לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף פא:
ברש"י בד"ה מהו להעלותן וכו' עד לטירחא יתירתא ועיין בתוס' מה שהקשו עליו ונ"ל לפרש גם דברי רש"י כעין פי' התוס' שלשון טירחא יתירה היינו שלא לצורך שהי' יכול להכין מאתמול או שיכול לפנות ע"ג קרקע וע"ז משני שפיר אדם קובע מקום לב"ה וכו' וכמ"ש רש"י שם בתמי' וכו' ע"ש וק"ל:
בגמ' אמר אביי פרפיסא הואיל ואתי לידן נימא ביה מילתא וכו' ע"ש והוא תמוה דמשמע שהיא מילתא חדתא והיינו ממש הך דרב כהנא ע"פ פירש"י ותו' אמנם לולא דברי רש"י נ"ל לפרש גם לשון מחייב שהוא דחוק לפירש"י ע"פ מ"ש התוס' בד"ה והניחו וק' לר"י וכו' ע"ש עד ונראה לר"י דשמעתין לית ליה דיחויא דרבא והיינו ודאי ר"ל רב פפי ורב כהנא אבל אביי משמע בכולי ש"ס היכא דלא פליג עלי' מסתמא ס"ל כוותי' לכך אמר מחייב משום תולש והוא חייב ממש כמ"ש רבא שגם רבנן נמי מודי היכא דמיפסק אוירא ורש"י לא רצה לפרש כן שלא נימא דפליג אכולהו אמוראי דלעיל אבל כיון דאשכחן שגם רבא פליג אדרבא יש לנו לומר שגם אביי סבר כרבא וחייב ממש ושפיר שייך הלשון הואיל ואתי לידן שהם אמרו לפי מאי דסבירא להו נימא בה מילתא חדתא לדידי לפי מאי דסבירא לי וכן יש לפרש המשך לשון התוס' שכתבו כדפירש בקונטרס וע"ז כ' שלפ"ז ק' לר"י לכך נראה לר"י וכו' וא"כ א"צ לדוחק פירש"י ודוק:
ברש"י בד"ה קמ"ל דלא אי משום סכנה אי משום כשפים לכאורה משמע דמשום כל חד לחודא אסור ואו או קאמר דהיינו באוגני כלים דליכא סכנה אסור משום כשפים אבל קשה טובא לפ"ז ר"י דלא כמאן דהא אף רב הונא בסמוך מודה באוגני כלים וגם היאך מפרש הברייתא ול"ל דר"י תנא ופליג גם אברייתא דמנ"ל לרש"י לפרש כן ולדחוק דילמא מיירי בלאו אוגני וכרב הונא ולא פליג אברייתא לכן נ"ל ברור לפרש לשון רש"י דה"ק משום תרי טעמי דאית בי' אסור סכנה וגם כשפים ואדרבא בא לפרש שלא תקשה כיון דאמר גמרא מאי כשפים משמע משום כשפים לחוד אסור וא"כ פליג אבריי' לכך מפרש משום כשפים לחוד הי' מותר רק כיון דאית בי' תרי טעמי דוקא אסור ודוק:
סליק פרק שמיני. בעזרת אשר בחסדו תמיד מאמציני. והוא זורה ארחי ורבעי. יסייעני לגמור מהרה פרק תשיעי. פרק תשיעי