לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף מד:
ברש"י בד"ה הניח עלי' מעות וכו' עד דהתם בלא יחדו והוא תמוה דא"כ ליתני חוץ מיחדו כמ"ש רש"י בעצמו בנר של חרס כמ"ש התוס' לכך נאדו מפירש"י אמנם נ"ל לפרש דבריו בטוב טעם דודאי הך דיוק שכ' רש"י לעיל דא"כ ליתני אבל לא יחדו יש לדחות דדילמא הך רבותא קמ"ל דישן אסור אף בלא יחדו כמו שמשני כמה זמנין בש"ס כל היכא דפריך לפלוג וליתני בדידי' אמנם בנר של חרס מדייק שפיר דא"ל דקמ"ל ישן אסור אף בלא יחדו דהא ישן אין ראוי לתשמיש אחר וממילא הוי יחדו וא"כ הוי מיאוס ויחדו שפיר מדייק ליתני יחדו לחוד נמי אסור אבל בנר של מתכות שפיר כ' דמיירי בלא יחדו וא"ל ליתני חוץ מיחדו דאיהו גופא קמ"ל דהדליקו בו בשבת אסור אף בלא יחדו משום מוקצה מחמת איסור מאי דלא שמעינן זה מיחדו ואל תטעה שזה תירץ תוס' שהוא כרחוק מזרח ממערב שתו' מדחים פירש"י וכ' פי' אחר דחוק ולדידי פירש"י נכון ודוק:
בתוס' בד"ה יש עלי' מעות וכו' עד דבשכח תנן מנער וכו' מ"ש מהרש"א דילמא מיירי בטילטול גמור כמ"ש התוס' לקמן וכו' ע"ש ולק"מ לענ"ד דסתם אסור לטלטלה דקאי אמטה משמע דהמטה אסור לטלטלה בעצמה מחמת המעות משא"כ לקמן דקתני אין גוררין אותה בזמן שיש עלי' מעות משמע שפיר לגרור עם המעות וגם הכא מיירי דומיא דרישא וסיפא דקתני אסור לטלטלה דמיירי המטה בעצמה בלא מעות וק"ל וגם סתם אסור משמע אפי' בשכח מותר אפילו עם המעות כמ"ש התוס' לקמן ודוק:
בא"ד וי"ל שהניח נכרי לדעת ישראל וכו' עד דהוי כגמרו בידי אדם וכו' עיין במהרש"א שהרבה להקשות ותורף קושיתו דא"כ גם בשהי' ביה"ש לישתרי ע"ש ולענ"ד דקושיא מעיקרא ליתא אחר שנבין פשט דברי התוס' מה שהקשו וא"ת אמאי לא מוכח מהכא וכו' דע"כ א"ל דמוכח מדקתני והוא שלא הי' ביה"ש ולא נקט אפי' בשבת דז"א דנקט רבותא אפי' הי' ביה"ש דע"כ למ"ד יש מוקצה לחצי שבת צ"ל כן בכל הש"ס דנקט ביה"ש טפי לרבותא דאפי' בספק שבת איתקצי ומכ"ש בגוף השבת ומכ"ש הכא דמיירי דהניח עליה בחול קאמר והוא שסילקה מבע"י ולא ביה"ש עצמה כמ"ש רש"י וגם לפ"ז למה הקשו זאת אחר שהקדימו להוכיח דיש עליה מיירי במניח וגם א"ל לפ"ז דהוכחתם הוא מדנקט יש עלי' משמע דוקא בזמן שיש עלי' ולא אח"כ מדלא נקט הי' עליה בשבת ז"א דזה כבר מוכח מהי' עלי' ביה"ש למ"ד יש מוקצה לחצי שבת וגם אין זה קושיא מוכרחת דבשלמא לקמן קתני בהדיא בזמן שיש עלי' מעות תדע דמקשה משם ולא מהכא גופא וגם לשיטת המהרש"א קשה למה הוצרכו התוס' להוכיח בריש דבריהם דלא מיירי בשכח מפ' נוטל ולא הוכיחו מהכא גופא דאי בשכח גם ביה"ש לישתרי דלא איתקצי לשיטת המהרש"א דמיירי בחד גווני וגם יש עוד לדקדק הרבה ואין להאריך אכן נ"ל ברור שלילת כל דבריהם דודאי רב בא להשמיענו שני חילוקי דינים ראשונה בלא יחדה דאז אין המטה מוקצה מחמת עצמו אפ"ה ביש עלי' מעות אסור לטלטלה מחמת המעות וזה מוכרח דאי מחמת שהמטה איתקצי מהמעות כבר השמיענו בהי' עלי' ביה"ש אסור מכ"ש ביש עלי' אלא ודאי כאן השמיענו אף דאין המטה מוקצה אסור מחמת המעות והדר בא לאשמועינן דאף לא יחדה ואין עלי' מעות היכא שהי' עלי' ביה"ש אסור מחמת שהמטה איתקצי ביה"ש וא"כ הי' נראה לכאורה דיש עליה איירי בשכח לא דומיא דהי' עליה ביה"ש דהא הרישא היפוכו דסיפא בזה דהיכא דהמטה הוקצה כבר השמיענו בסיפא דאסור אף בלא מעות וגם ברישא דרישא ביחדה והניח בחול אלא ע"כ דהכא אשמועינן אף שאין המטה מוקצה אסור מחמת טילטול מעות עצמן ובמניח תמיד מטה הוקצה אלא ע"כ נראה דמיירי בשכח ע"ז כ' התוס' והכריחו דז"א וא"ת אי במניח א"כ הוקצה המטה וזה כבר מוכח מהי' עליה ביה"ש ומרישא דרישא כנ"ל ולמה לי כלל זה הדין ע"ז כ' ובמניח בשבת איירי דאז לא הוקצה המטה וכו' וע"ז הקשו שפיר לוכח מהכא דאין מוקצה לח"ש דאי יש מוקצה א"כ גם הכא הוקצה המטה ול"ל זה הבבא הא כבר מוכח מסיפא מהי' עלי' ביה"ש וכ"ש בשבת למ"ד יש מוקצה לח"ש כמ"ש לעיל ולכך לא כ' התוס' שום הוכחה שכבר סמכו על מ"ש לעיל דבהניח מבע"י וכו' עד כדאמר בסיפא דמילתא ור"ל ל"ל זה הבבא כן נמי במניח בשבת למ"ד יש מוקצה לח"ש וא"ל דבא להשמיענו י"מ לח"ש זה דוחק לאמר כאן דוקא דין זה ולא כ"מ דנקט ביה"ש וגם למה נקט בבא אחרינא ובלשון אחר הל"ל הי' עלי' ביה"ש או בשבת אסור אלא ודאי שזה היפך מסיפא דהכא מיירי שלא איתקצי המטה ואסור מחמת המעות ושם מיירי דמטה איתקצי וא"כ למ"ד י"מ לח"ש היכא משכחת דלא איתקצי המטה ואסור לנער המעות ואהא תירצו שפיר דמשכחת ליה לענין ניעור לא הוי שכח ולענין מוקצה לא הוי מניח ואשמעינן דאסור משום המעות משא"כ סיפא מיירי במניח להדיא היפך דרישא כמ"ש וא"כ אין כאן כלל מקום לקושיות המהרש"א ודוק:
בגמ' לא יחדה למעות וכו' נ"ל דאין זה מן הגהת התירץ אלא סיומא דמילתא דרב שמעיקרא לא שביק לאסוקי עד דאקשי והגי' והדר סיים סיפא דמילתא דרב וק"ל:
בתוס' בד"ה מוכני שלה פי' בקונטרס וכו' עד ואין נראה לר"י וכו' ובאמת צריך לפרש דברי רש"י כי רש"י בעצמו פי' כן לקמן גבי ג' תיבות ע"ש ונ"ל לתרץ כמ"ש תוס' בעצמם גבי ספינה לקמן פ' ר"ע דף פ"ג ע"ב ד"ה נלמדה משק וז"ל דספינה אינה מיוחדת למדרס אע"פ שכל שעה יושבין בה ב"א עיקרה עשוי' לפרגמטי' וכו' ע"ש א"כ כן גבי שידה אע"ג שכתבו בשם רש"י והיא עשוי' למרכבת אנשים היינו גם למרכבת אבל עיקרה לפרגמטי' וגם ברש"י שלפנינו לא כתיב תיבת עשוי' ודוק:
בתוס' בד"ה ואין מצלת וכו' עד וק' דמי יביא טומאה על הכלים והוא תימה גדולה על רש"י ולכאורה פירשתי כמ"ש המהרש"א בשם הרע"ב אמנם אחר עיוני ברש"י ראיתי שאין זה כוונת רש"י שכ' בהדיא והמוכני אם היא גבוה מדופני השידה וכו' וגם כ' וגובה המוכני סגין וכו' ותמי' לי על המהרש"א איך אשתמיטתי' דברי רש"י אלו אמנם נלע"ד לתרץ לאמיתות דברי כוונת רש"י אחר שנדקדק עוד בדבריו שמביא הך דעירובין באהל זרוק שהוא למותר שלא הי' לו להביא רק המשנה שיכול לחוץ תיתי מהי תיתי אמנם נ"ל שבא לתרץ בזה קושיא החמורה הזאת והוא שבזה דאמר התם דהיינו דוקא למ"ד אהל זרוק שמי' אהל א"ש שיטתו והוא דהנה גם שם י"ל זאת הקושיא למ"ד אהל זרוק לא שמי' אהל והוא טמא מי יבא טומאה עליו דהא אף דף טפח חוצץ והתוס' כ' שם דהוי כמו עוף הפורח הוא דחוק שאינו דומה וגם שם מיירי לענין הכלים המונחים משא"כ הכא ואף לפי' התוס' הכריחו דפלוגתייהו בשידה תיבה המונח וא"כ מי יביא טומאה עליו וגם יל"ד למה נקט לא שמי' אהל למה צריך כאן אהל הל"ל אינו חוצץ ודאי גבי עיקר פלוגתייהו א"ש דפליגי בארץ עמים ושם גזרו אף על אוירו ואז ודאי אף כשחוצץ מתחת טמא מאוירו רק למ"ד שמי' אהל הוי יושב באהל בפ"ע ולא מיטמא מאוירו אף שפתוח מלמעלה לא גזרו בכה"ג כיון שהוא בתוך אהל בפ"ע ולמ"ד לא שמי' אהל מיטמא מאוירו תדע מדפליגי בשידה תיבה ומגדל ולא פליגי ביושב על דף המיטלטל ונושאין אותו אלא ודאי בכה"ג ודאי טמא מאוירו ואפשר אף שידה מיירי שגם מלמעלה הוא אהל עליו כמו קצת שלנו דומיא דתיבה ומגדל אלא שאינו צמיד פתיל ובכה"ג לא גזרו כן י"ל גבי פלוגתייהו אמנם מאי שמדמה עירוב בבה"ק להתם קשה וצ"ל דודאי כיון שגזרו על אויר ארץ העמים משום קברות מתים מסתמא גם בית הקברות בא"י אוירו טמא ובעינן דוקא תוך אהל זה מוכח משם לצורך מקומו ואז וא"כ שפיר כ' רש"י אף הכא מה שמונח מלמעלה מן השידה וא"כ אינו בתוך האהל אף שחוצץ מתחת טמא משום אוירו אמנם אם המוכני מחובר לשידה והוא גבוה מדופני השידה והוי המוכני כמו דופני השידה ומונח בתוך דופני השידה וטהור משא"כ כשהיא נשמטת אין חיבור לה ואינו מונח בתוך אהל וטמא ומוכיח רש"י זה מפלוגתא דשם ע"ז הסברא ודוק:
בא"ד ואומר ריב"א דמיירי שפיר וכו' ונ"ל שרש"י נאיד מפירוש זה דאזיל לשיטתיה שסתם שידה עשוי למרכבת אנשים וא"כ עכ"פ אין מוקפת צמיד פתיל והתוס' אזלי לשיטתייהו דלעיל שהוא רק לסחורה וכלים ויכול להיות מוקף צמיד פתיל ועמ"ש לעיל וק"ל:
בא"ד ואצ"ל דהמוכני יש לה בית קיבול וכו' ר"ל דיש לפרש ג"כ שמוכני יש לה בית קיבול בפ"ע ומוקף צמיד פתיל בפ"ע ואם אינה נשמטת אז אע"ג שהמוכני ודאי אין מחזיק מ' סאה כיון שהוא חיבור לה והשידה מחזיק מ' סאה גם המוכני אין מקבל טומאה אף שהוא קטנה ומציל ג"כ בצ"פ כמו השידה משא"כ כשהיא נשמטת היא מקבלת טומאה לכך אין מצלת אלא שהוא דוחק שיהא למוכני בית קיבול עם צ"פ שאין דרך בכך לכך כ' שא"צ לדוחק זה אלא שהוא מציל כיון שהוא פשוטי כלי עץ אין מקבל טומאה אף בנשמטת אלא שהחילוק הוא בנשמטת שאין מבטל לה התם ואינו ממעט אם אין סותם כולו וק"ל:
בד"ה הא אין עלי' מעות שריא וכו' עד ומיהו עיין במהרש"א ומהרש"ל שדחקו להגי' ודוחק להגי' כל הספרים וגם הוא דוחק שהתוס' לקמן החליטו שמוכח ג"כ ממטה דרב סבר כר"י ואח"כ כ' ומיהו לסתור דבריהם הל"ל א"כ או עי"ל ומכ"ש אם נאמר שדבריהם כאן איך כ' אח"כ דלא כוותי' וגם מ"ש לפ"ז לא קשה לעיל וכו' משמע דבנר שרי אפי' יחדו והדליקו בחול וזה דלא כמסקנת התוס' לעיל בד"ה ומה נר ורש"ל כתב באמת שהם ב' שיטת ר"י לעיל ורשב"א כאן פליגי ודחוק מאד וגם לא הביאו תוס' דברי רשב"א לעיל לכן נ"ל לתרץ הכל ומקודם נתרץ ע"פ הגהת מהרש"א כל יתר הקושיות שכתבתי דודאי לפי האמת דהוכיח הגמ' דרב סבר כר"י ואסר מטה שיחדה והניח משמע ודאי דלר"ש שרי מדאמר איהו דאסר ואי אף לר"ש אסור מאי קמ"ל הוא וגם מדאמר סיפא בהי' עליו ביה"ש כר"י דוקא ודאי גם רישא אליבא דר"י דוקא ולא לר"ש כמו שרצו התוס' להוכיח איפכא וגם למה לנו לדחוק דודאי מן הסברא נותנת דמטה לא גרע מחצוצרת דשרי ר"ש כמ"ש תוס' בד"ה הנ"מ אלא שהתוס' כ' שלא הי' מצי להוכיח מהכא דרב סבר כר"י כיון שיש לדחות אף בדוחק אבל כיון שכבר מוכח ממקום אחר מה"ת לנו לדחוק ולחלק שמטה גרע מחצוצרת ונר של מתכת דהוי נמי כחצוצרת כמ"ש התוס' לעיל עמ"ש לעיל לכך אסקי התוס' ג"כ לעיל דנר איירי בלא יחדו אבל יחדו אסור כמו מטה דכיון דלר"ש אין חילוק דשרי גם במטה גם לר"י אין חילוק וגם בהנ"מ שפיר כ' דמסתבר נמי להוכיח ממטה דלא גרע מחצוצרת אלא שכתבו שאין הוכחה מכרחת שהי' יכול לדחות בדוחק אף שאין האמת כן וגם י"ל שהוצרכו להך ומיהו דקשה טובא למאי דאסקי שרצה להוכיח שרב סובר כן במיגו דאתקצי ביה"ש כר"י והוא תימה גדולה מאי צריך להוכיח זה כיון דאמר כאן בפירוש והוא שלא הי' עלי' ביה"ש אף בלא יחדו ולר"ש ודאי שרי דהא מתיר בנר שכבה אף שעכ"פ עשוי' לכך לכן כתבו ומיהו וכו' וא"כ היינו יכולין לומר דאף לר"ש סבר רב כן דהניח עלי' ביה"ש מעות גרע טפי מנר די"ל ג"כ דקפיד משום מעות טפי מנר וע"כ צ"ל כן לפי דעת המקשן כמו שנבאר לכך הוצרך להוכיח ממקום אחר דאף גבי נר אסור רב משום ביה"ש ושם שרי ר"ש להדיא ודוק זה נ"ל ברור ומוכרח אף לפי הגהת מהרש"א:
ועפ"ז נ"ל לקיים גירסת הספרים דשייך כאן שפיר הך ומיהו והוא דצריכין אנו לבאר מה הקשה ארב דאסור משום ביה"ש מהך משנה וכי לא ידע ברייתא מהמשנה דר"י ור"מ אסרי בנר שדלק בשבת אף בכבה ור"ש מתיר ואם הוי ס"ד דמשנה כר"י קשה בלא"ה ואם הוי ס"ד דרב כר"ש הא ר"ש שרי בנר ואי משום דס"ד דאף לר"י שרי במוכני כיון דלא יחדו לכך פריך ממטה דרב דאיירי בלא יחדו הא בנר מיירי בלא יחדו כמ"ש רש"י ותוס' לעיל וגם בכולה ש"ס משמע דר"י סובר מגו דאתקצי ביה"ש אף בלא יחדו כמו גבי סוכה לעיל ושאר מקומות אכן בל"ז י"ל דהוי ס"ד דמשנה דמוכני איירי בשכח ושרי אף לר"י ולכך פריך מרב דג"כ בשכח מיירי אבל כיון שהוכיחו התוס' דמוכני איירי במניח וגם לעיל מוכיחו דרב איירי במניח קשה וצ"ל דהוי ס"ד דרב סובר כר"ש ואפ"ה אסור במעות ביה"ש דמעות גרע טפי מן שאר מוקצה דקפיד עלי' וכן מוכח מדאמר בתירץ הנ"מ דרב כר"י משמע שזה עיקר התירץ דהוי ס"ד דרב כר"י וע"ז קשה היכי ס"ד דרב אמר זה אליבא דר"ש האיך אסר ברישא מטה שיחדה והניח עלי' מעות בחול דהוי רק מלאכתו לאיסור וזה ודאי שרי לר"ש אף בחצוצרת ולא שייך לומר דגרע דקפיד אמעות דהא לא הי' עלי' ביה"ש וצ"ל ומיהו מטה וכו' ר"ל אף ביחדו והניח בחול הוי ס"ד דמקשה דמודה ר' שמעון אבל לפי אמת ודאי ז"א לכך כ' גבי הנ"מ שיכול להוכיח לפי אמת אף מזה כמ"ש לעיל ודוק:
או י"ל ע"פ סיגנון זה כיון שהוכיחו שאיירי במניח ע"כ צ"ל דס"ד דמקשה דאף לר"י שרי בלא יחדו כמ"ש וא"כ קשה מנר אמטה שיחדו כיון דע"כ אף גבי נר לפי ס"ד דמקשה איירי ביחדו כיון דס"ד בלא יחדו שרי אף בהדליקו עליו בשבת וא"כ נר דאסור בהדליקו בשבת ע"כ ביחדו וא"כ אמאי שרי ר"י בהדליקו עליו בחול הא אסור מטה שיחדה והניח בחול כמו שהקשו לעיל תוס' ורש"י כיון דאזיל תירוצם לפי ס"ד דמקשה ע"ז כ' ומיהו וכו' עד לפ"ז לא קשה וכו' ארש"י ר"ל לפי ס"ד דמקשה לק"מ והוי ס"ד דנר איירי ביחדו ובלא יחדו שרי ותוס' ורש"י לעיל שהקשו והכריחו דאיירי בלא יחדו היינו לפי האמת כמו שכתבתי ודוק: