אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף עג.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף עג.

דף עב:

במשנה אבות מלאכות מ' חסר אחת יל"ד אמאי לא תני שלשים ותשעה כמו שנקט ר' לעיל אלו ל"ט מלאכות וכן בכ"מ ונ"ל לתרץ בטוב טעם ע"פ מ"ש בגמ' בדף שלאח"ז ולחשוב נמי כותש וכו' עד מחוורתא כדאביי ועיין במהר"מ שכ' ע"פ פירש"י והוא מוכרח שבאמת גם כותש הוי אב מלאכה והוא בכלל דש אלא דתנא לא נקט לה בהדיא משום דנקט סדר דפת והוא תמוה א"כ הוי מ' מלאכות ובכולה מכילתין משמע דכ"ע סברי דאבות אינו אלא ל"ט וע"ש בחידושינו מ"ש לתרץ בטוב עכ"פ העולה דהתנא מסופק אם מפיק חד מהנך או מפיק כותש וא"כ אם לא עביד אלא ל"ט דהיינו בלא כותש אינו חייב אלא ל"ח חטאת דשמא אפיק חד מהנך וכן אם עביד כותש ולא חד מהנך נמי אינו חייב אלא ל"ח דשמא אפיק כותש אלא דוקא אי עביד ארבעים דהיינו כל הנך וגם כותש שהוא בלשון התנא בכלל דש אז הוא חייב חסר אחת ודוק:

ועפ"ז מתורץ תמי' גדולה ברש"י בעמוד שלאח"ז שכתב מנינא ל"ל וכו' וניחזי אי ארבעין נינהו והוא תימה גדולה מאי בעי כאן ארבעים וגם המנין גופא שכתב וניחזי גם לעיל בריש פירקין הוא מיותר דמאי נ"מ בזה וע"ש מ"ש לתרץ בטוב ב' פנים אמנם כאן שכ' ארבעים הוא תמוה ולמ"ש א"ש אחר שנאמר שגם התירץ א"ש טפי למ"ש דמאי שאמר ר"י דבא להשמיענו שחייב על כל א' ואחד לא מישתמע זה ממנין דמה לי מנין אבות או מנין חטאת ורש"י לעיל דחק לפרש דמשמיענו כמה חטאת יכול להתחייב אמנם אינו מתורץ ולפמ"ש א"ש דלכאורה לא מקשה כלום מנינא למה לי הא טובא אתי לאשמועינן דאינו חייב אלא א"כ עשה ארבעי' ואז חייב חסר אחת וכנ"ל אבל הוא טעות דא"א דעל כולן אינו חייב אלא אחת אין נ"מ בזה דאם עשאו בפ"ע אפי' הוי תולדה חייב ואם עשאו עם אחרת בין כך ובין כך אין חייב אלא א' לכך באמת קאמר ר"י שאם עשאן כולם חייב על כל א' ושפיר תנא מנינא לאשמועינן זה שכתבתי דאין חייב ל"ט אלא אם עשה מ' חייב חסר א' וכמ"ש והוא מדוקדק ברש"י ולפ"ז מתורץ ג"כ דברי רש"י הנ"ל שק' לרש"י אף אם אינו חייב אלא א' עכ"פ מיקרי אבות הואיל וחשובין כדאמר בריש ב"ק וקמ"ל נמי דבהנך ארבעי' הוא חסר א' דלא מיקרי או כותש או חד מהנך לכך פירש"י אף בלא מנין ידענא זה דניחזי דלא מנה ארבעים והוי קשה אמאי תני הנך ולא כותש ונתרץ נמי כן ע"כ דהא עכשיו נמי מסברא ידענא אכותש דלא חשבו ומתרץ כמ"ש ודוק:

בתוס' בד"ה הקושר והמתיר צ"ע אי מחייב במתיר שלא ע"מ לקשור וכו' ולפי מה שפירש"י וכו' אבל ר"ח פי' וכו' עד ולפ"ז וכו' עד וצ"ע לכאורה הוא תמוה דא"כ מוכח דבעי ע"מ לקשור ומ"ש המפרשים שמסופקין אם עיקר כפירש"י או כפי' התוס' והוא תמוה הא כבר כ' דלשון קטר לא משמע כפירושו ולענ"ד דלק"מ דהא הגמ' שם דחי זה התירץ ואסיק שכן צדי חלזון קושרין ומתירין אע"פ שרש"י פי' גם שם מתירין מזה וקושרין בזה אינו מוכרח דתמיד הוא כך דודאי זימנין הי' צריך להתיר כשהי' ארוך או רחב אף שלא לקשור וזימנין הי' ע"מ לקשור אלא דעיקר הספק הוא להתוס' שיפטור משום מקלקל כמו מוחק וסותר דודאי לאו פטורייהו משום דלא הוי במשכן אלא משום מקלקל אלא דלפירש"י דלתי' ראשון לא הוי אלא ע"מ שלא לקשור א"א דפטור בכה"ג משום מקלקל א"כ עיקר מלאכה לא הוי במשכן כמו בקורע בעינן במשכן ע"מ לתפור וכן באינך וא"כ ע"כ לתירץ ראשון מפרש המשנה דחייב אף שלא לקשור א"כ מה"ת לומר דהדר בתירץ השני מזה כיון דגם לתירץ השני הוי שניהם במשכן ומקלקל ודאי לא הוי דא"כ האיך מפרש תירץ הראשון אבל לפר"ח י"ל דהוי מקלקל ולכך משכח שפיר לתירץ הראשון ע"מ לקשור וגם לתירץ השני אף דהיו שניהם במשכן נמי פטור משום מקלקל או י"ל דלא הוי מקלקל וא"כ גם לתירץ הראשון אף דלא הוי אלא ע"מ לקשור אין חילוק וחייב דמ"ש כיון דלא הוי מקלקל וגם אף אם נאמר דלתירץ הראשון פטור שלא ע"מ לקשור היינו משום דלא הוי במשכן כיון דלא הוי מקלקל ואם כן לבתר דאסיק תירץ השני דהוי אף שלא לקשור חייב שפיר ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה