אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף עא.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף עא.

דף ע:

בגמ' א"ה טחינה נמי תגרר וכו' הך א"ה אין לו פירוש דהא גם מעיקרא ידע דרבא אית לי' גרירה וכיון שלא ידע לחלק בין גרירה א' לב' תקשה נמי טחינה תגרר דדוחק לפרש שידע החילוק כמ"ש רש"י תכף אלא שהקשה כיון שסובר כאביי יסבור ממש כוותי' אף במה שאמר כאן אין זה סברא וגם יל"ד עוד בגמ' למה ליה למימר גרירה אית ליה הלא זה ידע והל"ל בקיצור גרירה דגרירה לית ליה לכן נ"ל לפרש דטעמא דאביי דאית ליה אף גרירה דגרירה משום דסובר דלא מתורת גרירה מתכפר אלא כיון שהוי בהעלם א' אין מתכפר זה בלא זה וא"צ גרירה אפי' הן מאה כך כמ"ש התוס' אף לרבא בקצירה וטחינה א"צ גרירה אף שאין הקרבן בא עליו ורש"י כ"כ אקצירה וקצירה וע"כ סברא אחת מוכרחת אף לרבא דאל"כ הוי גרירה דגרירה אף טחינה ראשונה כן נמי אביי סובר בשתי הסברות וכן משמע הלשון לעיל דאמר טעמא שם טחינה אחת ר"ל ולא הוי גרירה לגרירה וכן נמי משמע הלשון כאן דאמר נתכפרו כולן ולא אמר גוררת השלישי אלא שנתכפרו בלא גרירה משום דהוי שם א' וא"כ שפיר מקשה כיון דסובר כאביי ואביי אית לי' שם דאף בלא גרירה מתכפר א"כ טחינה נמי תגרר ומשני גרירה אית לי' ר"ל אף דסובר כאביי לא מטעמי' דשם א' הוא אלא מטעם דגרירה אית ליה ולכך גרירה דגרירה ל"ל ודוק:

בתוס' בד"ה גרירה דגרירה וכו' עד ונראה לר"י לכאורה לפ"ז גם ק' הגמ' דאמר מי אית לי' לרבא גרירה ג"כ מקשה מקצירה גוררת קצירה והוא תמוה מאי מקשה דילמא הך גרירה אית לי' דהוי בהעלם א' והך גרירה שאין הקרבן בא עליו ל"ל וא"ל דאית להמקשה מסברא דהך גרירה קילא כסברת התוס' חדא מנ"ל להקשות ועוד דלסברת התוס' א"צ שם גרירה וא"כ בל"ז קשה שם מאי מקשה מגרירה דקצירה:

אמנם נ"ל ודאי דגם לסברת התוס' מקשה מטחינה שעמה דהוי ממש דומיא דזית הג' דשם דגם קצירה וטחינה הוי כמו שני זיתי חלב בהעלם א' כיון דהוי בשגגת שבת ואין מתכפר זה בלא זה ה"נ ב' זיתי חלב בהעלם א' אלא דהלשון מי אית לי' לרבא גרירה לא שייך כיון דפריך מטחינה שעמה ושם מתכפר בלא גרירה לסברת התוס' ואף אם נאמר דפריך מק"ו מה הכא שאינו מתכפר הקצירה גופא אלא ע"י גרירה מכפר הטחינה שעמה מכ"ש התם שמתכפר האמצעי בלא גרירה שתתכפר גם הג' בלא גרירה הלשון קשה מאד מי אית לי' גרירה משמע דשם מוכח דלית ליה גרירה ואז לא קשה וז"א לפי' התוס' אמנם כד נעיין בי' דברי התוס' ברורים ויתורץ גם לשון א"ה טחינה נמי וכו' שבגמ' וגם מה שנטרו התוס' עד הכא ולא פירשו כן לעיל אפירש"י אקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה ששם עיקר וגם הדיקדוק בגמ' שכתבתי שאמר גרירה אית ליה שהוא מיותר ונקדים לפרש דברי התוס' שכ' וטעמא דמ"ד בסמוך שחלוקין לחטאת משום דל"ל גרירה לכאורה אין לו פירוש וחיבור אלא ודאי פשטן של דברים שהתו' מביאין ראי' לדחות פירש"י שבקצירה וקצירה א"צ גרירה דהוי העלם א' ממש כיון שלא הי' ידיעת חטא בנתיים א"כ מ"ט דמאן דפליג בסמוך אלא ודאי שצריך גרירה לזה ואיכא למימר דלית ליה גרירה ואם תוס' כ"כ אפירש"י שכ"כ בלא הכרח מכ"ש אפי' תוס' שפי' דאקצירה וטחינה א"צ גרירה דכיון שהוי בשגגת שבת וחייב כפרה א' א"א לא' להתכפר בלא השני ואעפ"י שאין הקרבן בא עליו אין תלוי בזה וא"כ קשה אמאי אמר רבא ג' אינו מתכפר כיון דהב' מתכפר ובתוס' החליטו שא"א להתכפר זב"ז אף שאין הקרבן בא עליו וע"כ צ"ל שהתוס' לא פירשו כן אלא למסקנא כמו שהעמידו דבריהם על המסקנא דבאמת לא פליג רבא וליכא שום פלוגתא ובקצירה וקצירה איכא פלוגתא ע"כ משום דבקצירה וקצירה צריך גרירה ובטחינה שעמה א"צ גרירה דאל"ה הוי גרירה דגרירה והגמ' אסיק דגרירה דגרירה ל"ל אמנם המקשה שהביא הפלוגתא כיון שראה בי' פלוגתא ע"כ הכריח שגם בזה כיון שאין עיקר קרבן הופרש עליו אפשר להתכפר זב"ז ופליגי בגרירה ובאמת לפי סברתו אחת שהביא הפלוגתא צ"ל דרבא אית לי' הכא גרירה דגרירה דהא קצירה וקצירה ודאי הוי גרירה כסברת התוס' וגם זה ע"כ הוי גרירה כמ"ש ושפיר מקשה מי אית לרבא דעכ"פ גרירה אית לי' אפי' גרירה דגרירה לסברא דהשתא ושם לסברא דהשתא פליגי בגרירה ול"ל לרבא אפילו גרירה א' ומשני בתר דשמעה וס"ד דהדר בי' לגבי אביי ואית לי' גרירה אבל עדיין לא הדר מזה הסברא דאפליגו מעיקרא ודאי בגרירה ופריך שפיר א"ה ר"ל כיון דעכ"פ מוכח מהפלוגתא דשייך ביה גרירה וכיון דהדר בי' ואית לי' גרירה א"כ הוי כאן גרירה דגרירה טחינה שעמה ואפ"ה אית ליה א"כ טחינה נמי תגרר אע"ג דהוי ג' גרירות מ"ל ב' או ג' דעיקר סברא כיון דהראשון אינו מתכפר אלא ע"י גרירה בלא קבע שוב אין גוררת כמ"ש רש"י וכיון דל"ל זה אפי' ג' תגרר ולשון א"ה כיון דחזינן הפלוגתא דבלא"ה היינו יכולין לומר כסברת התוס' ול"ל ב' גרירות משא"כ עכשיו ומשני גרירה אית לי' ר"ל מה שאמרנו בתר דשמעה מאביי סברה לאו משום גרירה ג"כ ואית ליה ב' גרירות אלא סברה דמתכפר בלא גרירה כיון דא"א להתכפר זה בלא זה כסברת התוס' ולכך לא פליג ול"ל הכא רק גרירה וגרירה דגרירה ל"ל לכך קבעו התוס' דבריהם כאן דוקא ודוק היטב כי נ"ל נכון וברור:

בגמ' מילתא דפשיטא ליה לאביי ורבא מיבעי' לי' לר"ז הך מימרא הוא תמוה מאד דהך מילתא לא בעי כלל ועיין מהר"מ שדחק מאד ואף לפי דחקו אינו מתורץ דיותר הל"ל ופליגי דר"ז כיון מפשיטות פשט ליה וגם בלא"ה מנ"ל דבעי ליה גם זה וגם מ"ש מהר"מ דס"ד איפכא דחלוקין לחטאת ואפ"ה מיצטרפי אין זה סברא דהא אדרבא מצינו לענין א"פ שהי' שחלוק לענין צירוף ולא לחטאת כמ"ש רש"י כאן בסמוך גבי חלב וחלב וגבי חצי זית חלב וחלב ע"ש והוא מוכרח כאן גופא כמו שאכתוב בסמוך דאל"ה למה אמר לי' חלוקין לחטאת:

לכן נ"ל לפי סיגנון שלו דהוקשה להגמ' למה פשט לי' חטאת מה שלא בעי וגם מנ"ל לפשוט דאין מצטרפין אי מסברא אין זה סוגיא וגם פשיטא קשה למה אמר חטאת אלא ודאי דכך השיב לו מדקא בעית לענין צירוף ולא בעית לענין חטאת אלא ע"כ או שפשוט לך שאין חלוק לחטאת או דבעי לך גם לחטאת ואת"ל קאמרת את"ל שאין חלוק לחטאת אבל לענין צירוף דגריעי טפי י"ל שאין מצטרף וקבעית חדא דנפשט תרתי כמו שאשכחן בחולין וע"ז פשיט ליה שפיר דבאמת אפי' לענין חטאת חלוק מכ"ש לענין צירוף דגריעי דלא מצטרף ולכך שייך כאן ק' הגמ' וכל היכא דבלא"ה הוי ס"ד דאין תלוי כלל זה בזה אבל מהפשיטות מוכח שפיר אלא שעדיין אינו מתורץ מנ"ל להגמ' דבעי ליה לענין חטאת וגם מה שלא אמר דפליג באמת והי' נראה לומר ע"פ סברא זו דהוקשה להגמ' אף לפי פי' זה מנ"ל הא גופא דחלוקין לחטאת עד שפשט מיני' שאין מצטרפין מכ"ש אלא יש לומר דלא פשיט ליה רק להוציא מסברתו שאין תלוי זה בזה ופשיט ליה שאם חלוקין לחטאת לא מצטרפין ובאמת תרווייהו תיבעי ולא כמה שרצה לומר שאין תלוי זה בזה ופשיטא לי' לחטאת ואפ"ה בעי ליה לענין צירוף או בעי דרך את"ל וע"ז פשיט לו דליתא וא"כ א"ש הכל ודוק:

אמנם כל זה הוא דוחק גדול בעיני אכן לפמ"ש בדיקדוק גרוגרת דקמ"ל רבא דדוקא אם היה כשיעור אין חלוקין לחטאת אבל כחצי שיעור לא מצטרף שפיר אתי כפשוטו מילתא דפשיטה להו שאין מצטרף מבעי' ליה לר"ז ודוק: אלא שעדיין אינו מתורץ מאי דלא אמר דפליגי בעיקר הדין דאין חלוקין לחטאת לדידהו ולר"ז חלוק וגם הדיקדוק מאי דאמר חלוקין לחטאת מאי שלא בעי מיני' וגם לא שייך למימר מילתא דפשיטא להו מאי שלא אמרו בפירוש רק מכח דיקדוק אמנם לפירש התו' נ"ל להטעים זאת הסברא בטעם נכון ויתורץ הכל ולא יפלגו כלל רק שמתחילה איבעי' לי' ובסוף פשיט ליה כוותייהו:

והוא דוודאי אם נאמר שבלא גרירה אינו מתכפר קצירה עם קצירה כיון שהעלמות חלוקין רק בתורת גרירה הוא שמתכפר כמ"ש התוס' והיינו ודאי כיון שאין חלוקין ממש אם הביא אחד מתכפר גם על השני בתורת גרירה אבל לא בקביעות ונ"מ שאם יש שני גרירות כה"ג לא אמרינן וצריך להביא עוד אחד משא"כ אם לא היו חלוקין כלל שלא בתורת גרירה מתכפר אף הרבה כמו שמשמע כאן בגמ' כמ"ש רש"י ותוס' דבדבר שאין צריך גרירה לא שייך גרירה לגרירה וע"כ צ"ל דבדבר דשייך גרירה היינו שהם חלוקין רק בתורת גרירה מתכפר בכפרה וגם י"ל דנ"מ דלכתחילה אם רוצה יכול להביא שנים כיון דחלוקין ואינו רוצה שיתכפר בתורת גרירה שגרירה היינו בדיעבד אם לא הביא רק אחד:

וא"כ מזה יש נפקותא גדולה אם נאמר שאין חלוק כלל אף שלא בתורת גרירה גם לענין צירוף אינו חלוק ומצטרף משא"כ אם נאמר רק בתורת גרירה מתכפרין וגרירה לא שייך בצירוף דהא אינו מחויב כלל קרבן על הראשון שנאמר שיגרור גם השני וזהו בעיא של ר"ז שידע הך דרבא שאינו חייב רק חטאת א' על ב' קצירות כה"ג רק שאל הטעם ונ"מ לענין צירוף ופשיט לי' חלוקין הם לחטאת ר"ל שהטעם הוא רק משום גרירה ובאמת הם חלוקין דאל"ה לא צריך גרירה ולכך אין מצטרפין ובזה מתקו דברי רבא שאמר דוקא כגרוגרת אבל חצי גרוגרת אין מצטרפין כמ"ש לעיל ואמר טעמא דקצירה גוררת קצירה ר"ל משום גרירה מתכפר לכך אין מצטרפין וא"כ נכוחים מאד דברי הגמ' מילתא דפשיטא לאביי ורבא מיבעי' לר"ז ודוק:

ובזה הסברא נ"ל לתרץ דברי הרמב"ם בשיטה זו בשלשה דינים שפוסק כאן והמה מרפסין איגרא כאשר תמהו עליו כל הראשונים ואחרונים שפוסק כאן כרבא בקצירה וטחינה ובחלב דאכל שלישי בהעלמו של שני פוסק ג"כ כרבא והם שני הפכים בנושא אחד כמו שהקשו בגמ' עד שהוצרך לומר הדר בי' וביותר פוסק כר"י לקמן גבי שני זיתי חלב שידיעות שלאחר מעשה אף בלא הפרשות מחלקין והוא סותר שני הפסקים שכאן כמ"ש רש"י לקמן ותוספות כאן והוא מוכרח ועיין בכל מפרשיו שדחקו בדוחק גדול לתרץ ולסברא זו מתורץ היטב ויפרש פירוש אחר בגמ' ולא נצטרך לכל התירוצים ופירושים שהוצרכו רש"י ותוס' וממילא יתורץ הכל וביותר הקושיא גדולה שנתחבטו בו רש"י ותוס' לפרש תרי הני שמעתתא דאביי ורבא אליבא דר"י לקמן גבי ב' זיתי חלב ע"ש שנכנסו לדוחקים גדולים וגם כל הקושיות מריש שמעתתא עד הנה שכתבנו יתורץ והוא דודאי אביי ורבא ס"ל כר"י לקמן דידיעות שלאח"כ מחלקין לחטאת כיון שכן הלכה כמ"ש הרמב"ם ונבאר לקמן בעזה"י אלא שר"י אמר חייב שתים מדינא אבל ע"י גרירה אם הביא על אחת מתכפר השני' כיון שהיה בהעלם א' ונ"מ במאי דחייב ב' כמ"ש לעיל בגרירה דגרירה או אם רוצה מביא ב' לאפוקי אם לא הי' מחלק כלל ידיעה לאחר מעשה לא היה צריך גרירה וא"כ א"צ לדוחק רש"י ותוס' בפירוש ונודע לו שהיינו הפריש קרבן לחוד דוקא ע"ש וגם בפירוש קצירה גוררת קצירה כיון שלא הי' ידיעה בנתיים אבל לדידי' א"ש שזהו גופא היא הגרירה כיון שנודע לו לאחר מעשה על כל א' בפ"ע ואינהו סברי כר"י שמחלק רק מתורת גרירה מתכפר אלא מה שמכפר גם הטחינה ראשונה סבר המקשה ע"כ שהקצירה גוררת הטחינה כיון שעיקר קרבן אין בא עליו כמ"ש רש"י והוא מוכרח לדעת המקשה אף לפי' התוס' כמ"ש לעיל דהא ראה סברת רבא דלשם דג' אינו מתכפר אע"ג שהי' בהעלם א' עם הב' ע"כ משום דאין קרבן בא עליו וא"כ ע"כ הכא משום גרירה מתכפר הטחינה דבלא גרירה א"א ומקשה שפיר מי אית לרבא אפי' טחינה שעמה אע"ג דקצירה גופא משום גרירה מתכפר אפ"ה גוררת הטחינה א"כ התם נמי אף אם נאמר שהי' לו ידיעת לאח"כ על הב' בפ"ע ועל הג' בפ"ע שכן משמע לסברא זו דהביא על הראשון מתכפר הב' בגרירה ודומיא דידיה הביא על הג' מתכפר הב' בגרירה או אפשר כיון שהי' לו ידיעת חטא בין א' לג' צריך גרירה עכ"פ יגרור הב' את הג' כמו הכא טחינה ומשני הדר בי' ומקשה א"כ טחינה נמי יגרור טחינה דאין חילוק בין ב' גרירות לג' כמ"ש לעיל או כיון דסבר כאביי ואביי אמר נתכפרו כולם משמע אף שהיה יותר דהא הכא ג"כ אית ליה אף ג' גרירות לכך משני והדר בי' מתירוצא דלעיל ובאמת לא הדר ביה רבא והא דאין מתכפר הג' משום דגרירה דגרירה ל"ל והג' הוי גרירה דגרירה כיון שהי' לו ידיעה לאחר מעשה בין א' להב' צריך גרירה כמ"ש והב' לג' צריך ג"כ גרירה מטעם שכ' משא"כ בקצירה וטחינה אסיק דא"צ גרירה כמ"ש לפי' התוס' שזה עיקר התירץ ועדיף מב' זיתי חלב שהוא ממש עבירה א' כיון שהיה בשגגת שבת ולא הי' בנתיים שום ידיעה אף מקצירה ראשונה ולא לאחר מעשה משא"כ התם לכך הג' אינו מתכפר וא"ש הכל בלי שום דוחק והא דלא קאמר אלא משום דלא נזכר שם אמורא לעיל כמ"ש התוס' בעלמא וא"כ עולין הני תרי פיסקי דרבא ודינא דר"י בקנה אחד דוקא ומתקו כל פסקיו בלי שום דוחק כלל ואדרבא שיטתו מרווח מכל השיטות ודוק היטב כי קצרתי אמנם נ"ל נכון וברור בכוונתו ובגמ':

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה