לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף פב.
ברש"י בד"ה אמר ר"ע מנין וכו' ועי' בתוס' מה שהקשו עליו ופירשו משום קראי דאסמכתא ע"ש ולענ"ד נראה אדרבא פי' התוס' דחוק דאטו ליכא יותר קראי דאסמכתא בכולי ש"ס וגם לאו כולהו אסמכתא הרי פולטת ש"ז ודאי לאו אסמכתא וצריך לדחוק כמו שנבאר וגם קרא דספינה כמ"ש מהר"מ ותירוצו דחוק אלא שתרצתי בקונטרס הדרשות שלי באריכות ע"ש וגם יש עוד אלא שאין להאריך וקושיתם נ"ל אחר שנבאר לפרש דברי התוס' בתירוצם כן נמי יתפרש דברי רש"י והוא שכ' התוס' וקרא דתזרם הוא סמוך לקרא דלעיל וצריך לפרש שכ' זה שלא יקשה עכ"פ למה לא התחיל במנין דשבת ובתירוץ בתרא לא סגי דא"כ לא הוי למיתני אלא זה המנין דהכא כן הוא מוכרח לפי' התוס' ועפ"ז נאמר גם לפירש"י דנקט משום מנין דשבת והא דנקט להו הכא ולא בפר"א וגם לא התחיל בהך דשבת היינו משום דקרא דתזרם הוא סמוך להך דלעיל כמ"ש התוס' ג"כ וק"ל:
ברש"י בד"ה במשא אדם הנושאה ר"ל אע"ג דבנדה יש ב' מיני משא או אדם או כלים אפי' י' זע"ז אם ראוין למשכב ומושב וגם כל הנישא ע"ג אפי' אין ראוין למו"מ כדתנן לקמן מ"מ הכא בע"ז לא שייך להקישו לנדה אלא בדבר דשייך בה דהיינו משא אדם אבל משכב ומושב לא שייך גבי ע"ז וכן הנישא ע"ג נדה לא שייך גבי ע"ז דהתם היינו שנדה נושא אותם משא"כ בע"ז ורש"י מוכרח לפרש כן שהוא מוכח בהוכחה גדולה מהגמ' לקמן דא"א גם מו"מ בכלל משא וכן הנישא ע"ג א"כ מאי פריך בגמ' אליבא דמאן דמטמא בע"ז במשא ולוקשה לנבילה הא בנבילה לא טמא אלא אדם הנושאה אלא ודאי אם מקשינן לנדה לענין משא לא קאי אלא אאדם הנושאה דשייך בע"ז ודוק: אלא דקשה דברי רש"י אהדדי דבמס' ע"ז דף מ"ז ע"ב פירש"י בהדיא במשא לכלים שתחתי' ע"ש וגם הלימוד כ' שם רש"י מפשטי' דקרא וכל הנוגע וכו' וכאן בגמ' הוצרך להאריך רש"י בלימוד דנדה מטמאה במשא וצ"ע: וע"כ צ"ל דשם פירש"י אליבא דמסקנא דהכא אליבא דרבה אליבא דר"ע שאפי' באבן מסמא מקשינן לטמא ושם ודאי אפי' כלים טמאין כמ"ש רש"י לקמן והכא פירש למשא לחוד בלא אבן מסמא דהא הוא פלוגתא בין משא לאבן מסמא משא"כ התם דא"מ אליבא דרבה הוא בכלל משא ולכך נקט התם דרשה הפשוטה לכלים לחוד מה שאין כן הכא דקאי דוקא אדם צריך לימוד ארוך ודוק: ברש"י גרס כותלו סמוך לע"א ונ"ל שהוא מוכרח מדנקט בסיפא אבניו ועציו וכו' ולא ברישא ואדרבא משמע ברישא דמותרין דנקט כונס לתוך שלו ובונה משמע אף באבנים אלו אלא ודאי דרישא מיירי שהי' כותלו כולו שלו ולכך לא אסור דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו משא"כ בסיפא שהי' חצי כותל שלהם לכך חלק שלהם אסור ומטמא דמיירי שהבית עצמו נעבד כדפירש"י בע"ז ולכך אף שלו אסור לרש"י דאין ברירה כמ"ש רש"י לקמן ודוק: