אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף נט:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף נט:

דף נח:

בתוס' בד"ה מאן דרכה למיפק וכו' עד אליבא דשמואל וכו' עיין במהרש"א שהקשה קושיא חמורה דילמא עולא סבר כרב ואני מתמה על תמיהתו לדבריו מאי צריכין תוס' והרא"ש לכך הא אנן קי"ל כרב באיסורי כמ"ש הרא"ש בהדיא כאן גבי כלילא גופא ומכ"ש דלא קי"ל כר"א ומאי נ"מ מזה הוכחה לכן נ"ל שלילות דבריהם הכי דהא צריכין אנו לפרש לשמואל דשרי מהך טעמא דמאן דרכה למיפק א"ח וכי יאמר כר"א ולא כרבנן דהא משמע לפי פשוטו דרבנן לית להו הך סברא ומ"ש התוס' לחלק בין עיר של זהב לשאר תכשיטין אליבא דשמואל לא כתבו טעם לחלק דאין סברא לומר שיסברו שאף נשים שאין חשובות דרכן בעיר של זהב משא"כ בכלילא שאדרבא הוא להפך כמו שנבאר אמנם ע"כ צריכין אנו לפרש טעמא דשמואל דודאי זה הוא סברא נכונה אליבא דכ"ע מאן דרכה למיפק וכו' אלא טעמא דרבנן כיון דעיר של זהב הוא חשיבות גדול דאף נשים חשובות אין מצוי שיהי' להם זה תדע דאמר בגמ' כדעביד לה ר"ע וכו' משמע שלא הי' מצוי כ"כ וכיון שהוא חשוב כ"כ אף נשים חשובות דרכן למחויא אבל כלילא שמצוי בנשים חשובות עכ"פ דהא חזינן דנפקי הרבה מנהרדעא ומחוזא כדלקמן סבר שמואל דגם רבנן מודו שהוא ודאי סברא נכונה מאן דרכה למיפק וכו' וא"כ גם לדידן אליבא דרב ג"כ י"ל דלא אסר רב אלא בכלילא שהוא עכ"פ חשיבות שהרי אין הולכין בו אלא נשים חשובות כמ"ש מאן דרכה למיפק בכלילא וכו' לכך סבר רב דגם נשים חשובות דרכן למחויא אבל שאר תכשיטין שגם שאר נשים מתקשטין בהם ודאי גם רב מודה דאשה חשובה לאו אורחא למחויא אלו והי' יוצא לנו דין חדש לדידן כמו שבאמת יש פוסקים כן לדידן לכך באו הר"י והרא"ש להוכיח דאדרבא באלו אפי' שמואל ור"א מודו משום לא פלוג מכ"ש לדידן דס"ל כרב ורבנן דאסור וראי' שפיר מעולא דלמה לו לדחוק דהא מיירי בשאר תכשיטין לימא אף רב מודה ואף לרבנן וש"ת דרבנן לית להו כלל הך סברא וגם רב ע"ז כ' דהא אליבא דשמואל ע"כ צריך לחלק אליבא דרבנן בין עיר של זהב לכלילא ה"נ יש לחלק לרב אליבא דרבנן בין עש"ז וכלילא לשאר תכשיטין אלא ע"כ דאף ר"א ושמואל מודו בשאר תכשיטין משום לא פלוג ודוק היטב כי הוא נכון ומדוקדק היטב בלשון התוס':

בתוס' בד"ה ר' נחמי' מטמא וכו' עד וכן משמע בתוספתא וכו' עיין במהרש"א מה שהקשה ותירוצו סתום דלמה יהא החותם משוי כיון שהטבעת תכשיט והחותם קבוע בו מכ"ש גבי טומאה למה לא יקרא תכשיטי נשים כיון שהטבעת תכשיט אמנם נלע"ד שרש"י בא לתרץ במ"ש וחותם לאשה לאו תכשיט הוא דאין דרך נשים וכו' שהוא למותר דהא עדיין לא אסיק אדעתי' לחלק בין איש לאשה וגם הרנב"י באמת לא מחלק רק דהוי כלי מעשה ואף אם דרך נשים לחתום י"ל דעכ"פ תכשיט לא הוי שאין עשוי' להתקשט אלא לחתום וגם למה לו לפרש כאן טעם הא גם המקשה ע"כ ידע דחותם לא הוי תכשיט דהתחיל הא יש עלי' חותם חייבת לכן נ"ל דרש"י אפשר לא ס"ל כהתוס' דר' נחמי' פליג אף ברישא ואף אם נאמר דס"ל כן מחמת התוספתא עכ"פ התרצן שלא הביא רק הך ברייתא ומכאן אין מוכח דר' נחמי' ס"ל דאין הטבעת עיקר אדרבא משמע דאף הטבעת עיקר דלא פליג ארישא וא"כ הוקשה לרש"י ק' המהרש"א היכא מתוקמא מתניתן כר"נ וגם הברייתא למה לא אתיא כר"נ לכך כ' רש"י שאין דרך נשים וא"כ לר"נ דעכ"פ החותם נמי עיקר הוא גנאי לאשה ואין דרך להתקשט בטבעת בחותם אף שהטבעת תכשיט כיון שהחותם גנאי וא"כ הוי גם הטבעת משוי ולא תכשיט משא"כ לענין מתכות ואלמוג גם הטבעת עיקר לר"נ לכך לא פליג ארישא ואפשר שזה כוונת המהרש"א אלא שקיצר ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה