אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף ע:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף ע:

דף ע.

בתוס' בד"ה לא משמע לי' שמואל דלא כר"י וכו' לכאורה דבריהם תמוהין דאטו מי ל"ל בהא סבר כר"י ובהא כר"נ כמו דמצינו בעלמא כיון דלאו הא בהא תליא וכן תמהו התוס' בעצמם במס' עירובין אק' הגמ' ע"ש נ"ל דכאן הא בהא תליא דהא דדריש ר"י הבערה ללאו ולא לחלק משום דכבר דריש מאחת מהנה דאל"ה הוי מודה דלחלק מנ"ל להקל כ"כ או משום דלא אשכחן בהדיא שום תנא שיחלוק על ר"י בהא דאחת מהנה רק ר"נ שדריש הבערה לחלק וכיון דלא סבר בהא כר"נ מנ"ל לחלוק על תנא כיון שלא אשכחן תנא שחולק ודוק ועמ"ש לעיל לתרץ ק' התוס' בטוב טעם:

ברש"י בד"ה מהו חייב אחת וכו' עד וקמבעיא ליה והוא תמוה מאי בעי לפרש בזה ומאי קשה לו ונ"ל לפרש שבא לפרש סמיכות הבעיא זה לכאן כמו שדרכו לפרש תמיד והיינו משום דמעיקרא שלא הי' רק לימוד א' לחלק הוי מוכח מהברייתא שחייב על כל א' מדאמר זהו שוגג האמור בתורה משמע ודאי גבי שבת ובשבת לא כתיב בכל התורה שוגג רק מה שכתיב לחלק מלאכות לכל מר כדאית לי' אבל כיון שמסיק כאן שכתיב שני לימודים אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת ובפרט לפמ"ש לעיל שכן הוא אליבא דכ"ע שפיר מיבעי' לי' על איזה לימוד קאי האמור בתורה:

או יאמר שלילות א' עם מה שפירש וממתניתין ליכא להוכיח והוא דק' מה"ת לנו לחלק בין המשנה לכאן לכך כ' משום דהברייתא משמע יותר לחייב על כל א' דמשמע שהוא עיקר שוגג החמור יותר וקמבעי' לי' משום וממתני' משמע יותר שאינו חייב אלא א' וק"ל:

ברש"י בא"ד וכי קמבעי' לן ביודע עיקר שבת וכו' דברי רש"י דכאן לפי פשוטו תמוהין מאד שהוא נגד הגמ' תיכף בסמוך דקאמר אא"ב העלם זה וזה חייב על כל א' א"ש כמ"ש התוס' בד"ה העלם זה וזה לכך אני מוכרח להאריך קצת ויש לאל ידי בעזה"י לתרצו בג' פנים יפות ראשונה נ"ל לתרץ בדרך לימוד תלמידים ע"פ מה שמביא המהרש"א בסמוך גבי קצר וטחן קו' העולם אהך ק' דהגמ' דידע לשבת במאי ע"ש ועמ"ש בחידושינו לעיל תירץ אחר ובין לתי' המהרש"א ובין לפמ"ש אני עיקר התירוץ כיון שהי' לו ידיעה בנתיים או העלם בנתיים לא הוי העלם א' זהו א"א העלם זה וזה אינו חייב אלא א' א"כ ע"כ הי' ידיעה או העלם באם עשה ל"ח מלאכות בזדון שבת ושגגת מלאכות רק שידע לשבת במלאכה א' ואח"כ נעלם ממנו שהיום שבת ועשה זאת המלאכה א"כ הי' העלם חדש מה שהי' ידע מקודם דאי לא ידע גם קודם שהיום שבת א"כ עשה ל"ח מלאכות בהעלם זה וזה ואינו חייב אלא אחת וכן להיפך אם עשה זאת המלאכה שידע בי' לשבת קודם בשגגת שבת ואח"כ עשה כל הל"ח בשגגת מלאכת ע"כ נזכר ששבת היום קודם שעשאן דאל"ה הוי העלם זו"ז שפיר מקשה דלא הוי העלם א' וזהו מדוקדק בלשון הגמ' היכי משכחת לי' בזדון שבת וכו' אבל א"א העלם זו"ז נמי חייב על כל א' וא' אף דבעינן שיודע קצת שבת כמ"ש רש"י שפיר משכחת לי' וכק' העולם ולא יהא שום תירץ כגון שעשה כל המלאכות בהעלם א' שידע למשל שיש שבת בהוצאה ולא יותר מלאכה וג"כ לא ידע שהיום שבת ועשה כל המלאכות בהעלם זה והי' לגבי הל"ח העלם זו"ז אפ"ה חייב על כל או"א וא"כ א"ש המשנה לכך אמר גמ' שפיר ודוק היטב כי הוא נכון מאד לענ"ד: אמנם ע"פ מ"ש לעיל לתרץ כמה ק' הנופלים על ק' הגמ' דידע לשבת במאי והמה ק' התוס' וק' מהר"מ וביותר לפי מה שפירשו המפרשים על הרמב"ם שלא ידע לכל המלאכות האסורין באמת וסבר שמלאכות אחרים אסורות ודייקי מלישנא דהרמב"ם שכ' שלא ידע שהמלאכות האלו אסורות משמע מאחרים ידע וא"כ לפ"ז מקשין אגמ' מאי מקשה דידע לשבת במאי והוא ממש נכלל בתוכו ק' מהר"מ מלובלין מאי שמקשה לקמן גבי פלוגתא דאביי ורבא ואמר שטעה בשיעורין ע"ש וכתבתי לתרץ ומצאתי הסברא בלח"מ שאין זה זדון שבת כיון דלגבי המלאכות של אמת לא הוי ידע לשבת הוי העלם שבת דבעינן זדון שבת לגבי המלאכות ממילא מתורץ גם דברי רש"י דמ"ש דהעלם זה וזה מיירי ע"כ בידע לעיקר שבת היינו אף שנעלמו כל המלאכות ממנו ידע לעיקר שבת בעשה או בשאר מלאכות או בשיעורא רבא והוא מדוקדק ג"כ בלשון רש"י שכ' אבל לא ידע שהמלאכות הללו אסורות כמ"ש מלשון הרמב"ם אף דלא מיקרי זדון שבת אדרבא העלם זו"ז ודאי מיקרי והא שכתב דלא ידע שהיום שבת היינו גם זה לא ידע או אף שרש"י כאן מיירי גם בלא עשה כל המלאכות ובזה ע"כ לא ידע שהיום שבת אבל עכ"פ הגמ' בסמוך שפיר אמר א"א העלם זו"ז חייב על כל א' שפיר דמשכחת בהני גווני דכתיבנא לאפוקי המשנה דשוכח עיקר שבת דמיירי ודאי שלא ידע כלל שום ידיעה משבת דומיא דתינוק וגר שפליגי לעיל משמע ודאי דהכיר ולבסוף שכח מיירי ששכח לגמרי כל עיקרו של שבת בתורה וכמו תינוק וגר כמו שכתבו התוס' כאן ודוק: אכן אחרי עיוני בדברי התוס' כאן עמדתי ת"ל על הדרך השלישי היותר אמיתי והוא ברור בדברי התו' ורש"י שאין כאן והערני לזה דברי התוס' שכ' בד"ה העלם זו"ז אומר ר"י אפי' לא ידע וכו' והוא תמוה שעשו את עצמן כלא ידעו מדברי רש"י בפרט מקושיא רבא כזו אדבריו וגם פליגי עליו ולא הביאו דבריו כלל ואין זה סוגייתם בא וראה מענינו בסמוך בד"ה חזינן שהקשו שאין מוכרחת כ"כ וכ' פי' בקונט' וכו' וקשה וכו' אלא נראה לר"י וכו' וכאן העלימו זה וזה לא פירושו ולא פלוגתתם וגם מלשונם אין נראה שפליגי שכתבו אפי' לא ידע חשיב העלם זו"ז ולא כתבו גם בלא ידע מיבעיא ליה וגם כ' וצריך לחלק ולא כ' ויש לחלק או ונראה לחלק מכל הלין טעמי נ"ל ברור שהתוס' לא באו לחלוק על דברי רש"י רק הוסיפו פירוש לפירושו וכאן הסכימו לפירושו רק הוסיפו פירוש להצילו מקושיא זו מהגמ' בסמוך שהביאו והוא שודאי התוס' לא רצו לפרש שגם בזה קבעי רבא והא דלא פשיט מהמשנה משום די"ל דהמשנה מיירי אי מידכרי לי' דכיר דמה"ת לנו לדחוק כ"כ בחילוק דוחק ולעשות ספק כל כמה דלא קשה לן משמע ודאי ממשנה כל ששכח לגמרי אינו חייב אלא אחת והכא ודאי מיבעי' היכא שנעלמו מלאכות הרבה ולא כולן וגם נעלם ממנו שבת כמ"ש רש"י וגם הלשון העלם זה וזה משמע ודאי שנעלם ממנו שהיום שבת וגם נעלמו ממנו המלאכות שמיקרי העלם זה וזה שתי העלמות אבל שוכח עיקר שבת לגמרי לא הוי אלא העלם א' מעיקר שבת מאי זה וזה ולמה לנו לצאת מפשוטו כדי שיקשה וליכנס בדוחקים אלא ודאי פירש"י הנכון ואמת אלא שהתוס' כדי לתרץ על רש"י הקושיא גדולה מהגמ' בסמוך כתבו ואומר ר"י אל תטעה בדברי רש"י שאם לא ידע בשום מלאכה לא חשיב כלל כהעלם זו"ז וליכא בי' שום ה"א לומר דחייב על כל אחת מכח משנתינו א"כ ק' מהגמ' בסמוך אלא ודאי שגם זה י"ל דחשיב העלם זו"ז ולחייב בו על כל אחת ולחלק מהמשנה בדוחק אלא כל כמה דלא מוכח מה"ת לחלק בדוחק ולבעי' אבל כד מקשה מהמשנה דלקמן ולפי סברתו דהמקשה מוכח משם דאפי' העלם זו"ו שלא ידע כלל בשום מלאכה חייב על כל א' וע"כ צריך לחלק מחמת רומיא דמשנתינו בין היכא דמדכיר לי' דכיר ולהיכא דלא דכיר אבל רבא דבעי ע"כ או דלא אסיק אדעתי' מהוכחה דמשנה דלקמן או דידע מהתירץ דידע לי' בתחומין וכיון דלית לן הוכחה ודאי לא בעי אלא כשידע בשום מלאכה מטעמים הנ"ל וכמ"ש רש"י ואין כאן פלוגתא בין רש"י ותוס' ודוק היטב כי נלע"ד ברור ונכון:

בגמ' הרי העלם שבת בידו אדרבא הרי העלם טומאה בידו הוא תמוה מאי הפשיטות ומאי הקשיא וכן רש"י שפי' ל"ש ואינו חייב אלא א' הוא תמוה מנ"ל ומ"ש המהרש"א שכוונתו נמי כתוס' שנשאר הבעיא ולכך אינו חייב אלא א' משום חולין בעזרה הוא תמוה חדא למה לי' לפרש וגם הל"ל ותיבעי ואנא ידענא וגם לפום ריהטא נ"ל דבספק יש להביא חטאת א' ואשמות תלוין על המותר וגם אגמ' ק' דאם נשאר הבעיא הל"ל תיקו מאי ל"ש וגם הרמב"ם פסק בפשיטות דאינו חייב אלא א' ולא כ' שהוא ספק כדרכו בשאר מקומות הנשאר בספק ונ"ל לפרש הפשיטות מעיקרא היינו ע"פ מ"ש כמה פעמים שכיון שסברא חיצונה לחייב על כמה שבתות ומלאכות בהעלם א' רק חטאת א' כמ"ש רש"י לעיל כיון שכולן חילול שבת א' ולאו אחד אלא שהתורה חידשה חילוק מלאכות וגם חילוק שבתות אין לך בו אלא חידושו ומוקמינן קרא אהיכא דמסתבר יותר אבל היכא דאין דומה למסתבר ויש לחלק ביניהם ודאי מוקמינן לי' אסברא חיצונה כיון שאין לימוד ומזה שיש עליו לימוד לא מוכח כיון שיש לחלק ביניהם מה"ת לחדש בו אע"ג דמצרכינן תרי קראי דהיינו פסוק א' על שגגת שבת ג"כ שלא לחייב רק א' משמע דאי לאו קרא הוי מחייבינן גם בי' על כל א' ולא מוקמינן אמסתבר היינו משום דאי לא כתיב אלא חד קרא ה"א דמקרא מלא דיבר הכתוב ואפיק לגמרי סברא חיצונה והוי מלאכות חלוקין כמו חלב ודם אבל לבתר דכתיבי תרי קראי אלמא דאין חלוקין לגמרי תמיד ולא אפיק לן הסברא חיצונה לגמרי ואינו אלא חידוש מאי שחייב על כל אחת ודאי היכא דיש סברא לכאן ולכאן נשאר בסברא חיצונה וכן נמי ודאי בקראי דחילוק שבתות כמ"ש לעיל גבי הכיר ולבסוף שכח והוא מוכרח שם ברש"י להדיא וכן צ"ל באמת לרב ושמואל דס"ל בהכיר ולבסוף שכח ג"כ אינו חייב אלא א' קשה דילמא קרא דאינו חייב אלא אחת מיירי דוקא בתינוק שנשבה כיון דס"ל דחייב וכן יש כמה ראיות לזה כמ"ש לעיל כ"פ וגם אין צריך ראי' שהוא סברא נכונה והוא כ"פ בש"ס אין לך בו אלא חידושו ואחרי הודיע את זאת מתפרש הפשיטות היטב כיון שאין שום לימוד ע"ז יש סברא לומר הרי שגגת שבת בידו והתורה לא חייבה אלא במסתבר יותר במקום שאין לתלות כלל בשגגה א' וכמ"ש וע"ז השיב לו אדרבא וכו' ר"ל דזימנין חייב כאן יותר אם ניזיל בתר שגגת שבת כגון שעשה ב' מלאכות בהעלם זו"ז בכל שבת בששה שבתות ואם ניזול בתר שגגת שבת יתחייב ששה דאשגגת שבת חייב על כל שבת משא"כ בשגגת מלאכות כמ"ש רש"י במשנה ורבא שבכאן אית לי' הכי בהדיא בכריתות והביאו התוס' לעיל וע"ז מסיק אלא ל"ש ר"ל הך ל"ש הוי פשיטות ר"ל לעולם כפשיטות קמא והקושיא שלך אינו קשה דבאמת לא שנא ר"ל כי היכא דבעית בעושה מלאכות הרבה בשבת א' ופשיטנא לך מסברא לקולא כמ"ש כיון שיש לתלות ג"כ בשגגת שבת מוקמינן אסברא דאינו חייב אלא א' כן נמי פשיטנא בעושה מלאכה א' בשבתות הרבה בהזו"ז דתלי ג"כ בבעי' שלך להיפך ג"כ י"ל זו הסברא דאין לך בו אלא חידושו לחייב על כל שבת אלא היכא דלא הוי אלא שגגת שבת ואז הוי ימים שבנתיים ידיעה דא"א שלא שמע והוי ידיעת כל השגגה אע"ג שלא הוי ידיעת חטא ריבה הכתוב הואיל והוי שגגות טובא שהוי לי' ידיעה בין שגגה לשגגה משא"כ בהעלם זה וזה אף ששמע שהוא שבת עדיין לא הוי ידיעת שגגת מלאכות ומה"ת לרבות לחיוב וא"כ שפיר פשיטנא כיון דהשתא מסיק שאין שום א' מהם עיקר דנימא ממ"נ רק שניהם שוה בשוה ויש לנו למיזל לקולא בשניהם מטעם שכתבנו ואפשר אף אם עשה ששה מלאכות בששה שבתות נמי אינו חייב אלא א' כיון דלאו מחמת ספק אתינן עלה רק מפשיטות מסברא דכאן י"ל דלא שייך ימים שבנתיים וגם לא שגגת מלאכות טובא כיון דבלאו שגגת מלאכות נמי הי' עשאן מחמת שגגת שבת וכן נמי להיפך מימים שבנתיים כדכתיבנא לכך אמר ל"ש ופירש"י דתמיד אינו חייב אלא א' ויש קצת ראי' לזה דאל"כ לא הוי מקשה הגמ' דידע לשבת במאי והוי העלם זו"ז הא משכחת לי' שעשה ל"ט מלאכות בל"ט שבתות דהיינו שאח"כ בל"ח שבתות עשה מכולן רק מלאכה א' ואז ממ"נ חייב ל"ט חטאת מחמת חילק מלאכות דאל"ה לא הוי ממ"נ ודוק:

ועפ"ז יש ג"כ סתירה וקושיא לפי' המהרש"א שכתב מחמת ספק כ' רש"י דאינו חייב אלא א' היכי כ' סתמא דאינו חייב אלא א' וכן לשון הגמ' ל"ש מורה כן שאין שום חילוק הא משכחת כה"ג ובזה נמי מקושר ק' הגמ' לכאן ואין להאריך ודוק היטב:

בתוס' בד"ה הרי העלם שבת בידו וכו' עד סופו הא דלא פירשו כלום ארבא שהשיב לו אדרבא למה וצ"ל להיפך כאן משום דאזיל לחומרא ושם משום חולין בעזרה אלא דלפ"ז דבריו סותרין זא"ז וצ"ל דארבא לק"מ לא טעמא ולא סתירה דמה שאומר אדרבא לאו משום דמסתבר להיפך דא"כ מאי בעי נפשוט להיפך אלא דה"ק שהסברא שלך אינו כלום וא"כ י"ל להיפך נמי כמו זה לכך תיבעי ולשון אדרבא ר"ל כמו שיש סברא זו שאמרת כן נמי יש סברא לומר אדרבא כמ"ש וא"כ תיבעי ולא נפשוט רק לכך לא קשה כלום ארבא ולא פירשו כלום רק ארב נחמן דפשיט שם לחומרא וכאן לקולא הוצרכו לפרש טעם פשיטות ולתרץ הסתירה וק"ל:

בגמ' אמר רבא קציר וטחן כגרוגרת וכו' הך כגרוגרת הוא מיותר דלא שייך לכאן דאטו אשמעינן דשיעורא כגרוגרת או דבעינן שיעור ונ"ל ברור דאתי לאשמועינן דינא רבא השייך לכאן דלא תימא כי היכי דאשמעינן רבא כאן דאין חלוקין לחטאת וחייב אב' הקצירות חטאת אחת אע"ג דהעלמות חלוקין בידיעה קצת כיון שלא הי' ידיעת חטא בנתיים ה"א ודאי דה"ה לענין צירוף אין חלוקין שאם קצר כחצי גרוגרת בשגגת שבת וחזר וקצר ח"ג בזדון שבת וש"מ מצטרפין וחייב קמ"ל דלא אלא לענין צירוף מודה רבא דאין מצטרפין דצירוף קיל טפי כמ"ש בגמ' לקמן היכא דהם חלוקין ודאי לא מצטרפי אבל ודאי זימנין אף דאין חלוקין לא מצטרפי דה"נ אשכחן לענין אם שהא ביניהם כדי אכילת פרס דאין חלוקין ולא מצטרפי ל"מ לפי' התוס' דמשום גרירה הוא דאין חלוקין דהיינו ודאי שעיקר חטאת באה על אחת וגוררת השני' בכפרתה ודאי לא שייך כך בצירוף אלא אפי' לפירש"י דאין חלוקין לגמרי ומתחילה לא חייב על שניהם רק חטאת אחת אפ"ה לענין צירוף דקיל טפי לא מצטרפין לכך אמר דוקא קצר כגרוגרת הוא דחייב חטאת א' על שניהם אבל כחצי גרוגרת אינו חייב אפי' חטאת א' ומכאן קצת סמך וראי' לפירש"י דלפי' התוס' לא הוי צריך לאשמועינן ועיין בחידושינו בסמוך דבזה ג"כ מתורץ היטב הגמ' דלקמן גבי מילתא דפשיטא דרבא מיבעי' לי' וכו' ע"ש שבזה א"צ לדוחק המפרשים שם ודוק:

ברש"י בד"ה וחזר וקצר כגרוגרת וכו' עד ולא נודע לו בנתיים שחטא ר"ל משום הכי אינו חייב על שני קצירות רק א' אפי' בלא גרירה דמיקרי העלם א' כמ"ש רש"י בסמוך ומכאן הקשו תוס' בריש פירקין סתירה מפורשת לרש"י שכ' בריש פרקין כיון דא"א דלא שמע הוי ידיעה אף שלא נזכר במלאכות בעת ההיא וע"ש שהקשו עוד ועמ"ש שם ואח"כ לתרץ בכמה פנים אמנם יש להקשות נילוף משם לבתר שכתיב קרא שבשבת הוי ידיעת שגגה בלא ידיעת חטא חשוב לחלק אף שלפי דברינו שם מתורץ גם זה כאן נ"ל לפי פשוטו לתרץ זאת הקושיא וסתירה שאינו דומה כלל זה לזה דהכי לא הוי ידיעת חטא שאף שעת ידיעה הי' העלם החטא שכשנזכר שהיום שבת סבר שהמלאכה מותרת משא"כ התם שאף כשידע שהוא שבת לא נעלם ממנו איסור המלאכה אלא שלא נזכר שעשה המלאכה וכבר הי' לו ידיעת איסור המלאכה ולא נעלם ממנו גם עתה עכשיו שהי' לו ידיעת שבת מצטרף לידיעה ראשונה והוי ידיעת חטא כיון שלא נודע לו שלא חטא ודוק:

ברש"י בד"ה ונודע לו וכו' עד כלומר או על זו או על זו לכאורה אין לו פירוש מה זה כלומר משמע לפרש כן דברי רבא למה לא יתפרש כפשוטו שנודע לו על שניהן אמנם כד דייקנא הוא מוכרח לפירש"י ובא לתרץ ק' התוס' שרש"י מפרש לקמן שעל ב' הקצירות מתכפר בלא גרירה ע"ש לקמן והוא תמוה א"כ מאי מתחיל קצירה גוררת קצירה בבבא ראשונה מאי שייך גרירה הכא ולכאו' זה ק' התוס' לקמן בד"ה גרירה דגרירה ומשום זה דחו פירש"י ע"ש אבל רש"י מתרצו כאן דרבא מיירי או על זה או על זה וא"כ שפיר משמיענו דינא דגרירה אף בבבא ראשונה דהיכא דנודע לו והפריש קרבן על הטחינה לחוד בעינן בקצירה שני' להתכפר בתורת גרירה אף שהוי שני זיתי חלב בהעלם א' כיון שעיקר קרבן לא בא על הקצירה ראשונה רק מתכפרת עם הטחינה ראשון והקצירה השני' אינו יכולה להתכפר עם הטחינה ראשונה כיון שהיא מלאכה אחרת והוי בזדון שבת רק כיון שקצירה ראשונה מתכפרת גוררת השני' כמ"ש רש"י לקמן בטחינה שעמה וכן אם נודע לו והפריש קרבן על הקצירה ראשונה הטחינה גוררת טחינה ומילתא דרבא בקצירה גוררת או או קאמר כמו בנודע והשני מתכפר בלא גרירה וז"ש רש"י מכ"ש שהפריש קרבן על שתיהן דבזה מתכפר בלא גרירה שניהם אלא רבא אמר גוררת להשמיענו אף באו או ונ"ל ברור שגם התוס' לא כיוונו לזה הקושיא שידעו מדברי רש"י פה שלפנינו בהדיא וגם אם כיוונו לזה הוי להו להקשות קושיא חזקה ולא ליכתוב בלשון ונראה אלא ודאי כוונתם לבבא שני' דאמר נמי קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה אע"ג דרש"י פי' דלשון גרירה קאי אטחינה שעמה כלומר גוררת שיתכפרו שניהם מ"מ הלשון נראה להם דחוק דהל"ל קצירה ראשונה גוררת טחינה שעמה ובאמת לא הקשו רק כתבו ונראה לר"י ודוק:

בתוס' בד"ה ונודע לו וכו' עד אלמא אע"ג דנודע לו וכו' עיין במהרש"א מה שהקשה מאי שלא הביאו תוס' מרישא ע"ש וכ' ויש ליישב וישובו פשוט שהתו' בא לאפוקי שלא נימא דהכא מיירי בידיעה לחוד ואפ"ה צריך להביא בסיפא שתים ולא די לו בקרבן א' על הראשונות ויתכפרו האחרונות ממילא שיש לומר שהידיעה קובעת שמאי שנודע לו קודם צריך להפריש על זה קרבן וכן ברישא אינו יכול להביא שתים דהיינו שיביא על האחרונות ויתכפרו הראשונות דכיון שנודע לו מעיקרא על הראשונות צריך להביא דוקא על הראשונות ולא שיתכפרו עם האחרונות וזה מוכח מסיפא דלא דהא נודע לו מעיקרא על הראשון ואפ"ה אינו מביא עליו קרבן אלא מתכפר עם האמצעי וזה לא מוכח מרישא דהא באמת מביא קרבן גם על הראשון והאמצעי ודאי לא קבעתו ידיעה ראשונה שהרי לא נודע לו עד לבסוף וגם בלא"ה לק"מ שעיקר הוכחת התוס' שלא נימא היכא שידיעתו קבע לחייב שתים אינו מתכפר באחד וכן אם יכול להתכפר באחד אינו רשאי להביא שתים דהוי חולין בעזרה כיון שיכול לעשות דרך שיתכפר באחד אף שלא עשה עדיין ושני סברות אלו מוכח מסיפא כמ"ש מהר"מ אבל מרישא לא מוכח מידי דשם אינו מרבה או ממעט דמה לי שיתכפר הב' עם הא' או עם הג' וק'"ל:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה