אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף ס:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף ס:

דף ס.

ברש"י בד"ה והתניא כל שריפא ג' ב"א וכו' משמע להדיא דלא גרס כאחד וכן הוא ודאי לשיטת רש"י דכל שכתב חד לחש אף כמה פעמים מיקרי חד קמיע ואיתמחי קמיע היינו לחש א"כ לא מוכח כלום מאחד דמיירי בג' לחשים ולמה לי' למיתני כאחד והך גירסא שלפנינו כאחד הוא לשיטת התוס' דלשיטתם לא מוכח כלום מג' בני אדם לחוד דמיירי בג' קמיעין כיון שע"כ בחד לחש מיירי דלשיטתם לא אתמחי גברא כלל ללחש אחר וא"כ כיון שאף ג' ב"א מיירי ע"כ שהי' להם חולי אחד י"ל ג"כ שכל הג' ריפא באגרת אחד בזא"ז וע"כ צריך לגרוס כאחד דאי ודאי ריפא אותם בג' אגרת כמ"ש התוס' בד"ה כל שריפא וע"כ הגי' שלפנינו ע"פ פי' התוס' וק"ל:

ברש"י בד"ה הא לאמחוי גברא וכו' משום דסתם ג' בני אדם וכו' ר"ל דודאי אם נאמר בבעיא דרב פפא דלחד גברא לא אתמחי גברא א"ש טפי לפי פשוטו דע"כ לא משכחת אמחוי גברא אף בג' מיני חלאים רק בג' ב"א משא"כ לאמחוי קמיע כמ"ש רש"י לקמן אלא שרש"י בא לתרץ שלא תקשה ליפשוט רב פפא מהך דאמרינן מזל גברא וכו' דאל"כ למה נקט ג' בני אדם לכך מתרץ דאף א"א דלחד גברא בג' לחשים לג' מיני חלאים נמי איתמחי אתי נמי שפיר די"ל דבא לאורוי דמיירי בג' לחשים ולאתמחי גברא דאורחא דמילתא סתם ג' ב"א יש להם ג' מיני חלאים וצריכין ג' לחשים לכך איתמחי גברא לכל מיני לחשים ובאמת ה"ה לאדם אחד אם הי' לו ג' חלאים נמי איתמחי גברא אלא דתנא אורחא דמילתא נקט לכך בעי שפיר רב פפא וק"ל: ואף שגם לפי' התוס' שייך זה התירוץ דה"ה לאדם אחד אלא תני ג' ב"א כא' לאורוי דאיירי בג' אגרת וע"כ הוצרך למיתני גם ג' ב"א דמאי שייך כאחד באדם א' וא"כ לא מוכח מידי ואפ"ה הקשו בד"ה תלת קמיעי דליפשוט מהכא והיינו דאם גם לחד גברא מהני ליתני בחד גברא וליתני בהדיא ג' קמיעין זה לפי שיטתם וא"כ לשיטת רש"י ג"כ קשה ליתני בהדיא בג' מיני לחשים אינו דומה בשלמא לשיטת התוס' דמיירי בחד לחש וחולי א' בג' ב"א שפיר מקשים ליתני באדם א' ובג' קמיעין בהדיא לאשמועינן זה דאף באדם א' מהני ולא אמרינן מזל דהאי גברא גרם וגם הוי טפי אורחא דמילתא חולי א' גבי אדם א' מג' ב"א אבל לשיטת רש"י ממ"נ אם הוי תני בהדיא אדם א' לאשמועינן זה לא הוי אורחא דמילתא שאדם א' יהא לו ג' מיני חלאים ודרך התנא למינקט אורחא דמילתא ואי הוי תני סתמא ג' חלאים עדיין לא הוי מוכח בחד גברא דאדרבא הוי מוקמינן בג' ב"א כפי אורחא דמילתא ולמה לו להאריך בחנם ודוק:

ברש"י בד"ה הא לאמחוי קמיע וכו' עד ע"י אדם זה לכאורה הא לא מיקרי מומחה קמיע לחוד דכמו שהקמיע מומחה ע"י אדם זה כן נמי הגברא מומחה לקמיע זו דהא בכה"ג לא ידעינן ממי נעשה המחאה וא"ל משום דתלינן יותר בקמיע מגברא כמ"ש רש"י לקמן לגבי חולה הא לעיל כ' רש"י בריש שמעתא דבכה"ג הוי מומחה גברא מקמיע לאותו קמיע מטעם שכתבתי שם בשלמא לקמן דמומחה קמיע מכל אדם שפיר אמר קמיע איתמחי ולא גברא לכל קמיעים כמ"ש לעיל משא"כ הכא לפי' ראשון ונלע"ד דהנך ב' פירושים תלי בהנך שני פירושים שכתב רש"י בסמוך שריפא ג"פ או לאדם אחד או לג' שהוא מיותר וגם אם לאדם א' מהני ל"ל למימר לג' לכך נראה דה"ק אם מיירי באדם א' כתבן ע"כ מיירי דוקא שריפאו שלשתן אדם א' ולא ג' דאל"כ קשה מ"ש למה נקרא קמיע ולא גברא אבל אם ריפאו שלשתן אדם א' שפיר קראו הגמ' מומחה קמיע ולא גברא דמחמת גברא לא הוי מומחה אף קמיע זו מאדם זה שהרי מסופק רב פפא לקמן בכה"ג דילמא תלינן בחולה לגבי גברא והוי אסור לצאת בו רק מחמת קמיע היא דשרי לצאת בו דלגבי קמיע לא תלינן בחולה כמ"ש רש"י שם אבל אי מיירי שג' רופאים כתבוהו שפיר מיירי אף שריפאו לג' ב"א אפ"ה מיקרי מומחה קמיע ולא גברא שהקמיע מומחה מיד כל אדם אבל גברא לא מומחה לשאר קמיעין ודוק:

ויותר נראה דהך או אם כתבו שלשה רופאים אינו פי' שני אלא שהברייתא מיירי בתרווייהו דכל שריפא ג"פ איתמחי קמיע או לאדם זה או מכל אדם ואדרבא בא רש"י לתרץ הך קושיא שכתבתי דכיון דשמעתין עוסק בעיקר פי' דהך ברייתא מיירי אפי' שריפא לאדם א' ג"פ דהא עיקר רומיא ותירץ הוא מזה א"כ מאי אמר לאמחוי קמיע ולא גברא אף שלאדם אחד לא אתמחי גברא מאי נ"מ כיון דקמיע לא אתמחי אלא מהך גברא אף גברא איתמחי להך קמיע לכך כ' דהברייתא מיירי בכל גווני וזימנין אתמחי קמיע מכל אדם לכך מיקרי שפיר מומחה קמיע ולא גברא ודוק:

אמנם בעיקר הדברים צריך טעם ופירוש במ"ש שאם אדם א' כתבן לא איתמחי קמיע אלא מאדם זה למה שהרי תלינן בקמיע ולא בגברא ולמה לא יתמחי קמיע אף מאדם אחר ובאמת תוס' חולקין על סברא זאת אף לשיטת רש"י אמנם צריך טעם אף לדברי רש"י וביותר שכ' אם שלשה רופאים כתבוהו הומחה אף מכל אדם משמע ודאי אף אם יכתבו אדם שלא הומחה גברא יוצאין בו דאם יכתבו אדם שהומחה בלא"ה מותר לצאת בכל קמיעות שיכתוב וצ"ל אף אדם שלא הומחה וא"כ אם כתבוהו שלשה רופאים מומחין אמאי יתמחי הקמיע מכל אדם שאין מומחה כיון שסובר שאינו מהני אלא דומיא דהמחאתו ולומר שמיירי שכ' דוקא שלשה רופאים שאינן מומחין הוא דוחק גדול וגם לישנא לא משמע הכי שכתב ג' רופאים וסיים מיד כל אדם משמע שכתבום רופאים מומחים ונעשה מומחה מיד כל אדם משמע אפי' אינו רופא מומחה ולפי פשוטו נראה דאם כתבן רופא א' מש"ה לא נעשה מומחה הקמיע כי שמא מזלו גרם אף דלא תלינן בגברא לאיתמחי בודאי או לאיתמחי בשאר קמיעות דשמא מזלו להך קמיע דוקא משא"כ בג' תו לא תלינן במזל דהוי חזקה אך לפ"ז יהא סתירה גדולה למ"ש רש"י אח"כ דאפי' שם דאתמחי גברא כ' רש"י דאין הדבר תלוי במזל אלא בחכמה מכ"ש כאן שלא איתמחי גברא וזה קצת קרוב לסתירה שכתבו התוס' כאן אמנם יתבאר הכל בסמוך דברי רש"י על נכון בכמה פנים ודוק:

ברש"י בד"ה ואיתמחי קמיע וכו' עד וא"ל מזל הרופא וכו' וא"ל מזל החולה וכו' דבריו תמוהים הרבה כמ"ש התוס' ועיין במהרש"א שהסיגנון שלו הוא נכון אמנם דבריו אין מובנים במ"ש שהוא רק מזל הרופא מה בכך אפ"ה אתמחי גברא בג' אנשים תיתי מהי תיתי ומדבריו נראה שאם הוא מחמת מזל אין לתלות לעולם שכ' רק מזל בעלמא ולא כתב שום טעם וראי' על זה אדרבא מדברי התוס' מוכרח לומר שעיקר המחאת גברא הוא מחמת מזל שכ"כ בד"ה איתמחי קמיעא במזל הרופא הי' לנו לתלות שכבר איתמחי וכו' וכן נמי מוכרח מן מה שכתבו לעיל אם יאבד אדם מחאתו ע"ש כמו שנבאר וגם מ"ש נמי וא"ל מזל החולה גורם דקאי אמומחה גברא הוא תימה מה זה קושיא כיון שריפא ג' ב"א וכבר אמר לעיל לאמחוי גברא וגם א"ל הראשון נמי לא שייך כאן שאם נאמר כן לא משכחת מומחה גברא תיכף בריש שמעתין וגם פשטי' דרש"י משמע דקאי על המחאת קמיע וגם לשון הוחזק הוא מגומגם ונלע"ד לפרש לפי פשוטו וכמו שהבינו תוס' מדבריו דקאי תרווייהו על המחאת קמיע וקודם נפרש א"ל ראשון והוא דודאי רש"י מפרש כאן שכל קמיע שריפא שלשה פעמים מן ג' רופאים שכתבוהו והיינו שג' רופאים כתבו כל אחד שלשה מיני לחשים האלו ממש ונמצא ריפא כל לחש שלשה פעמים אף לאדם אחד כמ"ש רש"י ומפי ג' רופאים וכל רופא ריפא בג' מיני לחשים נמצא בג' לחשים האלו הומחו הרופאים כולם וגם הלחשים כולם אף שאין מפרש זה סמוך אלעיל שכתב שאין מומחה הקמיע מיד כל אדם אלא שכתבו ג' רופאים והכא ל"ל שהומחה קמיע מיד אדם זה שהרי אדם זה בלא"ה הומחה וע"כ הומחה קמיע מיד כל אדם ודאי כתבו ג' רופאים כמ"ש לעיל דא"ל דהומחה קמיע מיד אדם זה ונ"מ אם אבד המחאתו כמ"ש התוס' לעיל דזה לא שייך לשיטת רש"י כמ"ש המהרש"א ע"ש וגם בלא"ה לא שייך לרש"י אבד המחאתו כיון שכ' רש"י שאין הדבר תלוי במזל אלא בחכמה כמו שנבאר לכך הוצרך רש"י כאן לפרש מיד כל אדם ולא כ' כמ"ש לעיל גבי לאמחוי קמיע ב' אופנים או מיד אדם זה או מכל אדם אלא כמ"ש וכיון שכתב מיד כל אדם ממילא ידענא דג' רופאים כתבוהו ע"פ מ"ש רש"י לעיל ולא הוצרך לחזור ועל הגמ' לק"מ שלא נקט זה בפירוש די"ל דה"פ ג' קמיע לתלת גברי דבר זה נעשה ג' ג' זימני היינו שכל זמן כתב אדם א' ג' קמיעי לג' גברי אותן ג' קמיעות ממש:

או יותר נ"ל דהך לתלתא גברא קאי ארופאים והיינו ג' קמיעי שכל קמיע לתלת גברי כתבוהו ג' זימני ר"ל ג"פ נעשה קמיעי שכל פעם כתבוהו הנך תלת גברי קמיע א' מאלו וא"צ לפרש שריפאו ג' קמיעין ג' חולאים שאורחא דמילתא הוא שג' מיני קמיעין ריפאו ג' ב"א כמ"ש רש"י בג' ב"א ודאי צריך ג' מיני קמיעין כן נמי להיפך ואל ידחוק בעיני המעיין לפרש כן כי בסמוך נראה ודאי לפרש כן גבי חד קמיע לג' גברי כמו שנבאר וכן כאן מתפרש יותר כן סוף דבר מוכרח ודאי דברי רש"י שמפרש שכל קמיע כתבו הנך ג' רופאים ממש וכל רופא כ' הנך ג' קמיעין ממש ועפ"ז נבא לבאר שכ' א"ל מזל הרופא גורם ע"ד שכתבתי לעיל בדברי רש"י הקודם גבי מיד אדם זה וכו' טעם למה נאמר שהקמיע אם ריפא שלש פעמים מיד רופא אחד אינו מומחה אלא מזה הרופא משום שי"ל מזל רופא זה גורם אף שיותר תלינן בקמיע היינו מחולה וגם שמא מזל הרופא להך קמיע והיינו בקמיע וע"כ לפרש כן דאל"כ מ"ט דוקא מאדם זה ולכך אם כתבו ג' רופאים לא תלינן במזל דבג' ב"א לא תלינן במזל כמ"ש הכא בחולה שאין שכיח שיהא שלשתן מחמת מקרת מזל ולכך תלינן בקמיע ולכך בכל דוכתי בג"פ הוי חזקה דלא תלינן במקרה ומזל דלא שכיח שיהא שלשתן דוקא בני מזל אלא ע"כ שהוא מחמת הקמיע אמנם הכא ששלשתן הרופאים איתמחו לכל קמיעות והיינו ודאי שהם בני מזל לקמיעות כסתם איתמחי גברא א"כ לא יתמחו הקמיעות מכל אדם שאינו מומחה וכמו שהקשיתי ברש"י הקודם ע"ז כ' רש"י שהכא ע"כ אין הדבר תלוי במזל שהרי איתמחי כל קמיע מג' רופאים ובג' לא תלינן בשום דוכתא במזל והא דאיתמחו ע"כ תלוי בחכמתן שכותבים קמיעות טובות וא"כ לא מגרע להמחאת קמיע המחאתייהו משא"כ קמיע א' שכותבין א' מהם אף שהם איתמחו תלינן במזל וכן ברופא א' שכ' ג' קמיעות תלינן במזל האי גברא ודוק:

או נאמר לפרש כפי' התוס' שהקשה רש"י למה יתמחי קמיע שלישית וכו' והא שהקשו תוס' א"כ גם שאר קמיעות שכ' האי רופא פעם א' יתמחו לק"מ אחרי שנבאר טעם לפי פירוש זה שדברי רש"י הם כפשוטו שאין הדבר ר"ל איתמחי גברא תלוי כלל בשום פעם במזל הרופא אלא בחכמתו א"כ למה כ' רש"י לעיל שאם רופא א' כתבן לא איתמחי משאר בני אדם כמו שהקשיתי לעיל וצ"ל משום דאין אנו יודעין במאי תלי חכמת קמיע זו שמא אחר אינו יודע לכתוב כן אף שאנו רואין שהוא שוה כמו זה כיון שאין אנו יודעין גוף החכמה אין אנו יודעין אם שוה וגם שמא תלוי דוקא בשעה או ביום או בשאר דבר או כוונה שאין אנו יודעין אבל אם ג' כתבוהו לריפאו אין שכיח שכל הג' יתרמי לכוונה אחת שינוי שאין אנו יודעין ע"כ הקמיע כמות שהיא מתרפא ה"נ כן אף שתלוי בחכמה בעינן תלת גברי אלא מכיון שתלוי בחכמה אין המחאת גברי מגרע להמחאת קמיע אדרבא מסייע ודוק: או נאמר שהוא מקושר עם מה שכ' רש"י שהקמיע מומחה מיד כל אדם והיינו ודאי שכתבן ג' רופאים והוצרך רש"י לפרש כן משום דאל"כ למה לן איתמחי קמיע דהאי גברא בלא"ה מומחה לכל קמיעות אמנם י"ל שלעולם מיירי באיתמחי קמיע מהאי גברא ונ"מ באם יאבד המחאתו ע"ז כ' רש"י ואין לומר מזל הרופא גורם ונ"מ אם יאבד המחאתו דהיינו איתרע מזלי' ואז הלחשים אף שכתבן כבר לא יועילו אם לא מה שכבר נתמחו שאין הדבר תלוי אלא בחכמתו ולא שייך אבד אף אם נאמ' ששכח חכמתו היינו ללחשים שלא כתבן עדיין אבל מה שכתב כבר לא שייך אבד ודוק:

ועפ"ז נבא לבאר וא"ל השני ע"פ פשוטו שקאי אקמיע כמ"ש התוס' והא שכתב שהרי בג' אנשים הוחזק לאו שכל אחת ריפא ג' אנשים שהרי כתב בסמוך אהך גופא אף לאדם א' ואף א"ת שסותר דברי עצמו מאי שהרי בג' אנשים במאי יודע מי לא משכחת באדם א' אמנם נלע"ד שדבריו נכונים והוא אף שכל א' ריפא ג"פ אדם אחד עדיין לא הוצרך רש"י להחילוק שכ' אח"כ לחלק בין קמיע לגברי תדע שאח"כ הקשה קושיא מחדש והוצרך לחילוק זה משמע שעד הנה עדיין לא ידע מזה והכא כתב בקמיע אף לאדם א' אלא נ"ל ע"פ מ"ש לעיל והוא מוכרח דבג' לא תלינן במזל דאל"כ אף בג' ב"א לא יתמחי קמיע ונתלה בחולי אלא ודאי בג' לא תלינן במזל שהוא מקרה וא"כ בשלמא פעם א' שריפא קמיע ג"פ אדם א' תלינן בחולה אבל הכא שרופא א' כתב ג' קמיעין וכל קמיע ריפא ג"פ אדם א' ע"כ ליכא למימר דשום קמיע לא איתמחי רק במזל החולה ונאמר כן בכל ג' קמיעין הא בג' לא תלינן במזל וע"כ מחמת המחאת קמיעין ריפאו כולם כיון שמחד רופא אתו כולם דהיינו שכל רופא מהג' רופאין כתב כל השלש קמיעין אין לומר בכל השלש משום מזל חולה ריפאו כמו שאין אומרים כן לגבי המחאת גברא ה"נ בהמחאת קמיעין כיון שהוא מחד גברא ואיתמחי גברא לכתוב קמיעין מומחין ואיתמחו שפיר כל השלשה קמיעין ודוק היטב כי לדעתי היא סברא נכונה מאד ומדוקדק לשון רש"י שכתב שהרי בג' אנשים הוחזק ולא כתב שריפא ג' אנשים וגם לשון הוחזק משמע אגברא והרי רש"י קאי בקמיעין אלא כמ"ש ודוק:

אמנם נלע"ד לבאר פירוש המהרש"א והוא יותר קרוב לפי פשוטו שתרווייהו וא"ל קאי אמחאת גברי אלא שצריך פירוש אמנם נ"ל שסברתו מוכרחת לפירש"י והוא כי יש להקשות מאי רמי לעיל הברייתות נימא דהברייתא א' שמיירי באדם א' היינו לאמחוי גברא או קמיע לאותו חולה עצמו שיצא בו עוד וברייתא שני' מיירי לאמחוי לכל אדם צריך ג' ב"א כמ"ש רש"י הך סברא גבי המחאת גברי רופא גם קשה בבעיא דרב פפא ממ"נ אם הוא מסופק אם הוא סברא כלל לתלות במזל החולה או לא למה לי' הך בעיא ולא בעי כפשוטו אם מהני המחאת חולה אם נתרפא מן ג' רופאים בג' קמיעין לצאת עוד בקמיע ואם פשיטא לי' שמהני אלא שמסופק איזה עדיף למה לא אמר גם כן זו המחאת חולה כפשיטא לי' לכן נ"ל פשוט סברת רש"י דודאי בחולה לא מהני המחאה משום דשם ודאי אין תלוי בחכמה רק במזל ומזל אינו קבוע רק מקרה מזל יום או מזל שעה או יותר ולא מהני המחאה אלא ברופא שתלוי בחכמה שהוא קבוע או בקמיע שהוא לחש טוב לרפאות מחמת חכמתו שיש בלחש הזה רק הכא מיבעי' לי' לרב פפא אם נתלה במזל החולה לגרע המחאת הרופא ולומר שאינו חכם והא שריפא משום מזל החולה דאדם אית לי' מזל וזה לא מהני לקבוע המחאה אף לזה החולה ע"ז הקשה רש"י שפיר על רב פפא למה מיבעי' לקמן בחד חולה אם מזל מגרע המחאה ולמה פשיט לי' הכא ברופא לתלת גברי שודאי הומחה ולא נאמר שמא מזל הרופא גורם ולא יומחה ומתרץ שלגבי רופא אין לתלות במזל רק בחכמה ושייך בי' שפיר המחאה רק בחולה א' י"ל שתלוי במזלו לחיות עוד ולהתרפאות ועפ"ז נפרש עוד וא"ל השני על המחאתו של רופא רק לא מטעמי' שהוא כתב שמיירי בג' ב"א קשה כל מ"ש לעיל וכאן בסמוך רק נ"ל שבאמת מיירי אף אם שלש הקמיעות ריפאו לאדם אחד ותלתא גברי היינו שג' רופאים כתבו כ"א הג' קמיעות הללו ולאמחוי קמיע או לתלת גברי היינו שכל קמיע ריפא לג' גברי ואפ"ה כתב רש"י שפיר שבכה"ג לא מיבעיא לרב פפא אם נאמר דתלינן בחולה ולא ברופאים דלא מיבעיא לי' אלא בחד רופא וחד חולה אי תלינן בחכמת הרופא או במזל החולה משא"כ הכא בג' בני אדם שנתרפאו כל אחד מרופא אחד בהנך קמיעין אין שייך לחלות במזל חולה כיון שבג' אנשים הוחזק כל קמיע והנך ג' רופאים ובג' לא תלינן במזל אלא בחכמת הרופאין והוא כמ"ש לעיל הך סברא בקמיע ה"נ ברופא ודוק:

או י"ל בקיצור לפי פשוטו שמקושר אמ"ש קודם איתמחי קמיע מיד כל אדם והוצרך לפרש כן דאל"ה לענין מאי איתמחי קמיע הא גברא זה בלא"ה איתמחי לכל קמיעות לצאת בהן אלא ע"כ דמיירי שכל קמיע כתבן ג' רופאים ואיתמחי מכל אדם וע"ז הוקשה לו שמא כתי' התוס' דנ"מ אם אבד המחאתו אמנם זה לא שייך אלא אם נאמר שתלוי במזל שפיר י"ל אם מזלו אבדה שוב לא יהני אף הקמיעות שכבר כתבן כמו שנבאר אבל לפירש"י שתלוי בחכמה אף אם יאבד החכמה הלחשים שכבר כתב כשהי' חכם ודאי איתמחי זה הלחש אם יכתבו אפי' לאחר כן וז"ש וא"ל לעולם דקמיע מומחה מיד אדם זה ונ"מ משום דמזל הרופא גרם ואם אבד מחאתו דאין הדבר תלוי כנ"ל ודוק: ועדיין יש לאל מילין להעמיק יותר בפירש"י אלא שאין אתי להאריך ברש"י חד קמיע לתלתא גברי לחולי אחד וכו' לפי פשוטו משמע דר"ל למין חולי אחד שהי' בכל ג' גברי שהרי ריפאן בלחש א' דא"ל לחולי א' שפירש"י היינו לאדם א' שהרי אמר לג' גברי והא דנקט לג' גברי צ"ל כמ"ש התוס' ע"ש לדרבותא נקט דאפ"ה לא איתמחי גברא והוא דוחק מאי נ"מ בזה לאיתמחי גברא כיון דחד קמיע הוא אמנם נ"ל לפרש משום דבעי לומר לא איתמחי גברא משום דהוא חד קמיע ואי לחד גברא אפי' בתלתא קמיעי לא איתמחי ודאי דהא מיבעי' ליה ונ"ל ברור שזה כוונת התוס' ומ"ש דלרבותא וכו' ר"ל דרצה להשמיענו רבותא דין דלא איתמחי גברא וכו' וכמ"ש אמנם כל זה דוחק וגם לשון רש"י לחולי אחד אין משמע כן דה"ל למיכתב למין חולי א' כמ"ש לעיל וגם לפירש"י לעיל דסתם ג' גברי יש להם ג' מיני חולאים א"כ היכי קאמר סתמא לג' גברי ויותר קשה האיך קאמר דקמיע איתמחי ופירש"י מיד כל אדם והלשון משמע כן דומיא דלעיל דקאמר קמיע לא איתמחי היינו מיד אדם אחר דהא מיד אדם זה ודאי איתמחי דהרי איתמחי גברא לכל קמיעות וכן לעיל איתמחי קמיע דומיא דהכא אמר הכא איתמחי קמיע מיד כל אדם וע"כ צ"ל דג' רופאים כתבוהו כמ"ש רש"י לעיל וא"כ קשה למה נקט ג' חולאים שא"צ רק לרבותא ולא נקט שלש רופאים שצריך לעיקר הדין לכן יותר נ"ל דרש"י מפרש זה דג' גברי דנקט ר"ל ג' גברי כתבוהו וע"ז פירש"י לחולי א' ר"ל אף לאיש חולי אחד ודוק: בתוס' בד"ה עד דמימחי גברא וכו' נראה לר"י וכו' נלע"ד משום שאין נראה בעינם סברא לומר מימחי גברא לכל הלחשים וכי משום שיודע ג' לחשים יודע כל הלחשים שבעולם לא שייך כאן חזקה כדקי"ל דבר הבא מעלמא לא שייך חזקה מכ"ש הכא דאין סברא לומר שאין לחש שלא יכירנו וכן במומחה קמיע יותר דחוק בעינם לומר שאם לחש זה ריפא ג"פ שיהא מומחה מן כל אדם ואף מי שאינו מומחה ע"כ דאל"ה לא צריך להמחאת קמיע הגע בעצמך לא יהי' אדם שאין מכיר זה הלחש אין זה אלא תמה ואי משום שאנו רואין שהוא כמו זה ע"כ אין אנו סומכין ע"ז שאין אנו יודעין מאי חילוק דאל"ה אי מומחה גברא או קמיע יהא שרי לצאת בקמיע שיכתוב בעצמו כזה אלא ע"כ ז"א ומכ"ש בקמיע של עיקרין לכך כ' פירושם וגם יותר משתמע הלשון מומחה קמיע ודוק:

בתוס' בד"ה אע"ג דלא מימחא קמיע ק' לרשב"א עיין מהר"מ ומהרש"א שכ' שעיקר קושיא זאת שייך לקמן ול"נ שא"צ שגם כאן קשה לשיטתם דהל"ל אלא אימחי גברא לחוד נמי מהני בשלמא לרש"י ה"ק אע"ג דלא אימחי קמיע מכל אדם אבל לשיטת התוס' אם מומחה גברא לחוד מהני לא שייך הלשון לא אימחי קמיע דהיינו אגרת מגברא זה ועכ"פ הל"ל כיון דאימחי גברא אימחי קמיע שלו ותירצו שפיר דשייך נמי לומר אע"ג דלא אימחי קמיע אם יאבד המחאתו אפ"ה כ"ז שלא אבד שרי כיון דאכתי מומחה גברא וק"ל. ע"ב: בתוס' בד"ה כל שריפא וכו' נראה לר"י דגרסינן כאחד נלע"ד שהוקשה להם ע"פ שיטתם מה שהוקשה לרש"י דמאי משני לאמחוי גברי בעינן ג' ב"א הא אכתי לא אסיק אדעתי' דלא מהני בחולי א' וגם במסקנא ספוקי מספקא לרב פפא ולשיטתם ל"ל כמ"ש רש"י לשיטתו דנקט ג' גברי לאורוי דאיירי בג' חולאים דהא לדידהו דלא איתמחי גברי אלא לחד לחש ע"כ אף בג' בני אדם ע"כ מיירי בחד חולי כיון שריפאם בחד לחש וזה לא משתמע מג' ב"א דמיירי בג' אגרת דאדרבא י"ל בזה האיגרת ריפא ג' ב"א לכך כתבו דגרסינן כא' וכו' וא"כ שפיר משני דלאמחוי גברי בעינן כא' שיהא ג' אגרת כמו שסיימו התוס' והא דקתני ג' ב"א משום דא"א למיתני כא' בלא ג' ב"א ודוק:

והא שהקשו תוס' לקמן אעפ"כ דליפשוט מהכא הוא משום דאל"כ ליתני בהדיא ג' קמיעין ולא יצטרך למיתני ג' ב"א ולא כא' אף שאין זו סוגיא להקשות ליתני בהדיא דדרך התנא לקצר כאן קשה שפיר חדא דהכי הוי מקצר טפי אי הוי תני בהדיא וגם הוי אשמעינן רבותא דאפי' באדם א' מומחה גברא וגם הוי נקט אורחא דמילתא דסתם אדם א' יש לו חולי א' כמ"ש רש"י משא"כ עכשיו דנקט ג' ב"א מחולי א' אין זה אורחא דמילתא וק"ל ובאמת לשיטת רש"י אין מקום לקושייתם מכל הנך טעמי להיפך ובלא"ה לק"מ לשיטת רש"י כמ"ש לעיל ודוק:

בתוס' בד"ה תלתא קמיעין לתלתא גברי וכו' קשה לרשב"א וכו' דוק היטב עד סופו נלע"ד ק' הרשב"א ותירוצו כאן עם קושית הרשב"א ותירוצו לעיל בעמוד הקודם בד"ה אע"ג דלא מימחי קמיע המה סתירה גדולה דהנה יש להסתפק היכא דמומחה גברא בג' קמיעי אם אח"כ רשאי לצאת בב' קמיעין ראשונים אם לא איתמחי קמיעי מי נאמר שאיתמחי גברא גם למפרע ורשאי לצאת בהם מעכשיו או נאמר שלא איתמחי רק מכאן ולהבא ובדבר זה יוקשה על הרשב"א ממ"נ אי סבר שאינו מומחה למפרע א"כ מאי מקשה לעיל היכי משכחת וכו' עד וא"כ אגרת זו שכ' ודאי תועיל הא נ"מ גדולה לב' אגרת הראשונות אם הי' מומחה כל הג' קמיעין הי' רשאי לצאת בהם משא"כ עכשיו דלא אימחי קמיע וגם לפ"ז מאי משני ונ"מ אם אבד המחאתו משמע ודאי דאז האגרת שכתב בעת שהי' אז מומחה גברא ולא הומחה האגרת אסור לצאת בו קשה למה דכמו שלא אמרינן מומחה למפרע כן נמי א"ל אבד המחאתו למפרע אלא ודאי מוכח להדיא דס"ל להרשב"א דאמרינן מומחה גברא אף למפרע וא"ש הקושיא והתירץ א"כ תימה גדולה מאי מקשה כאן אקמיע שלישי הא אף ב' קמיעות ראשונות נמי לא איתמחי מטעם זה כיון דאיתמחי גברא גם למפרע ומכ"ש שאין מתרץ כלום שבאו בבת אחת מאי בכך כיון שהומחה גברא למפרע ודוק היטב כי לכאורה הוא קושיא אלימתא אמנם נ"ל לתרץ בטוב טעם שגם בזה המה מחולקים שיטת התוס' משיטת רש"י שרש"י כ' בהדיא לקמן שאין הדבר תלוי במזל רק בחכמה והתוס' ע"כ ס"ל שהמחאת גברא תלוי במזל וא"כ לא אמרינן ודאי למפרע אלא מעכשיו דדילמא מהיום נתגבר מזלו אמנם מעת שנעשה מומחה אז ודאי אף כל האגרת שכתב קודם לכן ודאי מעכשיו יועילו ורשאי לצאת בהן אף שהקמיע דהיינו האגרת לא הומחו כיון שמזל של הרופא גובר עכשיו לכך מקשין התוס' שפיר וכן מתרצין שפיר שנ"מ שאם יאבד המחאתו ואז אף האגרת שכתב כבר קודם אבידת המחאתו שוב לא יועילו מחמתו אם לא הומחו האגרת כיון שאבד מזלו מעכשיו אמנם אם הומחו האגרת דהיינו שהועילו ג"פ בעת שלא הומחה גברא עדיין כמ"ש הרשב"א כאן דאל"ה לא הומחה קמיע וא"כ אף אם יאבד המחאתו רשאי לצאת בהאגרת וכן דבריו שבכאן א"ש להך שיטה דבשלמא ב' קמיעות ראשונות שפיר הומחו לענין שיועיל אף אם אבד המחאתו דלענין אחר לא נ"מ בהומחה קמיע כמ"ש לעיל משום שהועילו קודם שהומחה גברא וכנ"ל אבל בג' שכבר הומחה מנא ידעינן שהומחה קמיע להועיל אף אם אבד ומשני שפיר ועולין בשיטה א' ודוק: וא"כ לפ"ז לשיטת רש"י שכתב דאין הדבר תלוי במזל אלא בחכמה אין מקום לקושית הנ"ל ולא לתירוצם ולא שייך כלל אבד המחאתו לשיטתו ואין מקום לק' המהרש"א לקמן ודוק:

בד"ה תלת תלת זימני המ"ל וכו' נראה שמחובר למעלה על מה שהקשו קמיע ג' היכי איתמחי ודחקו לתרץ וקשה דילמא באמת לא אמר איתמחי קמיעי אלא לב' ראשונות ע"ז כ' המ"ל וכו' אלא דעיקרו בא להשמיענו שאף הג' מומחה והיינו בגוונא שכ' לעיל ודוק:

ובתוס' לקמן מה שהקשו על רש"י כבר פירשנו לעיל בכמה אופנים אמנם מה שהקשה המהרש"א אתוס' שהוי להו טפי להקשות בפשיטות תמוה לי דאדרבא זה פשיטות טפי ולא רציתי להאריך ודוק וגם עוד לאל מילין מה שחדשתי בהלכה זו אלא שאין להאריך יותר ודי בזה מחמת טירדת תלמידים:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה