לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף פה.
ברש"י בד"ה וקי"ל לרבנן וכו' עמ"ש במשנה פירושו שלא יסתור ממה שמפרש במשנה שזורע כל הרוח אלא שכ' כאן שלא תימא כהמפרש שאינו זורע רק גרעין א' ובקרן ובעינן הרחקה טפי מג"ט ע"ש ומה שסיים ומיהו הפרש וכו' עד דליכא היכרא וכו' ר"ל גרעין אמצעי מאמצע שברוח כנגדו כיון שממלא כל הרוח ומ"ש גבי ראש תור איכא היכרא ר"ל שהוא שדה בפ"ע דומיא דב' שורות לפירש"י ולא משום חידוד כפי' תוס' כמ"ש לעיל במשנה ולכך אע"פ שסיים לקמן אין ר"ת בערוגה היינו אם ליכא היכר אלא שהוא ערוגה בפ"ע לא מהני אלא בשדה כמ"ש רש"י לקמן דערוגה בפ"ע לא ניכר והוי שדה א' והוי עירבוב כמו שורה אחת וכו' אבל ברוחות שאיכא היכר מהני אף בערוגה עצמה כמ"ש רש"י במשנה והוא קיים אף למסקנא הכא וזה שכ' אפי' אם בא לזורעה כנגד באמצעיתה זורעו וכו' ר"ל וא"כ שפיר מיירי שזורע את כל הרוח ועמ"ש במשנה בזה ודוק:
ומ"ש ואע"ג דלענין כלאים וכו' עד ולא חיישינן ליניקה וכו' ר"ל וא"כ לא ליבעי ו"ט אף בגרעין אמצעי ולא קשה לפירושו ליזרע גרעין א' בקרן ולא ליבעי ו"ט כבר תי' במשנה דקמ"ל רבותא טפי בו"ט דשרי ליזרע את כל הרוח וכבר הארכתי מזה במשנה ולק"מ לפירש"י כל הק' של תוס' בד"ה וקי"ל לרבנן ע"ש שכתבתי באורך ועיין בתוס' בד"ה הנ"ל ודוק היטב ותמצא כדברי דלשיטת רש"י כמו שביארנו לק"מ:
בתוס' בד"ה וקי"ל לרבנן וכו' עד ואומר ר"ת דשוחקת הן ואו' ר"י דה"נ גמירי וכו' הוא תמוה חדא דהל"ל ועוד אור"י וגם מעיקרא מאי קשיא להו הלא רש"י פי' כן דעם הזרע שיערו וגם מאי זה תי' דשוחקת הן אכתי קשה כיון דמקום הזרע ממעט לא הוי שוחקת וכל מדות כלאים בעינן שוחקות ונ"ל לפרש שלילות דבריהם שהוא תי' אחד והוא שתוס' ראו פירש"י שעם הזרע שיערו אלא שהוקשה להם מנא לן להקל כל כך דהא לאו הל"מ אלא שיעור ששיערו הבקיאים בעבודת הארץ ששיעור יניקה ג"ט וכי נאמר ששיערו שיעור יניקה ג"ט פחות מעט הלא כל שיעורי חכמים הוא ממוצע ולא פחות מעט ומנ"ל להקל ולמה לא שיערו כאן גם כן במילואו כמו בכ"מ אלא ודאי דקדמונים סתם שיערו ג"ט כמו בכ"מ ואזלינן בי' להקל שהוא עם הזרע ומנ"ל להקל ואפשר דרש"י אזיל לשיטתי' שכתב שכלאי זרעים הוא דרבנן לכך אזלינן בי' בספק להקל או טעם רש"י כמו שנבאר בסמוך וזה נראה דוחק לתוס' ותוס' אזלי לשיטתייהו שהוא דאורייתא לכך הוקשה להם ותירצו דמדות כלאים שוחקות הן מספק דאזלינן בי' לחומרא כדאמרינן בריש עירובין וגם אומר ר"י די"ל דהכי גמירי וכו' וא"כ הוי כמו ס"ס דשרי ודוק:
וע"פ פירש"י יש לבאר דברי הגמ' שמקשה ומנא לן דהא דקים להו לרבנן וכו' מ"ש כאן מכולהו שיעורין ששיערו חכמים וגם בריש ר"ה אמר כל שיעורי חכמים כך ומביא ראי' אחרת שהיו החכמים בקיאין אלא משום דרש"י פי' שהכי שיערו בפירוש בודאי עם הזרע ג"ט וא"כ עיקר שיעור יניקה ג"ט פחות פורתא וזה שאני מכל שיעורין ששיעורו במילואו ולא פלוג וא"כ שפיר מנ"ל לשער כל כך דוקא בציר פורתא משונה מכל שיעורי חכמים אלא ודאי דהבקיאין הבינו כל כך שדוקא בציר פורתא צריך ומנ"ל דמילתא הוא לסמוך עליהם משא"כ בשיעורי חכמים ששיערו מטעם שעמם אנו מצוין לא תסור אלא ששיעור זה הוא רק מבקיאין דשיעורי חכמים אין כן וק"ל: ברש"י בד"ה אמר רב ערוגה בחורבה שנינו וכו' עד שהרי לא פי' לך אלא וכו' ר"ל דודאי משכחת גם בין הערוגות וא"צ לעשות בשביל זה חורבה כל השדה שיכול להרחיק בין הגבולין טפח אלא שרב לא אמר רק דבחורבה שנינו ר"ל שיש לפ' המשנה מנין לערוגה בב' פנים או שמיירי מהיתר ערוגה אחת בשדה או שמיירי מכל ערוגות שבשדה וקראו לשון יחיד לשם ערוגה כולל ור"ל מנין שכל ערוגה שבשדה זורעין בתוכה ה' זרעונין ע"ז קמ"ל רב דלא מיירי אלא מערוגה א' בשדה כגון בחורבה ואם בין ערוגות צריך הרחקה דאי מתני' מיירי מכל ערוגות אמאי לא קאמר נמי וטפח בין ערוגות וע"ז מקשה שפיר והאיכא מקום קרנות כפירש"י והא דלא קבע מקום הזרע ברוחות דהא נקט סתמא על ד' רוחות והיינו מסתמא דמרחיק כשיעור ואם הוא בקצה שדה ממלא כל הרוח ואם לאו זורע רק כשיעור ואע"ג דרש"י הוכיח לעיל מדלא קבע מקום לזרע היינו כל זמן שלא ידעינן שיעור יניקה כמו שפירשתי לעיל דברי רש"י והוי לי' לקבוע מקום כדי שנדע שיעור יניקה משא"כ הכא שכבר ידעינן שיעור יניקה מן אחת באמצע וא' ברוח כמ"ש רש"י לעיל שפיר נקט סתמא על ד' רוחות כנ"ל:
ובזה מדחה רש"י ג"כ פי' התוס' דאי מיירי בערוגות הרבה במשנה כנ"ל ועביד להו בקרנות אמאי לא קבע להו גבול למעבדינהו בקרנות דוקא כמ"ש רש"י לעיל וכאן וטפי ניחא לי' להרחיק כל גבול טפח מלעשות כמ"ש התוס' ולהחריב השאר ואפ"ה לא מתוקמא הכי כמ"ש רש"י וגם שאר דוחקים הנופלים על פי' תוס' כמו שנבאר אלא שהתוס' נאדו מפירש"י משום קושית שכתבו בסוף אמנם לפי מה שנבאר בעזה"י פירש"י על נכון מכל הדיקדוקים וקו' פירש"י יותר מתבאר לפשט הגמ' ודוק:
בגמ' והאיכא מקום קרנות הוא תמוה לפירש"י כמ"ש התוס' לבסוף אף שרש"י לפי פשוטו רוצה לפרש שר"ל לצד הקרן הוא דחוק ורחוק וגם מאי שמתרץ גמ' בממלא את הקרנות הוא תמוה מאד לפירש"י כמו שכתבתי במשנה ולפי' תוס' ניחא וכן מאי שפי' רש"י כאן פי' אחר מהמשנה הוא תמוה כמו שכתבנו הכל במשנה וע"ש גם מה שפירשתי ותרצתי הכל על נכון בס"ד: אמנם כאן נ"ל לפרש עוד פי' יותר קרוב לפשוטו לבאר הכל בדרך יותר נכון והוא דבאמת המקשה ודאי הוי מפרש כפירש"י במשנה ועל זה סמך בנינו להקשות ולכך פירש"י כן במשנה כדרכו בכל הש"ס דפי' לפי סברת המקשה קודם מסקנא והוא שלא יכול להקשות כפשוטו דילמא בין ערוגות וזורע רק בט' ומחצה בכל רוח ובהכי מיירי משנתינו נוכל לומר בשביל הכי לא פי' רב כן דהוא מפרש על ד' רוחות הערוגה היינו בכל הרוח הוא ממלא חדא דכן משמע הלשון וגם מדלא קבע גבול אע"ג שרש"י מבארו וכמ"ש אני י"ל דדחיק לו לרב לפרש כן אע"ג דהמפרש במשנה רוצה לומר רק גרעין אחד בכל רוח ג"כ ניחא הלשון ה' זרעונין היינו גרעין או לכל רוח הוא ממלא כמ"ש רש"י אבל לומר דזורע דוקא חצי הרוח אינו במשמע הלשון על ד' רוחות סתמא לכך השכיל להקשות והאיכא מקום קרנות ר"ל שבמקום הקרנות ממש ודאי אינו יכול לזרוע כמ"ש רש"י משום דזרע מה שיזרע בקרן יהא מעורב עם זרע הרוח אחר בלי היכר ואפ"ה נקיט סתמא ד' רוחות וע"כ משום שסמוך על סתם דלא ליהוי כלאים בלי היכר א"כ ה"נ י"ל דזורע רק בט' ומחצה ונקט סתמא משום דאם הוי בין ערוגות ע"כ מניח השיעור כמו א' באמצע ומנ"ל בחורבה שנינו וע"ז משני שפיר תי' ראשון דרב מוקי בממלא את הקרנות ולעולם לשון רוחות הוא דוקא דב' רוחות הוא ממלא וב' רוחות גרעין ג"כ א"ש דה' זרעונין הוי כך או גרעין א' או ממלא את הרוח אבל לזרוע חצי רוח אינו במשמע וע"ז מקשה אמשנה גופא למה לי' למלאות רק ב' רוחות ולעשות חורבה סביבה הרי טוב יותר ליזרע גם מאבראי סביבה ולא לימלא מגואי רק חצי הרוח בכל רוח וליזרע לפ"ז בתוכה טפי וגם סביביו ולכך הדר בי' מתי' ראשון ותי' תי' אחר דגזרינן שמא ימלא ולפ"ז שפיר מתפרש טפי כפירש"י דזורע כל הרוח לבר מקרן לבד די"ל דשם לא גזרינן כיון שהוא בערוגה עצמה ונמצא קיים פירש"י אף לפי המסקנא אף שיכול לזרוע ג"כ כמ"ש רש"י בממלא את הקרנות הכי עדיף טפי ודאי שזורע כל הד' רוחות וגם הוא רבותא טפי ומש"ה לא תני ט' זרעונין כמו שכתבתי לפירש"י במשנה וכן לשמואל כשאינה בין ערוגות קיים פירש"י וכמ"ש במשנה ודוק:
ודאי לפי' זה שכתבתי היינו יכולין לומר אף ראש תור שכ' רש"י במשנה לפי פשוטו דוקא שיש היכר ואף דמסיק אין ראש תור בערוגה י"ל דרש"י פי' במשנה רק לפי ס"ד דמקשה ואז לא הוי ס"ד דאין ר"ת בערוגה ובמסקנא י"ל דפי' כפירש"י הכא דזורע ב' רוחות וכן לשמואל זורע רק חצי הרוח אלא דבאמת פירש"י קיים אף בר"ת כמ"ש דמיירי באין שום היכר אלא שהוא שדה בפ"ע ובזה קאמר אין ר"ת בערוגה והוא מוכרח בגמ' כמו שנבאר אבל ביש היכר ודאי שרי אף בערוגה כמו שמוכרח לפירש"י בגמ' כמה פעמים כמו שנבאר בעזה"י וא"כ למה נדחה פירש"י מהמסקנא כיון שהוא קיים אליבא דמסקנא ג"כ ודוק:
נלאיתי לכתוב יותר מה שחדשתי ת"ל במסכת כולה עד גמירא וכן הרבה מסכתות שלמדתי בישיבת תלמידים מחמת עול ציבור כי יבאו אלי לדרוש את משפטם וגם שאר צרכי ציבור ועול תלמידים שהעמדתי ת"ל רוב האומרים כלה דבר יום ביומו ולא כתבתי אלא מעט לעת הפנוי:
אמנם עתה בשנת תקו"ם תרחם ציון כאשר ניטלה הוד תפארת דתה"ק. וידידי אוה"נ צמיד לבי החסיד המנוח מוהר"ר אלימלך זצלה"ה זי"ע ועכי"א נסתלק ועלה למרום. וארא כי הגלות מתגברת עלינו והתורה נתמעטת בכל יום ויום בעוה"ר. קבלתי עלי כל מה שיעלה על רעיוני הן בהקיץ. הן בשינה. אכתוב על הנייר שיהי' לזכרון לדורי דורות. ומן השמים יעזרינו לגמור על מסכת זו ועל שאר המסכתות ויגדל תורה ויאדיר בב"א: