"ש שאין זה קושיא מוכרחת די"ל שרב גופא סבר אתחומין לא איפקד לכך אמר שבת ראשונה או סובר דתחומין דאורייתא ואתחומין הוא דאיפקד ולא אהוצאה או תחומין עם הוצאה אבל אהוצאה גופא לחוד לא איפקוד תדע שהרי הוצאה נפקא לן או מאל יצא איש ממקומו הנאמר אח"כ במ"ש בקרא או מן ויצו משה ויעבירו וכו' שהוא הרבה אח"כ וגם ודאי לא נצטוו הכל במרה שהרי נשיאי העדה שאלו למשה ואם נצטוו כבר על ההוצאה מה שאלו וגם אמר להם אשר תאפו וכו' משמע שלא נצטוו ע"ז קודם אלא ודאי אתחומין עם ההוצאה ולזה מתפרש שפיר לשון תחומין בגמ' לפי' תוס' ואם כן למ"ד אתחומין נמי איפקד לא עברו אלא על ציווי משה כנ"ל והוי שפיר שבת ראשונה אחר שאמר להם ביום השביעי שבת לא יהי' בו ולק"מ ודוק:
בא"ד וכתיב ששת ימים וכו' ויהי ביום השביעי וכו' עד משמע שבשבת שלישי הי' אע"ג דמפרש הגמ' פה דהך ששת ימים קאי איום ראשון שירד המן כמ"ש התוס' לקמן בד"ה וכתיב ששת ימים וכו' ר"ל שאמר להם משה שכך אמר לו הקב"ה בתחילה וא"כ לא מקשים מידי ומדברי המהרש"א נראה שהם מקשים לפי פשטי' דקרא דלא כמ"ש בגמ' ואין זה אלא תמה אמנם א"צ לזה דאף לפי פי' הגמ' מקשים שפיר שהרי אמר להם בשבת זו מה שאמר לו הקב"ה בשבת העבר עכ"פ הוא אמר להם עכשיו לעשות כן וגם בר מן דין מייתו פסוק ויהי ביום השביעי יצאו משמע ודאי שיום השביעי אחר שאמר להם משה כן יצאו ודוחק בעיניהם לפרש שביום השביעי ממאמר הקב"ה למשה ובאמת ביום השבת עצמו שאמר להם משה יצאו דהל"ל ויהי ביום ההוא יצאו וא"כ א"ש גי' מהרש"ל ודוק:
בתוס' בד"ה לרבנן ח' חסרים וכו' עיין במהרש"ל מה שהקשה ודחי דברי התוס' ומהרש"א מיישבו על נכון אמנם נ"ל שבמסקנא ע"כ לרבנן ח' חסרים עבוד דאל"כ ברייתא דסדר עולם דקתני בהדיא שהי' ניסן בע"ש אמאן תרמיי' וע"כ להמסקנא הנך ברייתות דלעיל כר' יוסי וגם לרבנן לא עברוה לאייר והא שכתבו התוס' דלא הוי צ"ל ח' חסרין היינו לפי ס"ד שאכתי לא הוי ידע מהך ברייתא דסדר עולם וא"כ שפיר תירצו איידי כיון שאינו סברא רחוקה דהא ע"כ קאי במסקנא ודוק: