אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף נג:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף נג:

דף נג.

בגמ' אמר מר ולא בקמיע וכו' והוא תמוה דמיני' ובי' קשה דקתני זה חומר מ"ש בהמה מאדם וכן מקשה מהר"מ בשם העולם ונ"ל די"ל דטעמא דאדם הוא משום סכנה או צער דאדם התירו משא"כ בבהמה אלא מדקתני ולא בקמיע בזמן שאין מומחה ולא קתני בזמן שאינה מרפאת ודאי אלא ע"כ כל זמן שלא איתמחי שתרפא ודאי אסור וכן הוא שם בהדיא בגמ' ואי משום סכנה אף בספק מותר וכן משום צער בדרבנן אלא ע"כ דלא התירו כלל באדם אלא מומחה ש"ד ור"ל גבי מומחה הוי תכשיט לחולה כמ"ש רש"י שם ונ"ל דלכוונה זו כ' רש"י כן שם וא"כ שפיר מקשה:

מ"ש כיון דהוי תכשיט אף בבהמה שרי וק"ל:

בגמ' אי הכי מאי זה חומר וכו' וא"ל דילמא אדם רשאי לצאת אף במומחה י"ל דפשיט ליה להגמ' שאסור דבהמה הוא קל להתרפאות מאדם וכן משמע ממאי דמקשה לעיל מי איכא וכו' והיינו ע"כ כיון דמרפא אדם שהוא חמור רפואתו מכ"ש בהמה ומשום דיש ג"כ סברא להפך אדם דאית ליה מזל אבל ודאי גם סברא ראשונה קיימת ואסר אדם לצאת במומחה לבהמה וק"ל: ברש"י בד"ה ליחלב הוי משוי וכו' מאי שלא פירש כמו במשנה עמ"ש מהרש"א ונ"ל להוסיף דבמשנה נקט סתמא צרורות משמע אף בלא כיס רק שסותם וצורר פי הדד שלא ינטף החלב ואפ"ה אסור היינו כמ"ש במשנה דלא מיהדק והכא נקיט כיס משמע לקבל החלב אסור משום משוי אף דמיהדק אף דגם במשנה פירש"י ועושין כיס היינו פעמים בכיס ופעמים סותם כך ובתרווייהו אוסר ר"י ולכך פי' לעיל שניהם פעמים לקבל החלב ופעמים לסתום שלא יסרטו והיינו בלא כיס והוכרח רש"י לשנות כאן שלא יהא תירץ הראשון הא דמיהדק ועיין בתוס' בד"ה כאן לייבש לפיר"י קשה היינו תירץ הראשון הא דמיהדק וצ"ל לתירץ הראשון מיירי כולה ליחלב אלא דמיהדק קצת ודוחק ולפירש"י מתיישב יותר ומה שהקשו תוס' י"ל דבאמת לא פליג ר"י אלא לפרש אתא ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה