אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף עג:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף עג:

דף עג.

בתוס' בד"ה משום זורע אין להוכיח וכו' דהא לא קאמר וכו' הלשון דהא קשה מאד דלכאורה אינו מוכרח אלא דיש לפרש והל"ל די"ל דה"ק שאם התרה כמו שכ' לקמן אמנם כד דייקת א"ש דגם יל"ד מ"ש אבל בריש תולין משמע קצת וכו' מאי אולמי' דשם מכאן כמו שיש לדחות כאן כן שם כמ"ש התוס' בעצמם אח"כ אמנם א"ש הכל דע"כ תוס' לא פירשו כפירש"י אמשום זורע שלענין חיוב אחד אתי לאשמועינן דא"כ לא התחילו כלום אלא שהתוס' לא רצו לפרש כן או כמ"ש המפרשים דזה כבר אשמועינן או נ"ל דלשון משום לא משמע להו כן אלא דהחיוב הוא משום מלאכה דזורע להתרות בו כן וא"כ ע"כ א"א לפרש שצריך להתרות בו משום זורע דהאיך שייך לומר בנוטע שצריך להתרות בו משום זורע הא נוטע גופא הוי אב כמו שאסיק דמבריך וכו' חייב אם התרה משום נוטע וקושית הגמ' לא קאי אלא אמבריך וכו' אלא ודאי משום זורע היינו אם התרה בו משום זורע חייב ומשום איהו גופא נמי חייב כן נמי יש לפרש במבריך דמשום איהו גופא נמי חייב כיון דמוכח כן גבי נוטע והגמ' לא מקשה אלא אמבריך דחייב נמי אם התרה משום נוטע והוצרך לשנות אף אבל משום איהו גופא גבי מבריך יש להסתפק אלא דמכאן אין ראי' ודאי דא"א לפרש דוקא משום זורע או נוטע וכמ"ש אמנם שם יש לפרש דדוקא קאמר יש קצת ראי' אלא דיש לדחות ודוק:

בא"ד ועוד ראי' דבריש ב"ק וכו' והוא תמוה כמ"ש המהרש"א דאפי' לפי' התוס' דאם התרה משום אב חייב נמי קשה ומ"ש המהרש"א הוא תמוה דהא עיקר ראיות התוס' הוא מן משמר דאם התרו בו משום בורר חייב ומשום מרקד פטור דהוי כמלעיג ובהדיא אמרינן הכא היינו בורר היינו מרקד ואפ"ה הוי מלעיג כיון דלא הוי אב דידי' וכן בכותש היינו משום דהוי תולדה דדש ואם הוי אב כמו שמשמע מפירש"י ודאי אינו חייב אם התרה משום דש כיון דהוא אב בפני עצמו ומה שהביא ראי' ממיסך ואורג אינו ראי' כלל כמ"ש התוס' בעמוד שלאח"ז בד"ה אע"ג דאיכא שהם היינו אב ממש וכן מנפץ ואינך אבל כותש וכן בורר ומרקד הם שני דברים אלא שדומה לכך הוי או תולדה או אב בפ"ע וכן כל תולדת ע"כ לאו היינו ממש האב שא"כ הוי אב ההוא ממש כמ"ש רש"י בנוטע וכן במיסך ואורג וא"כ ע"כ אי לא הוי תולדה לא הוי חייב אם התרה בו משום זה שהוא אב שהוי כמלעיג כמו בורר ומרקד וא"כ הדרה קושיא לדוכתי' והמהרש"א עירבב הדברים מאי שאינו דומה לדומה כלל ודבריו צ"ע אך דברי התוס' נלע"ד לתרץ בטוב טעם דלכאורה ראיות התוס' הוא תמוה דמאי ראיה מר"א לרבנן לר"א אין שייך לחייב אם התרה לתולדה משום אב דלר"א הוי ב' מלאכות דהא חייב ב' אם עשה אב ותולדה וכי יסבור ר"א שאם עשה מלאכה א' ב"פ בהעלם א' שחייב שתים אלא ע"כ משום דמיקרי ב' מלאכות והוי התראה ממלאכה אחרת משא"כ לרבנן דס"ל דאם עשה אב ותולדה חייב א' והטעם כמ"ש רש"י בריש פרקין דהוי כעושה וחוזר ועושה ע"כ דהוי כמלאכה אחת לכך אם התרה בו משום אב חייב וא"כ שפיר מקשה הגמרא שם לר"א דמחייב אתולדה במקום אב ע"כ אם התרה משום אב פטור אמאי קרי ליה אב אלא שהתוס' שפיר הביאו ראי' לדחות סברא זו דאם נאמר שאם התרה אתולדה משום תולדה גופא פטור רק משום אב הוא דחייב ע"כ לאו טעמא משום מלאכה אחת או לא דאין לך מלאכה אחת יותר מהיא עצמה ואפ"ה פטור וע"כ משום איזה לימוד או מסברא דצריך להתרות בו הטעם משום מאי הוא חייב דידוע שאין בתורה אלא ל"ט מלאכות שבמשכן ואם התרו בו משום תולדה גופא לא ישגיח משום שיודע שאינו נאסר רק מאי שהוי במשכן לכך צריכין להתרות דגם זה הוי במשכן שאב שלו הוא מאי שהוי במשכן ובכל זה אין חילוק גם לר"א דגם הוא ודאי ס"ל דאבות לא הוי רק מאי שהוי במשכן והתולדה חייב משום שהוא מעין אב וע"כ גם לר"א היה צריך להתרות דוקא משום אב ומאי מקשה שם בב"ק אבל אם נאמר דגם אם התרה משום התולדה חייב אלא דאם התרה משום אב נמי חייב ע"כ הטעם משום שהוא מלאכה א' ולא הוי מלעיג משא"כ באב אחר הוי מלעיג ודאי לר"א גם משום אב שלו הוי מלעיג ופטור ואין ראי' מר"א לרבנן ושפיר מקשה שם ודוק היטב כי הוא נכון לענ"ד כפתור ופרח:

בתוס' בד"ה מפרק פירש"י וכו' עד ונר' לפי' הקונטרס דהלכה כר' יהודא ר"ל דיש דישה אף שלא בגידולי קרקע וא"כ מתורץ קצת מה שברייתא לעיל אתיא כר"י ולא כרבנן לפירש"י כיון שהלכה כן והא שלא הביאו ראי' מזה שהלכה כר"י אינו ראיה אף דברייתא אתיא כיחידאי שיהא הלכה כן אלא דלכאורה קשה אמאי לא הביאו ראיה דהלכה כר"י מרבא דלעיל דפליג עם אביי וסבר גבי כנף מילחא דיש עימור אף שלא בגידולי קרקע וה"ה לדישה דמ"ש זה מזה כמ"ש כל הפוסקים והלכה בכולהו ש"ס כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם אמנם כד מעיינת לק"מ דהא רבא גופא אמר לקמן גבי דישה טעמא דרבנן אין דישה אלא בג"ק ומשמע ודאי דסבר כן כמ"ש כל הפוסקים בפרט אם נאמר דהלכה כרבנן ויקשה דידי' אדידי' כמ"ש הרמ"ך וצ"ל כמ"ש הכ"מ על ק' הרמ"ך דגרסינן הכא רבה כדמשמע מדברי המגיד ע"ש או נאמר בתר דשמעה מאביי הדר בי' שם וא"כ בין כך ובין כך אין ראי' דהלכה כר"י אמנם בתר דהוכיחו תוס' משם דהלכה כר"י ודאי א"ש הכל דרבא כאן פסק ג"כ כר"י ושם אמר טעמא דרבנן וא"צ לגרוס רבה אמנם כל זה הוא דוחק גדול ולרמב"ם שיטה אחרת בזה ולשיטתו נלע"ד לתרץ הכל חדא דדוחק לפסוק כר"י ולא כרבנן וגם רבא דרבא קשה וגם לפי כל הגירסות קשה דפליגי רבא ואביי בפלוגתא דר"י ורבנן ונקדים מאי שתמהו על הרמב"ם שפסק אין עימור אלא בג"ק שפוסק כאביי ולא כרבא ומפני זה גרס המ"מ רבה וק' לשבש הגירסא וגם פסק אין דישה אלא בג"ק ואפ"ה פסק החולב חייב משום מפרק וכ' המ"מ והוא מוכרח דס"ל כמו הה"א שכ' התו' דבהמה מיקרי ג"ק כמו במעשר וצ"ל ק' התוס' דשם גבי פועל איכא לימוד מיותר בעינן ממש דומיא משא"כ בתולדה דבעינן רק מעין אב דאי הוי דומה ממש הוי אב זה וגם בהמה הוי עכ"פ מעין ג"ק כמו במעשר אמנם מנ"ל לפסוק כן ונ"ל דאדרבא הוי גרס רבא והוי קשה לו רבא אדרבא וגם וכי יפלגו בפלוגתא דתנאי ר"י ורבנן ע"כ פירש הוא דודאי לתרווייהו אית להו אין עימור ודישה אלא בג"ק אלא דפליגי בסברת התוס' שדחו אם גם בהמה מיקרי ג"ק לענין זה דהא כמו דבהמה הוי ג"ק לענין מעשר כן נמי מים ומלח כמו שמוכח בעירובין דממעט להו ממעשר משום דלא הוי מזון וגם אם נתן לתוכו שמן מותר לקנותם ש"מ דהוי ג"ק וגם סברא הוא דבהמה מיקרי ג"ק שגדל ע"ג קרקע וכן מים ומלח רק דגים גדל ע"ג מים לא הוי ג"ק ורבא סבר דזה הוי ג"ק ואביי סבר כמסקנת התוס' דלא הוי ג"ק וא"כ הרמב"ם פוסק כרבא לכך חולב חייב משום מפרק וגם מעשר חייב גבי מילחא כרבא דהא לא כ' דפטור אלא כ' אין עימור אלא בג"ק וכ"ע סברי כן וא"צ לשבש הגי' והלכה כרבנן ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה