לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף פז.
ברש"י בד"ה בתלתא וכו' עד ואע"פ שיש ג' ימים וכו' עיין מה שכתבתי לעיל פירושו ודוק:
ברש"י בד"ה ה"ג והיו נכונים ליום הג' וכו' ובד"ה הא אמרינן וכו' עד ומשה אמר להן היו נכונים לשלשת ימים והא דלא מקשה ארבנן מקרא דהיו נכונים לג' ימים צ"ל שהי' לו פשוט די"ל שהיינו ליום השלישי כמו שכתבו המפרשים ראי' מן ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים וק"ל: ברש"י בד"ה קשיא לרבנן וכו' עיין במהרש"א שהקשה למה לי אריכות ברש"י ונלע"ד אחר שנבאר דברי התוס' בד"ה קשיא לרבנן שכ' פי' למה שפי' רבא וכו' ע"ש ונ"ל שבאו לפרש איך ס"ד שיקשה מן ברייתא לרבנן שהמה תנאים לכך מפרשים דעיקר קושיא לרבא אמנם רש"י בא לפרש היפך זה שהוקשה לו מאי אמר קשיא לרבנן הלא המה לא אמרו כלום מזה רק רבא מפרש והל"ל קשיא לרבא לכך מפרש שגם קשיא לרבנן שהרי אליבא דהך ברייתא מוכח דבז' בחדש ניתנה כמ"ש רש"י דלכ"ע בשבת ניתנה תורה מג"ש וא"כ קשיא לרבנן שאמרו בו' בחדש ניתנה ודוק:
בגמ' ר' אומר בתחילה פי' עונשה וכו' נ"ל שר"ל שבזה מתורץ מה אמר להם שאמר להם מתן שכרה וגם מה השיב שע"כ צ"ל שמפרש שאמר להם מתן שכרה או עונשה הרי כתיב ויגד את דברי העם אל ה' וצ"ל שהגיד איך שאמר להם עונשה או מת"ש וקיבלו עליהם וגם מה שהביא פסוק דוישב דלא קשה עליו רק זולתו היינו אומרים דויגד היינו שקיבלו ואתם תהיו לי ואמרו נעשה ונשמע אך דע"ז כבר כתיב וישב וכו' אמנם לר' מתפרשין שניהם וגם השינוי לשון וגם מה שהשיב והגיד וא"כ לפ"ז לר' לא מוכח דאמר להו מצות הגבלה ויותר נ"ל דרבי לא פליג אלא שמתרץ השינוי לשון וק"ל: בתוס' בד"ה היום כמחר אין זו וכו' נ"ל שבאו לתרץ למה לגמ' לומר משה הוסיף יום אחד הל"ל היום כמחר לכך מפרשין שזה אינו כלום תי' שהרי חזינן בברייתא שהוסיף ולא יכול לתרץ כן והא שדרשו משה עיין בקונטרס הדרשות שלי דרוש לחג השבועות שפירשתי בטוב טעם וגם לתרץ שאר קושיות הנופלים פה ודוק: