לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף פו:
בגמ' ניתנה קאמרת או ראוי' קאמרת וכו' עיין פירש"י והוא תמוה מאי זה שאלה מאי דהוי הוי כדמקשה בעלמא ומכ"ש שאינו אף לשעה ההוא דין רק שאלה אם פלטו או לא אין זה אלא תמה ונלע"ד שהוא דין גדול נ"מ לנו והוא כי גם אאביי ורב חיננא קשה זה כי משמע שלאו אקושיא זה קאמרי לתרץ כי א"כ הל"ל אמר אביי אלא ודאי שאמרו דין זה לעצמם ומאי דהוי הוי וגם מנין להם ונ"ל לפ' ע"פ דאמרינן בברכות ומייתי לה התוס' במשנתינו והודעתם לבניך וכו' מכאן אמרו וכו' עד בעלי קריין אסורין כמו שם במ"ת וא"כ אם נאמר שלא ניתנה תורה רק למעורבי שמש גם עכשיו בעל קרי אסור ללמוד אחר טבילה עד שיהא לו הערב שמש אבל אם ניתנה לט"י מותר גם ב"ק עכשיו אחר טבילה ולכך קאמרי ניתנה לט"י שהוא משנה מפורשת יעלה ויתכסה ויקרא ואינך. ועפ"ז נ"ל לפרש הבעי' והיינו אף שב"ק מותר ללמוד ט"י אם יכול להדר שיהא לו גם הערב שמש אם צריך להדר לכתחילה דהיינו אם יש לו ברירה לטבול מעט קודם הלילה ואז יהא לו תכף הערב שמש או לטבול בלילה אם נאמר שלכתחילה מחויב לטבול קודם הלילה שלא ילמוד ויתפלל כל היום ט"י או לא צריך ואף לכתחילה יטבול בלילה וזה תלי בזה השאלה כי אם נאמר ראוי' והיינו שכולם טבלו מבע"י כמו שפירש"י קשה למה להו לטבול מבע"י ומי שתפלוט תטבול שנית ימתינו עד הלילה כולם ולא יצטרכו לטבול ב"פ אלא ודאי כדי שרובן שלא יפלטו יהיו מעורבי שמש מוטב להם לעשות טירחא להמפליט אבל אם נאמר ניתנה לט"י היינו ודאי שכולם לא טבלו אלא בערב דאל"ה לא שייך לומר ניתנה לט"י משמע שכולן או רובן היו ט"י והיינו כי למה להם לטבול ב"פ אף שיהיו מעורבי שמש אלא ע"כ אין צריך להדר אח"ז אף לכתחילה ומשני ראוי' קאמינא ומצוה לכתחילה שיהא מ"ש ודאי אחר טבילה שרי ללמוד ומכ"ש בק"ש ותפילה כדאיתא במשנה יעלה ויתכסה ויקרא דכיון דשרי כמ"ש ניתנה לט"י אסור לו לבטל מתורה אלא בגוונא דכתיבנא מצוה להדר וכמו שעשו במ"ת וכמ"ש ראוי' וכמ"ש ודוק:
מישך שייך לחג השבועות:
בגמ' אבל חכמים אומרים ו' עונות וכו' עד ת"ר בו' בחדש וכו' עיין במ"א סי' תצ"ד שהקשה קושיא חמורה איך אנו אומרים בחג השבועות שהוא ו' לחדש יום מתן תורתינו כיון דאנן פסקינן בי"ד סי' ק"ץ כחכמים דו' עונות טמאה והיינו ודאי כר' יוסי בד' עביד פרישה וכר' יוסי דאמר בשבעה בחדש ניתנה תורה לישראל דהא בהא תליא כדאמר בגמ' כאן וגם לעיל אמר בגמ' על ר' ישמעאל ור"ע דסברי כר' יוסי דבד' עביד פרישה ולא מצינו זה לר' יוסי רק שאמר בז' בחדש ניתנה תורה והיינו משום דע"כ הא בהא תליא וכמו שאסיק רבא כאן וא"כ האיך מצאנו ידינו ורגלינו וע"ש שלא תי' כלום לדידן דפסקינן בי"ד ו' עונות ואני אוסיף אף דל אנן מהכא קשיא הילכתא אהילכתא דהא משמע מדאמר ר' יוחנן אבל חכמים אומרים משמע דהכי הילכתא וקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו והוא שני הפכים כדאמרינן בגמ' וגם הלכה כסתם משנה דתני טמאה:
ונלע"ד לתרץ בטוב טעם אחר שנקדים מ"ש רש"י לקמן טעם אהא דאמר רבא בג' אמר להו מצות הגבלה והוא מברייתא לקמן משום דלא כתיב שם שום מצוה שדינן הגבלה מיום ד' איום ג' ע"ש והקשה תו' למה לא נאמר פרישה אמר להו בג' והגבלה בד' ע"ש שתירצו בדוחק דאדרבא יותר מסתבר לומר שפרישה הנאמר קודם בפסוק נאמרה קודם ולא להפך הסדר בפרשה אחת בלא טעם אמנם נ"ל שרש"י מתרצו שם במתק לשונו שכ' שם אהך דרבא הנ"ל בד"ה בתלתא אמר להו מצות הגבלה ואע"פ שיש עוד ג' ימים וכו' שהוא תמוה מאי שייך לכאן וגם מאי בעי בזה הלא הגמ' מקשה תכף ומתרץ כן לכן נ"ל שבא לתרץ ק' התו' למה לא נשדי מצות פרישה הקודם לקודם שהוא בתלתא לכך מפרש שא"א לומר כן דבשלמא עכשיו דלמחר אמר להו וקדשתם היום ומחר אף ע"פ שיש עדיין ג' ימים לק"מ כדמשני הגמ' דמש"ה הוסיף יום אחד מדעתו ואמר היו נכונים לשלשת ימים אבל אם נאמר בתלתא עביד פרישה לא מתוקם קראי אף אם נאמר דהוסיף משה שהרי לא הוסיף אלא יום אחד שאמר היו נכונים לג' ימים ואז הוי ד' ימים זה הוא לר' יוסי אבל לרבנן שפיר מסתבר למימר בד' עביד פרישה ובה' אמר מצות הגבלה שנוקים הקודם בקרא לקודם בימים והא דמסיים רבא אף לרבנן בה' עביד פרישה היינו אליבא דראב"ע לעיל דאל"כ ראב"ע כמאן אלא ודאי כרבנן וס"ל אליבייהו דבה' עביד פרישה כמו שאמר רבא גופא לעיל והוא מוכרח וגם איידי דנקט אליבא דר' יוסי הגבלה קודם נקט נמי כן לרבנן ואליבא דראב"ע אבל לחכמים אליבא דרבנן שפיר ג"כ דבד' עביד פרישה והא דנקט בברייתא לקמן הגבלה קודם הא אוקימנא לה כר' יוסי והא דנקט לעיל ר' ישמעאל כר' יוסי ולא כרבנן כיון דאפשר לומר כר' יוסי עדיף טפי שלא לעשות פלוגתא חדשה אבל ודאי לחכמים עדיף טפי שיסברו כרבנן דלא תקשי הילכתא אהילכתא ודוק כי נ"ל נכון:
עיין במהרש"א שהקשה מאי מקשה הגמ' ליטבלו בי שימשי אר"ע כמ"ש רש"י דילמא באמת מהכא יליף ר"ע ה' עונות ול"ל בהשכמה ירד וכ' ויש ליישב ונ"ל ליישב דגמ' מקשה ארב אדא בר אהבה דאמר בהשכמה ירד אמנם יש להקשות דילמא רב אדא ב"א אמר אליבא דחכמים דאית להו ואז צריך גם בהשכמה וגם ליל שבת כמ"ש רש"י לקמן וי"ל דאכתי לא אסיק אדעתיה מזה או י"ל ולפרש בזה דברי התוס' לעיל בד"ה בהשכמה עלה אליבא דר"ע איירי תירצו בזה קושית המהרש"א ר"ל דקים להו לגמ' דראב"א אמר זה לפרש דברי ר"ע ודוק:
אמנם י"ל בלא"ה אין מקום לק' המהרש"א אחר שנבאר למה נאיד רש"י מפי' התוס' שפי' אליבא דר"ע פריך ולמה לא פי' דגם אראב"ע ור"י פריך דיליף מהכא דקפיד אעונות אמנם נ"ל דס"ל לרש"י דמסברא אין לומר דקפיד אעונות כיון דכתיב ביום השלישי וכן היום ומחר וכן לג' ימים וקי"ל בכל דוכתי מקצת היום ככולו וקרא נקיט ימים אבל מהיקש דבהשכמה עלה וירד קרא מפיק מקרא דאל"כ למה ירד בהשכמה ולמה כתב ההיקש לכך לק"מ לדידהו רק לר"ע דנימא ע"כ שש עונות אבל שיטת התוס' שנכתב בסמוך שפיר מפרשים אף לדידהו מקשה ודוק:
בתוס' בד"ה וליטבלו ביני שמשי וכו' עד וליטבלו בצפרא דשבתא לא פריך אלא לר"ע דנימא דילמא בעינן שש עונות ר"ל דאינו ודאי די"ל דטבלו ליל שבתא והא שלא קיבלו תורה תכף משום לא מראש בסתר אך דילמא טבלו בצפרא ואיכא ו' עונות וכן מ"ש הספק לראב"ע ור"י היינו זה דליכא הוכחה ודאית אבל הוא תמוה בעיני בשלמא לראב"ע ור"י ליכא הוכחה ודאית אבל לר"ע דאית לי' בהשכמה ירד א"כ מוכח דצריך ו' עונות דאל"ה ל"ל לירד בהשכמה כמ"ש רש"י אכן נלע"ד שהתוס' ל"ל הך סברא דמש"ה ירד בהשכמה משום עונות אלא משום זריזות כמו בהשכמה עלה אלא דר"ע יליף כיון דבהשכמה ירד ואמר להו היו נכונים לשלשת ימים ודאי צוה להם לפרוש תכף והוי ה' עונות ממילא וילפינן משם וראב"ע ור"י ס"ל דלא ירד בהשכמה ולא הוי ה' עונות רק ג' ימים או ב' ושפיר מפרשים דגם לדידהו פריך כיון שהוי אז עוד עונה יליף מהתם ודוק:
אמנם תיתי מהי תיתי אחר שאנו רואים שיטת התוס' ורש"י מחולקים בזה אם נילף מהכא דאעונת קפיד קרא אין מקום לקושית מהרש"א דאם לשיטת רש"י ודאי לא שייך לומר דר"ע יליף מהכא דאעונות קפיד קרא דהא לא ס"ל להקשות כן אראב"ע ור"י ממילא גם טעמא דר"ע ליכא למימר מהכא ואם לשיטת התוס' ע"כ הוצרך לומר טעמא דר"ע משום בהשכמה ירד דהא אף אם נאמר טעמא דר"ע מהכא יוקשה אראב"ע ור"י ונצרך לומר משום לא מראש ויוקשה אר"ע מנ"ל דאעונות קפיד קרא דילמא משום לא מראש ודוק: ומ"ש המהרש"א ברש"י שפי' אגמ' שמקשה וליטבלו בצפרא דשבתא ול"ל לירד בהשכמה דדילמא להורות דקפיד אעונות שותא דידי' לא ידענא כיון דירד בהשכמה להורות שצריך עוד עונה וא"כ ודאי צריך כ"כ עונות כמו שהי' אז מהשכמה עד מ"ת שהוא ו' עונות דאל"כ מאי הורה כיון שלא הי' צריך עונות השכמה כמו שזה באמת טעם חכמים כמו שנבאר בסמוך תכף ודוק: ברש"י בד"ה אבל חכמים אומרים ו' עונות וכו' עד ולא מראש בסתר לחודי' ר"ל דבשלמא הללו הולכין וכו' שהוא סברא בעלמא לית להו אבל לא מראש בסתר שהוא קרא איך נוכל לומר שלית להו לכך כתב הגם שאית להו אבל לא משום זה לחוד אלא משום עונה ג"כ אבל לכאו' הוא תמוה מנא להו עוד טעם ולהורות עוד עונה כיון דאיכא טעמא דלא מראש אבל באמת לק"מ כיון דעכ"פ לא ינתן התורה בלילה משום לא בסתר א"כ אף בלא השכמה יהי' ה' עונות ולמה לי' לירד בהשכמה ע"כ להורות דבעינן ו' עונות כמו שיש מן בהשכמה עד מ"ת ואם לא ישכים לא יהא די עונות ודוק:
בתוס' בד"ה כתיב התם החודש הזה וכו' תימא דאהך קרא גופא פריך התם וכו' עיין במהרש"א שהקשה דילמא סמיך אהך דמסיק התם דיליף מדבר ממדבר וכו' וקמתי משתומם הא אסיק התם אקרא אחרינא שהי' בשנה השנית אבל זה הפסוק י"ל במסקנא דלשם שהי' ד' או ה' בירחא ואי משום שצריך לדרוש שתי שבתות חדא שמקב"ה אין לילוף כמ"ש התוס' בתי' וכן שם בגמ' דייק שהרי נביא וגם וכי אחר כך אין חיוב ודוק:
ברש"י בד"ה אין ר"ת בערוגה וכו' עד אלא מערוגה לתוך שדה גדולה והוא תמוה לכאו' מי דחקו לזה למה לא נאמר דוקא משדה לשדה כמו שמשמע פשוטו ודוחק לומר משום דר"י בסוף פי' כן חדא שגם שם י"ל כפי' הראשון שם וגם מאי שייך לכאן כבר פי' שם ונלע"ד שהוא מהכרח גדול והוא שרש"י אזיל לשיטתי' לקמן גבי ב' שורות קשואין וכו' היכא שהוא שדה אצל שדה אע"פ דליכא שום היכר ולא הרחקה רק שדה אצל שדה מותר וא"כ ל"ל כאן ראש תור אף שכתבתי שי"ל ג"כ כאן אינו רק שדה בפ"ע ומה שאמר ראש תור היינו משום שדרך סוף שדה להיות ר"ת להיות בסוף שדה אבל אין ההיתר מחמת ר"ת רק מחמת סוף שדה כעת אין נ"ל משמעות הגמ' ורש"י כן אלא נ"ל שהך ר"ת ירק היינו ערוגה או שורה אחת נכנס לתוך שדה גדולה לכך בעינן ר"ת וא"כ ודאי מן ערוגה לשדה מהני ר"ת והא דאמר אין ר"ת בערוגה היינו ע"כ מערוגה לערוגה לזה הוכרח רש"י לפרש כן והא שכ' רש"י או משדה גדולה לשדה גדולה היינו וודאי אף בלא ר"ת רק היכר שדה בפ"ע כמו ב' שורות ודוק:
בד"ה על פני כולה וכו' עד וזורעו מאחד המינין או ממין ששי והוא תמוה שאם שרי מין ששי למה מא' המינין ונ"ל שזה תלוי אם אמרינן יש ר"ת בערוגה שרי אף ממין הששי שיש היכר ואי אין ר"ת בערוגה אסור ודוק: בגמ' והא קמתערבי בהדדי פירש"י העלין וכו' עד שאין ביניהם אלא שני טפחים של גבולין והוא תמוה למה לי' למימר עירבוב העלין הל"ל והא ליכא שיעורא ובשביל זה פי' התוס' פי' אחר אמנם לק"מ שהרי רש"י שנה ושילש דליניקה לא חיישינן היכא דאיכא הכירא מכמה הוכחות וע"כ צ"ל מה שנתנו חכמים שיעור יניקה טפח ומחצה לכל זרע היינו משום כמו שמתפשט היניקה כן מתפשטין העלין מלמעלה ויהא עירוב מלמעלה כדאמרינן בעלמא גבי אילן ולכך פריך העיקר טעם והא קמתערבי העלין ודוק:
בתוס' בד"ה והא קמערבבו בהדדי וכו' עיין במהרש"א שהקשה מנ"ל להקשות דילמא טעמא דשמואל דלא גזר שמא ימלא וג"כ ס"ל אין ר"ת בערוגה והניח בקושיא ולענ"ד נראה מלבד דאין זה קושיא על הגמ' דקים להו דיש לגזור ג"כ י"ל דמוכח להקשות דאל"ה ליזרע ט' זרעונין וגם ליזרע ה' זרעונין בערוגה פחות מן ו' על ו' אלא ודאי משום דגזרינן כמ"ש תוס' לעיל בד"ה וקים להו ע"ש אלא מאי שמקשה בראשונה הוא קושיא טפי דמאי מקשה ולא יהא אלא ראש תור דילמא משום עירבוב העלין ותירוצו דחוק אמנם אחר שנדקדק בדבריהם אין כאן מקום התחלת קושיא ויתורץ גם קושיא הנ"ל והוא שהנה אנו צריכין לפרש דבריהם מאי מקשה שר"ת לא יהנה שהעלין מתערבין הא מביא ראי' ממשנה מפורשת הי' ר"ת נכנס וכו' אלמא דמהני א לומר דמקשה אמשנה גופא מאי שייך לכאן אכן ודאי צ"ל דמשנה מיירי משדה שלימה של ירק שנכנס ראש תור ממנה לשדה שלימה אחר ודאי אף שבקצה השדה הוא עירבוב העלין לא חיישינן כיון שניכר שהוא משדה אחר רק בערוגה מקשה שפיר שכל העלין מעורבין ואין ניכר הראש תור וזה בעצמו טעם רב שאמר אין ראש תור בערוגה שכיון שמעורבין כל העלין ומקשה אשמואל מ"ט לא אמר כרב שאין ר"ת בערוגה שסברתו נכונה שקמערבבו העלין ומשני בנוטה וכו' ורב לא סבר ליה שיהנה זה וא"כ אין כאן מקום התחלת קושית מהרש"א כלום שמתחלה מקשה בתוקף לא יהא אלא ר"ת אף אם העלין מעורבין דהא חזינן משנה מפורשת דשרי דהא לא אסיק אדעתי' ודאי לחלק בין שדה לערוגה אבל בתר דמשני לרב אין ר"ת בערוגה והיינו משום עירבוב מקשה שפיר לשמואל למה יהא ר"ת בערוגה והא קמערבבו וכו' ור"ל שסברת רב נכונה ומשני בנוטה וא"כ מתורץ ג"כ קושיתו הנ"ל דאדרבא אם נאמר דפליגי בר"ת בערוגה י"ל בנוטה אבל אם נאמר דפליגי בגזירה שמא ימלא יושאר בקושיא במאי פליגי ולמה לא גזר שמואל ודוק:
בגמ' ור' יוחנן ועוגל וכו' להך לישנא ברש"י לקמן דגם ר"י ס"ל אין ר"ת בערוגה צ"ל דעיגול מהני טפי שניכר להדיא שהוא שדה בפ"ע ולא הוי עירוב עלין כמו בשורה אחת ולכך אפי' זורע הקרנות והחצי טפח ג"כ שרי לרש"י כיון שהוא בפ"ע ודוק: