אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף סט:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף סט:

דף סט.

בתוס' בד"ה הא מני מונבז וכו' עד והקשה הר"א וכו' קושית התו' היא גדולה מאד ארש"י אמנם גם מה שתי' התו' על ק' רש"י הוא דוחק גדול וגם פי' התוס' בעצמם מקיימים גי' רש"י והיינו ודאי מחמת שדחה רש"י הלישנא אחרינא וע"כ נמי סברי דמסוגיא דשבועות אין ראי' דודאי רב נחמן פליג אאביי דאמר בהדיא הכל מודים עד שישגוג בלאו ולא בקרבן לרבנן ורב נחמן סבר דשגגת קרבן הוי שגגה הכא אף לרבנן אלא שלא פירשו כפי' רש"י ממש לפי קושייתם דלעיל שהיא חזקה אמנם נראה לי שע"פ פירושם מתורץ גם פירש"י והוא שודאי ידע רש"י דאף לרבנן משכחת שגגת שבועת ביטוי לשעבר בעשה כמ"ש התוס' אלא דהך ברייתא ודאי סבר דשגגת עשה נמי לא מיקרי האדם בשבועה דאל"ה אף למונבז למה אמר דוקא ששגג בקרבן ולא בעשה אף למונבז דמה"ת לעשות פלוגתא חדשה בין מונבז לרבנן לומר דלרבנן שמי' שגגה בעשה והוי האדם בשבועה ולמונבז לא אלא ודאי לרבנן ג"כ להאי תנא שגגת עשה לא מיקרי האדם בשבועה וא"כ שפיר כתב רש"י דהאי תנא סבר דלרבנן דפליגי אמונבז לא חייב לשעבר כר"י אבל ר"ע באמת ל"ל כהאי תנא דברייתא וס"ל דשגגת עשה הוי האדם בשבועה ודוק: בגמ' אמר רבה אם מכיר מקצת היום נ"ל דלרבה בא לומר דמיתרצא הברייתא טפי כפשטי' ומשמר יום א' לגמרי ומיירי בהאי גוונא ואז יכול ביום הזה שמכיר לעשות לשבת וק"ל:

ועיין בר"ח שמפרש זה המאמר בדרך מוסר על אותם ההולכים תמיד אחרי הבלי עולם ושוכחין משורש נשמתן לעוה"ב שנקרא שבת ע"ש כי טוב ואני הוספתי נופך מעט לפרש תיבת במדבר שהוא מפרש שהולך אחרי התוהו כמדבר ואני מפרשו ע"פ הזוהר שכ' על פסוק אבינו מת במדבר שהוא במדבר שהי' מדבר דברי חול בשבת ע"ד מקושש עצים ע"ש עד"ז פירשתי כאן שעיקר חטא המחטיא את כל העולם הוא הדיבור שהולך כל היום אחרי לה"ר וליצנות וזה הולך במדבר לכן ואינו יודע מתי שבת וע"ד שפי' ר"ח פירשתי משנת כלל גדול ע"ד מוסר הנ"ל ודרשתיו בקהל עדתי והארכתי למעניתי בו וכתוב אצלי בקונטרס הדרשות וכאן ארמזנו לך בקיצור שיש בין אחינו ב"י ג' כתות יש שוכחין לגמרי כנ"ל ויש זוכרין פעם בפעם ויש עושין עיקר מזה הזכירה ואלו נקראים שבת ג"כ כמ"ש הר"ח שמושך עליו קדושת שבת גם בעוה"ז וזהו אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות וידוע שכל מי שיש בו נשמה ופגם באיברי' כגון בעינים או באוזן צריך לתקן כל אבר שפגם משא"כ מי שאבד נשמתו לגמרי אין לו אלא חסרון א' רק קשה לו תיקון וזהו האומרים לרע טוב וכו' ע"ז משני שמים אור לחשך וזהו החרשים שמעו וכו' עד מי עור כמלאכי וכו' ודוק וזה השוכח עיקר שבת שהוא נשמה אין חייב אלא חטאת שהוא חסרון אחד כל נשמתו אבל היודע עיקר שבת חייב על כל שבת ר"ל על כל פגם שעשה בנשמתו בעוה"ב היודע שהוא שבת ר"ל גם בעוה"ז אז סביביו נשערה מאד וחייב לתקן עם עשה איזה מצוה שלא מאהבה כבן לאב ע"ד שפירשתי היום יעמוד במשפט אם כבנים אם כעבדים ר"ל גם ע"ד יעמוד במשפט אם עבד מאהבה כבנים או מיראה כעבדים וזהו חייב על כל אב מלאכה ודוק ותבין אם בעל נפש אתה:

וגם ע"ד הר"ח שעוה"ב נקרא שבת פירשתי בטוב מה שמורגל בפי הבריות שינה בשבת תענוג וע"ז סומכין ליגרר כל יום הקיץ בשינה ופירשתי ע"ד מוסר ע"ד שאמרו בגמ' יגיע יומי אריכא דבעי למינם בקברא דקרי לי' שינה אמנם אשרי למי שיש לו מנוחה בקבר לגוף לישן ואין נוטלין את גופו להפרע כמו שאנו מתפללין תמיד ויניח על משכבו בשלום ואפשר שזה פירוש התשובה של ר"ז שאמרה לו אשתו לא בעי מר מינים מידי אמר לה אם אישן עכשיו לא יהי' לי מנוחה לישן בקבר אבל אם לא אישן עכשיו יגיע יומי שאוכל לישן בקבר וזה שינה בשבת ר"ל בקבר שמניחין לו לישן הוא תענוג ואמרתי בקהל עדתי אשרי לכל מי שיעלה זה על רוחו בכל שבת קודם שישן ויתגבר לעבודת הש"י בפרט בשבת שצריך להוסיף קדושה ולא מעשה גופני וק"ל:

בגמ' מנה"מ אמר רב נחמן וכו' עד הא כיצד וכו' דברים אלו אין להם פירוש כמ"ש במשנה וע"ש מ"ש ועתה באתי לפרש דרך קרוב לפשוטו לפי פי' התוס' ויתורץ בזה שני קושיות חזקות מ"ש כבר הנופלות על פירושם שפירשו במשנה שהוא גזירת הכתוב ודחו פירש"י ע"ש חדא מנ"ל לאוקמא האי קרא דשמירה א' אשוכח עיקר שבת וכו' אע"ג דאין סברא לומר להיפך חדא נוקי חד קרא לדרשה אחרת או נוקי קרא דשמירה א' לתינוק ועוד קשה יותר למה לא נאמר הגזירת הכתוב גם בשגגת שיתחייב על כל מלאכה של כל שבת אכן נ"ל שהגמרא בכאן מתרץ הכל וה"ק הא כיצד כאן נאמר לשון יחיד שהוא חטאת אחת וכאן נאמר על כל שבת אחת אלא כאן שמירה אחת לשבתות הרבה ר"ל דלשון שמירה היינו שישמור שלא ישכח ויעבור ואם שוכח עיקר שבת אם הי' שמר שלא ישכח עיקר שבת או אם היינו אומרים לו עיקר שבת הי' די בזה לשבתות הרבה שלא הי' עושה מלאכה בשום שבת לכך אינו חייב אלא חטאת אחת וכאן בשמירה לכל שבת ר"ל בידע עיקר שבת אלא ששכח שהיום שבת צריך שמירה לכל שבת בפ"ע דאף אם היינו אומרים לו או לא הי' שוכח בשבת אחד שהיום שבת עדיין הי' יכול לשכוח בשבת אחרת וכן בכולן וצריך בכל שבת שמירה שלא ישכח שהיום שבת דשבת א' אינו תלוי בחבירו משא"כ בשוכח עיקר שבת דדי בשמירה אחת אם לא שכח עיקרו תמיד לא הי' עושה דהא אינו רגיל לשכוח שהיום שבת וא"כ התירץ והטעם ממש מפורש בגמ' ובזה ממילא מתורץ בשגגת מלאכות דאינו חייב על כל שבת דהא גם במלאכה די בשמירה א' לשבתות הרבה אם לא ישכח המלאכה לא יעשהו בשום שבת וגזירת הכתוב לימים שבנתיים אלא היכי שצריך שמירה לכל שבת דומיא דנדה ממש היכא שלא טבלה אפילו איחרה כמה שנים די לו בשמירה אחת אם הי' יודע שהוא נדה לא בא עלי' משא"כ אם טבלה וראתה אף אם הי' יודע נדות הראשונה כיון שכבר טבלה אם לא הי' יודע נדות השני הי' בא עלי' וצריך שמירה לכל נדה ודוק:

אמנם לרש"י לא יתכן זה הפי' ובלא"ה ק' לרש"י מהכא שפי' במשנה דימים שבנתיים הויין ידיעה מסברא דא"א שלא שמע והשגגה הוי רק משבת ואתיידע ליה והכא בעי מנה"מ כמו שהקשו תוס' במשנה וגם שאר הקושיות של תוס' ע"ש מה שתירצתי ומדי בואי הנה עיינתי לפי פשוטו נ"ל לתרץ כל הקושיות ויתורצו גם דברי הגמ' פה לשיטת רש"י ויתורץ גם קושיא אחת חזקה מ"ש דהגמ' בסמוך אשגגת שבת ושגגת מלאכות דיש ג"כ שני לימודי' מקשה בגמ' בסמוך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומ"ש ארישא אחילוק דבין שוכח עיקר שבת ליודע עיקר שבת לא מקשה כלום:

לכן נ"ל ברור דרש"י נמי מודה דידיעת שבת לחוד לא הוי ידיעה לחילוק חטאת כיון דלא הוי ידיעת חטא כמ"ש רש"י בעצמו לקמן אדברי רבא גבי קצר וטחן בהדיא וכאן לא חייב על כל שבת הוא מחמת לימוד כמ"ש בגמ' כאן ומביאו רש"י בריש פרקין ומ"ש רש"י טעם א"א שלא שמע והא אתיידע לי' בא לפרש תחל דבריו שרש"י פי' בעצמו שם בריש פירקין שמש"ה מוקמינן שמירה א' לשבתות הרבה אשוכח עיקר שבת משום דהוי רק חדא שגגה ושמירה לכל שבת מוקמינן איודע עיקר שבת משום דהוי טובא שגגות והוקשה לרש"י למה הוי שוכח שהיום שבת טובא שגגות כמו קושית התו' בעצמו מנדה הא גבי נדה אמרינן אם לא טבלה אפילו איחרה כמה שנים ובא עלי' טובא זימנא הוי חדא שגגה שלא הי' יודע מנדתה ואם הי' יודע לא הי' בא עלי' תמיד רק טבלה וראתה הוי כל נדות חדשה שגגה חדשה משא"כ בשבת דהא כל שבתות הוי אחת לכך פירש"י א"א שלא שמע ואתיידע לי' השגגה ראשונה והוי שבת אחרת שגגה דהא ראשונה כבר אתיידע לי' ואף שלא הוי ידיעת חטא לחלק החטאת עכ"פ הוי ידיעה לחלק השגגות אלא היכא דלא הוי לימוד לא מהני חילוק השגגות לחלק חטאת כיון דלא הוי ידיעת חטא אבל בתר דכתיב לימוד מוקמינן לי' אשגגות טובא כמו שמשני בגמ' אחילוק מלאכות וא"כ התירץ שבגמ' לקמן קאי גם ארישא דחילוק שבתות ומכ"ש התירוץ הראשון דתלי עיקר בידיעות א"ש גם ארישא דהכא הוי לי' ידיעת שגגה בכל שבת דא"א שלא שמע ואע"ג דנקט הלשון שבת ומלאכות משום סיפא דקאי בי' נקט הכא ונטר עד לבסוף לפרש כל המשנה בקשיא ותירץ אחד כן נ"ל ברור ואמיתי בדעת רש"י אף שכתבתי לעיל ת"ל לתרץ בכמה פנים זה האמת לפע"ד שכן הוא מפורש ברש"י בריש פרקין להמעיין ובזה מתורצים היטב כל הקושיות של התוס' ומה שהקשיתי ודוק היטב ותמצא כי לא רציתי להאריך בתירוצן כי המשכיל יבין:

ובזה נבוא לפרש גם דברי הגמ' שאמר ב' קראי כתיבי ושמרו ב"י את השבת וכתיב וכו' הא כיצד ר"ל למה שינה הכתוב כאן לשון יחיד שבת משמע שכולן הם מיקרי שבת אחת דודאי הכתוב לא אמר שישמרו רק שבת אחד ותו לא רק שכולן הם אחד וכאן כתיב שבתותי לשון רבים אלא ע"כ משום שמירה דלעיל מיני' שינה הכתוב כאן כתיב ושמרו ב"י את שבת ל' יחיד להורות שכולן הן אחת ולהורות דיש שמירה אחת לשבתות הרבה וכאן כתיב ל' רבים אשמירה דלעיל מיני' נמי קאי להורות שיש שמירת הרבה לשבתות הרבה דהיינו שמירה לכל שבת ומסרן הדבר לחכמים כמ"ש רש"י ולא פירשו הגמ' משום שסמיך אלקמן שמפרש גם זה בבת אחת עם הסיפא כן נ"ל ברור ע"פ פירש"י לפי עומק פשוטו ומתורץ היטב דמייתי גם הפסוקים בתירוץ ודוק: בגמרא מתקיף לה רנב"י אדרבא איפכא וכו' הוא תמוה כמ"ש במשנה ועמ"ש שם וביותר הוא תמוה מאי הקושיא די"ל נמי כסברא הראשונה דשמירה דתלי בשבת לשון יחיד או לשון רבים רק הוא סבר דתלי בשמירה אם הוא על שבת אחד ומאי קושיא כיון שהוא סברא לכאן נמי כמ"ש לעיל בסמוך גם מאי נ"מ ובמאי פליגי ונ"ל דנ"מ פלוגתא גדולה והוא דאיתא פלוגתא בכריתות אם שבתות כגופן דמי וחייב באמת על כל מלאכה של כל שבת או לאו כגופן דמיין רק גזירת הכתוב בשוכח שהיום שבת ימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק וזהו ודאי אם מסברא שבתות הוי כגופין הוי לי' לחייב גם בשוכח עיקר שבת על כל שבת אלא שהתורה גזרה להיפך שמירה אחת לשבתות הרבה וזו ודאי סברא שפסוק הראשון בא להוציא מסברא חיצונה וכדי שלא תאמר שתמיד הוא כן בא הכתוב השני להוציא מהראשון אבל לומר איפכא שהכתוב הראשון בא כסברא החיצונה וא"ת ל"ל קרא נימא שהוא להוציא מהשני שלא נטעי ע"י כתוב השני אין סברא שעדיין לא נאמר השני ולזה שפיר הקשה רנב"י אדרבא איפכא מסתברא שהוא סובר כמסקנת הגמ' בכריתות דשבתות לאו כגופין דמיין רק גזירת הכתוב דימים שבנתיים הויין ידיעה כמ"ש גם רש"י ותוס' כאן בכל פרקין זה השיטה וא"כ אם לא הי' כתיב שום קרא לא הוי חייב תמיד אלא אחת וקרא דושמרו כתיב קודם בתורה א"כ אם נאמר דושמרו קאי אשמירה אחת קשה ל"ל קרא צ"ל שלא נטעה מחמת כתוב השני דשבתותי דתמיד הם שמירות הרבה וזה היפך מהסברא אלא ודאי דתלי בשמירה שהוא תמיד ל' יחיד אלא אם קאי על שבת אחת הוא שמירה אחת לשבת אחת לכך ושמרו קאי שמירה לכל שבת לאפוקי מסברא חיצונה ואח"כ שלא נטעה גם בשוכח עיקר שבת הוא כן כתיב שבתותי תשמרו שמירה אחת וא"כ מקשה שפיר אמנם כדי שלא תקשה ארב נחמן בר רבה צ"ל דאיהו ס"ל שבתות כגופין דמיין ק"ו מנדה וכדיעה אחת לשם בכריתות והוי סברא חיצונה לחייב גם בשוכח עיקר שבת על כל שבת לכך קרא קמא כתיב שמירה אחת ובזה מתורץ נמי היטב ק' התוס' במשנה מסוגיא דלשם דאתיא כר"נ אמר רבה ע"ש ודוק היטב ועיין במשנה שהארכתי לתרץ כל המאמר הזה בסיגנון זה וכאן כתבתי קרוב לפשוטו:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה