אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף ע.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף ע.

דף סט:

בגמ' חילוק מלאכות מנ"ל אמר שמואל וכו' יש להקשות לשמואל וכן לר' נתן מנ"ל דבשגגת שבת לא מיחייב אלא חדא תדע דהא לר' יוסי מצרכינן תרי קראי לקמן לדרוש אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת וא"כ קשה לדידהו וא"ל דנפקא להו משמירה לכל שבת משמע שמירה אחת לכל שבת ז"א דדילמא קרא מיירי במלאכה אחת שעשה בהרבה שבתות שחייב אכל שבת לאפוקי משוכח עיקר שבת וכן אפילו בשוכח עיקר שבת קשה דליחייב על כל מלאכה ולכאורה הי' נראה לתרץ בזה גם מה שהקשיתי לעיל דפריך לעיל אשני חילוקים של מלאכות מ"ש רישא ומ"ש סיפא ולא פריך הכי אחלוקי שבתות משום דשם יש תרי קראי ואיפכא אין סברא להקשות מאי ראית אבל הכא פריך לשמואל ור"נ דליכא אלא חד לימוד מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני שכיון דליכא אלא חד קרא לחלק מוקמינן אמסתבר היכא דאיכא טובא שגגות אבל התם בשגגת שבת אין סברא לחלק דליכא אלא חד שגגה וחטאת חייב אשגגה ונשאר על סברא חיצונה שאין חייב אלא אחת ודוק:

אמנם נלע"ד דוחק לפרש כן דהא גם בחילוקי שבתות יש סברא כמ"ש רש"י על ימים שבנתיים וכן ע"כ להתוס' יש סברא לחלק כמו שכתבתי לעיל אפ"ה כתיבי תרי קראי והיינו ודאי משום דאי לא כתיב אלא חד קרא יש לומר מקרא מלא דיבר הכתוב לחלק תמיד וכן נמי מוכח מר' יוסי:

לכן נ"ל לתרץ ויתורץ גם ק' התוס' לקמן בעמוד של אח"ז בד"ה לא משמע לי' ע"ש וכן נמי מתורץ מה שיל"ד למה לי' בגמ' לאתוי לקמן וא"ר יוסי בר חנינא מ"ט וכו' שהוא אינו ענין לכאן אלא ודאי דיש לפרש דברי ר' יוסי שיש לו גם הלימוד של שמואל לחלק אלא שלא תאמר לחלק תמיד אף בשגגת שבת לכך דריש פעמים שחייב אחת על כולן והא דקאמר ופעמים שחייבין על כל אחת היינו מלימוד דלעיל וה"ק מאחת מהנה בא להורות שלא תאמר שתמיד חייב על כל אחת לכך כתיב קר לדרוש שרק פעמים חייב על כל אחת ופעמים שאינו חייב רק אחת מקרא דהכא וא"ל א"כ הנה ל"ל ז"א דהא עיקר קראי צריכי לשם משמעון ואבות ותולדות רק סמוכים קדריש כמ"ש התוס' וכן ע"כ הוא לפירש"י וי"ל שלא דריש רק הנה שהוא אחת ושוב לצורך אסמכונהי לכך מייתי ריב"ח שאומר שדורש שניהם מזה ובזה מתורץ ג"כ ק' התוס' ארש"י שהקשה אמאי שפירש"י מ"ט דר"י אכתי ממין יתירים ומאי זה לשון מ"ט אכן לפי מ"ש הכי פריך מ"ט דדריש שניהם מנ"ל דילמא קאי רק אדרשה אחת וא"ל א"כ ל"ל הנה או איפכא הא אכתי מ"ם יתירות וצ"ל לשום דרשה וא"כ לא מיותר כל השני תיבות דא"א לכתוב ממין בלא התיבות רק סמוכין קדריש וא"כ מנ"ל לדרוש שניהם ע"ז משני דבאמת צריך הממין לדרשה רק מהסמוכין כיון שיש לדרוש כך ולהיפך דריש שניהם דהי מינייהו מפקת כמ"ש רש"י לכך מקשה שפיר ומשני שפיר ושמואל אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת לא דריש ר"ל שאין משמע לו לדרוש שניהם מסמוכין רק דרשה אחת וע"ז פירש"י דלא תיקשי תיבת הנה למה לי לכך פירש"י דמיבעי' לי וכו' ולא מיותר כלום רק סמוכין ודי לנו לדרוש אחד ולא שנים וכן מפרש שמואל דברי ר' יוסי וא"כ סבר כר' יוסי ולא קשה ממילא ק' התוס' בד"ה לא משמע לי' ופליג רק אריב"ח וא"כ גם קושיתי לעיל לא קשה דסמוך שמואל אלימוד דר"י וכן ר"נ ובזה מתורץ נמי מה שהביא רש"י במשנה תרי קראי דלכאורה רק לר"י ולפמ"ש הוא אליבא דכ"ע ודוק:

בגמ' לפי שנאמר ויקהל משה לפי גירסא שלפנינו אין לו פירוש כמ"ש התוס' ונ"ל לפי פשוטו שרוצה לדרוש לחלק ויקשה מאי שייך לכאן לכך אמר לפי שאמר להו ל"ט מלאכות לכך אמר להו לחלק או לפי פירש"י שכ' דהוי לי' כלל בל"ת ופרט בעשה וצ"ל לפירושו שהוא דומה לכלל ופרט דמ"ש עיין בתוס' וא"כ הוי קשה היכי דריש מלא תבערו הא הוי כלל ופרט המרוחקין זה מזה ואי משום דכתיב וביום השביעי שבתון כל העושה בה מלאכה יומת הדר הוי לי' פרט בעשה וכלל בל"ת לכך אמר לפי שנאמר אלה הדברים שהוא כולל ל"ט מלאכות והוא פירש אלא תעשה כל מלאכה וזהו שנאמרו למשה בסיני ר"ל בלא תעשה מלאכה הוי לי' שפיר כלל ופרט מקורב וק"ל: אמנם לפי תירץ התוס' וסברתם יש לקיים גם הגירסא שלפנינו דאל"ה לא מוכח מידי מלא תבערו לחלק לחייב על כל אחת אם עשה כולן דהא לא דרשינן אלא דומיא דהך דיצא מן הכלל ושם לא מוכח אלא דחייב אהבערה לחוד וכן נמי בכל מלאכות אם עשה אחת ג"כ חייב ולא מוכח אלא לאפוקי מהך סברא דלא נימא שלא חייב אלא אם עשה כולן כמ"ש לא תעשה כל מלאכה כמ"ש רש"י ביבמות אבל חילוק זה לא שמענו לחייב על כל אחת אם עשה כולן וכן ממנינא לחוד לא מוכח אלא לאפוקי מסברא זאת ולומר שאם עשה אחת מל"ט מלאכות חייבים ואיכא ל"ט חיובים אם עשה כל אחת בהעלם בפ"ע אבל עכשיו דכתיב מנינא והדר לא תבערו וא"כ למה יצא מן הכלל אם לחייב עלי' אם עשאה בפ"ע לא צריך אלא ודאי לחייב עלי' בפ"ע אם עשאה עם מלאכה אחרת ליחייב ב' ושפיר דיינין ביצא מן הכלל ללמד על כלל כולו כנ"ל ליישב גירסא שלפנינו ג"כ ומתורצין ג"כ כל הקושיות שהקשו התוס' ומתורץ נמי מאי שמקשין העולם דברי רש"י אהדדי ביבמות ובפסחים ואינך מקומות שוודאי ששני ה"א אמת שאם לא הי' כתיב שום לימוד הי' הה"א שאינו חייב עד שיעשה כולן מלא תעשה כל מלאכה כמ"ש רש"י ביבמות ואם הי' כתיב המנין ולא לא תבערו עדיין הי' ה"א שחייב על אחת אחת ועל כולן אחת ומוכיח רש"י שני הסברות מגירסא שלפנינו בכאן וגם מק' התוס' כאן וא"ש לשון לפי שנאמר ויקהל וכו' דאל"ה לא הוי יכול לומר יכול אם עשאן כולן וכו' דהא ה"א אינו חייב עד שיעשה כולן וגם לא מוכח מלא תבערו כמ"ש לכך אמר לפי שנאמר לכך ה"א יכול אם עשאן וכו' ומוכח מן לא תבערו וכמ"ש ודוק:

בגמרא ועדיין אני אומר לפי ה"א שכ' התו' דאין חייב עד שיעשה כולן צ"ל דבאמת לא משכחת חטאת אחת דאינו חייב עד שיעשה כולן ואז יש ביניהם חרישה וקצירה וחייב תמיד שלש אם לא בחרישה וקצירה לבד והוא דוחק ומכ"ש לפירש"י שנפיק מלא תעשה כל מלאכה אמנם נ"ל לפרש דה"ק שהייתי אומר כיון שמנינא אתי לומר שאינו חייב אחת עד שיעשה ל"ט מלאכות וכיון דאפיק חרישה וקצירה מכלל ה"א שיש ל"ט מלאכות חוץ חרישה וקצירה והייתי מכניס עוד שתי מלאכות שאין חשובות ובזה מתורץ היטב לפי שנא' וכו' וגם הת"ל וכו' שזה הה"א להכניס עוד שתי מלאכות לא נפיק אלא מאלו הב' לימודים ודוק:

בתוס' בד"ה אם אינו ענין וכו' עד וליחייב קרבן על כל א' ר"ל דאם ד"ת כלב"א ל"ל ממילא חייב חטאת על כל דבר שזדונו כרת אלא ע"כ לחלק לכך דרשינן הפסוק הראשון אע"ג שהב' מיותר משום דהשני לא מישתמע לחלק וק"ל:

בד"ה יכול שאם עשאן כולם וכו' עד וי"ל דצריך למנינא לפי שיש וכו' עד ומיהו ק' לר"י וכו' דע אע"פ שדחו זה הסברא היינו לומר שאעפ"כ מוכח לחלק מאיזה סברא שיהי' ולפי המסקנא ניחא דכיון דלא תבערו קאי אמנינא כמ"ש התוס' בסמוך ושם סמיך אלא תבערו אבל ודאי זאת הסברא קיימת שמש"ה מכניסין אף אלו מלאכות שאין חשובות משום רמז מן התורה דל"ט כמו שאיתא להדיא לעיל במכילתין הני ל"ט כנגד מי ומשני כנגד מלאכות שבתורה וכו' ע"ש וע"כ מקשה משום שיש מלאכות שאין חשובות או להפך שיש יותר חשובות רק דסמיך אמנינא שבתורה ועפ"ז תרצתי דברי רש"י לעיל גבי פלוגתא דר"י ור"ל בשגגת לאו וכרת מקשה תנן אבות מלאכות מ' חסר אחת והוינן בי' מנינא ל"ל פירש"י ניתני אבות מלאכות הזורע וכו' ואנא ידענא דהוי מ' חסר אחת והוא תמוה מאי נ"מ בזה אם לא נדע שהם מ' חסר אחת ולפ"ז ניחא דרש"י בא לפרש שלא יקשה לך מאי מקשה בגמ' מנינא ל"ל הא י"ל גם אתנא כן והוא שבא ליתן טעם למה הן אלו מלאכות כיון שיש שאין חשיבות וגם למה לא יותר לכך מקדים אבות מלאכות צריך להיות מ' חסר אחת ע"פ לימוד מתורה או מאלה הדברים או ממלאכות שבתורה לכך הם הזורע וכו' לכך מפרש רש"י כיון שהתנא לא מפרש הלימוד אלא שמרמז במנין מ' חסר א' ונדע הלימוד מסברא א"כ ליתני הזורע ונימני ונדע שיש מ' חסר א' וג"כ נדע הלימוד מסברא ודוק:

בא"ד וכיון דכתיב לא תבערו וכו' עד אבל אתולדה במקום אב לא לכאורה הוא תמוה למה לא פירשו דאי לאו ממנינא ה"א דלא תבערו אתי רק לחלק לחייב על אחת ג"כ אחת דומיא דהבערה ולאפוקי מהך סברא אבל לחלק לחייב ל"ט חטאת לא הוי ידענא ולכך כתיב מנינא לחייב ל"ט חטאת ואפ"ה פריך שם שפיר כמ"ש רש"י דאי חייב אתולדת הוי יותר ולעולם המנין אתי לחלק כמ"ש רש"י שם להדיא וכמ"ש לעיל בפירושו לפי הגירסא שלפנינו והוא מוכרח דאל"ה יסתרו דברי רש"י לשם את דברי הגמ' שבכאן ששם פירש"י שמנינא אתי לחלק וכאן לא נמצא שום מי שיסבור כן אדרבא אמר להיפך לפי שנאמר וכו' יכול וכו' אמנם כד דייקת לק"מ דהתוס' אזלי לשיטתייהו שכ' ע"פ גי' מכילתין דהה"א שלא יתחייב אלא אם עשה כולן הוא יוצא רק מהמנין וא"כ קשה ליכתב ולא תבערו לחוד ואנא ידענא לחלק לחייב ל"ט דאי לחלק לחייב א' על א' ל"ל קרא כיון דלא כתיב המנין לכך פירשו שבאמת מלא תבערו לחוד מוכח לחלק לחייב ל"ט אלא שהמנין בא ללמד שלא ליחייב אתולדה במקום אב וזה שכתבו והשתא מוכח שפיר בהזורק ר"ל שא"צ לפירש"י וא"ש יותר הקושיא מוכרחת כיון שהלימוד בא המנין רק לזה אבל רש"י אזיל לשיטתי' שכ' ביבמות דבלא"ה יש ה"א שלא ליחייב רק אם עשה כולן מלא תעשה כל מלאכה א"כ צריך לא תבערו וגם המנין לחלק רק ק' הגמ' שם אם חייב אתולדת הוי יותר וכמו שכתבתי לעיל ומוכרח הוא לפירושו וא"ש גם הגי' שלפנינו ודוק:

בגמ' דתניא הבערה וכו' עמ"ש בקונטרס הדרשות שלי לתרץ דברי הרמב"ם התמוה מכאן בטוב טעם קרוב לפשוטו ע"ש בדרוש דא"ב י"ט לשבת:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה