אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף סט.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף סט.

דף סח:

בגמ' ר"י אמר כיון ששגג וכו' לפירש"י ניחא דפליגי אליבא דנפשייהו דלא סברי כלל בזה כמונבז כמ"ש רש"י לעיל דטעמייהו משום אומר מותר אנוס הוא כמ"ש לעיל אמנם לפי' התו' שפי' דסברי ממש כמונבז מלבד ק' התוס' שבכאן בד"ה אמר קרא קשה טובא חדא למה ליפלגי שלא אליבא דנפשייהו וגם מאי מקשה ר"י קרא דר"ל מאי עביד ליה ולא מקשה אר"ל גופא אליבא דנפשי' דסבר כמונבז מאי עביד להאי קרא וביותר מאי מקשה בגמ' תנן לימא דמתני' אתי כמונבז שהוא אליבייהו כהלכה דגם משנתינו מוקמי אינהו כמונבז לפי' התוס' ולמה ידחוק לאוקים כר"ע שלא אליבא דהילכתא מכ"ש לפי' המהרש"א שנבאר בסמוך דלא קשה מהמשנה אלא מלשון ר"י מאי קשה הא ר"ל סבר כמונבז דשגגת קרבן נמי שגגה מכ"ש שגגת כרת אלא שבלא"ה לא מתקיים פירושו כמו שנבאר אלא דמגוף הגמ' קשה אמנם לשיטת רש"י דפליגי אליבא דנפשייהו וכמ"ש לעיל ניחא הכל וא"ל עכ"פ נוקי מתניתין כמונבז דשגגת קרבן שמי' שגגה ז"א טוב לו לאוקמא כר"ע דזה סברא דשגגת קרבן היה דוחק לו להעמיד המשנה כן וצ"ע לפי' התוס' ודוק:

בגמ' תנן אבות מלאכות מ' חסר אחת וכו' כאן תפסו על הרמב"ם כל מפרשיו שפוסק מפורש כהמשנה שאם עשה כולן בהעלם אחת ופוסק כר"ל כאן ופוטר בהעלם זה וזה וכרבנן דר"ע וגם בפלוגתת דלקמן דאביי ורבא גבי נתכוין להגבי' וכו' פוסק כרבא א"כ נשאר עליו קושיות הגמ' דידע לשבת במאי ונ"ל לתרץ אחר שנקדים מאי שמביא המהרש"א קושיות העולם לקמן גבי קצר וטחן דלפי דינא דרבא דהוי העלם אחד אף שחלק ההעלם והי' לו קצת ידיעה בנתיים מאי מקשה הגמרא בשלש אלה המקומות דידע לשבת במאי הא משכחת דידע במלאכה אחת ולסוף עשה זה המלאכה בשגגת שבת ששכח בנתיים שהיום שבת או להיפך שעשה ראשונה מלאכה זאת בשגגת שבת ואח"כ נזכר שהיום שבת ושכח המלאכה שעשה ועשה כולן בזדון שבת ותירץ הוא דאין זה מיקרי העלם א' אלא דין העלם אחד יש לו ע"כ ודבריו ודאי מתפרשין דפריך אלישנא דר' יוחנן דאמר בהעלם א' אבל מן המשנה לק"מ דמשכחת כה"ג אמנם דבריו צריכין נגר ובר נגר לפרשן דאי מר"י פריך מאי מקשה כאן אר"ל הא לר' יוחנן גופא באמת לא קשה דמשכחת ור"ל באמת לא סבר הלשון של ר"י וכ"ש לקמן אאביי ואינך מאי מקשה מן הלשון של ר"י כיון דר"י אמר כן לשיטתו בשלמא מהמשנה מקשה אם נאמר דסבר כר"ל אבל מלשון ר"י ולר"י גופא לא קשה להקשות מיני' אאינך אין זה אלא תימה ומכ"ש לפי' התוס' דאר"י ור"ל לא קשה מידי דסברי כמונבז רק לרבנן דמונבז מקשה וכי צריכין הם לתרץ הלשון של ר"י אמנם נלע"ד דלק"מ קושיות העולם דהא מסקינן בגמ' שם גבי קצר וטחן דר"י ור"ז פליגי ארבא ואית להו דחלוקין הם לחטאת ומקשה אליבייהו האיך מפרשין המשנה אם נאמר דסברי כר"ל תדע דהא ארבא לק"מ בלא"ה דמשכחת דטעה בשיעורין כדאמר לקמן אלא מקשה אאביי דלשם אם יסבור כר"ל ה"נ נאמר דמקשה לר"י ור"ז אם סברי כאביי ור"ל דאביי גופא אית להו נמי גרירה ונראה שם שכן הוא המסקנא דשקלי וטרי אליבייהו דר"י ור"ז לכך נמי מקשה כאן שפיר ובזה ממילא מתורץ הרמב"ם שהוא פוסק בפירוש שם בה' שגגות כרבא קצירה גוררת קצירה שפיר משכחת דינא דמשנה וכקו' העולם לכך מייתי הדין ודוק:

בתוס' בד"ה דידע לי' בתחומין וכו' עד תימא לר"י כתבו תימא באלף ודאי כיוונו שיש תירוץ ונ"ל לתרץ ויתורצו עוד קו' בזה ק' מהר"מ מלובלין הא משכחת דטעה בקצת מלאכות וסבר שצריך שיעור יותר גדול אל מלאכה זו כגון הוצאה באוכלין הי' סבור שצריך כביצה וכן נמי בקצירה וידע שיש שבת בקצירה ובהוצאה והוציא וקצר כגרוגרת וכן נמי יש להקשות כמו שכתבו מפרשי הרמב"ם שטעה שסבר שאר מלאכות אסורין שבאמת אינן בכלל מלאכות וכן נמי יש להק' דילמא ידע שהוא שבת בקידושא ואבדלתא שהוא דאורייתא קידוש עכ"פ לכן נ"ל ברור דהא ודאי מקשה אליבא דסברא אם העלם זה וזה אינו חייב אלא אחת כדמפרש לקמן ולא מיחייב על כל אחת אלא בזדון שבת וסבר הגמ' מסברא כמו דשגגה לא הוי אלא בלאו וכרת או בכרת של המלאכות דוקא כן נמי זדון שבת בעינן דוקא זדון שבת בעיקר המלאכות של אמת כיון שהוא חילוף של שוגג ובעינן זדון עכ"פ במלאכות בלאו או בכרת של אמיתית המלאכות ואל"ה אף דלא מיקרי שוכח עיקר שבת בכל הני גווני שכתבתי עכ"פ לא נפיק מדין העלם זה וזה כיון שבעיקר המלאכות לא ידע שהוא שבת הוי העלם שבת ג"כ לגבי מלאכות וא"כ מתורצים כל הקושיות ועיין בחידושינו אי"ה לקמן שמתירץ בזה קושיות גדולות והיא סברא נכונה ומצאתי אח"כ עיקר סברא זו בלח"מ ונהניתי והוא סברא מוכרחת כאן מחמת כל הני קושית שכתבתי ודוק:

בתוס' בד"ה עד שישגוג בלאו שבה וכו' עד ורש"י פי' וכו' הנה אף שכאן יש לדחוק שאין סברא לרש"י שישכח האיסור אמנם לקמן גבי תרומה ודאי קשה מי דחקו לרש"י כמ"ש המהרש"א אמנם נ"ל דרש"י לא בא למעט שגגת לאו ממש כאן ובתרומה אלא שרש"י בא לפרש שלפי פשוטו משמע דדוקא שגגת לאו אבל אם שכח השבועה או לא ידע שהיא תרומה אינו חייב וזה לא מצינו אדרבא בתרומה משמע בכולה הש"ס משמע שסבר שהוא חולין לכך פירש"י שגם זה מיקרי שגגת לאו ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה